Download
1 / 21
230 likes | 377 Views
Rabbi Shimon bar Yohai. In the Cave. ירושלמי שביעית ט:א לח ע"ד. 1. רבי שמעון בן יוחי עבד טמיר במערתא תלת עשר שנין במערת חרובין דתרומה עד שהעלה גופו חלודה
E N D
Rabbi Shimon bar Yohai In the Cave
ירושלמי שביעית ט:א לח ע"ד • 1. רבי שמעון בן יוחי עבד טמיר במערתא תלת עשר שנין במערת חרובין דתרומה עד שהעלה גופו חלודה • 2. לסוף תלת עשר שנין אמ' לינה נפק חמי מה קלא עלמא נפק ויתיב ליה על פומא דמערתא חמא חד צייד צייד ציפרי' פרס מצודתיה שמע ברת קלא אמרה דימום ואישתיזבת אמר ציפור מבלעדי שמיא לאיבדא כל שכן בר נשא • 3. כד חמא דשדכן מילייא אמר ניחות ניחמי בהדין דימוסין דטבריא אמר צריכין אנן לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשוני' ויחן את פני העיר שהיו עושין איטליסן ומוכרין בשוק אמר נדכי טיבריא והוה נסב תורמוסין ומקצץ ומקליק וכל הן דהוה מיתא הוה טייף וסלק ליה מן לעיל • 4. חמתיה חד כותי אמר לינה אזל מפלי בהון סבא דיודאי נסב חד מית אזל ואטמרי' הן דדכי אתא לגביה רבי שמעון בן יוחי אמר ליה לא דכית אתר פלן איתא ואנא מפיק לך מן תמן צפה ר' שמעו' בן יוחי ברוח הקוד' שנתנו שם ואמ' גוזר אני על העליוני' שירדו ועל התחתונים שיעלו וכן הוות ליה • 5. מי עבר קומי מוגדלא שמע קליה דספרא אמ' הא בר יוחי מדכי טיבריא א"ל יבוא עלי אם לא שמעתי שטיברי' עתידה ליטהר אפי' כן לא הימנין היית מיד נעשה גל של עצמות
Yerushalmi • R. Shimon bar Yohai hid in a cave for thirteen years, in a cave of Terumah carobs, until his body became covered with sores. • At the end of thirteen years, he said: “Perhaps I shall go out and see what is happening in the world.” He went out and sat at the mouth of the cave and saw a hunter tracking birds and spreading his net. He heard a heavenly voice saying: “You are dismissed” and the bird escaped. He said: “Without the decree of heaven even a bird does not perish, so much more a man.”
Yerushalmi cont. • When he saw that things had quieted down, he said: “Let us go down and bathe at these baths of Tiberias.” He said: “We ought to do something as our fathers of old have done. And Jacob favored the city (Gen 33:18) – they established duty-free markets and sold goods on the market.” He said: “Let us purify Tiberias.” And he took lupines, sliced and scattered them, and wherever there was a corpse, it would float and rise up to the surface.
Yerushalmi cont. • A Samaritan seeing him said: “let me go and ridicule this Jewish elder.” He took a corpse, went and buried it in a place that R. Shimon had purified. He then came to R. Shimon and said to him: “Have you not purified that place? Nonetheless, I can produce a corpse for you from there.” R. Shimon, perceiving through the holy spirit that he had placed one there, said: “I decree that those above shall descend (i.e. the Samaritan should die) and that those below (the corpse) shall arise.” And thus it happened.
When he passed by Migdal, he heard the voice of the scribe saying: “Here is bar Yohai who purified Tiberias!” R. Shimon said to him: “I swear that I have heard a tradition that Tiberias would one day be purified. Even if that were not so, did you not vote with those who declared Tiberias clean)?” He immediately became a heap of bones.
Josephus, Antiquities, 18:3 • Herod built a city and called it Tiberias…Strangers came and inhabited this city, a great number of the inhabitants were Galileans and many were necessitated by Herod to come and were forced to be its inhabitants…He obliged them not to forsake the city by building them very good houses at his own expense and by giving them land also for he was sensible that to make this place a habitation was to transgress the Jewish ancient laws because many sepulchres were to be here taken away in order to make room for the city Tiberias whereas our law pronounces that such inhabitants are unclean for seven days.
Parallel for A • בבלי עבודה זרה ב: • [מיד] נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה.אמר להם הקב"ה: במאי עסקתם? אומרים לפניו: רבש"ע, הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה: שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמכם, כסף וזהב שלי הוא, שנאמר: (חגי ב) לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות, כלום יש בכם מגיד זאת? [שנאמר: מי בכם יגיד זאת], ואין זאת אלא תורה, שנאמר: (דברים ד) וזאת התורה אשר שם משה! מיד יצאו בפחי נפש. • יצאת מלכות רומי, ונכנסה מלכות פרס אחריה. אמר להם הקב"ה: במאי עסקתם? אומרים לפניו: רבש"ע, הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה: כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם גשרים ליטול מהם מכס, כרכים - לעשות בהם אנגריא, מלחמות אני עשיתי, שנאמר: (שמות טו) ה' איש מלחמה, כלום יש בכם מגיד זאת? שנאמר: (ישעיהו מג) מי בכם יגיד זאת, ואין זאת אלא תורה, שנאמר: וזאת התורה אשר שם משה!
“Women have weak minds.” • אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן • “Feminas levitas animi.” • -Gaius, Institutes, 1:190, written c. 161CE
Rashbi’s Attitude about Nature • משנה אבות ג:ז • רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו:
Rashbi on Working • בבלי ברכות לה: • תנו רבנן: ואספת דגנך, - מה תלמוד לומר - לפי שנאמר: (יהושע א') לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: ואספת דגנך - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל; • רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: (ישעיהו ס"א) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: (דברים י"א) ואספתדגנך; ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: (דברים כ"ח) ועבדת את אויבך וגו'. • אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן. אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי - זו וזו נתקיימה בידן, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן.
Rashbi on Materialism • שמות רבה נג:ג • מעשה בתלמיד אחד של ר"ש בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ וידע ר"ש והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון ונתפלל ואמר בקעה בקעה מלאי דינרי זהב התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן, אמר להם אם זהב אתם מבקשים הרי זהב טלו לכם אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עוה"ב הוא נוטל שאין מתן שכר התורה אלא לעוה"ב
Me and You are Enough for the World • בבלי סוכה מה: • ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אליעזר בני עמי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו. • ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן - אני ובני מהן, אם מאה הם - אני ובני מהן, אם שנים הן - אני ובני הן.
Accepting Suffering • בבלי תענית כא. • אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו, גדם משתי ידיו, קיטע משתי רגליו, וכל גופו מלא שחין, והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מטתו מונחין בספלין של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים. פעם אחת [היתה מטתו מונחת בבית רעוע]. בקשו תלמידיו לפנות מטתו ואחר כך לפנות את הכלים. אמר להם: בניי, פנו את הכלים ואחר כך פנו את מטתי. שמובטח לכם שכל זמן שאני בבית - אין הבית נופל. פינו את הכלים ואחר כך פנו את מטתו, ונפל הבית. אמרו לו תלמידיו: רבי! וכי מאחר שצדיק גמור אתה, למה עלתה לך כך? - אמר להם: בניי, אני גרמתי לעצמי. שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי, והיה עמי משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים. בא עני אחד ועמד לי בדרך, ואמר לי: רבי פרנסני. - אמרתי לו: המתן עד שאפרוק מן החמור. לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו. הלכתי ונפלתי על פניו, ואמרתי: עיני שלא חסו על עיניך - יסומו, ידיי שלא חסו על ידיך - יתגדמו, רגלי שלא חסו על רגליך - יתקטעו. ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי: כל גופי יהא מלא שחין. אמרו לו: אוי לנו שראינוך בכך! - אמר להם: אוי לי אם לא ראיתוני בכך. ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו - דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה.
Author of the Zohar • Rejection of authenticity • The first attack upon the accepted authorship of the Zohar was made by Elijah Delmedigo. Without expressing any opinion as to the real author of the work, he endeavored to show, in his Bechinat ha-Dat that it could not be attributed to Simeon ben Yohai. The objections were that: • If the Zohar was the work of Simeon ben Yohai, it would have been mentioned by the Talmud, as has been the case with other works of the Talmudic period; • The Zohar contains names of rabbis who lived at a later period than that of Simeon; • Were Simeon ben Yohai the father of the Kabbalah, knowing by divine revelation the hidden meaning of the precepts, his decisions on Jewish law would have been adopted by the Talmud; but this has not been done; • Were the Kabbalah a revealed doctrine, there would have been no divergence of opinion among the Kabbalists concerning the mystic interpretation of the precepts (Bechinat ha-Dat ed. Vienna, 1833, p. 43).
These arguments and others of the same kind were used by Leon of Modena in his Ari Nohem. A work devoted to the criticism of the Zohar was written, Miṭpaḥat Sefarim, by Jacob Emden, who, waging war against the remaining adherents of the Sabbatai Zevi movement, endeavored to show that the book on which Zevi based his doctrines was a forgery. Emden demonstrates that the Zohar misquotes passages of Scripture; misunderstands the Talmud; contains some ritual observances which were ordained by later rabbinical authorities; mentions the crusades against the Muslims (who did not exist in the second century); uses the expression esnoga, which is a Portuguese corruption of "synagogue,"; and gives a mystical explanation of the Hebrew vowel-points, which were not introduced until long after the Talmudic period.
In the mid-20th century, the Jewish historian Gershom Scholem contended that de Leon himself was the most likely author of the Zohar. Among other things, Scholem noticed the Zohar's frequent errors in Aramaic grammar, its suspicious traces of Spanish words and sentence patterns, and its lack of knowledge of the land of Israel. This finding is still disputed by many within Orthodox Judaism, although not because of any scholarly proofs, rather because of tradition. Other Jewish scholars have also suggested the possibility that the Zohar was written by a group of people, including de Leon. This theory generally presents de Leon as having been the leader of a mystical school, whose collective effort resulted in the Zohar.
The fact that the Zohar was found by one lone individual, Moses de Leon, and that it refers to historical events of the post-Talmudical period, caused the authenticity of the work to be questioned from the outset. A story tells that after the death of Moses de Leon, a rich man of Avila named Joseph offered Moses' widow (who had been left without any means of supporting herself) a large sum of money for the original from which her husband had made the copy. She confessed that her husband himself was the author of the work. She had asked him several times, she said, why he had chosen to credit his own teachings to another, and he had always answered that doctrines put into the mouth of the miracle-working Simeon ben Yohai would be a rich source of profit. The story indicates that shortly after its appearance the work was believed by some to have been written by Moses de Leon.
