Download
1 / 37
380 likes | 782 Views
חסימות דרכי אוויר עליונות. מרצה: אלנה רזניק. Larynx. Lateral cricoarytenoid. Interarytenoid. Posterior cricoarytenoid. סיבות לחסימה חריפה של דרכי הנשימה העליונות. זיהומים: לרינגוטראוברונכיטיס חריפה אפיגלוטיטיס
E N D
חסימות דרכי אוויר עליונות מרצה: אלנה רזניק
סיבות לחסימה חריפה של דרכי הנשימה העליונות • זיהומים: • לרינגוטראוברונכיטיס חריפה • אפיגלוטיטיס • הגדלה חריפה של השקדים והאדנואידים (הגורם השכיח ב- Infectious Mononucleosis) • טרכאיכיטיס חיידקי • אבצס רטופארינגיאלי • דיפטרייה
סיבות לחסימה חריפה של דרכי הנשימה העליונות • טראומה, תאונות: • בצקת סוב-גלוטית לאחר הנשמה עם צינור תוך קני • גוף זר • כוויה טרמית • חבלה חיצונית בצוואר • שיתוק מיתרי הקול בגלל חבלה (כולל חבלת ראש) • אחרים: • Spasmodic Croup • שיתוק מיתרי הקול בגלל מחלה נוירולוגית • בצקת אנגיונוירוטית • גידולים של המדיאסטניום הקדמי
לרינגוטרכאוברונכיטיס Laryngotracheobronchitis (LTB) • מחלה זיהומית שכיחה הגורמת UAO חדה. המחלה יכולה להיות מוגבלת ללארינקס (לארינגיטיס) או ללארינקס ולטרכאה (לארינגוטרכאיטיס) או לערב את כל עץ הנשימה עד דרכי הנשימה הקטנות (לארינגוטראוברונכיטיס). • המחלה שכיחה בעיקר בילדים קטנים מתחת לגיל 5 שנים
LTB • LTB היא מחלה וירלית • מעורבות הלארינקס מתבטאת באודם, בבצקת ובתפליט. מיתרי הקול מודלקים ונפוחים ופעילותם נפגעת. הדלקת, הבצקת והנפיחות גורמים להיצרות דרכי האוויר, בעיקר באיזור הסוב-גלוטי של סחוס הקריקואיד שהוא המקום הצר ביותר בגרון ובקנה. בהיצרות קלה יישמע רעש בנשימה (סטרידור) רק בבכי או מאמץ. כשההיצרות מחמירה הוא ישמע גם במנוחה.
קליניקה • ההתחלה היא כנזלת למשך מספר ימים ורק אחר כך מעורב הלארינקס, דבר שמתבטא בצרידות, בסטרידור, בשאיפת אוויר ובשיעול נבחני, אשר מחמירים בבכי או בהתרגשות • בלילה הממצאים בדך כלל מחמירים. משך המחלה כ 2-5 ימים, אך תיתכן גם מחלה מממושכת יותר • סימני אזהרה להחמרה כוללים: אי שקט, עייפות, שימוש מוגבר בשרירי עזר, רתיעות מחמירות, סטרידור מחמיר, נשימה פרדוקסלית
טיפול • אין טיפול ספציפי. מטרת הטיפול היא למנוע החמרה, וכאשר זו אכן מתרחשת, לשמור על דרכי נשימה פתוחים. ברוב הילדים ניתן לטפל בבית. הוראות לאישפוז הן: סטרידור במנוחה, מצוקה נשימתית, רתיעות, כיחלון, חיוורון ניכר ואפתיה.
טיפול • ניטור:יש להקפיד על בדיקה תכופה של החולה על ידי הרופא/אחות כדי להתרשם משינוי במצב. במקרה של מחלה קשה יש להיעזר בניטור הדופק וקצב הלב וכן ברמת הסטורציה על ידי מכשירי ניטור. במצוקה נשימתית קשה יש לאשפז את החולה ביחידה לטיפול נמרץ לילדים לניטור הדוק
טיפול • הזנה: רעב עלול להגביר אי שקט. לעומת זאת אכילה בזמן מצוקה נשימתית מסוכנת מחשש לאספירציה. לכן, בדרך כלל עם האישפוז רצוי להפסיק תזונה למספר שעות ולהעריך אחר כך את יכולת החולה לאכול ללא קושי או השתנקות. אם המצוקה הנשימתית משמעותית – יש למנוע תזונה.
טיפול • חמצן ואדים: ילדים עם מחלה קלה-בינונית יזדקקו להעשרת חמצן. מחקרים הראו שבאחוז ניכר מילדים אלו קיימת היפוקסמיה. השיטות הטובות למתן חמצן הן אוהל, מסכה או משקפיים. • אפינפרין:אפינפרין באינהלציה גורם לואזוקונסטריקציה וכך לנסיגה בבצקת ולהקטנת החסימה. • סטרואידים:השימוש בסטרואידים ב- LTB נפוץ מאוד
טיפול • ניתוב דרכי אוויר: חולים מעטים יזדקקו להחדרת צינור הנשמה לקנה כדי להבטיח את האוויר מפני חסימה שלמה ומסוכנת. משך הצורך בטובוס הוא 7-3 ימים
Spasmodic Laryngitis • זהו מצב של סטרידור כביטוי ל- UAO אשר מתחיל פתאום. הסיפור האופייני: הילד הולך לישון בריא ומתעורר בלילה עם שיעול נבחני, צרידות וסטרידור. תופעה זו היא זמנית וחולפת בדרך כלל תוךמספרשעות. התופעה יכולה לחזור כעבור לילה או כעבור שבועות/חודשים. הגורם לתופעה אינו ידוע. לא נמצא גורם וירלי או דלקתי. אין סימנים מבשרים של זיהום או הצטננות בהסתכלות, האזור הסוב-גלוטי נראה בצקתי, הטיפול דומה ל- LTB.
אפיגלוטיטיס • אפיגלוטיטיס היא דלקת חריפה של הסטרוקטורות שמעל למיתרי הקול. חשיבותה העיקרית נובעת מכך שזהו אחד ממצבי החירום האמיתיים ברפוא. ללא טיפול נכון, מאורגן ומהיר עלולה המחלה להידרדר במהירות לכדי חסימה שלמה של דרכי האוויר ודום לב ונשימה.
אפידמיולוגיה • הגורם למחלה הוא החיידק הימופילוס אינפלואנזה מסוג B (HIB). מאז הוכנס לשימוש באופן שיגרתי החיסון נגד חיידק זה (מניעה של דלקת קרום המוח) חלה ירידה ניכרת בשכיחות אפיגלוטיטיס. כיום זוהי מחלה נדירה. • המחלה נגרמת מחדירה ישירה של החיידק לאזור הסופרא-גלוטי ומשם לדם. נגרמת דלקת ובצקת קשה של האפיגלוטיס, אשר הופך נפוח מאוד מבסיסו ומעלה, דבר המצר את פתח הלארינקס.
קליניקה • התחלה בדרך מהירה ופתאומית. המחלה מתחילה כחום גבוה, כאב גרון אשר מתפתח תוך מספר שעות לקושי בבליעה, ריור (נזילת ריר בגלל חוסר יכולת לבלוע את הרוק) וקוצר נשימה. הנשימה נעשית רעשנית והקול עמום (בניגוד לצרידות ב- LTB).סטרידור מופיע מאוחר. • בבדיקהחולה נראה באי שקט, "טוקסי", חיוור (לעיתים כיחלון), טכיקרדי. החולה נוטה לשבת כשגוו קדימה והראש במתיחה למעלה – כדי לפתוח את דרכי הנשימה.
אבחנה • מאחר שזה מצב חירום, אין לאבד זמן בטיפול (כמו אפינפרין). יש לאשר את האבחנה במהירות, במקרים שבהם הקליניקה ברורה מאוד וחד משמעית – אין צורך בברור נוסף, והאבחנה סופית תעשה בזמן החדרת צינור תוך קני (נראה אפיגלוטיס מודלק, אדום ותפוח). • הדרך לאבחן ע"י הסתכלות בעזרת מקל לוחץ לשון אינה מומלצת (היא עלולה לגרום חסימה מלאה) ועל כן השיטה המומלצת היא אבחנה רנטגנית על ידי צילום צוואר צדדי.
טיפול • אבחנה של אפיגלוטיטיס מחייבת שהחולה יהיה בהשגחה צמודה של צוות מיומן. עיקר הטיפול הדחוף הוא אבטחה של דרכי אוויר פתוחות. זאת ניתן להשיג על ידי החדרה מהירה של צינור הנשמה לקנה – לפני שתתפתח חסימה שלמה. • מנע אי שקט. עד שיאובטחו דרכי הנשימה יש להימנע מלגרום לחולה אי שקט. אין להשכיבו. • חמצן. יש לספק לחולה רווי (לח) על ידי מסכה ולנטר את החמצון על ידי pulse oximeter .
טיפול • אינטובציה. רצוי לבצעה בחדר ניתוח תוך הרדמה. • הרגעה. לאחר האינטובציה יש לדאוג שהחולה יהיה רגוע וזאת כדי שהילד לא יוכל להגיע לצינור ההנשמה ולשלוף אותו בפתאומיות. אירוע כזה עלול להיגמר בחסימה מלאה ללא יכולת לאינטובציה חוזרת. אין הכרח להנשים את החולה. יש לספק לו חמצן לח. • אנטיביוטיקה. יעילה נגד HIB. מומלץ לתת מקבוצת הצפלוספורינים מדור שני או שלישי (צפורוקסים או צפוטקסים במינון 100 מ"ג/ק"ג/יממה).
סיבוכים • תוארה התפשטות המחלה הזיהומית לקרומי המוח, לפרקים או לריאות (בעיקר מעורבות ריאתית). • יש לטפל טיפול מונע בבני המשפחה, אם יש בבית ילדים מתחת לגיל 4 שנים. הטיפול ריפאמפין במינון 20 מ"ג/ק"ג/יממה (עד 600 מ"ג/יממה) .
הפרעות קול • הפרעת קול מוגדרת כאשר גובה הטון, העוצמה או האיכות של הקול, מסבים את תשומת לב המאזין או מפריעים לקליטת תוכן הדברים הנאמרים, או כאשר הדובר חש כאב או אי נוחות בגרון בזמן או לאחר דיבור.
מה הם הגורמים להפרעות קול? • הגורם הפונקציונלי: שימוש ממושך ולא נכון בקול כמו צעקות, דיבור בעצמה חזקה מדי , שימוש בטון גבוה או נמוך מדי או שימוש בצורת נשימה לא מתאימה. זהו הגורם הנפוץ ביותר להפרעות קול. • הגורם האורגני: חבלה, פגיעה או מחלה שיכולים לפגוע במנגנון הפקת הקול. • גורם רגשי / פונקציונלי : לחצים נפשיים יכולים גם כן לגרום להפרעות קול.
בדיקת מיתרי הקול מיתרי הקול כפי שהם נראים על המסך, בבדיקת הגרון באמצעות סיב אופטי על פי תוצאות הבדיקה מופנים החולים להמשך טיפול שכולל מתן תרופות, פגישה עם קלינאית תקשורת, או הפניה לטיפול כירורגי. תוצאות הבדיקה נשמרות במחשב - דבר המאפשר המשך מעקב אחר החולה. בדיקת מיתרי הקול באמצעות סיב אופטי. הרופא בתמונה הוא פרופ' יוסף אלידן
האבחון • הממצאים השכיחים העלולים להתגלות בבדיקה כוללים: יבלות או נגעים שפירים על מיתרי הקול המופיעים עקב שימוש מוגזם במיתרי הקול, כמו אצל זמרים, מורים, עורכי דין וילדים. • דלקת במיתרי הקול (לרינגיטיס), הנגרמת עקב עליית תוכן וחומצת קיבה לגרון. חולים אלה אינם סובלים בהכרח מצרבת, אך נגרם נזק מצטבר למיתרי הקול. • גידול ממאיר (סרטן הגרון) המופיע בעיקר אצל מעשנים, אך עלול להופיע גם אצל לא-מעשנים.
