ריפוי בעיסוק - הגדרה

ריפוי בעיסוק המכון להתפתחות הילדאחראית צוות: שמעונה לב-אוןבצוות: קרן פילוסוף, אילה קוזקרו, גלי ציון, שרי קסל, טובה שוטן, מיכל דהרי, שני הירש

ריפויבעיסוק - הגדרה מקצוע הריפוי בעיסוק (Occupational Therapy) הינו מקצוע טיפולי-שיקומי-חינוכי, שמטרתו לספק לאדם כלים ומיומנויות אשר יאפשרו לו להתמודד עם דרישות החיים.

מהות הטיפול הטיפול מתבסס על פעילויות משמעותיות בחיי היומיום (עצמאות בפעילויות יומיום, לימודים, עבודה, פנאי וקשרים חברתיים) על מנת לאפשר ולעודד השתתפות בפעילויות אלו למרות מגבלות פיזיקאליות או מנטאליות בתפקוד (AOTA, 2003).

מרחב העשייה המקצועית בריפוי בעיסוק AOTA, 2002 PERSON אדם OCCUPATION עיסוק ENVIRONMENT סביבה PERFORMANCE ביצוע עיסוק

אוכלוסיית הילדים בריפוי בעיסוק : 1)ליקויים בעיבוד והויסות החושי (SPD/SMD). 2) ליקויי למידה (קשיי כתיבה קושי גרפומוטורי). 3) סרבול מוטורי, DCD. 4) ASD – ילדים על הרצף האוטיסטי. 5) קשיי קשב וריכוז - ADHD/ADD. 6) פגים, תינוקות וילדים בסיכון. 7) ליקויים במערכת השריר,שלד ומפרקים (C.P.). 8) תסמונות גנטיות.

פריסת הצוות במכון צוות הריפוי בעיסוק במכון מונה שמונה מרפאות בעיסוק. בנוסף לאבחונים וטיפולים אמבולטורים במכון, המרפאות בעיסוק עובדות בפגיה, בגנים ובמעונות תקשורתיים (גן אבחוני ומעון קש"ת), במעונות שיקומיים (מעון מיתר וצליל) ובתכנית הבריאותית המקדמת לילדים המאובחנים על הרצף האוטיסטי. תפקיד המרפאה בעיסוק הוא לאבחן, לטפל ולתת הדרכה לצוות ולהורים. כמו כן, לעסוק במחקר ובהכשרת דור ההמשך- הדרכת סטודנטים.

תחומי העיסוק אליהם מתייחסים בטיפול בילדים:

הערכות ואבחונים: • האבחון מורכב משילוב של שאלונים, מבחנים סטנדרטיים ותצפית מובנית ובלתי מובנית. • התחומים הנבדקים: • תפקוד תחושתי-מוטורי -יציבה, שיווי משקל, סימטריה/ אסימטריה, ויסות כוח, הפרדת תנועה, תכנון תנועה. • ויסות חושי- תגובתיות יתר, תת תגובתיות ו/או חיפוש תחושתי. • תפקודי ידיים - תאום בילטראלי, אחיזות, דיוק מוטורי, כתיבה. • תפקוד התנהגותי-רגשי - קשב וריכוז, דפוס עבודה, תקשורת, תפקוד חברתי. • תקשורת- קשר עין, קשב הדדי, משחק הדדי, שימוש בג'סטות. • עצמאות בתפקודי היומיום - ADL, משחק ולמידה. • תפקודים תפיסתיים - חזותית, מרחבית, רצף וזיכרון.

הטיפול מתבצע בשני ערוצים: 1. התייחסות למרכיבי התפקוד (תחושתיים, מוטוריים, קוגניטיביים, רגשיים). 2. תרגול המיומנויות עצמן (חשיפה לפעילויות מותאמות לגיל ולרמהההתפתחותית). • ההתערבות הינה תהליך דינאמי אינטראקטיבי. • המיקוד הוא על מעורבות בעיסוק. • גישה המרוכזת בלקוח.

אמצעי טיפול: סנסומוטוריים: לוח שווי משקל צלחת וסטיבולרית נדנדות וערסל גלילים קורה חבית, שרוול מנהרה כדורים קפצית סולם, דרגשים בגבהים שונים סקוטר

אמצעי טיפול: מוטוריקה עדינה: השחלות חרוזים פטריות אטבים כלי כתיבה בצק טרה-פלסט מספריים

אמצעי טיפול: תחושה: תיבות תחושה (אורז, עדשים, חול, קטניות) פרוטוקול הברשה וסט משקל צעצועי פה מרקמים שונים: בצק, צבעיידיים, קצף,חומרי יצירה

אמצעי טיפול: תפיסה: משחקי קופסא קוגניטיביים דפי עבודה קוביות

גישות טיפול קימות מגוון גישות להתערבות בריפוי בעיסוק. לכל אחת מהגישות יש רקע תיאורטי, שיטת הערכה ושיטת טיפול. בבחירת הגישה הטיפולית שתהיה יעילה ומשמעותית למטופל, מתייחס המטפל לצרכיו, יכולתו ומגבלותיו של המטופל והסביבה. לעתים קרובות משלבים בטיפול כמה גישות טיפוליות.

גישות טיפול מודל העיסוק האנושי גישה התפתחותית NDT CO-OP S.I Floor Time (D.I.R) Wilbarger תכנית העוררות לויסות עצמי- 'כיצד המנוע שלך עובד'.

מודל העיסוק האנושי פותח על-ידי Dr. Kielhofner, ההנחה שקיים קשר דינמי בין הפרט, סביבתו ועיסוקו. העיסוק מוגדר כעבודה , משחק ופעילויות יום-יום שהפרט עושה בסביבות הפיזיות והחברתיות המשמעותיות לו. שינוי אופטימאלי מושג כאשר קיימת התאמה בין הפרט, סביבתו ועיסוקו.

גישה התפתחותית ההתפתחות המוטורית היא רציפה. היא מתרחשת בהתאם לציוני דרך התפתחותיים אוניברסאליים ונקבעת בהתאם ללוח זמנים ביולוגי מולד. לכל תינוק קצב התפתחות אישי אולם הרצף דומה בין כל הילדים. הופעת המיומנויות המוטוריות של הילד ברצף אחיד, משקפת את הבשלת מערכת העצבים המרכזית שלו, שהנה תהליך גנטי, המתרחש בסדר וברצף אחידים. עם זאת, התהליך מושפע במידה רבה מהסביבה ומהגירויים שהיא מספקת.

סביבה המספקת לתינוק גירויים להתנסות תנועתית-חושית, מעודדת את ההתפתחות המוטורית שלו ומקדמת אותה, ובתוך כך מסייעת בטיפוח כשרים מוטוריים וקוגניטיביים בגיל מאוחר יותר. ישנם תינוקות וילדים המפגינים איחור או עיכוב התפתחותי שניתן לאבחנו ולטפל בו ע"י שיפור תפקוד המערכות הסנסוריות והמוטוריות. בטיפול עובדים על פי טבלאות התפתחות מקובלות. מתחילים לעבוד עם הילד בשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא ומתקדמים עימו על פי הרצף ההתפתחותי המקובל.

גישת ה- NDT גישת ה-Neuro-Developmental Treatment פותחה על-ידי Berta Bobath -פיזיותרפיסטית ו -Dr. Karl Bobath רופא ילדים. גישה סנסו- מוטורית רב-תחומית שמרבים להשתמש בה בטיפול באוכלוסיות עם פגיעות נוירולוגיות ( כגון: שיתוק- מוחין). הגישה מתבססת על ההכרה שהפרעה בהבשלה תקינה של המוח תוביל מצד אחד לעיכוב בהתפתחות המוטורית ומצד שני להתפתחות של דגמי-תנועה ותנוחה אב-נורמאלים. תפקיד המטפל הוא לאפשר למטופל לחוות כמה שיותר חוויות סנסו-מוטוריות תקינות, דרכן יוכל לרכוש דגמי תנועה פונקציונאליים שהינם הבסיס לתפקוד יעיל. בטיפול משתמש המטפל בידיו ובגופו, כמו גם במשטחי עבודה שונים כגון: כדורים ,גלילים וספסלים.

גישת ה- CO-OP גישת ה- Cognitive Orientation to Daily Occupational Performance פותחה על-ידי Polatajko&Mandich – מרפאות בעיסוק. מיישמת כלים קוגנטיביים על מנת לשפר את הביצוע העיסוקי והתפקוד היומיומי. מבוססת על תאוריות למידה, מאפשרת רכישת מיומנויות בעזרת תהליך למידה של שימוש באסטרטגיות וגילוי מונחה. מתאימה לטיפול בילדים עם מסורבלות (DCD).

תאוריה וגישת טיפול S.I גישת ה-Sensory Integration פותחה ע"י Dr. Ayres - מרפאה בעיסוק ופסיכולוגית חינוכית. אינטגרציה סנסורית- עיבוד וארגון מידע חושי להתמודדות ולתפקוד מותאם בסביבה. הבסיס לתפקודים קוגניטיביים ומרכיב חיוני לקשרי הגומלין שבין האדם לעולם הפיסי הסובב אותו. ליקוי באינטגרציה סנסורית יכול לבוא לידי ביטוי במסגרת הגן ב: קשיים בהתארגנות , קשיים בקשב ובריכוז ,קשיים בכתיבה בעיות התנהגות ועוד. מטרת הטיפול -ארגון הסביבה הטיפולית וסיפוק חוויות סנסו-מוטוריות שיגרמו לתגובה שמתאימה לדרישות הסביבה (תגובה מסתגלת). הטיפול בשיטה זו צריך לכלול מגוון רחב של אמצעי- טיפול כגון: ערסל, גליל תלוי, סקוטר ועוד.

Floor Time (D.I.R) תוארה לראשונה על ידי Greenspan & Wieder מתבססת על חשיבות הקשר בין רגשות והתנהגות/התפתחות הילד. שלושה עקרונות טיפוליים:א. מעקב אחרי רצון הילד ועידוד קשר הדדי שמקורו ביוזמתו הספונטנית.ב. יצירת אינטראקציות חצי-מובנות דרך משחק אינטראקטיבי, שבהן הילד לומד לפתור בעיות ומטרתן לקדם מטרות לימוד קוגניטיביות ושפתיות. בשלבים הראשונים מעודדים את הילד להתייחס לזולת ולפתח עימו תקשורת דו כיוונית ללא מילים. בשלבים המאוחרים יותר, מעודדים התבטאות מילולית של רגשות ורעיונות (דרך משחקי "כאילו").ג. חשיפה לפעילויות מוטוריות, תחושתיות ומרחביות המעודדות למידה.

גישת Wilbarger גישה המערבת תכנית אישית, אינטנסיבית ומקיפה וכוללת שלושה מרכיבים חיוניים: לימוד המטופל ומשפחתו והעלאת מודעותם לסימפטומים ולהשפעות של רגישות תחושתית. דיאטה סנסורית. תכנית טיפול המערבת גרייה תנועתית. מתן לחץ עמוק (הברשות) וגרייה פרופריוצפטיבית (התנגדות שרירית, דחיסת מפרקים).

דיאטה סנסורית תוכנית פעילות מובנית, המערבת פעילויות תחושתיות ספציפיות הנבחרות בקפידה, שנועדו לעזור לילד להסתגל טוב יותר להתנסויות תחושתיות ולהתנהג בצורה מווסתת ומאורגנת. חשובים התזמון, האינטנסיביות והתכונות התחושתיות של פעילויות אלו. כוללת שינויים בסדר היום, התאמת הסביבה ושינויים באינטראקציה בין בני המשפחה. נבנית תוך כדי שילובה בסדר היום של הילד ומשפחתו ובשיתוף עמם.

תכנית העוררות לויסות עצמי- 'כיצד המנוע שלך עובד'. פותחה ע"י Williams & Shellenbergerמרפאות בעיסוק. לימוד אסטרטגיות לויסות עצמי. מדמה את הגוף למנוע: "טורים גבוהים", "טורים נמוכים", בדיוק כמו שצריך. מתאימה לילדים עם קוגניציה תקינה. פרטני או קבוצתי.

דגשים לטיפול בילדים עם קשיי תקשורת הטיפול בריפוי בעיסוק כולל אבחון, ייעוץ והדרכה להורים בד בבד עם טיפול ישיר בילד. הטיפול בילד נעשה באופן פרטני , זוגי ו/או קבוצתי. הטיפול כולל גישה טיפולית אחת או שילוב של כמה גישות טיפול, תלוי ביכולת השפתית של הילד, בהתנהגותו, ביכולתו לעקוב אחר הוראות ובאופי קשייו. מטרות טיפול אופייניות בעבודה עם ילדים עם ASD כוללות: שיפור היכולת התקשורתית והחברתית, שיפור התפקוד המוטורי העדין ובמרחב הכולל עבודה על תכנון מוטורי, שיפור הויסות התחושתי, שיפור עצמאות בתפקודי יומיום, שיפור תפקוד תפיסתי וגרפומוטורי, שיפור הרגלי עבודה וחקירת משחק. הדגש בטיפול קבוצתי הוא הרחבת מעגלי תקשורת, לקיחת תורות, עידוד משחק הדדי, יזימה וחיקוי.

ASD וקשיי ויסות מרבית הילדים עם ASDמראים קשיים בויסות תחושתי Sensory Modulation Dysfunction – (SMD) הכולל תגובות פיזיולוגיות והתנהגותיות ומתייחס לקושי ביכולתו של הילד לקלוט ולארגן גרויים תחושתיים מהסביבה ולארגנם לתגובה מסתגלת ומותאמת. חלק מהילדים יראו תגובתיות יתר תחושתית, חלקם יראו תת תגובתיות וחלקם יהיו בחיפוש מתמיד אחר גרויים תחושתיים. קושי בויסות תחושתי מקשה מאוד על תפקודו של הילד בכל תחומי החיים, ומקשה על הרוטינה המשפחתית.

גישות הטיפול הנהוגות בטיפול עם ילדים עם קשיי תקשורת כוללות, לפיכך, את גישת האינטגרצייה הסנסורית (S.I), הגישה ע'פ וילברגר הכוללת גם דיאטה סנסורית וגישת ה- Floor Time של דר' גרינספן. גישות אלו שמות דגש על שיפור יכולת הויסות התחושתי של הילד, היינו התאמת הקשב, רמת העוררות והאפקט של הילד לסיטואצייה והיכולת לדרגה ולשנותה בהתאם לשינויים בסביבה. ויסות תחושתי והתנהגותי הינו חיוני ללמידה וליצירת יחסים חברתיים.

ASD ומסורבלות בנוסף, קיימים קשיים מוטוריים בקרב ילדים עם ASD בהשוואה לילדים טיפוסיים ובדומה לילדים עם DCD. לרוב נצפים קשיים מוטוריים הכוללים: קושי בתיאום בי-לטרלי, העדר דומיננטיות יד, קושי במניפולציה תוך ידנית, סרבול ואיטיות בביצוע פעולות מוטוריות, קושי בתכנון המוטורי (Dyspraxia), קושי בתגובות שיווי משקל ועוד. קשיים אלו משפיעים על היכולת לעצמאות בתפקודי יומיום כגון אכילה, לבוש, ופעולות של הגיינה אישית, כמו על למידה, משחק ויחסים חברתיים בגן ובבית הספר.

גישת טיפול התפתחותית בשילוב עם גישת S.I שהוזכרה לעיל תורמות לשיפור התפקוד המוטורי ע"י פיתוח מיומנויות תואמות גיל, חיקוי תנועות ולמידת אסטרטגיות מפצות העוקפות את הקושי, ובכך תורמות לשיפור הלמידה, המשחק והחיברות.

דגשים לטיפול במעונות השיקומיים לבוש אכילה משחק

לבוש תמלול של הפעולה. יצירת קשר עין. חיזוק סכימת גוף ( "איפה הידיים של X"? הנה הם!" ) בשילוב מגע עמוק. מתן זמן לפעולת הלבישה (תגובה של הילד-קשר עין, מלמול, הרמת ידיים/יישור רגליים). עידוד לעצמאות ושותפות של הילד בהתאם ליכולתו (עזרה ורבלית/פיזית במידת הצורך).

אכילה גיוון- חשיפה למרקמים וטעמים שונים תוך מתן בחירה. Modeling- אכילה משותפת ביחד עם הילד(הקשר חברתי), מתן דגם של לעיסה ואכילה נכונה, חיקוי ילדים אחרים. הנאה! עצמאות באכילה- עידוד התנסות אכילה בידיים (לא להקפיד על ניקיון בזמן האכילה) ואכילה עצמאית עם סכו"ם/כלים מותאמים (צלחת ואקום/משטח מונע תזוזה, מזלג/כפית מעובה/עם זווית, כוס עם חתך). חוויה ולא מלחמה! הזדמנות להרגשת שליטה ותחושת הצלחה..

אכילה- המשך שימוש בילטראלי /יד עזר- יד אחת מייצבת את הצלחת והשנייה משתמשת במזלג, התחלת שתייה מכוס. שיפור אחיזות עדינות (אחיזת פינצטה)- אכילה בידיים של מאכלים קטנים (אפונה,תירס)/ חתוכים מעודדת הפרדת תנועה באצבעות ושימוש באחיזות עדינות. שיפור אחיזה רצונית לאורך זמן (SUSTAIN)- מאפשר לילד אחיזה אקטיבית בכף/חתיכת לחם/רצועת ירק, ומסייע לו להביא את הכף לפה (בעזרת תמיכה של מטפל במרפק /שורש כף היד או בסיום הפעולה).

משחק משחק הוא עיסוק מרכזי אצל ילדים, והינו מקור לפיתוח מיומנויות אצל ילדים. משחק כעיסוק: משקף את זהות הפרט, מאפשר הבעה עצמית מפתח תחושת שליטה על הגוף והסביבה, הנאה ובריאות. משחק כאמצעי: ללימוד ותרגול מיומנויות בסיסיות ( מוטורי, קוגניטיבי, שפתי, חברתי ורגשי) הבסיס לרכישת הרגלי למידה ובהמשך הרגלי עבודה: משחק-------לימודים-------עבודה

עידוד למשחק מנח מתאים/- Alignmentמנח יציב המאפשר יציאה לתנועה וידיים פנויות למשחק. סביבה מותאמת - פינה שקטה, משחק אחד בכל פעם. עידוד ליוזמהוחקירת משחק - חשיפה והתנסות, עידוד מילולי ובג'סטות. The just right challenge – דרוג המשחק (לא מאתגר מידי ולא קל מידי): העלאת סף התסכול תוך יצירת תחושת הצלחה.

קבוצות טיפוליות קבוצת מוכנות ל-א קבוצת מוכנות ל-א לילדים עם קשיי תקשורת (עם צוות רב-מקצועי) ארוחות טיפוליות קבוצת מיומנויות חברתיות קבוצת מיומנויות חברתיות לילדים עם קשיי תקשורת (עם צוות רב מקצועי) קבוצה סנסו-מוטורית- 'אני וגופי' לשיפור סכימת גוף קב' בטיחות בחיים וקב' בטיחות בדרכים לילדים עם קשיי תקשורת (עם צוות רב- מקצועי)

קבוצת מוכנות ל-א' תוכנית מובנית עם דגש על דרישות לימודיות ושיפור יכולות תקשורתיות: היכרות עם מחברת וספר, אחיזת עיפרון, כתיבה והעתקה של אותיות ומספרים, דיוק מוטורי, גזירה, התמצאות במרחב, תפיסת כיוונים. תוך דגש על התארגנות, הקניית הרגלי עבודה, היענות ויזימת קשר, כישורים חברתיים.

ארוחה טיפולית מטרת הארוחה הטיפולית היא להקטין בררנות באוכל, לשפור הרגלי אכילה ותקשורת סביב השולחן ולשפור מיומנויות אכילה ועצמאות. הארוחה כוללת ישיבה משותפת סביב שולחן, שימוש בפלייסמטים, שימוש בתקשורת תומכת להצגת כללי הארוחה, תורנים, הצגת מאכלים חדשים בצורה הדרגתית וחיזוקים חיובים (למשל, מדליה בסיום הארוחה).

קבוצה למיומנויות חברתיות • להשפיע על איכות המגעים החברתיים בין הילדים • הזדמנות ללמידה והבנת האחר תוך התנסות בק'ב קטנה ומודרכת • הזדמנות להתמודדות עם מצבים טעונים המעוררים עוצמות רגשיות • העלאה למודעות דרכי התנהגות • ויסות רגשי: למידת דרכים להרגעות והתארגנות במצבים חברתיים טעונים • קריאת מצבים חברתיים • הבנת האחר, זיהוי רגשות של האחר • למידת אמפטיה (לדעת את רגשות הזולת, להרגיש ולהגיב) • למידת כישורי הצטרפות למשחק • למידת פתירת מריבות ועימותים • התאמת עצמי לאחרים (שינוי התנהגות בהתאם לסיטואציה ובהתאם למשוב מהסביבה) • יכולת ביטוי רצונות • חיזוק התנהגות חיובית

קבוצת 'אני וגופי' • תכנית לשיפור סכימת גוף. • סכימת גוף היא מעין מפה של הגוף במוח, והיא בסיס לתפקודו התנועתי היעיל (תפקוד יציבתי, תכנון תנועה). • סכימת הגוף נבנית ע"י פעילות יעילה של מערכות החוש (המגע, התנועה, התחושה העמוקה ומערכת השמיעה והראייה) ואינטגרצייה בינהן. • בקבוצה ניתנות התנסויות תחושתיות-מוטוריות רבות כגון זחילה, טיפוס, קפיצה, דחיפה ומשיכה, מישוש חומרים שונים, התנסות תנועתית במרחבים ובמתקנים ועוד.

ריפוי בעיסוק - הגדרה