הפועל קטמון

1. תוכנית לימודים מגמת חנ"גיבתשעדחלק ב' הפועל קטמון

2. צריכת חמצן במאמץ תת מרבי,במאמץ מרבי ובהתאוששות

3. מבנה הגרף מראה שצריכת החמצן עולה במהירות בדקות הראשונות של המאמץ. בערך בדקה הרביעית צריכת החמצן מתאזנת ונשארת יציבה בהמשך המאמץ.

4. מצב יציב STEADY STATE משקף שיווי משקל בין הדרישות האנרגטיות של השרירים הפועלים ובין קצב הייצור של ATP במסלול האירובי. רמת המאמץ (צריכת חמצן) הגבוהה ביותר שבה ניתן לשמור על מצב יציב נקבעת על פי יכולת האדם להעביר חמצן לשרירים ולהשתמש בו להפקת אנרגיה. במצב יציב, קצב לב, תפוקת לב, האוורור הריאתי ורמת חומצת חלב נשארים ברמות קבועות.

5. גירעון חמצן בשלבים הראשונים של המאמץ צריכת החמצן נמוכה יותר מאשר הצריכה במצב יציב, למרות שהדרישות האנרגטיות של המאמץ קבועות. הפיגור הזה בצריכת חמצן נובע מזמן מסוים שלמסלול האירובי לוקח כדי לספק ATP בהספק הרצוי. פרק זמן זה רוב האנרגיה מסופקת במסלולים אנאירוביים.

6. גרףב: הקשר בין גודל גירעון החמצן לבין כמות האנרגיה שמסופקת במסלול ATP-CP שמתבטאת בדלדול מאגרי הפוספט בשריר. גרףא: הקשר בין גודל גירעון החמצן לבין רמת חומצת החלב בשריר.

7. ככל שעצימות המאמץ יותר גדולה, כך גירעון החמצן יותר גדול, ויעבור יותר זמן עד להגעה למצב יציב. • מסלולי אספקת אנרגיה אינם פועלים ברצף אלא קיימת חפיפה בפעולה של המסלולים השונים להפקת אנרגיה.

8. צריכת חמצן מרבית (צח"מ, VO2 max) כמות החמצן שהגוף צורך ביחידת זמן, מושפעת מההספק האנרגטי שמופק בשרירים במסלול האירובי. ככל שעצימות המאמץ גדלה, כך מתגברת הדרישה האנרגטית של השרירים ואתה כמות החמצן שהם צורכים. הקשר שבין עצימות המאמץ ובין צריכת החמצן שלו.

9. הנקודה שבה צריכת החמצן מתאזנת ואינה ממשיכה לעלות גם כאשר ישנה עלייה נוספת בעצימות המאמץ נקראת צריכת חמצן מרבית (צח"מ). תקרת הפוטנציאל של המסלול האירובי לספק ATP ביחידת זמן נתונה. צח"מ = מדד להספק אירובי מרבי (קיבולת אירובית).

10. מסלולי אספקת אנרגיה פועלים במקביל. תרומתם היחסית של מסלולי אספקת האנרגיה לאספקת ATP משתנה בהתאם לעצימות המאמץ, למשכו ולרמת הסבולת הבינונית והממושכת של הספורטאי. במאמצים בעצימויות גבוהות שבהם צריכת החמצן נמצאת ברמה של צריכת החמצן המרבי, ישנה מעורבות רבה של המטבוליזם האנאירובי לקטי באספקת אנרגיה הכרוכה ביצירת חומצת חלב בקצב גבוה.

11. היכולת המרבית לצרוך חמצן בזמן מאמץ (צח"מ) נקבעת על ידי שלוש המערכות הבאות: מערכת הנשימה. מערכת הדם. יכולת תאי השריר למצות את החמצן הנמצא בזרם הדם A-V) o2 diff ). החוליה החלשה תקבע את ערך הצח"מ בדיקת צח"מ מורחבת נקראת בדיקת מאמץ קרדיו - פולמונרית באמצעותה ניתן לאתר את החוליה החלשה ולשפרה.

12. מדדים נשימתיים:

13. צח"מ יכולה להתבטא ביחידות של ליטר /דקה ואז נקראת צריכת חמצן מרבית מוחלטת. • צח"מ יכולה להתבטא ביחידות יחסיות למשקל גוף (מ"ל/ק"ג/דקה) ואז היא נקראת צריכת חמצןמרבית סגולית.

14. השפעת הגיל על צריכת החמצן המרבית החל מגיל 20 מתחילה ירידה הדרגתית בערכי הצח"מ.

15. הירידה קשורה לירידה בתפקודם הפיזיולוגי הקשורים בהובלת חמצן וביכולת המיצוי של החמצן מהדם על ידי השרירים. ירידה בקצב הלב המרבי. ירידה בכוח ההתכווצות, הקטנת נפח הפעימה, וירידה בתפוקת הלב. הפחתה במסת השרירים. ירידה בזרימת הדם לשרירים.

16. הבדלים בין המינים בערכי צריכת החמצן המרבית ערכי צריכת חמצן מרבית נמוכים אצל נשים. צח"מ המוחלטת יכול להגיע עד כ40% בגלל מסת השרירים הגדולה יותר אצל גברים. בצח"מ הסגולית ערכי הגברים גבוהים ב15%-30% בגלל הרכב גוף שונה.(אחוז שומן גבוה יותר אצל נשים) תפוקת לב קטנה יותר אצל נשים, ורמת ההמוגלובין נמוכה.

17. צריכת חמצן בזמן התאוששות לאחר סיומו של מאמץ גופני התהליכים שמתרחשים בגוף אינם חוזרים במהירות לרמות מנוחה.

18. כמות החמצן שנצרכת בזמן התאוששות מעל הכמות שנצרכת במנוחה, מכונה: צריכת חמצןעודפת שלאחר מאמץ.

19. שלב מהיר: חלק ראשון של ההתאוששות, נמשך דקות בודדות. נצפת ירידה מהירה בצח"מ. נמשך 2-3 דקות ומיועד ל: * חידוש של תרכובות פוספט עתירות האנרגיה שנוצלו במהלך המאמץ. * חידוש של מאגרי החמצן שמומס בנוזלי הגוף,קשור למיוגלובין שבשריר ולהמוגלובין שלהדם.

20. שלב איטי: חלק השני של ההתאוששות הנמשךלאורך זמן. נצפת ירידה איטית בצריכת החמצן. * טמפרטורת הגוף עולה בכ3 מעלות בזמן מאמץממושך ועצים. הגברת המטבוליזם שכרוך בעלייה בצריכת חמצן. * מאמצים עצימים שיש עלייה בחומציות הדם, האוורור הריאתי נשאר גבוה גם במהלך ההתאוששות . סילוק הCO2 לכן שרירי הנשימה צורכים יותר חמצן. * הלב ממשיך לעבוד בקצב מוגבר. * חידוש רקמות דורשים אנרגיה. * בניה מחדש של גליקוגן מחומצת חלב בכבד אשר צורכת אנרגיה.

21. סף חומצת חלב אני בא מקטמון ויש עלי פזמון

22. סף חומצת החלב הספק אירובי וסיבולת אירובית: צח"מ היא כמות החמצן המרבית שאותה הגוף יכול לקלוט ולעבד. צ"ח הוא המדד הטוב ביותר להערכת ההספק המרבי במסלול האירובי בהפקת האנרגיה. הצח"מ מוגבל ע"י מערכת הדם ומערכת השרירים. יכולתם של השרירים למצות את החמצן ושימושו לצורך הפקת אנרגיה במסלול האירובי תלוי במס' גורמים: 1.מס' וגודל המיטוכנדריה. 2.כמות נימי הדם בשרירים. 3.ריכוז המוגלובין. 4.ריכוז האנזימים האירוביים. יכולת מיצוי החמצן באה לידי ביטוי באפשרות לבצע מאמץ ממושך ללא הצטברות חומצת חלב בשרירים ובדם- מה שעלול לגרום להתעייפות, האטה או הפסקה מוחלטת של פעולת השריר.

23. סף חומצת החלב (סח"ח): מסלול חומצת החלב מעורב באופן קבוע בתהליכי אספקת אנרגיה רק כאשר קצב סילוקה של חומצת החלב קטן מקצב יצורה תצטבר חומצת החלב בדם. רמת חומצת החלב בשרירים ובדם בזמן מאמץ מושפעת מהגורמים הבאים: 1.קצב הדיפוזיה של חומצת החלב מהשרירים אל הדם. 2.עצימות המאמץ- ככל שעצימות המאמץ עולה כך מתגברת כמות יצור חומצת החלב. 3.מידת השימוש בחומצת החלב כדלק מטבולי- שרירי השלד, הלבד, הכבד והכליות משתמשים בחומצת חלב כדלק מטבולי. 4.כמות השרירים המופעלים בזמן המאמץ- במאמץ של איבר אחד יהיה פחות חומצת חלב מאשר פעילות של שני איברים יחדיו. 5.טמפ' הגוף- עליה בטמפ' הגוף מגבירה את זרימת הדם לכיוון העור שבאה על חשבון דם לשרירים, מה שגורם להקטנת זמינות החמצן בשריר ופוגעת באספקת האנרגיה במטבוליזם האירובי. 6.פעילות מעגל קורי- חומצת חלב יכולה להפוך לגלוקוזה דרך תהליך הנקרא מעגל קורי המתרחש בכבד. 7.הפרופיל השרירי- ככל שישנם יותר סיבים איטיים (אדומים) כמות חומצת החלב תהיה פחותה, אך ככל שיש יותר סיבים לבנים תעלה פעילותו של המטבוליזם האנאירובי- לקטי.

24. כאשר חומצת החלב אינה מצטברת בשרירים ובדם היא אינה גורמת להתעייפות- ללא כל פעילות רמת חומצת החלב נשארת ברמה יחסית נמוכה וקבועה. אצל אנשים לא מאומנים עד לעוצמות המאמץ, שבהן צריכת החמצן מקבילה בערכה ל-55%-60% מהצח"מ. עליה נוספת במאמץ תגרום גם כן לעלייה רבה בכמות חומצת החלב בשרירים ובדם. אצל אנשים מאומנים הצטברות חומצת החלב מתחילה התרחש במאמצים גבוהים יותר מאשר אלו הלא מאומנים (65%-80%). הצטברות מואצת של חומצת חלב עם עליה במאמץ נובעת ממס' גורמים: שימוש רב יותר של סיבים לבנים המאופיינים ביכולת לייצר אנרגיה במסלול אנארובי ונוצרת על כן חומצת חלב. חלוקה שונה של תפוקת הלב- מפחיתה את זרימת הדם לאיברים פנימיים ולשרירים לא פעילים. אי היכולת של התהליך האירובי לעמוד בקצב הדרישה האנרגטית. הפחתה בזרימת הדם לשרירים שפועלים בעצימויות גבוהות- דבר זה קורה עקב לחץ השריר על נימי הדם שבתוכו. השלב שבו מתחילה התעצמות כמות חומצת החלב בקצב מהיר מכונה גם סף חומצת החלב (סח"ח), סף הצטברות חומצת החלב בדם. סח"ח מראה על הצטברות מואצת של חומצת חלב בדם עקב אי היכולת של מנגנוני הסילוק והפירוק לעמוד בקצב הייצור של חומצת החלב ולהרחיקה. תחילת הצטברות מואצת תתרחש כאשר ריכוזה בדם תגיע לערכים של 2-4 מילימטר.

25. מבדקים לאיתור סף חומצת החלב: איתור סח"ח מבוצע ע"י מדידת ריכוז חומצת החלב בדם באמצעות דגימות דם הנלקחות בזמן מאמץ. סח"ח נקבע עפ"י המאמץ שבה חלה עלייה חדה ברמת חומצת החלב. איתור הסח"ח מאופיין בשתי שיטות מרכזיות- האחת היא משך הבדיקה שבד"כ היא נערכת עשר פעמים במשך 4-5 דקות והשנייה היא אופן המדידה- דגימות דם חוזרות. ישנה דרך נוספת ופשוטה יותר למציאת הסח"ח והיא מסתכמת על ממצאים נשימתיים. בעת ביצוע מאמץ מדורג האוורור הריאתי עולה ביחס לעצימות המאמץ עד לשלב שבו מבחינים בעלייה חדה באוורור הריאתי- עליה זו נגרמת כתוצאה מעלייה ברמת הCO2 בדם.

26. בדיקת סף חומצת החלב וצריכת חמצן מרבית: הסיבולת האירובית מבטאת רמת תפקוד של מערכות שונות בגוף- ותלויה בעיקר במערכות הלב והנשימה. הסח"ח מושפע בעיקר מגורמים תוך-שריריים. בבדיות הסח"ח ניתן להעריך ישירות את הסיבולת האירובית של הספורטאי ואת אופן פעילות ענף הספורט בו הוא עוסק. חשוב לזכור שלמרות הקשר בין הסח"ח לבין מאמצי הסיבולת הממושכת זהו אינו המשתנה היחיד שקובע את הישגיו של הספורטאי בענף הספורט שלו- משתנים נוספים גם קובעים את הישגיו של הספורטאי כמו- ההספק המרבי, היעילות המכנית, ההכנה התזונתית, היכולת הטקטית והכושר המנטלי. *ישנו קשר מובהק בין ערכת הצ"ח לבין ההישגים בענפי ספורט של סיבולת בינונית (בין 3 ל-20 דקות)-במאמצים מעל ל-20 דקות הצח"מ איננה מדויקת בחיזוי ההישגים.

27. הערכת רמת התפקוד של המערכות האנאירוביות- מבחן מרגריה ומבחן וינגייט: מסלול הATP ומסלול חומצת החלב נחשבים למסלולים אנאירוביים מעצם העובדה שאין מעורכות חמצן בתהליכים הכימיים שלהם. רמת חומצת החלב בדם או בשריר היא המדד הטוב ביותר לגבי פעולתו של מסלול חומצת החלב. הריכוז הגבוה ביותר של חומצת החלב מושג במאמץ מרבי שנמשך כ45 – 125 שניות (ריצות של 400-800 מ'). במאמצים אלה מגיעה קמת חומצת החלב לערכים הגבוהים פי 25 מרמת הריכוז במצב מנוחה- ככל שרמת חומצת החלב גדולה יותר כך גדול יותר ההספק האנאירובי- לקטי. יש לזכור כי חומצת החלב מסולקת כל הזמן אך שונה בקצב הסילוק אצל כל אדם ואדם.

28. מבחן מרגריה: מבחן מרגריה מיועד לבדוק את ההספק האנאירובי- לקטי המרבי, כלומר מבחן זה משקף את האנרגיה המרבית במסלול הATP. במבחן זה נאלץ הנבדק לרוץ במהירות מרבית במרחק של 6 מ' ואח"כ לעלות בשלושה צעדים על פני 9 מדרגות- ההספק המכני נבדק עפ"י פרק הזמן שנדרש לנבדק לעלות עד למדרגה התשיעית. במחקרים אלה נמצא מתאם גבוה בין התוצאות של המבחן לבין ההישג בריצת 40 מ'- בה עיקר האנרגיה מופקת במסלול ה-ATP. המבחן האנאירובי של וינגייט: מבחן זה נחשב כיום למבחן הנפוץ ביותר למדידת היכולת האנאירובית של כל אדם ואדם. במהלך המבחן נדרש הנבדק לדווש במהירות מרבית על אופניים למשך 30 שניות כנגד התנגדות, המחושבת ביחס למשקלו. מדידה מדויקת של מס' סיבובי הדוושות במהלך המבחן מאפשרת את חישובן של 3 המדדים האנאירוביים: הספק אנאירובי מרבי- ההספק המכני שהופק במשך 5 שניות במהלך המבחן ונקבע עפ"י קצב סיבובי הדוושות ביחס להתנגדות. הספק אנאירובי ממוצע- ממוצע ההספק המכני שנקבע על פני מס' סיבובי הדוושות שהנבדק ביצע במשך 30 שניות. מדד התעייפות- מבטא את מידת הדעיכה בהספק המכני ביחס להספק האנאירובי המרבי. מדד זה מחשוב באמצעות נוסחה המייצגת את התעייפות השרירים הפועלים הנובעת מעליה בחומצת החלב בשריר.

30. צריכת החמצן צריכת החמצן במאמץ במהלך ריצה בקצב קבוע צריכת החמצן עולה במהירות בדקות הראשונות של המאמץ. בערך בדקה הרביעית צריכת החמצן מתאזנת ונשארת יציבה בהמשך המאמץ. החלק הישר נקרא מצב ישיב ומשקף: שיווי משקל בין הדרישות האנרגטיות של השרירים הפועלים ובין קצב ייצור של ATP במסלול האירובי. כל הדרישה האנרגטית מסופקת ע"י מקורות אירוביים. מצב יציב נקבע עפ"י יכולת האדם לקלוט ולעבד חמצן בשרירים. באופן תיאורטי מצב יציב יכול להימשך בסביבה נוחה פרקי זמן ארוכים, בסביבה חמה משך הזמן שבו ניתן לשמור על מצב יציב יתקצר.

31. גירעון חמצן בשלבים הראשונים של המאמץ צריכת החמצן נמוכה יותר מאשר הצריכה במצב יציב למרות שהדרישה לאנרגיה של המאמץ קבועות במשך כל הזמן המאמץ מתחילתו ועד סופו (מצב קבוע). פיגור בצריכת החמצן נוצר כי חולף זמן מסוים עד שהמסלול האירובי מספק את כל הצריכה האנרגטית ומסוגל לספק ATP בהספק זה. בפרק זמן זה האנרגיה נובעת מהאנרגיה האנאירובית המצויה בשריר. ככל שעצימות המאמץ גדולה יותר כך גירעון החמצן גדול יותר.

32. הספק אירובי מרבי- צח"מ החמצן עולה ביחס ישר לעצימות המאמץ. הנקודה בה צריכת החמצן אינה עולה גם כאשר עצימות המאמץ ממשיכה לעלות נקראת צח"מ. צח"מ מייצגת את תקרת הפוטנציאל האירובי לספק ביחידת זמן נתונה. בודקים את הצח"מ באמצעות מבחן ריצה מדורג. בריצה תוצאות הצח"מ הגבוהות ביותר בהשוואה לפעילויות אירוביות אחרות. אדם מאומן יכול לבצע מאמץ בעצימות של צריכת חמצן מרבית למשך 15 דקות. רוב האנשים אחר 4-5 דקות מרגישים צורך להפסיק. יש אנשים שאינם מגיעים לרמת מאמץ הדורשת הספק אירובי מרבי וזאת בשל עייפות של המערות האחרות. המערכות המשפיעות על הצח"מ: מערכת הנשימה- יכולת להעביר חמצן מתבטאת באוורור הריאות ובקצב הדיפוזיה. מערכת הלב וכלי הדם- תפוקת הלב וכמות ההמוגלובין בדם. מערכת השרירים- יכולתם למצות את החמצן בדם לצורך הפקת אנרגיה.

33. כאשר יש פגיעה בתפקוד אחת משלוש המערכות זה משפיע על הצח"מ. בבדיקת מאמץ הבודק את מערכת הדם והנשימה במאמץ ניתן לאתר את המערכת החלשה הגורמת לצח"מ נמוך ובעזרת אימון לשפרה. חישוב צח"מ- ניתן לחשב באמצעות מדדים של מערכת הדם (משוואת פיק- הפרש בין תכולת החמצן בדם העוקר ובין תכולתו בדם הורידי) או באמצעות מדדים של מערכת הנשימה. השפעת הגיל על צח"מ מגיל 20 חלה ירידה הדרגתית בקצב של 1% בשנה. הסיבה לכך היא ירידה בתפקודים של המערכות: מערכת הלב- ירידה בנפח הפעימה בשל ירידה בכוח ההתכווצות של הלב, ירידה בדופק המרבי בשל העלייה בגיל, ירידה בתפוקת הלב המרבי. שרירים- הפחתה במסת השריר וירידה בזרימת הדם לשרירים בשל הפחתה במס' הנימים. מגיל 60 יש ירידה משמעותית בפעילות הגופנית המביאה לפגיעה במערכות הדם השרירים והנשימה ואז נוצר קושי בתפקוד יום יומי. אנשים מאומנים מבוגרים ערכי הצח"מ שלהם גבוהים מלא מאומנים, שיפור ביכולת האירובית פועל עד גיל 75 מעבר לגיל זה תהליך ההזדקנות הוא מהיר והשינויים מועטים.

34. ההבדלים בין המינים בערכי הצח"מ- אצל גברים ערכי הצח"מ גבוהים לפעמים עד 40% וזאת בשל מסת שריר גדולה. לנשים יש: רמות המוגלובין נמוכות יותר. תפוקת לב מרבית קטנה יותר. יותר רקמות שומן שלא יעילות מבחינה אנרגטית. צח"מ בזמן התאוששות- במאמץ קל עד בינוני כשגירעון החמצן הוא קטן, כמות החמצן המערכת גם היא קטנה. במאמץ קבוע בעצימות גבוהה יש הצטברות של חומצת חלב כמות החמצן במזמן ההתאוששות גדולה וחולף זמן ארוך עד החזה למצב מנוחה.

35. צריכת החמצן העודפת- קטע ההתאוששות נחלק לשניים: • שלב מהיר- ירידה מהירה בצריכת החמצן נמשכת מס' דקות ומטרתה: • 1.חידוש תרכובות הפוספט עתירות האנרגיה שנוצלו במהלך המאמץ. • 2.חידוש מאגרי חמצן. במאמצים קלים השלב המהיר הוא החלק העיקרי בצריכת החמצן העודפת • שלב איטי -מרכיב מרכזי לאחר מאמצים עצימים או ממושכים נובע: • 1.טמפ' הגוף עולה ולוקח זמן לחזור למצב מנוחה. • 2.עליה בחומציות הדם • 3.הלב עובד בצורה מוגברת וצורך עוד חמצן. • 4.בניה מחדש של גליקוגן. • 5.חידוש רקמות דורש אנרגיה.

36. עבודה קשה להכנה בספר עמ' 318-319 שאלות : 1,2,7,11,12 עמ' 325-326 שאלות : 1,2,5,7,12, בהצלחה !

37. התעייפות והתאוששות של המסלולים לאספקת אנרגיה

38. מאמץ גופני קשור בהכרח גם בהתעייפות גופנית המתבטאת באי יכולת להתמיד בפעולה מסויימת לאורך זמן או בהפחתת רמת הביצוע. מבחינה פיזיולוגית מוגדרת התעייפות כאי יכולת לשמור על ההספק האנרגטי. ההתעייפות מתרחשת בדרך כלל ברמת השריר: • הפרעה במעבר הדחף העצבי בסינפסה שבין תא עצב המוטורי לתא שריר. • ירידה ברגישות לגירוי של הסרקולמה. • פגיעה בהעברת ההוראה בין הגירוי החשמלי שעל פני הסרקולמה לבין מנגנון ההתכווצות. • פגיעה במנגנון האחראי לשחרור יוני סידן. • הפרעה במנגנון ההתכווצות. • פגיעה בתהליכים המטבוליים: דלדול מאגרי הפוספט בשריר. הצטברות של חומצת חלב בשריר. דלדול מאגרי הגליקוגן בשריר. ירידה ברמת הגלוקוז בדם.

39. התעייפות והתאוששות בעקבות מאמצים קצריםמאוד (שניות בודדות) ועצימים מאוד • תרכובות פוספט עתירות אנרגיה (ATP) הן מקורות האנרגיה המיידיים המספקים את עיקר האנרגיה במאמצים שנמשכים מספר שניות ומעורבים במידה זו או אחרת בכל סוג של פעילות שרירים. דלדול מאגרי הפוספט יגרום להתעייפות ולירידה ביכולת הביצוע.

40. 3-5 דקות להתחדשות מושלמת של מקורות האנרגיה שנעשו בהם שימוש.חידוש מקורות אלו דורש אנרגיה המגיעה ברובה מהמסלול האירובי תוך פירוק של פחמימות ושומנים.

41. החידוש המהיר וזמינותם מחדש של מאגרי תרכובות הפוספט הם בעלי חשיבות רבה בענפי ספורט הכוללים מאמצים קצרים ועצימים המשולבים עם פרקי זמן של מנוחה. למשל כדור בסיס או כדורעף בשל הסיבות הבאות : 1. הספורטאי ניצב לפני מאמץ חדש עם אפשרות לספק אנרגיה בהספק גבוה, כלומר יש לו אפשרות לבצע עבודת שרירים בעצימות גבוהה. 2. מאגרי הפוספט מלאים דוחים את הצורך בהפעלה מיידית של מערכת חומצת החלב, ולכן נמנעת או מתעכבת עייפות, שנובעת מהצטברות חומצת החלב.

42. כדי להגיע לחידוש מיטבי של מאגרי הפוספט מומלץ שקטעי ההתאוששות יהיו במנוחה פסיבית.

43. התעייפות והתאוששות בעקבות מאמצי סבולת קצרה חומצת חלב כגורם להתעייפות. חומצת חלב היא תוצר הלוואי של המטבוליזם האנאירובי לקטי, המהווה את המסלול הדומיננטי באספקת האנרגיה במאמצי סבולת קצרה. אם חומצת חלב בדם ובשריר עולה, יורדת יכולת השריר להתכווץ ולהפיק כוח = עייפות

44. חומצת החלב מגבילה את יכולת ההתכווצות של השריר בשל הגורמים הבאים: • חומצת חלב יוצרת משוב שלילי על תהליך הגליקוליזה. עליה בחומציות השריר (PH יורד) פעילות אנזים PFK יורד. • הסביבה החומצית שיוצרת חומצת החלב, פוגעת במנגנון ההתקשרות של גשרי הרוחב של המיוזין ואתרי הקישור של האקטין. • חומצת חלב גורמת לעלייה בחומציות של הדם המשפיעה באופן שלילי על מערכות שונות בגוף, כגון מערכת העצבים. מתבטא בחולשה ובחילות. סילוק חומצת חלב מהשרירים ומהדם חיוני לצורך התאוששות מושלמת ממאמץ גופני, שתלוי בעיקר במסלול חומצת חלב לצורך אספקת אנרגיה.

45. סילוק חומצת חלב חומצת חלב מסולקת מהשרירים ומהדם לשני יעדים: * חמצון במסלול האירובי לפחמן דו חמצני ומים. * הפיכה לגלוקוז או גליקוגן בכבד. החלק העיקרי של חומצת החלב משמש כדלק מטבולי המתפרק במסלול האירובי לקבלת אנרגיה. שרירי השלד, הלב, הכבד והכליות מסוגלים להשתמש בחומצת החלב כדלק מטבולי לצורך הפקת אנרגיה.

46. מעגל קורי תהליך הפיכת חומצת חלב לגלוקוז או גליקוגן בכבד.

47. השפעת אופי ההתאוששות על קצב הירידה ברמת חומצת חלב התאוששות פסיבית לעומת אקטיבית

48. התאוששות אקטיבית גורמת לסילוק מהיר יותר של חומצת חלב מהדם וכתוצאה מכך מהשרירים בהשוואה להתאוששות פסיבית הירידה המואצת נובעת מ: • שיפור בהספקת הדם לאיברים המנצלים חומצת חלב כחומר דלק למסלול אירובי. • פתיחת נימים נוספים ושיפור בזרימת הדם בשרירים שבהם ריכוז חומצת חלב גבוה, מאיץ את העברתה לדם והורדת רמתה בשרירים. • שימוש בחומצת חלב כדלק מטבולי למסלול האירובי בשרירים שפעילים באופן מתון בהתאוששות. עצימות המאמץ האופטימלית בהתאוששות אקטיבית הוא 30%-40% מהיכולת האירובית המרבית.

49. התעייפות והתאוששות בעקבות מאמצי סבולת ממושכת הנמשכים מעל שעה וחצי התעייפות הנובעת מדלדול מאגרי הגליקוגןבשרירים דלדול מאגרי הגליקוגן בשרירים גורם להתעייפות ולאי-יכולת להתמיד במאמץ הנתון. קצב השימוש בגליקוגן שבשריר צורך הפקת אנרגיה בזמן מאמץ תלוי בסוג המאמץ, בעצימותו ובמשכו. סוג המאמץ סוג המאמץ יכול להשפיע על מידת השימוש בגליקוגן כחומר דלק להפקת אנרגיה בשרירים. עבור שריר נתון כמות הגליקוגן שייעשה בו שימוש, תלויה במידת מעורבות של השריר במאמץ.

50. עצימות המאמץ ומשכו