George Grosz

1. מצגות קלריטה ואפרים George Grosz Ecce Homo

3. בשנת 1921 מפרסם גרוס את קובץ הקריקטורות "פרצופו של המעמד השליט". בקובץ 'אקה הומו', (הינה האיש) שיצא לאור בברלין בשנת 1923, כינס 84 ליטוגרפיות ו18 ציורים בצבעי מים מן השנים 1916-1922. זהו פרק הזמן המשמעותי ביותר בחייו של גרוס כ"יצור פוליטי", שראשיתו בשיחרורו מן הצבא וסופו בנסיעתו לברית המועצות, בשנת 1922, שהנחילה אכזבה מרה לציפיותיו מהישגי המהפכה הבולשביקית. פרק זמן זה מהווה גם את פסגת יצירתו, לא רק בעוצמת הדימויים ובאיכות הביטוי הקולעת שלהם, אלא גם מבחינת ההתפתחות הסיגנונית. בשנת 1983 יצאה לאור המהדורה העברית של הקובץ, עם דברי הסבר מאלפים של חתן פרס ישראל יונה פישר, עליהם מתבססים ההסברים שבמצגת, ואנו נותנים כאן את תודתנו לו. Ecce Homo: Justification Page.Our impressions all come from this example of Ausgabe C from the first edition of Ecce Homo (Berlin, 1923).

4. התגובה המיידית למצבים של מצוקה אנושית ולמאורעות הרי-גורל מוצאת את ביטויה בקינה, במחאה ובפולמוס. הכלי המובהק שלה הוא המילה, זו הכתובה וזו הנישאת בכיכר העיר, והוא שמור מעצם מהותו למשוררים ולסופרים, לנביאים ולמטיפים. הציור הוא מסר מסוג אחר. שפתו רבת הפנים היא שפתו של יוצרו, ופיענוח המשמעויות בה תלוי במישרין בהכרתה לצורותיה, לסמליה ולסימניה. האמן מתחיל להפיק תועלת מן המעמד של מעין סמכות מוסרית שמעניקה לו הבורגנות של המאה התשע-עשרה, ובסופה של מאה זו הוא מוצא כבר את עצמו משתייך לקבוצות של אינטלקטואלים למיניהם. הוא יכול לנצל את אמצעי התפוצה שמספקות לו העיתונות וטכניקת הליתוגראפיה, ובכך מתאפשר לו להרחיב את קהלו מעבר לקהל של שוחרי אמנות לשמה. Inri from Ecce Homo

5. הקריקטורה היא נשקו של האמן המגיב. שורשיה העמוקים באמנות הקומית של ימי הרנסאנס, בסטריאוטיפים של האיכר והכומר, התובע והזונה, הזוג המאוהב והבעל המרומה. כוחה ושנינותה מתקיימים בשני מישורים הכרחיים: בשילובו של הייחודי והאוניברסאלי, בהדגשת העל-זמני שבאקטואלי. כשיר לשירות בחיל-מצב, 1920

6. שעת אהבהבים, 1921

7. עיוות המאפיינים הפיזיים של האדם, כפי שהוא מוצג בקריקטורה, הוא כשלעצמו מצב רגעי. החל מן המאה השמונה-עשר מתפתחת הקריקטורה בז'אנר אמנותי ומרחיבה את מישור התייחסויותיה להצגת היבטים של פארסה, אירוניה או סטירה בתחומי החברה, הפוליטיקה והדת. הקריקטורה מתמקדת במציאות החברתית. דמויות מהעולם הפוליטיקה והתיאטרון, מחיי היום יום והאופנה מועלות כדמויות המייצגות את החברה, ולא עוד כטיפוסים העומדים בפני עצמם. גרמניה, סיפור חורף, 1921

8. ד"ר הילזנבק בסוף הדרך, 1920

9. הדמוקרטיה היא תנאי הכרחי לקיומה של קריקטורה פוליטית-חברתית, כמו גם לקיומם של כתבי-עת העוסקים בביקורת החברה. כל איום על הדמוקרטיה טומן בחובו איום על תחומים אלה. כך קורה כשהקריקטורה נאסרת בצרפת המלוכנית, בשנת 1835, ופורחת בגרמניה בשנים 1919-1923, על רקע המאבקים של רפובליקת ווימר הצעירה. 84

11. פריחת הקריקטורה הפוליטית חברתית בגרמניה בתקופה זו מתאפשרת כתוצאה של שני גורמים עיקריים. ראשית, מאז המאה התשע-עשרה נפוצה הסאטירה בגרמניה כז'אנר ספרותי ואמנותי. הגורם השני מתחלק לשני תחומים, האמנותי והפוליטי, ושניהם עומדים בסימן מלחמת העולם הראשונה. יסוד קבוצת דאדא בציריך ב-1916 הוא בגדר תופעה אנרכיסטית מובהקת. דאדא ציריך מרחיקה לכת מכל תנועת אמנות מהפכנית לפניה: היא כופרת בערכיה הפלאסטיים של יצירת האמנות, תובעת את מיזוגם של האמנויות הפלסטיות והספרותיות ביצירות וב"פעולות" משותפות ושווה-ערך, ורואה את כוחה ואת חיוניותה בפנייה אל הקהל ובדרבונו לשיתוף פעולה. ממראות מרפובליקת ויימאר

12. בעל בית 1919

13. יום הגרמנים, 1921

14. גרוס וחבריו מעבירים את פעילותם לברלין, המשמשת כר פורה לפעילות הדאדא. זוהי ברלין של ראשית המאה: ברלין רודפת התענוגות, ברלין של הקבצנים והזונות, כפי שמופיע בסרטו של דבלין 'ברלין, כיכר אלכסנדר', ברלין של הפרולטריון ומצוקותיו, ברלין של הקונפליקטים החברתיים. למרות המתח המצטבר ממשיכים המעמדות, לפי שעה, לקיים יחסים של שכנות טובה, ורגישות האמנים מוצאת לה עדיין פורקן בכלי הנשק הקונוונציונאליים, הרומאן. המלחמה מביאה קץ לאופוריה. שנת 1918 ממוטטת את הקיסרות ומביאה את הקיטוב החברתי למצב של עימות פוליטי. ברלין הופכת לזירת המאבק בין הימין השמרני לבין השמאל המהפכני. הסוציאליסטים של הרפובליקה הווימארית בראשית ימיה אינם מצליחים להתמודד עם בעיות הכלכלה והאבטלה. בשנת 1919 נערכת הפגנה של 200000 איש, הנענים לקריאת "ברית ספארטקוס" הקומוניסטית ברשות רוזה לוקסמבורג וקארל ליבקנכט, ובמהלכה יורים בהמון המפגינים קצינים מ"גוף המתנגדים". באותה תקופה מוקמת מפלגת הפועלים הנאציונל סוציאליסטית, שאחד מחבריה הוא אדולף היטלר, ובד בבד פוקד את גרמניה גל של רציחות מטעם מחתרת לאומנית, שראשיתו ברצח מנהיגי "ברית ספארטקוס" ושיאו בחיסולו של שר החוץ היהודי ראתנאו, בשנת 1922.

15. בשורות השמאל המהפכני, הדבק בדגם המהפכה הבולשביקית, גדול מספרם של האמנים הצעירים. דאדא ברלין מאחדת בתוכה את מרביתם, הן יוצאי דאדא ציריך והן את הברלינאים ששירתו במלחמת העולם. הם יורים את חיציהם לעבר המשטר: "ווימר אינהאלא שקר, תחפושת לברבריות הטבטונית". גרוס הוא, קרוב לוודאי, הקיצוני באנשי דאדא ברלין, בזכות הנשק שהוא נוטל בידו: הקריקטורה החברתית, המיועדת לתפוצה רחבה. גרוס הוא רשם מחונן, המעמיד את מזגו, את יצרו ואת כישרונו הטבעי בשירות "המהפכה". אכן, גרוס הוא "יציר התקופה", ובכל ישותו: הן בקשר הראשון שהוא מקיים עם "מציאות הסביבה" והן בשל נסיבות התפתחותו כאדם וכאמן.

16. האינסטינקט, לא התרבות, הוא השולט בקריקטורות המוקדמות של גרוס, אינסטינקט חריף, מפוכח ונטול מעצורים, ללא שמץ של תיחכום. הקריקטורות מתעדות כל טיפוס וכל מצב באפיזודה אקראית. הפרט מלמד על הכלל, וחרף איפיונו הבוטה הוא מוצג כאחד מיני-רבים במחזה הגדול שמציגה החברה האנושית. גרוס שולל את האקספרסיוניזם כפי שמיוצג על ידי אמנים ואנשי אמנות סוציאליסטים, שביניהם נמנים קוקושקה, אמיל נולדה ואריך מנדלסון, המתווים תוכנית "חיובית" להבראת המצב הפוליטי-חברתי. "אני חותר", אומר גרוס, "לראייה ריאליסטית לחלוטין של העולם. אני רוצה שכולם יבינו אותי. האדם שוב אינו פרט מעודן אלא מושג קולקטיבי, כמעט מכאני. גורלו האישי אינו מעורר עוד עניין... לא עוד ציור אקספרסיוניסטי על בד, לא עוד מצבי רוח, רישומו של המהנדס, החמור והמדויק, עולה על כל בלה-בלה מיסטי" המלוכן האבסולוטי, 1918

17. אין די לגרוס בנשק הקריקטורה. הוא מצטרף למפלגה הקומוניסטית הגרמנית. כתבי העת שלו ושל חבריו אף הם כלי נשק. רישומיו לכתב העת 'כל אדם והכדורגל שלו' מלווים בסיסמה "ברלין בעיני בולשביק". עולם בורגני, 1920

18. גרוס מתגלה כאמן הדיוקן: לא הדיוק הסתמי, אלא הדיוקן האינדיבידואלי, אל אבטיפוס הנאיבי המסמל את המעמד, קלונה של החברה כולה. לא האהבה לנדכאים ולרעבים ללחם היא המנחה את גרוס, כי אם צרכנותו השבעה וההוללות של אספסוף מנוון, אספסוף היכול לאמץ לעצמו את סיסמתם של אזרחי מהגוני של ברטולט ברכט: "ראשית, למלא את הבטן / שנית, לעשות אהבה / שלישית, צריך להילחם / רביעית, צריך להשתכר / זהו חוק החיים: / עשה כרצונך, הכל מותר. ערב חגיגי, 1922

19. הראש מגולח, החזה המעוטר, הכרס השמנה והרגל חשופה, הלוקסוס המחוצף והעוני המשווע: זוהי האיקונוגרפיה של גרוס, זוהי הקריקטורה שלו. מצד אחד, הייצוג הסאטירי שברישום הגראפי, ומצד שני, האובייקטיביות המדומה שבכותרות, כך, ברישום הנושא את הכותרת"התעוררות האביב" אנו רואים גבר משופם וקרח, התשוש ועב הכרס, היושב לצד צעירה עירומה, או הבעל המכה את אשתו בחמת זעם מתחת לכותרת הכעין-פסטוראלית "תמונה מחיי הנישואין". בטיילת, 1921

20. תמונות מחיי הנישואין, 1915

21. מהן התגובות להופעת 'אקה הומו'? הרווראט ואלדן, סוחרם הנאור של האקספרסיוניסטים וקומוניסט מובהק, מוקיע את הרישומים כ"קריקטורה של פאול קליי".גרוס נתבע למשפט ונדון לתשלום קנס כבד, להשמדת הלוחות ששימשו להדפסת הליטוגרפיות, ולהחרמת המהדורה בחנויות הספרים. התוצאה: הוא מוצא מקלט בפאריס. בצרפת הוא הצייר הגרמני המוכר ביותר, ולא רק מפני שהוא מתאר את "הגרמני המכוער", יש לו שם ידידים רבים. אולם הוא לא מוצא סיפוק בפאריס ושב לגרמניה. ברלין היא לא אותה ברלין. הוא ממשיך לצייר קריקטורות, יוצר תפאורות למחזות של ברכט. שבוע לפני שהנאצים תופסים את השלטון, ב23 בינואר 1933 הוא עוזב את גרמניה. ב10 במאי שורפים סטודנטים נאצים את ספרי טוכולסקי וברכט. תם ונשלם עידן הסאטירה. את שארית ימיו יבלה גרוס בארצות הברית, וישוב לעיר הולדתו ברלין רק ב1959, חודשים אחדים לפני מותו. יונה פישר.

22. ערב של יופי ברחוב מוץ, 1918

23. גרוס ניחן בחזון נבואי כמעט. באחד מיצירותיו משנת 1919, המתעדת את דיכויו האלים של מרד הספרטקיסטים, מונצחת בצד דמות קטנה, כמעט בלתי מורגשת, של חייל סער, כאשר צלב הקרס משורטט על קסדתו.

24. לתשומת לב הצופים: ג'ורג' גרוס משתמש בקריקטורות שלו, בעיקר באלה שצייר בתקופת רפובליקת ווימר, בהפרזה ובהקצנת המסרים שלו, וכדי להבליט את השחיתות ואת ההידרדרות המוסרית בחברה אינו בוחל בציורים גסים, בנשים מופקרות ערומות ובגברים מלאי זימה. בהמשך המצגת אנו מביאים מספר ציורים כאלה שנכללו בקובץ "Ecce Homo". על כן אנו ממליצים לצופים הרגישים לנושא לא להמשיך לצפות במצגת.

25. דמדומים, 1922 Dusk. Offset color lithograph after a watercolor for Ecce Homo, 1922.

26. Ecce Homo, 1925 Ecce Homoo, 1921

27. Ecce Homo, 1919-20

28. Sind Wir Nicht Völkerbundfähig? , 1919

30. בלילה 1919

31. בלילה, 1919 בעלי ההון, 1920-21

32. The Power of Music. 1922. כוחה של המוסיקה, 1922

33. . מראה פנים, 1915

34. בריונים, 1916

35. בטיילת 1922

36. People. 1919.

37. חדר נפרד במועדון לילה- 1922

38. Dedicated to Professor Freud (1922) מוקדש לפרופסור פרויד, 1922

39. התעוררות האביב, 1922

40. לפני זריחת השמש, 1922

41. סקיצת שולחן לאורחי-קבע, 1919

42. Passers-by(1921) עוברים ושבים, 1921

43. "אותך, היופי, ברצוני לשבח, 1920"

44. הכוח והחן, 1922

45. חלום של ואלס, 1921 הו עולם מטורף, חדר מראות עקומות 1916

46. אבא'לה ואמא'לה, 1922

47. רחוב פרידריך, 1918

48. הו, חיי הסטודנטים העליזים של פעם, 1922

49. חתך, 1920

50. חתך, 1920