עומר זה הניפו

1. עומר זה הניפו מקורותיו של חג העומר וחידושו בעידן הציוני

2. עומר מהו? למילה עומר שני פירושים: א. חבילה, אלומה קטנה, של שיבולים שנקשרו ונקצרו. ב. מידת נפח קדומה של חומרים יבשים המקבילה ל- 4 ליטרים (בערך).

3. העומר במקרא דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן.  יא וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן. (ויקרא כ"ג) • העומר היה מִנְחָה (=מתנה) חקלאית מן הקציר הראשון של התבואה, שהיו מביאים לבית המקדש בפסח - למחרת החג, ביום הראשון של חול המועד. • מנחת העומר היא מקציר השעורים, כי השעורה מבשילה לפני החיטה, ותחילת קציר השעורים - בחודש ניסן. • מנחת העומר בפסח הייתה ביטוי להכרת תודה על ראשית הקציר ותקווה להמשכו המוצלח.

4. חשיבות מצוות העומר איזו חשיבות יחסו למצוות העומר ניתן ללמוד ממה שנכתב במדרש ויקרא רבה (פרשנויות לספר ויקרא): מאיזה זכות זכו ישראל לירוש הארץ? הוי אומר בזכות מצוות העומר (ויקרא רבה כ"ח ד') עדות לחשיבות מצוות העומר והחיבור בין קדושת ארץ ישראל לחג העומר מצוי בתלמוד הירושלמי: "...ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות שמביאים ממנה העומר והביכורים" (תלמוד ירושלמי, שקלים). שטיח קיר רותי וירמיהו בן-צבי

5. טקס העומר במקורות תיאור קציר העומר בתקופת המשנה (המאות 1-2 לספירה) "כיצד היו עושים (=קוצרים) את העומר? שְׁלוּחֵי בית דין יוצאים מֵעֶרֶב יום טוב (=בערב חג הפסח) ועושים אותו כריכות (=כורכים, קושרים, את השיבולים) במחובר לקרקע, כדי שיהיה נוח לקצור. וכל העיירות הסמוכות לשם (=למקום הקציר) מתכנסות לשם, כדי שהעומר יהיה נקצר בעסק גדול (=בקול המולה ובפרסום רב). כיוון שירדה החשכה אומר להם הקוצר: באה (=שקעה) השמש? אומרים: הן (=כן). אקצור במגל זה? אומרים: הן… אכניס את השיבולים לקופה זו (=לסל זה)? אומרים: הן…" (על-פי המשנה, מסכת מנחות, פרק י משנה ג)

6. חג העומר בעידן הציוני עם השיבה לארץ, והחזרה לעבודה החקלאית, החלו חלוצי העלייה השנייה והשלישית לחדש את החגים החקלאיים, את חגי השדה. חג שבועות חזר להיות חג קציר וביכורים, סוכות חג אסיף ושמחת בית השואבה, ולמחרת הפסח יצאו לשדה לקציר העומר. כך כותב החלוץ המלחין המשורר מתתיהו שלם: "ולא ייפלא כי על רקע השיבה לארץ ולעבודת האדמה צמח הרצון לחדש גם חג זה שיש בו משום שחזור בחיי העם" (מ.שלם חגינו המחודשים פסח ועומר) טקס העומר בעין חרוד בשנות ה-50

7. חג העומר- חידוש מסורת עתיקה בא השמש מקהלה: בוא בוא נא קוצר- הן רד היום נטו צללים שקעה כבר שמש בהרים, שמש בהרים (מ.שלם) הקהל: בא השמש, בא, בא עת לקצור בא השמש, בא, בא עת לקצור. קמה זו? זו, זו! מגל זה? זה, זה! האקצור? קצור, קצור! האקצור? קצור, קצור! (משנה- מנחות) טקס העומר בישובים החקלאיים התבסס על המקורות מהמקרא והמשנה, ושילב פסוקים וסמלים בשירים ובאופן עריכת הטקס. "אין אנחנו יוצרים יש מאין. המקורות בידינו ואין אנו באים אלא להוסיף נדבך, לחדש תוכן קיים, לתת מעין פירוש מחודש" (מ.שלם ניב הקבוצה) טקס העומר ברמת יוחנן 20007

8. חג העומר - חג האביב"נוסף על המניעים ההיסטוריים עורר את המחדשים הרצון לחוג בצד חג החרות ויציאת מצרים גם את חג האביב הטבעי"(מתתיהו שלם) פנה הגשם/ מתתיהו שלם פנה הגשם חלף הלך לו ענן רקיע חלף הלך לו. פני אדמה באור חמה, שבלים זקפו ראשיהן בקמה. בני הרים זה אל זה ברמה ישוררו: שלום שלום, הידד! הידד! אביב היום. ערוץ הנחל גלים בוקע הומה החורש חדווה שופע מוריק הנוף שדות לרוב. צבעונים עלו באודם חן בנקיקים בעמקים פרחי נוי זה אל זה ישוררו: שלום שלום, הידד הידד, אביב היום.

9. חגיגת העומר נערכת ברמת יוחנן מדי שנה מ-1945, למחרת סדר הפסח, כסמל להתחדשות האביב ולראשית קציר השעורים. טקס זה מבוסס על מסורת קדומה שנתקיימה בימי שבתו של העם על אדמתו טרם הגלות, ונתחדש עם ההתישבות העברית בעמק יזרעאל בשנות ה-20 של המאה ה-20.

10. חג העומר- חג עממי השתתפות רחבה- כל הציבור שותף לכולם יש תפקיד כולם משתתפים, ילדים, נערים, נשים וגברים, רקדנים, נגנים, מקהלה הרקדנים הבלתי מקצועיים, מסוגלים להביא אל הריקוד הזדהות והתלהבות שאינה בנמצא אצל הרקדן המקצועי, וההתלהבות עדיפה בעיני על פני השלימות הטכנית". (לאה ברגשטיין, כוריאוגרפית ריקודי העומר)

11. חג העומר ברמת יוחנןהילדים- ריקוד הפרחים

12. חג העומר ברמת יוחנןקציר העומר והנפתו

13. יוצרי ומחדשי חג העומרמילים ולחנים מתתיהו שלם ריקודים לאה ברגשטיין לאה ברגשטיין23.10.1902-14.5.1989 חברת קיבוץ רמת יוחנן מחלוצות המחול הישראלי. רקדנית כוראוגרפית ומורה. מפתחת המחול והחג המקורי, בקיבוץ ובארץ. מתתיהו שלם ט' בניסן תרס"ד 27.3.1904- כ"ט אייר תשל"ה 17.5.1975 חבר קיבוץ רמת יוחנן, איש העלייה השלישית, איש רוח מלחין, משורר מחלוצי הזמר העברי. רועה צאן, מחנך, מייסד המכון להווי ומועד.