Download
1 / 18
200 likes | 554 Views
משה בן עמרם ויוכבד, אחיהם הצעיר של אהרן ומרים, נולד בתקופת השעבוד של בני ישראל במצרים. הוא ניצל מגזירת מוות בזכות שלוש נשים: אמו, אחותו - ובת פרעה, שנתנה לו את שמו וגידלה אותו כבן בארמון המלך. מידע נוסף. בתקופת הרנסנס
E N D
משה בן עמרם ויוכבד, אחיהם הצעיר של אהרן ומרים, נולד בתקופת השעבוד של בני ישראל במצרים. הוא ניצל מגזירת מוות בזכות שלוש נשים: אמו, אחותו - ובת פרעה, שנתנה לו את שמו וגידלה אותו כבן בארמון המלך. מידע נוסף
בתקופת הרנסנס (המאות 14 - 16) צוירו סצנות מחיי משה על קירות ותקרות של כנסיות ברחבי אירופה, ועם המפורסמים שבציורים נמנים ציוריו של מיכלאנג'לו בקאפלההסיסטינית בוותיקן פסל משה (1515-1513) פרטים על היצירה:פסל: מיכאל אנגלו בתקופת הרנסנס במאה ה-16 לספירה.גובה הפסל: 2.35 מטרים והוא עשוי משיש. הפסל נמצא: בכנסיית: "סאן פייטרו אין וינקולי" (כנסיית פטר הקדוש בשלשלאות) ברומא שבאיטליה.
דמותו של משה המנהיג והנביא מתוארת בציוריו של מארק שאגאל - האמן היהודי המודרני הבולט ואולי אף המפורסם ביותר. בשלושת שטיחי הקיר שלו, המוצגים בבניין הכנסת, מתוארת דמותו של משה: בשטיח המרכזי - שני תיאורים של משה: על ראש הר סיני ובידיו שתי לוחות הברית, ובזמן מסע הנדודים במדבר, בדרך לארץ המובטחת, כשהוא הולך בראש המחנה.
בוריס שץ בוריס שץ"משה על הר נבו" גבס 142 × 250 1890 בוריס שץ, "משה ולוחות הברית" גבס. תרע"ח 1918
על הקירות תיאורים מחיי משה - בהקבלה לסצנות מחיי ישו, ועל התקרה - ציור של משה ונחש הנחושת. גם אחד הפסלים הידועים של משה הוא מעשה ידיו של מיכלאנג'לו - משה מזוקן ובעל קרניים ("כי קרן עור פניו") כשהוא יושב, רגלו השמאלית נסוגה לאחור כאילו הדמות מתכוונת עוד רגע לקום ולהתרומם. ידי משה "מלאות כוח ושלטון", ראשו מופנה שמאלה ומבט עיניו מביע "דאגה וציווי כאחת".
מבית הכנסת בדורה אורופוס (המאה ה-3 לספירה), והיא כוללת תיאור של סצנות מחיי משה. במרכז הקיר הפונה לירושלים - ההתגלות הראשונה של ה' למשה בסנה: משה עומד יחף ליד הסנה הבוער, לבוש כתונת ארוכה ומעיל, וידו הימנית מושטת אל שיח, שמבין ענפיו פורצות לשונות אש אדומות. מתחת לתמונה מופיעה הכתובת "משה בר (עמרם) לוי לוי".
ציורו של אריה ארוך (1908 - 1974), "משה רבנו מסרייבו", מתאר את הנביא בהשראת הגדת סרייבו ואימי השואה: אריה ארוך צייר את משה המחזיק בידיו את לוחות הברית, אך בניגוד לתיאור בהגדה - משה של ארוך עומד לבדו, בלי העם, על רקע קודר בצבעיו. ובהיעדר העם - הלוחות נותרים בידיו, ואין לו למי להעבירם. נראה שבכך ביקש הצייר להביע את מחאתו על הכחדת יהדות אירופה בשואה, שהותירה את המנהיג ללא עם.
