"שיחות בחינוך"

"שיחות בחינוך" הכנס החינוכי הרביעי של קדמה- תיכון עיוני בקהילה,קיץ 2014 הפעם בשיתוף עם מכללת דוד ילון נושא ההרצה:איך נדע שהשיחה הייתה טובה? ד"ר אריאלה בארי בן ישי

כפי שצוין במהלך הכנס הוגים רבים עסקו ועוסקים במהות הדיאלוג, בשיח, במשמעויות של דיבור, קשר, והדברות... עסק עצום, מרתק ומורכב. • למרות שזה משתנה מאדם לאדם, מתרבות לתרבות ובין זמנים, גם מבלי לקרוא ולהעמיק בכתובים, כולנו יודעים לזהות כשאר התרחשה שיחה טובה-לפחות מבחינתנו...

אפשר לאומר ש"בגדול" שיחה מוצלחת היא שיחה בה... • שנינו למדנו משהו חדש, על עצמנו, על הקשר או על המציאות בה אנו חיים. • שנינו מרגישים טוב עם מי שאנחנו, גם אם טעינו, פגענו או נפגענו. • אנחנו מחזקים את האמונה שלנו בעצמנו ובסיכוי שלנו להשפיע על חיינו ועל גורלנו. • הרחבנו מודעות על עצמנו ועל הקשר בין מה שאנחנו עושים ומציאות חיינו. • הופתענו או הפתענו את עצמנו וגילינו אפשרויות חדשות • אנחנו חשים שלא משנה מה היה, אפשר לפתוח דף חדש

קידום שינוי באמצעות שיחות בחינוך, מכל הסוגים • בכנס עסקנו רבות בשיחות שמתקיימות בחינוך: שיחות אישיות מסוגים שונים, שיחות עם הורים, שיחות קבוצתיות, ושיחות מערכתיות, ממקומות שונים ועם מטרות שונות. • חשבנו איך להתכונן לשיחה... • תוך כדי ואחרי השיחה שהתקיימה, אנחנו רוצים לדעת האם היא הייתה מוצלחת, עד כמה השיחה הייתה טובה... • איך נדע? • נתחיל בשאלה הגדולה, שנדיר שנשאל אותה, אך היא מתבקשת: • בשביל מה דיברנו? בשביל מה אנשים מדברים, בכלל וגם ספציפית? בשביל מה דיברתי עכשיו? מה בעצם רציתי לקדם, מה רציתי שיקרה כתוצאה מהדיבור שלי? עד כמה זה התרחש? איזה השפעה הייתה לי כתוצאה מהדיבור?

כמה מילים על דיבור • רובנו יודעים לדבר. משחר ילדותנו קיבלנו מחיאות כפיים כשהצלחנו להגהות מילים... אך לא בטוח שקיבלנו חיזוקים כאשר ידענו להקשיב ולהבין דברים בשקט. • בחברה יש נטייה לתת אהדה לאלו שיודעים לבטא את עצמם בצורה ברורה ורהוטה. מי שאינו מדבר, כמעט ואינו קיים מבחינה חברתית • בחברה שלנו אנחנו נוטים לתת הרבה תשומת לב לדיבור. • אנשים רהוטים יותר נחשבים בחברה שלנו וכשאנשים מדברים מעט או לא מדברים בכלל יש נטייה לחשוב שלמעשה אין להם מה להגיד. הרבה משוכנעים ששתיקה היא סימן לחוסר חוכמה, חוסר הבנה או חוסר רגישות. • כתוצאה מכך אנחנו נוטים לחשוב שמה שחשוב בשיחה הוא מה שאנחנו אומרים לתלמידות והתלמידים, ההכוונות, העצות והמידע.

הרבה מעבר למילים...בהשראת הרצאתו של ד"ר עוז מורטין (חוקר ההשפעה האנושית) • תקשורת בלתי מילולית: אנחנו מתקשרים בהרבה דרכים ומעבירים מסרים בצורה מילולית ובלתי מילולית. מסתבר שרק 7% מהמסרים שנקלטים מאתנו הם המילים. כל היתר עובר בהרבה דרכים בלתי מילוליות. • גם בהקשבה אנחנו מעבירים מסרים חשובים: האמת היא – שהאדם זוכה להערכה הפנימית והעמוקה ביותר דווקא כאשר אוזנו וליבו כרויים וקשובים לזולת בהקשבה אמיתית, עם לב ורגש. הקשבה כזו כוללת הפחתה של אותו "אני", הצודק תמיד והחכם מכולם המצוי בלב כל אדם שאינו מיומן. • הקשבה זו כוללת את היכולת להתעלם ממחשבות מפריעות ורגשות אישיים שליליים. מי שירכוש לעצמו את תכונת ההקשבה האמיתית הזו - יהפוך לאיש חסד, כי הקשבה שכזו היא מצרך מבוקש ונדיר, וכל מי שמעניק אותו לזולת עוסק, למעשה, בגמילות חסד עצומה. • שיחה מוצלחת לוקחת בחשבון את המילים והרבה מעבר למילים (מילולי ולא מילולי, מסרים גלויים וסמויים, מודעים ובלתי מודעים)

מספרים ש... • יוסי פוסע לאורכה של סמטה חשוכה, כשלפתע קופץ מולו ברנש מפחיד ומנופף באקדח. • "אל תירה," יוסי מתחנן, "קח את הכסף ותשאיר אותי בחיים!" • "לא רוצה את הכסף שלך," אומר האיש עם האקדח. "כל החיים שלי ניסיתי למצוא מישהו שיהיה מוכן לשבת ולהקשיב לי. עכשיו אתה תהיה חייב לשבת כאן שעה שלמה ולהקשיב!" • סיפור זה משקף אספקט עצוב, של המצב החברתי במאה האחרונה. האנשים בימינו עסוקים יותר מאי פעם – קריירה, נסיעות, טיסות, קניות... הזמן לשיחה אמיתית הולך ופוחת. למי יש זמן לדבר? למי יש זמן להקשיב באמת? • תוכלי לבדוק זאת על עצמך – את רוצה שיבינו אותך, אך האם מישהו מקשיב? • שיחה היא הכלי שלנו ליצירת קשר עם בני אדם אחרים. אם לא נשוחח, נחיה כולנו בבדידות מזהירה.שיחה מספקת היא הדדית,חוויה של שיתוף והקשבה.

הקשבה, כחלק מהתפקיד שלנו כחברים, קולגות ובמיוחד כמבוגרים משמעותיים בחיי תלמדנו... • הסיפור בא ללמד אותנו עד כמה אנחנו זקוקים להקשבה, עד כמה אנחנו זקוקים למקום בו נוכל לשתף במה שקורה לנו בחיים, במחשבותינו, בהתלבטויות שלנו, ברגשות ובמחשבות. אנחנו משלמים הרבה כסף לפעמים כדי שאיש מקצוע יקשיב לנו...יהיה עד וישמור על סיפורנו, סודותינו, פחדינו...שיחזיק אותם בשבילנו, יעזור לנו לפענח אותם • אנחנו זקוקים להקשבה ושיחות עם אנשים לא רק על מנת להפיג את בדידותנו, אלא על מנת שנוכל להקשיב לעצמנו, להכיר את עצמנו ולקבל הדהוד חיצוני לגבי מי שאנחנו. • על ידי שיתוף אחרים והקשבתם האוהדת, בעזרת שאלות ההבהרה שלהם, אנחנו מרחיבים את שדה הראיה והחוויה הפנימיים שלנו. על ידי הדיבור עם אחרים אנחנו לומדים לדבר עם עצמנו, דיבור פנימי. • שיחה טובה עם תלמיד\ה: שיחה בה התלמיד\ה דיבר\ה יותר מחצי הזמן, אפילו 80%, ואנחנו הקשבנו לרוב, התעניינו

אך זה לא דבר פשוט כל כך להקשיב • אחד הכלים החשובים ביותר ליצירת הקשבה אמיתית הינו - תשומת לב מוחלטת אל הזולת. בשעה שהזולת מדבר אלינו, אנו מרגישים כי שום דבר אינו חשוב לנו כעת או טורד את מחשבותינו - לא המשפחה, לא הבנק, לא השכן ולא העבודה - אנו מתעניינים ומהרהרים אך ורק באדם המדבר אלינו. לא די לחוש זאת, יש גם לשדר זאת בקשר עין ובשפת הגוף.

תרגיל קצר • על מנת להמחיש מעט מהי תשומת לב מוחלטת, הבה ננסה תרגיל קצר: • נסו להקדיש דקה שלמה של תשומת לב לשעון שעל ידכם, בלי להסיח ממנו את דעתכם. • הצלחתם? • מסתבר כי הופתענו לגלות עד כמה קשה לנו להתרכז במשך דקה שלמה בחפץ דומם. אם בשעה שאנו מביטים בחפץ דומם ומשעמם כה רבו הסחות הדעת שלנו ומחשבתנו נדדה אל אין ספור נושאים אחרים - על אחת כמה וכמה שקשה לנו להתרכז בשיחה עם אדם, שקיימים סביבו אין-ספור פרטים העלולים להסיח את דעתנו מתשומת הלב לעניין החשוב והאמיתי. פרטים אלו יכולים להיות שוליים ביותר, כמו: "הוא מזכיר לי את החבר הטיפש שלמד איתי בכיתה ב", "החליפה שלו מלוכלכת", "איך התעקמו לו המשקפיים כל כך?", "גם אני צריך להסתפר" וכן הלאה.

מודעות ובדיקה עצמית בשיחה • לא די להבין את התפקיד שלנו כמאזינים. תוך כדי שיחה, עלינו לבצע בדיקות עצמיות תכופות ולבדוק: האם אנו מקשיבים, או שמא אנו מזייפים"? האם אנו מגלים עכשיו עניין בתלמיד\ה, או שמא אנו מהנהנים בראשנו בבלי דעת? אם זיהינו איבוד שליטה וגילינו כי איננו מקשיבים באמת, אל לנו להתעלם מכך. עלינו לעצור את שטף דיבורו של הנער\ה ולהגיד לו\ה: "סליחה, לא הייתי מרוכז\ת, חזור\חיזריבבקשה על מה שאמרת, חשוב לי לשמוע אותך". • בדיקות עצמיות במהלך השיחה מאפשרות לנו להיות מודעים למידת ההקשבה שלנו, ומונעות מאיתנו לטייח טעויות ולעשות את מלאכתנו רמייה.

3 עקרונות מנחים של התפיסה החינוכית של קרל רוג'רס • גישה הומניסטית:האדם ייצור טוב מטבעו, בעל חופש בחירה והחלטה, ולא כעבד של יצריו או תוצר של החברה. • גישה פנומנולוגית:האדם פועל בהתאם למציאות כפי שהיא נתפסת על ידו. הוא אינו פסיבי ונשלט ע"י חיזוקים סביבתיים(ביהביוריזם), ואינו נשלט על ידי דחפיו או ע"י חוויות ילדות אובייקטיביות(פסיכואנליזה). אלא ע"י רצונו למימוש עצמי. • גישה הוליסטית:מתייחסת לאדם השלם ולחוויה השלמה, ומתנגדת לפירוקה לחלקים המרכיבים אותה. תפיסה המנוגדת הן לגישה ההתנהגותית שהתמקדה בחלקיקי התנהגות והן לפסיכואנליזה שחילקה את האדם ל: "אני", "סתמי" ו"אני עליון".

הוראה טובה, לפי רוג'רס, מבוססת על שלוש עמדות: • הערכה בלתי מותנית– קבלת התלמיד כפי שהוא ללא שיפוט וביקורת. עלינו לכבד את התלמיד ולקבלו מעצם היותו אדם גם אם מעשיו אינם מקובלים עלינו. נוכל לעשות זאת אם נראה את הטוב בכל תלמיד ונלמד להקשיב ולהגיב ברצינות וללא התנשאות. לפי רוג'רס ולוסקי כאשר המבוגר משתמש בסמכותו בדרך לא ישרה ולא הוגנת כדי להשיג יתרון על הילד הוא מפר את האיזון העדין שהיה בניהם. הילד ששומע כל את המילים "אל", "לא", "אסור" וכו' מפתח תחושה שבחיים הכל שחור וחושך ואינו מקבל את האיזון הנחוץ לאמור – בחיים יש גם מותר, אור ונכון ויש כמה קוצים שוטים שיש לסלק משדה הפרחים. קיימת אינטליגנציה של אהבה , ממשלה , רצון לתת. • אמפטיה– יכולתנו לשים את עצמנו במקומו של האחר ולהבין אותו, גם אם אין אנו מרגישים כמוהו. כך התלמיד ירגיש מקובל על ידנו ויגדיל גם את הבנתו את עצמו. לפי רוג'רס ולוסקי ילד כמו מבוגר חי מאהבה ותשומת לב, הערכה וקבלה. • כנות – על המורה להיות כנה ואמיתי עם תלמידיו. לשתפם ברגשותיו, במחשבותיו ובהתלבטויותיו. מורה המודה בטעות ומתנצל מפגין אנושיות ומעורר יחס של כבוד כלפי התלמידים. פיתוח של ההתבוננות אצל התלמידים. אנחנו רוצים לייצר אווירה במגדילה סיכוי שאנשים יברחו בשינוי, אך אין בידנו לעשות את העבודה במקומם ואין אפשרות "להכריח" אותם להשתנות, כפי שאין טעם לפתוח פרח עלה עלה...בכוח. אך בידינו לייצר תנאים שמגדילים את הסיכוי שיבחרו בשינוי...

לא הסיפורים שלו, אלא הנער עצמו • לא הסיפורים שהנער מספר לנו על עצמו אמורים לעניין אותנו, אלא הנער עצמו. דוגמא נפוצה להתעניינות מסוג זה אנו פוגשים בחיי היום-יום: ילדנו הקטן חוזר מבית הספר ומספר בהתלהבות שהיום הוא למד את האות גימ"ל! אנו מקשיבים לדבריו בהתעניינות, מגיבים עליהם בחיוך ובהנאה גלויה ומלטפים את פניו. אמנם, עצם הסיפור על האות גימ"ל אינו מרתק אותנו כלל, אך מכיוון שהילד שלנו מעניין אותנו - אנו מתעניינים בסיפוריו. אם הוא שב נרגש ובפיו סיפור על האות גימ"ל, גם אנו מתלהבים ממנה. לא הסיפור הוא המעניין - אלא האדם העומד מאחורי הסיפור. • נוסף על כך, עלינו להקפיד לשמוע היטב את מה שאומרים לנו. חשוב להתרכז במה שהנער אומר, להקשיב לצלילם של דבריו ולנימה שלהם. לפעמים נימת הדברים תלמד אותנו טוב יותר מהמילים עצמן על המתחולל בלבו פנימה. • שאלה סתמית שהוא שואל, כמו: "למה צריך לעשות את זה?" עשויה להיות שאלה של התעניינות, אבל לעתים תסתתר בה נימה של טרוניה או ביקורת. לכן, חשוב להקשיב בערנות, וכן להעיר מפעם לפעם הערות כגון: "הבנתי מדבריך שאתה כועס, האם זה בגלל...?", וזאת, על מנת לוודא שהבנו אותו ואת דבריו, וניתנת הזדמנות גם להרחיב. • באמצעות הקשבה מסוג זה, נהיה מסוגלים להבין כראוי את מצבו של הזולת בכלל ואת מצבו של הנער בפרט, להרגיש את אשר בלבו ולהיות איתו.

ובחזרה לנער\ה שלנו... • משמעותה של תשומת לב אמיתית היא, שכרגע מעניין אותי רק האדם עימו אני משוחח. דהיינו: רחשי לבו, החוויות שלו, הכישרונות שלו, היכולות שלו וכמובן - הקשיים שלו. • כאשר תלמיד מדבר איתי, אני עושה מאמץ להיות מרוכזת בו ואיני חושבת על הרצון שלי להתווכח איתו על שהוא קם היום רק בשתים עשרה, איני נזכרת בשכני המעצבן ששמו כשם הנער העומד מולי, או מנסה להיזכר מיהו האדם שהקול של הנער מזכיר לי בדיוק נמרץ את קולו. בשעה שהוא מדבר, אני שם לב אך ורק אליו - אל הנשמה הנמצאת בתוך גוף העומד מולי, הנשמה שיש לי תפקיד לעזור לה להתייצב ולהתעלות. • תשומת לב חייבת להיות אמיתית. אם היא מלאכותית, היא אינה מחזיקה מעמד. תשומת לב אמיתית יכולה להיווצר רק אם הבן אדם שעומד מולי מעניין אותי! כאשר דבר מה מעניין אותנו באמת, אנו מקדישים לו תשומת לב, ואנו מסוגלים להתרכז בו ככל הנדרש. אנחנו עושים מאמץ אקטיבי למצוא דבר מה שאנחנו אוהבים ומתרגשים ממנו באמת... • לכן, על מנת להגיע להקשבה אמיתית, עלינו ללמוד לחוש קשר אל נפשו של הזולת, וליצור בתוכנו עניין כלפיו! עלינו להרגיש את נפשו ולהתמקד בתפקיד שלנו ביחס אליו. עלינו לבנות בתוך עצמנו את הכרת השליחות שלנו, ולחזק את שאיפתנו לעשות "משהו טוב" למענו. • אם נבין כי רק על ידי הקשבה מסוג זה נוכל להגיע אל ההצלחה לה אנו מצפים, וכי אין לנו סיכוי להשפיע על נפשו של אדם מבלי ליצור איתו קשר נפשי, ממילא נהיה מעוניינים באמת להקשיב לו ולהבין ללבו. לא רק בשבילו, אלא אף בשבילנו - בשביל ההצלחה שלנו במילוי ייעודנו.

שיחה מבוקרת:לא שיחה ספונטאנית,סתמית • שיחה מבוקרת היא כלי העשוי לשמש אותנו ביעילות בכל מקום. כאשר מדובר בשיחה עם תלמיד\ה, חובה עלינו לזכור כי שיחה זו אינה שיחה סתמית - ספונטנית, אלא שיחה שצריכה להיות מתוכננת, שיחה מקצועית עם יעד כללי ויד מנווטת. אמנם שיחה אמיתית - אבל מנוהלת ומפוקחת. כדי לנהל שיחה מבוקרת, עלינו להשתמש בשלושה כללי יסוד: • 1. חשוב מאוד שנקשיב תוך כדי שיחה לקול הפנימי שלנו ונבדוק: האם אני מצליחה להתרכז ולהוביל במהלך השיחה? האם אני מתקדמת בכיוון הרצוי או שמא נסחפתי? שיחה טובה היא שיחה שבה אני בהובלה, תוך כדי הקשבה, אך מובילה • 2. במשך כל מהלכה של השיחה עלינו להיות במודעות וערנות תמידיים ולבחון מה אנחנו אומרים, מדוע אנו אומרים זאת, מה הזולת אומר ומה הוא רוצה למסור לנו בדבריו - באופן גלוי ובאופן סמוי. שיחה טובה היא כשאני מצליחה להתייחס למסרים שגלויים, ולהעלות מודעות למה שסמוי • 3. ניזהר ממלכודות רגשיות. על מנת לנהל את השיחה ולכוונה לעבר היעד, עלינו להיזהר שלא לאבד הובלה כאשר הדברים הנאמרים מרגיזים אותנו. אם, לדוגמא, תוקף אותנו הנער ואומר: "אני לא מבין שום דבר, אתה לא מסביר טוב", אנו עלולים להיפגע ולאבד את השליטה. גם במקרה בו הוא מספר כי הוא קם בבוקר בשעה שתים עשרה, אנו עלולים לכעוס עליו, לאבד שליטה ולהתחיל להוכיח אותו במילים קשות הנובעות מן הכעס שלנו. שיחה טובה היא שיחה בה אני מודעת לרגשותיי ואיני נשאבת למאבקי כוח או ביטוי רגשי שלילי • רק מודעות מתמדת לתפקיד המוגדר שלנו, תסייע לנו למלא אותו בנאמנות. התפקיד מחייב אותנו שלא לכעוס ושלא להיפגע באופן אישי מן הדברים הנאמרים בשיחה, לשמור על שליטתנו העצמית, להקשיב למה שמסתתר מאחורי המילים ולנסות להיות שותפים לקשיים המבוטאים.

טיפים למורה לשפת גוף מעודדת תקשורת בין-אישית עם תלמידים\ות • מבוסס על מאמרו של עו"ד צבי יוגב באתר "זכויות התלמיד": http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Zchuyot/LomdimZchuyot/Maamarim/school/SfatGufMorotMorim.htm • קשר עין– משדר פתיחות. מורים המשפילים עיניים לדף כשהם מדברים מתקשרים פחות טוב ממורים שלאחר שמביטים בדף, מרימים את עיניהם ומדברים אל התלמידים כאשר עיניהם מורמות. כשמורה מדבר רצוי שיפנה את מבטו לכל צידי הכיתה וכך ירגישו כל התלמידים שהמורה מסתכל לכיוון שלהם מדי פעם. • השענות – מורים הנשענים על השולחן כשהם מלמדים, פוגעים בתקשורת הבין אישית עם תלמידיהם. עמידה זקופה ויציבה בלא להישען ובלא להיתמך משדרת בטחון ולכן הדברים משכנעים יותר. • הסתתרות– כאשר מורים מדברים מאחורי שולחן או פודיום או כיסא או כל חפץ אחר פוחתת רמת התקשורת הבין אישית שלהם עם התלמידים. כאשר בני אדם מרגישים שלא בנוח, הם יוצרים מחיצות בינם לבין הזולת. שילוב ידיים מהווה מחיצה המגנה על אזור בית החזה, הלב וחוסמת רגשות. • אצבע מושטת- הפניית אצבע מורה כלפי התלמידים - תנועה זו נפוצה כאשר כועסים, כשמדברים בלהיטות, כשמבקרים או כשאנשים נחושים בדעתם. האצבע המורה היא "רעה" ומבקרת ויוצרת ריחוק, היא זו שמנופפת בהענשה ועושה "נו, נו, נו". זו האצבע המצליפה כמו שוט. זו האצבע המסלקת ילד מהכיתה. זו האצבע המצווה פקודות. רצוי לא להשתמש באצבע המורה כאשר מלמדים. • אחיזה בחפצים– כאשר מורים משחקים עם עט או חפץ אחר בידיהם כשהם מדברים מועבר לתלמידים באופן תת מודע שדר של חוסר בטחון, מצוקה או אי נוחות. עצם הפעולה משדרת זאת לבני שיחנו גם אם איננו מרגישים כך בפועל.

ידיים על המותניים- זוהי תנועה אנטי חברתית בכל התרבויות בעולם. בתנועה זו משדרת ריחוק. • ידיים מוסתרות– כפות ידיהם מוסתרות מאחורי גבם מעבירות מסר של הסתרה הפוגע בתקשורת הבין אישית. • ידיים בכיסים–שיחה, דיון או הרצאה כשהידיים בכיסים נתפסות כזלזול או עצלות. יש חשיבות לצורת הכנסת הידיים לכיסים. כאשר אדם מכניס את כל כפות הידיים לכיסים מתקבל שדר שלילי, או שהמורה מסתיר משהו או שאינו מרגיש בנוח. כאשר אדם מכניס רק את שני אגודליו לכיסים כאשר כפות הידיים בחוץ מצטייר המורה כמנסה להרשים, כבעל אגו נפוח. • ידיים רפויות– השדר שמורים מעבירים כשהם מדברים עם ידיים שמוטות לצידי גופם שלילי, בד"כ משדר אכזבה, כישלון או עצב. כשאנו נכשלים ואומרים "אוף לא הצלחתי" - הידיים נשמטות מטה לצידי הגוף. כשאנו מאוכזבים ואומרים לדוגמא "כמה חבל" – הידיים נשמטות לצידי הגוף. גם אם איננו מרגישים אכזבה, כישלון או עצב ועושים זאת בשם "הנימוס" או "הרשמיות" זהו השדר התת-הכרתי שמפורש ע"י התלמידים. מורים מוכשרים מדברים כשלפחות אחת מידיהם נמצאת בין גובה המותניים לגובה הכתפיים. לעולם לא נראה אותם מדברים כאשר שתי ידיהם שמוטות לצידי הגוף. • הפניית הגוף והרגליים לכיוון התלמיד השואל: כאשר רק הראש מופנה לכיוון התלמיד השואל ושאר הגוף מופנה למקום אחר, התקשורת הבין אישית נפגמת. מחקרים מצאו כי כאשר הראש והגוף מופנים כלפי התלמיד לו אנו עונים, התקשורת הבין אישית משתפרת והתלמיד מרגיש בתת מודע כי המורה מתייחס אליו באופן אישי יותר, והקרבה והנכונות ללמוד עולה.

מודל תקשורתי TA"ניתוח עסקאות" Transactional Analysis דר' תומס הריס Dr Thomas Harris

T.A. מודל ה • מודל מתוך הפסיכולוגיה המודרנית שפותח על ידי אריק ברןEric Berne . הספר הכי מפורסם שלו הוא "משחקים שאנשים משחקים" • התיאוריה עוסקת ביחסים בין אנשים. השימוש הנרחב ביותר הוא בתחום התקשורת הבין אישית, בחינוך, בטיפול ובתחום ההדרכה הקבוצתית. • תקשורת מילולית פנים אל פנים היא הבסיס במערכת יחסים. אחד מדבר (גירוי) והשני משיב (תגובה). למעשה מתרחשת "עיסקת חליפין" של מסרים הדדיים ומכאן שמה של השיטה "ניתוח עסקאות" Transactional Analysis . • כל אדם מתקשר (לפי ברן) מתוך אחד ממצבי האגו הקיימים בו (הורה, בוגר, ילד) • שיטת ניתוח עיסקאותמעודדת את האדם לנתח את עסקת החליפין של מסרים הדדיים: לזהות מתוך איזה אגו הוא מתקשר, לזהות מאיזה מצב אגו מתקשר מי שמולו ולהמיר את מצב האגו שתקדם את התקשורת היעילה ביותר.

4 עמדות חיים שמכתיבות את יחסנו והתקשורת שלנו עם עצמנו ועם אחרים • אני לא בסדר – אתה בסדר • אני בסדר – אתה לא בסדר • אני לא בסדר – אתה לא בסדר • אני בסדר – אתה בסדר

מצבי אגו • הורה • בוגר • ילד לכולנו כל המצבים, אך התכנים של כולנו שונים וגם המינונים של כל אחת\ד עוצבו לפי ההיסטוריה הייחודית שלנו. רובנו לא מודעים ל: • קיום מצבי האגו האלו • עסקאות שאנחנו רגילים לעשות כתוצאה מהם • פוטנציאל הטיפולי של מודעות לקיומם. הורה בוגר ילד

שני מצבי הורה • הורה מכה אסור, מותר, צריך, לא צריך אתה לא בסדר ש... • הורה מלטף • יופי, כל הכבוד, אני גאה בך... • אתה בסדר כי עשית... הורה מכה הורה מלטף

שני תפקידים לקול הורה שלנו: • חברות: כך אנחנו הופכים ליצורים המסוגלים לחיות בחברת בני אדם, בתיאום זה עם זה. הקול הזה עוזר לנו להבין מה נכון, מה לא נכון, "חוקי" החברה • לפשט את החיים ולצמצם מורכבות: להפוך פעולות רגילות לאוטומטיות (מתי אוכלים, מתי שותים, לדעת מתי צריך לעשות דברים קבועים.

שיר על מצב הורה...צריך... • הצריך הזה – • מילים: יהונתן גפן, מוסיקה: יוני רכטר, שירה: אריק איינשטיין • צריך לקום מהמיטה, צריך לגמור את החביתה, צריך לצחצח שיניים.צריך להסתפר, צריך להיזהר, צריך לנוח בצהריים. צריך לסדר את החדר, צריך לעטוף את הספר, צריך לשמוע בקול ההורים.צריך להתרחץ, צריך להתאמץ, צריך להכין שיעורים.צריך ללעוס לאט, צריך להיות נחמד, ולהגיד לאן אתה יוצא.צריך וצריך, ומרוב שהצטרכתי - כבר שכחתי מה אני רוצה. אוף!

הקול ההורי נקלט לא רק מההורים , אלא גם ממבוגרים ובעלי סמכות אחרים (מורים, משפחה מורחבת, פוליטיקאים, טלוויזיה...) • תקשורת בתוך אגו ההורה מבטאת את אותם קולות פנימיים שהוטמעו בנו מילדות על ידי מבוגרים בחיינו (מה אני חייב\צריך לעשות ומה אסור לי\לא צריך לעשות, לדוגמא: • אסור לאכול עם פה פתוח • חייבים ללחוץ יד כשנפגשים • לא עושים דבר כזה... לפעמים הקול ההורי מושפע מתרבות, נורמות וציפיות חברתיות שעוברות אלינו ללא מילים, במבטים, בתחושות ומסרים לא מילוליים

תקשורת ממצב אגו של הורה: לעיתים תקשורת מהמקום ההורי מלאה באמירות שיפוטיות, ניסוחים מתנשאים, צווים, כללים ואיסורים: • "אל תשכח" • "אל תשקרי" • "אל תתרברב" ביטויים של הכללות כמו: • "אתה תמיד..." • "אולי פעם אחת בחיים ת..." ביטויים של התנית תנאים כמו • "אם תעשה... אז תקבל ..."

תגובות שכיחות לקול ההורה המכה חוויה שאין מרחב תגובה מייצרת תגובה של: • התגוננות • התקפה בחזרה • נתק

שפת גוף במצב אגו של הורה • חוסר סבלנות • כעס • מנופף אצבע מאשימה • מבט מתנשא

שפת גוף של הורה מלטף • מחמיא • מגונן • גאה • מרחם או חומל יותר מידי מהליטוף מעורר תגובות דומות לתגובות לקול הורה המכה

מצב אגו ילד(3 מצבים) • ילד מסתגל • ילד מציית וכנוע. הוא בסדר בתנאי ש... • ילד מתמרד • רצונו של הילד המתמרד הוא להוכיח שהוריו לא צודקים. הוא כבול כמו המסתגל, אך ההיפך הגמור ממנו: "אני בסדר, וההורי לא בסדר..." • ילד חופשי חי בעולם המותר. הוא מרגיש, חווה, ספונטאני, מאמין, משחק, יוצר, מדמיין, מביע, חושק, משתוקק, רוצה, אינו כבול לזמן ומקום, חי תמיד כאן ועכשיו; עושה מה שבא לו: בא לי, בואו נעשה כך וכך, אני רוצה... ילד מסתגל ילד מתמרד ילד חופשי

מצב אגו: בוגר • הבוגר הוא החלק בתוכנו שאוסף נתונים, שוקל אותם ומקבל החלטות. זהו חלק רציונאלי, המחובר למציאות- הן החיצוניות והן הפנימיות- והעיסוק באופן קבוע בניתוח הנתונים המגיעים אליו. הבוגר הוא החלק השיטתי והדידקטי בתוכנו המאפשר לנו ללמוד, להשלים משימות, להישאר ממוקדים ומכוונים למטרות. הבוגר איננו שיפוטי לעולם כי הוא לגמרי ענייני. • הביטויים המאפיינים לבוגר: מה? למה? מה אתה מעדיף? אתה מסכים איתי? יש כאן משהו שאת רואה ואני לא? הבוגר נמצא באיזון רגשי, ענייני ובשווי משקל פיזי.

הערה חשובה:בוגר • מילים כמו "צריך" או "אסור" יכולות גם לנבוע ממצב אגו בוגר. למשל, כשבוגר אומר צריך, הכוונה להעברת אינפורמציה: "על מנת להגיע לרחוב זה וזה צריך לעבור את הכביש". באמירה אין שום אלמנט שיפוטי והוא ענייני לחלוטין. • כיצד נזהה תקשורת מתוך אגו בוגר? תקשורת אסרטיבית, כנה, רלוונטית. תקשורת המבטאת את היכולת לחשוב, לבחור פעולה בהתאם לנסיבות. אגו בוגר מתחיל להיווצר בגיל 10 חודשים. הוא זה ששולט באגו הילד ואגו ההורה שבנו. הוא מתמרן בין רגשות ומחשבות שלנו ורגשות ומחשבות של אדם אחר. האדם נראה קשוב, מתעניין, אינו נראה מאוים או מאיים.

דוגמא: אסור לאכול קינוח לפני האוכלאיך כל אחת מ "הדמויות הפנימיות" מגיבה על צווי זה? • הורה מכה: מי שיאכל קינוח לפני האוכל הוא ילד רע וייענש • הורה מלטף: מי שלא יאכל קינוח לפני האוכל הוא ילד טוב ויקבל נשיקה • ילד מסתגל: אסור לאכול קינוח לפני האוכל כי אימא ואבא לא מרשים. אני אתאפק עד אחרי הארוחה. • ילד מתמרד: אני רוצה קינוח דווקא עכשיו. דווקא! אני אוכל קינוח בלי שאף אחד יראה, ולא אכפת לי מה תעשו לי! • ילד חופשי:בכלל לא מתחשק לי קינוח עכשיו. בא לי לאכול ארוחת ערב וללכת לישון. • בוגר: למה אסור? מה בעצם זה קינוח? מה ההבדל בין קינוח ואוכל? הרי שניהם אוכל, לא? למה כולם אוכלים באותו זמן את אותו אוכל? לא בטוח שמתוק בסוף זה דבר כזה בריא...

אנחנו יכולים להבחין בשינוים במצבי אגו (הורה, ילד, בוגר) מרגע לרגע במצב נתוןמקרה בו רואים ריבוי מצבי האגו של מטופלת • אישה בת 34 מבקשת עזרה בטיפול בבעיה מוגדרת: קושי להירדם מתוך דאגה • מטופלת: מה אני עושה לילדי? • (ברגע מסוים היא פורצת בבכי): אתה עושה שארגיש כמו ילדה בת 3! אכן קולה נשמע כמו קול של ילדה בת 3. • מטפל: מה גורם לך להרגיש כמו ילדה בת 3? • מטופלת:אני לא יודעת. פתאים הרגשתי שאני לא שווה כלום. • מטפל: בסדר. בואי נדבר קצת על הילדות שלך ועל המשפחה שלך. אולי נגלה מה גורם לך תחושה של כישלון ייאוש" (יותר מאוחר חל שנוי נוסף בהתנהגות והקול שלה, הייתה ביקורתית ונוקשה): מטופלת: אחרי הכול, גם להורים יש זכויות! ילדים צריכים לדעת את מקומם! משך שעה האישה "שינתה אישיות" 3 פעמים: פעם הייתה ילדה בת 3 שרגשותיה שולטים בה, פעם הייתה הורה צדקני, ופעם בוגרת הגיונית, אם לשלושה ילדים.

ה"קלטת" של ההורה • קלטת ה "הורה": • קלטת עצומה בה נמצאים כל המסרים ללא סינון וצורה גולמית; רוב מסרים אלו נקלטו עד גיל 5. מהרגע שיצאנו לעולם, תוך כדי שלמדנו לשלוט על צרכינו ולהתנהל בעולם, מבוגרים שידרו ואמרו לנו מה לעשות, איך לעשות, הסתכלו עלינו, כוונו אותנו, הגבילו והרשו לנו, הרביצו לנו, תיקנו אותנו. לכולנו דמות הורה פנימי, אך התוכן של ההורה של כל אחת ואחד ייחודי ושונה. • עצם העובדה שילד עדין אינו יכול לבנות משמעות, לבקר או לערער על מסרים אלו הופך אותם למוקלטים ללא צנזורה. לדוגמא, כשראינו את הורינו רבים, זה נקלט כחוויה קיומית ומאיימת מאוד, ללא הסברים. לדוגמא, כשהילד ראה את הוריו רבים, לא ידע שאבא שיכור כי פטרו אותו מהעבודה בפעם השלישית. כשהוא ראה את אימא שלו צועקת ובוכה, הוא לא ידע שהיא גילתה שהיא נכנסה להריון לא רצוי. כל המסרים של מותר ואסור, כל מה שההורים ודמויות הוריות שדרו ואמרו נקלט בהורה.

"קלטת" הילד • הקלטות במצב אגו "ילד" • (התגובה הפנימית של הילד\ה) • ללא סינון ובקרה: כאמור, הילד\ה, מטבע המצב, אינו יכול לערער על מסרים אלו. כולנו חווינו את חוסר האונים ואת הפחד מול מבוגרים, במיוחד ההורים. בתור ילדים קיים בנו גם צורך לרצות את הורינו, ואנחנו משתוקקים להכוונה שלו, אישור "שאנחנו בסדר", לקבל חיזוק, עידוד או תמיכה, או "ליטוף" . • בתור ילדים לא היו לנו מילים כדי להסביר לעצמנו, אז החוויות נקלטו כרגשות. לרוב הרגשות נקלטים ללא מילים והסברים, ולעיתים קרובות גם החוויה הראשונית שגרמה לנו לרגשות אינה בזיכרון או בתודעה שלנו.

כשקלט ה"ילד" מתעוררת • 1. בשבוע שעבר סיימתי להנחות קבוצה של סטודנטיות בספיר, וכשנגמר הזמן ודיברו כולם חוץ מ 4 אנשים, אמרתי שמכיוון שאנחנו ממשיכים בקורס מנהיגות בסמסטר ב, זה חבל, אבל זה לא נורא, נמשיך כשנחזור. אמרתי שאלו שלא הספיקו, ידברו ראשונים. שלוש אמרו בסדר, וגם אם היה חבל להן ולי, עברו על סדר היום. אחת נחנקה מדמעות, לא רצתה לדבר ומאוד כעסה. כשיצאנו החוצה ואחרי שהיא נרגעה, היא מאוד התביישה ואמרה: "אני רוצה לקבור את עצמי! איזה פדיחא! בטח חושבים שאני איזה ילדה קטנה. לא נשפכים ככה בציבור! אני לא מבינה מאופה זה בא אלי. כולה קורס. מה, אני לא מבינה שזה לא סוף העולם?בא לי למות! הרגשתי כמו ילדה קטנה ששכחו לחגוג לה יום הולדת בגן". • 2. אישה עוברת ליד חנות ושומעת נעימה ישנה. פתאום היא מרגישה דמעות בעיניים ולא מבינה למה. כולה מתמלאת ערגה וגעגוע, ועצב ענק מציף אותה. היא לא מבינה מאיפה זה בא לה. כשהיא מספרת לאחיה הבכור, הוא עונה לה שהוא זוכר שזה היה השיר שהתנגן ברדיו של האוטו כשחזרו מהלוויה של אימא שלהם כשהיא נפטרה כשהיא ילדה בת 4 . • 3. עובר לידנו גבר עם מקטרת ושמואל נזכר פתאום באבא שלו. הוא נסער ועצבני ונזכר שזה הריח שהוא הריח מתוך שינה, כשאביו הגיע בלילות מאוחר. הוא נזכר פתאום בלילה האחרון שהגיע הביתה, הסתלק ולא חזר.

צמיחה הדרגתית של הבוגר הורה • הקלטת האירועים החיצוניים (מה שלימדו אותנו על החיים) • הקלטת המידע שנאסף מניסיון ותהיה בחיים, מושגי החיים שלמדנו בכוחות עצמנו • הקלטת אירועים פנימיים (חוויה רגשית) בוגר ילד

אני לא בסדר – אתה בסדר • זה המצב האוניברסאלי בילדות המוקדמת של כולנו (טבעי שילד יפרש את מציאות חייו ככזאת: אני לא יודע איך להתנהג ומה נכון, ונעים לי כש"מלטפים" אותי וכאשר אני מקבל אישורים, חיזוקים חיוביים (חיוך, מבט גאה, חיבוק, נשיקה מהמבוגר). כל הזמן המבוגרים מתקנים אותי ומחנכים אותי: אז כנראה שאני לא בסדר, והורי הם בסדר. אני סומך עליהם. • העבודה של הבוגר: מה אני עושה כדי לקבל יותר ליטופים ואישורים? • אם חשיפה לאיזון בין קול הורי מכה ותומך, למרות הקלטות ה"לא בסדר" של הילד, הילד יכול להגיע למסקנה שהוא "בסדר."

ממצב של "אני לא בסדר-אתה בסדר" למצב של "אני בסדר-אתה לא בסדר" • אם תינוק לא רצוי או יחסית מוזנח עד גיל שנה "איכשהו" מקבל ליטופים הכרחיים מההורים, לעיתים בגיל שנה כשהוא לומד ללכת, הליטופים מפסיקים לחלוטין. אם ילד סובל מהתעללות בגיל הזה וחוטף מכות או חבלות קשות, יתכן שבזמן שהוא מבלה לבד עם עצמו, "מלקק את הפצעים" הוא מוגן זמנית מהמכות וחושב על מצב חייו. הקול ה"בוגר" שלו עוזר לו להבין שהוא לא עשה דבר כדי להביא על עצמו את המכות, ושהוא בעצם "בסדר", והסביבה לא בסדר. הוא אינו מוותר, מחפש אנשים "בסדר" שיתנו לו חיזוקים, והוא שורד. הטרגדיה שלו היא שהוא לומד לא להסתכל פנימה לתוך עצמו. הוא תלוי לגמרי בחיזוקים חיצוניים. תלות זו מכעיסה אותו ומרחיקה אותו עוד יותר מעצמו. • עמדה זאת מצילה את חייו הראשונים של הילד החבול. הילד התנסה בטיפול קשוח, אך הוא יודע שהוא נשאר בחיים, הוא אינו מוכן להיכנע וכשהוא גדל , אם אינו מוצא מבוגרים אחרים שיחזקו את הקול ה"בוגר" שלו, הוא מתחיל להכות בחזרה

אני בסדר – אתה לא בסדר • הילד בן השנה הזה, שהוריו התאכזרו אליו במשך תקופה ארוכה דיה, בוחר תחילה כמו כל ילד אחר את העמדה "אני לא בסדר –אתה בסדר" אך בעזרת ה"בוגר" הפנימי שלו, כשהוא מתחיל ללכת והוא יכול להתרחק במצבי סכנה או ניצול, מגיע למחשבה ש "אני לא בסדר, אבל גם אתה לא בסדר". ה"בוגר" שלו עוזר לו להגיע להחלטה ההגיונית שעוזרת לו לשרוד: אני בסדר – אתה לא בסדר, אבל הקול הבוגר הולך ונכחד, כי הוא אינו עוזר לילד לשרוד בחיי היום יום. • עמדה זאת מצילה את חייו הראשונים של הילד החבול. הילד התנסה בטיפול קשוח, אך הוא יודע שהוא נשאר בחיים, הוא אינו מוכן להיכנע וכשהוא גדל , אם אינו מוצא מבוגרים אחרים שיחזקו את הקול ה"בוגר" שלו, הוא מתחיל להכות בחזרה

אני לא בסדר – אתה בסדר • זאת העמדה הנפוצה שמכוחה מצליחים או נכשלים חייהם של בני אדם. בעמדה הראשונה האדם מרגיש נתון לחסדי אחרים. יש לו צורך רב בקבלת ליטוף, או בהכרה בקיומו. הבוגר שואל את עצמו מה אני יכול לעשות כדי לקבל את הליטוף מאלה שהם בסדר? • דרכים (לא מודעות ) לחיות "תסריט" חיים: "אני לא בסדר". • 1. להתכנס, להתרחק מהאני האמיתי ומאנשים: לחיות בזיוף ולקבל חיזוקים על העמדת פנים. • 2. לחיות כדי להוכיח שעמדה זו נכונה, לקבל חיזוקים (אמנם שליליים, אך בכל זאת אישורים) מהחברה, שאני לא בסדר. • 3. לחיות תסריט נגד, אם משפטי השאלה מההורה:"אתה יכול להיות בסדר בתנאי ש..." מחפש אנשים עם "הורה" פנימי גדול, מחפשים אישורים מאחרים שהם "בסדר" . עובדים קשה, מגיעים לפסגה, ועדין מרגישים שהם "לא בסדר" . "מה שאני לא אעשה, אני עדין לא בסדר"

ערעור על עמדה בסיסית: הקשבה לקול הבוגר, לעדכן עמדה בחיים • כאשר אנחנו מגלים עמדה זו, העבודה היא לבנות תכנית חיים חדשים עם ה"בוגר". הקלטות אינן נעלמות, אך חיזוק הקול ה"בוגר" עוזר לנו להעלות את המנגנון הלא מודע למצב מודע, ולהרחיב את האפשרות שלנו לתכנן ולבחור כיוון אחר.

אני לא בסדר – אתה לא בסדר • עמדה זאת נוצרת אחרי השנה הראשונה לחיי התינוק. אם בשנה הראשונה הייתה נחמה מסוימת עתה הוא נותר בלא דבר. אם מצב של נטישה וקשיים נמשך בלי הפוגה במהלך השנה השנייה מחליט הילד – אני לא בסדר – אתה לא בסדר. אדם זה יחיל את הלא בסדר על כל בני האדם, וכל ליטוף שלהם נדחה. אין בכוח ניסיונות חדשים למוטט עמדה זו. • אדם בעמדה כזו שורד את החיים ללא ליטופים מהסביבה, דוחה ליטופים או חיזוקים מהסובבים אותו. גם בטיפול, קשה להגיע ל"בוגר" שלו, כי גם המטפל נתפס כ "לא בסדר"

אני בסדר – אתה בסדר • 3 העמדות הראשונות הן תוצאה של עיבוד נתונים בלתי מילולי של הבוגר שבאדם הקטן. הן בלתי מודעות כיוון שנוצרו בתקופה מוקדמת מאוד, עד סוף שנת החיים השלישית. 3 העמדות הראשונות מבוססות על רגשות ורשמים על סמך נתונים של ילד והורה. העמדה הרביעית מבוססת על מחשבה, אמונה וניתוח. • זוהי עמדה מודעת ומילולית, ממנה הקול ה"בוגר" מנתב את התגובות. ההקלטות הקדומות אינן נעלמות, אך ה"בוגר" בתוכנו מנהל את התגובות דרך חשיבה ומודעות.

תוצאות לוואי שתהליך החברות המתסכל • הילד מגיע למסקנה ש "אני לא בסדר" (נוצר הילד ה "לא בסדר") • מסרים אלו, מוקלטים לנצח ב"ילד" • גם ילדים של הורים מאוזנים ואוהבים, מתוקף החצאיות של להיות ילד, מפתחים חלק של "ילד לא בסדר" • כשההורים באמת אלימים, מזניחים, אכזריים הנטל של ה"ילדי הלא בסדר" של הילד הוא פי כמה יותר כבד • אירועים גדולים וקטנים יכולים "להניע" את ה"ילד הלא בסדר" שבתוכנו, במיוחד מצבים בהם אנחנו מרגישים חסרי אונים, "בפינה", חסרי ברירה (ממשיים או מדומיינים). במצבים כאלו אנחנו אומרים ש"הילד שלו" השתלט

סיכוי לשינוי • מן הילדות אנו גדלים עם חוויות וניסיון של ילד והורה שאי אפשר למחוק אותן. מה אם כן תקוותנו לשינוי? איך נוכל לשחרר את עצמנו מקרסי העבר?

"שיחות בחינוך"