ארבעה סוגים של מרחקים לא פורמאליים

1. ארבעה סוגים של מרחקים לא פורמאליים • Hall זיהה ארבעה סוגים של מרחקים לא פורמליים בין אנשים: אינטימי, אישי, חברתי ופומבי. • סוג 1: מרחק אינטימי (0-18 אינצ') • סוג 2: מרחק אישי (1.5-4 פיט), המרחק שאנשים בדרך כלל שומרים בינם לבין אנשים אחרים. התקשורת המתנהלת ביחסים בינאישיים קרובים מתנהלת בדרך כלל בטווח מרחקים זה. • סוג 3: מרחק חברתי (4-12 פיט) בדרך כלל המרחק בין אנשים העושים עסקים או מתייעצים זה עם זה. • סוג 4: מרחק ציבורי (מעל 12 פיט) למעבר ממרחק חברתי למרחק ציבורי ישנן השלכות רבות לתקשורת הבינאישית. למשל, אינטראקציה במרחק כזה הופכת להיות פורמאלית. אנשים יכולים במרחק כזה גם לתת את הרושם שהם לא קיבלו כל מסר, למרות שכן קיבלו אותו. במרחק שהוא מעל 25 פיט יש קושי בתקשורת. קשה להעביר מסר באופן מדויק באמצעות הקול. תנועות והבעות הפנים צריכות להיות רחבות ומודגשות מאוד כדי שיבחינו בהן. עיקר התקשורת הלא מילולית במרחק זה מבוססת על תנועות ותנוחות הגוף.

2. מגדר • בסיטואציות טבעיות בהן אנשים אינם מודעים לזה שצופים בהם נמצא שוב ושוב כי נשים בוחרות להתקרב לאנשי שיחן (גברים או נשים) יותר מגברים. ממצא זה נכון לא רק לגבי מבוגרים אלא נמצא ברב המקרים גם בקרב ילדים. • אנשים נוטים להתקרב יותר לנשים. • הקרבה הרבה ביותר היא בין שתי נשים והרחוקה ביותר בין שני גברים ואינטראקציה בין שני המינים היא באמצע.

3. כיצד ניתן להסביר את ההבדלים בין המינים במרחק השיחה? הסבר אחד מתייחס להבדלי הסטאטוס בין נשים וגברים. בגלל שלגברים יש סטאטוס יותר גבוה, נותנים להם יותר כבוד ושומרים מהם מרחק. • הסבר אחר מתייחס להבדלים בין המינים בנטייה החברתית. אם נשים הן יותר חברותיות ונוחות לשיחה הרי שהן יעדיפו מרחק שיחה קטן יותר המרמז על חום וחברות.

4. תרבות • ישנם חוקרים שמבדלים בין "תרבויות מגע" לתרבויות ללא מגע". הכוונה במגע לתרבויות בהן האנשים מתקרבים יותר זה לזה, נוגעים יותר זה בזה, מסתכלים יותר זה לזה בעיניים ומדברים בקול רם יותר. • מחקרים אחרים מצאו הבדלים גדולים בתוך כל תרבות. במחקרים שנערכו בארה"ב נמצא כי ילדים שחורים מתקרבים יותר אחד לשני מילדים לבנים אך הבדל זה הולך ומצטמצם במהלך השנים ובגיל 16 השחורים כבר מדברים במרחק גדול משל הלבנים • ברב המחקרים נמצא כי מרחק השיחה של זוג מעורב של שחור ולבן הוא גדול יותר ממרחק השיחה לבן עם לבן או שחור עם שחור.

5. מאפיינים פיזיים • ישנה נטייה לתת לאנשים גבוהים ושמנים מרחב אישי גדול יותר. • מרחק השיחה הראשוני שאנשים שומרים מנכים הוא גבוה יחסית למרחק מאנשים שאינם נכים. המרחק מתקצר במהלך השיחה. • אנשים שומרים מרחק גבוה יותר מאנשים יפים.

6. Density & crowding • למרות שבאופן כללי אנחנו מחבבים אנשים המתקרבים אלינו, הרי שהימצאותם של הרבה אנשים בסביבתנו על שטח קטן יחסית אינה נעימה לנו בדרך כלל. • מחקרים שבדקו בעלי חיים (בעיקר עכברושים) בטבע ובסיטואציות מלאכותיות מצאו שהימצאות בצפיפות רבה גרמה לשינויים מאוד קיצוניים בהתנהגות: פרישה מוחלטת מפעילות חברתית ומינית, כמעט ולא עסקו בבניית המגורים, דרכו על גורים ואפילו אכלו אותם, זכרים היפראקטיביים התעלמו מטריטוריות והשתוללו בכל האזור, עכברות בהריון נטו להפיל, נמצאו הרבה לידות של גורים עם איבר מין לא מוגדר, התנהגות תוקפנית הייתה שכיחה.

7. האם אפשר להכליל מהחיות לבני האדם? מחקרים קודמים מצאו אכן מתאם מסוים בין צפיפות המגורים לבין פשיעה והפרעות נפשיות. • אולם נראה כי צפיפות אינה בהכרח רעה לבני אדם או לחיות. כדי להבין את השפעת הצפיפות על בני אדם יש להבחין קודם בין המושגים: density ן- crowding. הראשון מתייחס למספר האנשים בשטח נתון ואילו השני מתייחס לתחושה שיכולה להופיע כאשר הצפיפות היא גבוהה או נמוכה.

8. מגע והתפתחות האדם • תקשורת באמצעות מגע היא התקשורת הבסיסית והפרימיטיבית ביותר. מחקרים מצאו שעובר חי המופל בחודש השלישי להריון, שאורכו כ- 3 אינצ'ים, מגיב באופן רפלקסיבי למגע של שערה סביב פיו. • התינוק הקטן חווה את העולם באופן בסיסי באמצעות מגע. לרב המגע מלווה בדיבור, עד שהתינוק לומד לקשר ביניהם ואז הרבה פעמים המילים מחליפות את המגע.

9. אמהות נוגעות יותר בתינוקות מאשר אבות. נוגעים יותר בתינוקות המגיבים באופן חיובי למגע, בתינוקות בכורים, בתינוקות מתוכננים וכו'. • הורים נוגעים יותר בתינוקות בני 14 חודשים עד שנתיים לעומת תינוקות קטנים יותר. עד גיל חצי שנה נוגעים בבנים יותר, לאחר חצי שנה נוגעים הרבה יותר בבנות ואילו את הבנים מעודדים יותר להיות עצמאיים.

10. למגע בילדות ישנה השפעה על תחומים שונים: מגע בילדות מתקשר להסתגלות מנטלית ורגשית. ילדים שלא נגעו בהם מספיק בהיותם תינוקות מתעכבים בלמידה של הליכה ודיבור. • נמצא שגם אצל הרבה ילדים סכיזופרנים היה חסך במגע בהיותם תינוקות. נמצא גם קשר בין קשיים בקריאה וחסך במגע, וכן בין התנהגות אלימה וחסך במגע.

11. מי נוגע במי, מתי, ובאיזו מידה? • המגע בין אנשים מבוגרים משתנה בהתאם לגיל, למין, למצב ולטיב היחסים בין האנשים. חוקר בשם Hanley קובע על פי מחקרו שאנשים נוטים יותר לגעת כאשר: • הם נותנים מידע או עצה לעומת מצב בו הם מקבלים את המידע או העצה • נותנים פקודה, לעומת מצב בו הם מצייתים לפקודה • מבקשים טובה לעומת מצב בו הם מסכימים לעשות טובה • מנסים לשכנע לעומת מצב בו הם משתכנעים • השיחה היא עמוקה ולא שטחית • במסיבה לעומת בעבודה • הם משדרים התרגשות לעומת מצב בו הם מקבלים מסר על התרגשותו של האחר • הם מקבלים מסר של פחד לעומת מצב בו הם עצמם משדרים פחד

12. הפונקציות התקשורתיות של המגע • פונקצית התמיכה • מחקרים מצביעים על כך שאנשים הזקוקים לתמיכה מוצאים את הנחמה הגדולה ביותר במגע. • פונקצית הכוח • בדרך כלל בעל הכוח הוא הנוגע. • פונקצית יצירת קשר • מגע כמובן חשוב מאוד ליצירת קשרים בינאישיים קרובים. ברב המקרים ניתן לקבוע על סמך מידת המגע ההדדי בין שני אנשים על מידת החיבה שלהם זה לזה.

13. מגע ביחסים רומנטיים • מגע בצורתו החיובית נועד לשדר מסרים של חום וקרבה פסיכולוגית • יכול לבטא גם עניין מיני ומחויבות • מגע לעיני הציבור יכול לשדר על בעלות

14. מגע בשלבים שונים של קשר זוגי • באיזה שלב של הקשר אנשים נוטים יותר לגעת אחד בשני? • על פי תיאורית החשיפה העצמית, ככל שאנשים יותר מכירים זה את זה, כך הם נפתחים יותר זה בפני זה. • האם זה נכון גם לגבי מגע? • ומה ההשפעה של המגדר של יוזם המגע?

15. חוקרים עקבו אחרי זוגות שחיכו בתור לקולנוע. בדקו מי מבני הזוג יוזם מגע. • לאחר מכן ביקשו מבני הזוג לענות על שאלון שבדק כמה זמן הם יוצאים ומה הסטאטוס הזוגי שלהם. • השוו בין שלוש קבוצות: יוצאים באופן לא רציני, יוצאים קבוע ונשואים. • היוצאים קבוע נגעו זה בזה יותר מהנבדקים בקבוצות האחרות • הגברים נטו ליזום יותר את המגע בקרב הזוגות שיוצאים באופן לא רציני והנשים נטו יותר ליזום את המגע בקרב הזוגות הנשואים.

16. מאפייני הקול הנותנים לקול משמעות ייחודית כוללים: • עצמה (loudness) • גובה הצליל (pitch) • קצב (rate) • משך הצלילduration)) • הגיה, היגוי (pronunciation) • שתיקה (silence)

17. החוקרים ניצבים בפני בעיה כאשר הם רוצים לבדוק את היכולת התקשורתית של הערוץ הקולי ולהבחין בינו לבין המילים המדוברות. לצורך כך פותחו מספר שיטות: • נבדקים התבקשו לקרוא טקסטים חסרי משמעות – או מבחינה תוכנית או שהמילים היו חסרות משמעות. • לדבר בשפה זרה. • יצרו פילטרים אלקטרוניים שסילקו חלק מן הצלילים. במצב זה לא ניתן להבין את משמעות המילים אך כמעט ואין שינוי במאפיינים הקוליים.