שכונת הבוכרים בירושלים

שכונת הבוכרים בירושלים צילום ועריכה: איציק שוויקי ואיילת קורץ שכונת הבוכרים בירושלים

עליית יהודים מבוכרה החלה לאחר שכבשו אותה הרוסים בשנות השבעים של המאה ה-19. בפתח העידן הרוסי זכו היהודים בפריחה כלכלית ובחופש דתי, שבעקבותיהם החלה עלייה יהודית לארץ ישראל. בשנות השמונים של המאה ה-19 גברה עליית הבוכרים עם הרעת יחסם של השלטונות. שכונת הבוכרים בירושלים

בשנת 1891 נקנתה "כרם ג'זאל" – חלקת קרקע בצפון מערבה של העיר העתיקה שהייתה מבודדת ומנותקת משכונות העיר האחרות. לתושביה ניתנה האפשרות לתכנן את ביתם כרצונם, ובלבד שהבנייה תהיה באבן. הרחובות תוכננו באופן שונה מן הרגיל, וכן הוקצה שטח לנטיעת עצים (תפיסה תכנונית שכוללת גינון היא תפיסה חדשה, שלא הייתה מקובלת באותם ימים). חלק קטן בלבד מבעלי הבתים התגורר בבתים המהודרים הללו דרך קבע והנותרים נשארו בבוכרה. שכונת הבוכרים בירושלים

שיק בנצינגר 1905 קבלו את תכנון שכונת הבוכרים, ניתן להבחין במפה שמערך הבתים במפה שונה ממציאות הבנייה בשכונה. לפי תוכנית שיק הבניינים מסודרים במלבנים גדולים הנסגרים כלפי חוץ על ידי קירות ארוכים ובהם פתחים מעטים, ובמרכז השכונה מרחבים פנימיים ובהם מבנים נוספים. שכונת הבוכרים בירושלים

בשכונה תוכננו רחובות רחבים בצורת שתי וערב, בניינים גדולים וחצרות רחבות ידיים. כל אלו יצרו שכונה מיוחדת במינה, שנקראה "רחובות" וגם "רחובות הבוכרים". השם נלקח מן הפסוק "ויקרא שמה רחובות ויאמר: כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (בראשית כ"ו, כ"ב). שכונת הבוכרים בירושלים

עקרונות תכנון השכונה לקחו בחשבון את מצב הביטחון בירושלים. למרות שרחובות רחבים (14 אמות - כ-10.5 מ') והצרים (7 אמות – כ-5 מ'). המבנים בשכונה היו בעלי קומה אחת או שתיים וסביב חצר פנימית. המבנים כללו מספר דירות למשפחה מורחבת אחת (משהיוף, יוניוף, רובינוף, דוידוף, חפץ ועוד). דוגמא נוספת ניתן לראות את בניין ההקדש ברחוב דוד שנבנה כמגנן על שטח של שלושה דונם לטובת שיכון משפחות שנבנה כמבנן סגור בעל חצר סגורה, שלוש כניסות צרות (שערים) מדרום, ממזרח וצפון. שכונת הבוכרים בירושלים

שכונת הבוכרים שוכנת בחלקו הצפוני של מרכז ירושלים, וגובלת ממזרח בשכונות בית ישראל שמואל הנביא, נווה צבי, מחניים, מעלות דפנה, מצפון בארזה וממערב בכרם אברהם ומדרום בגאולה. שכונת הבוכרים בירושלים

התפתחות שכונת הבוכרים מתוך אטלס ירושלים שכונת הבוכרים בירושלים

שכונת הבוכרים מתרפקת על עברה המפואר כשכונת יוקרה של בעלי בתים עשירים מבוכרה. בראשיתה הייתה זו שכונת הפאר היהודית בארץ ישראל של סוף המאה ה-19, בולטת על רקע הבנייה היהודית הפשוטה והעממית של אותה עת, שהכול התפעלו מיופייה. שכונת הבוכרים בירושלים

מרכז שכונת הבוכרים, 1914 שכונת הבוכרים בירושלים

הרחובות תוכננו באופן שונה מן הרגיל, וכן הוקצה שטח לנטיעת עצים. (תפיסה תכנונית שכוללת גינון, שלא הייתה מקובלת באותם ימים.) חלק קטן בלבד מבעלי הבתים התגורר בבתים המהודרים הללו דרך קבע והנותרים נשארו בבוכרה.(חצר מושהיוף בתמונה נהרסה היום חצר ישיבת קמיניץ) שכונת הבוכרים בירושלים

עדת הבוכרים גדלה בירושלים והגיעה ערב מלחמת העולם הראשונה (1914) לכ-1,500 נפש. אולם דווקא אז החלה גסיסתה של השכונה: המלחמה ומאוחר יותר המהפכה ברוסיה (1917) ניתקו את העדה ממקורותיה ובתי השכונה ניטשו. בינתיים ניצלו התורכים את המבנים המרווחים כאורוות, בתי סוהר ומשרדים. תצלום אווירי 1917 שכונת הבוכרים בירושלים

עם הכיבוש הבריטי, נאלצו בעלי הבתים (שנפגעו בחלקם פגיעה כלכלית כתוצאה מן המהפכה) להשכירם, שכן הבתים שנותרו היו מקור הכנסתם היחיד. באותן שנים התגוררו בשכונה פעילים ציוניים, ביניהם יצחק ורחל ינאית בן-צבי. הגנרל אלנבי על מדרגות בית יהודאיוף, 1918 שכונת הבוכרים בירושלים

מפת SOP 1939 שכונת הבוכרים בירושלים

תמונה משנת 1914 ניתן להבחין שנבנתה גדר היקפית מסביב לשכונה מבנה 1 יהודאיוף (הארמון) מבנה 2 בית יששכרוף (נהרס) מבנה 3 בית יוחננוף שכונת הבוכרים בירושלים

תצלום אווירי 1944 שכונת הבוכרים בירושלים

אחרי הקמת המדינה הפכה השכונה לשכונת ספר. האוכלוסייה שהתגוררה בה לא הצליחה לשמור ולשמר את הבתים, וכך הלכה השכונה והתפוררה. חלק מן הבתים הפכו למחסנים ולבתי מלאכה ורוב החצרות הוזנחו. תצלום אווירי 1967 שכונת הבוכרים בירושלים

השכונה הפכה בחלקה למרכז של "חוזרים בתשובה", ובתי השכונה עוברים שיפוץ ומוסבים לבתי כנסת ולישיבות. למרות תוכנית השימור בתוכנית בינוי ערים מספר 3276 ממשיכה שכונה יוקרתית ירושלמית זו להתפורר. תצלום אווירי 1980 שכונת הבוכרים בירושלים

תצלום אנכי שכונת הבוכרים 2010 שכונת הבוכרים בירושלים

בית הכנסת מוסאיוף – נחנך ב-1894 והוא הראשון בבתי השכונה. בקיר הפונה לרחוב אדוניהו מצויה אבן שעל פי מסורת בית מוסאיוף מקורה בבית המקדש. האב שלמה מוסאיף קרא לבנו "רחביה", שם המזכיר את שם השכונה (רחובות). שכונת הבוכרים בירושלים

ה"ארמון"– המפואר בבתי השכונה ואולי בעיר כולה, נמצא ברחוב עזרא 19. הבית הוקם בין השנים 1905 ו-1914 ע"י אלישע יהודאיוף, מראשי העדה היהודית בבוכרה ובקוקאנד למען משפחתו. היום שוכנים בו בתי הספר לבנות "בית יעקב" ו"בית חנה". רמת אחזקתו, כפי שניתן להבחין מבחוץ, היא גרועה ביותר. הבית נבנה בסגנון הרנסנס האיטלקי, בתוספת מוטיבים יהודיים, והוא גדוש בעמודונים, כרכובים, אבני ראשה מעוטרות, מגני דוד ועוד. ל"ארמון" גרם מדרגות מרשים, דרכו נכנסו בעבר למבנה. בקומה השנייה הותקן גג זכוכית על מסילה. לקראת סוכות הזיזו את גג הזכוכית לסוכה בבית. בסוף ימי המנדט הבריטי שימש הבניין בסיס אצ"ל. על אחד ממשקופיו אפשר עד היום לקרוא "הלאה האימפריאליזם האנגלי". שכונת הבוכרים בירושלים

בית דוידוף – הוקם ב-1914 על ידי יוסף דוידוף, שנמנה עם עשירי בוכרה ומנהיגי הקהילה בסמרקנד. בשנות ה-20 של המאה ה-20 שימש הבניין את הגימנסיה העברית (עד לנדידתה לרחביה). הבניין שוקם, חזיתו נוקתה, גגו הכפול הוחלף בגג אחר, ופנים הבית שופץ בחן רב. הארכיטקט הירושלמי איציק לייבנד אחראי לשימור ולחידוש הבית כיום משמש כמתנ"ס לשכונה. המבנה נמכר ע"י הסוכנות היהודית לחסידות סטמאר ובית הספר שהיה במקום נסגר. חלונות הבניין מעוטרים בכרכוב משולש בולט ובעמודים בעלי כותרות שבצידם מגני דוד המעוררים התפעלות רבה . שכונת הבוכרים בירושלים

בית הכנסת "בבא תמא" נבנה בשנת תרנ"ה(1895) . גובהו שבעה מטרים ובמרכזו – בימה ("התיבה"). הקירות עטורים ציורים גיאומטריים וציורי דקלים. בכניסה לבית-הכנסת דלתות ברזל עם רוזטות ותבליטים. אחד המוסדות המרכזיים בשכונת הבוכרים היה תלמוד-התורה שהיה צמוד לבית-הכנסת ונפתח זמן קצר לאחר בנייתו. בשנת 1913 הכיל 160 תלמידים. כבר אז התנהלו הלימודים כולם בעברית. • . שכונת הבוכרים בירושלים

בסיוון תר"ן (1890) נבחר ועד ציבורי להקמת שכונת הבוכרים בירושלים . בין הבתים והחצרות שבנו המשפחות העשירות (חצר מוסאיוף, חצר אשרוב, בית דוידוף, בית יהודיוף ועוד) דאגו עשירי העדה להקמת "חצר ההקדש" שכונתה גם "חצר העניים" ובה דירות קטנות לעניי העדה. בצמוד ל"חצר ההקדש" נבנה בית-הכנסת המרכזי לשכונה- "בבא תמא". שכונת הבוכרים בירושלים

החמאם הטורקי הבוכרים הקימו בשכונתם בשנת 1900 לערך בית-מרחץ - "חמאם", שהפך למוסד מכובד עד ימינו אלה. לפי עדויות של בני משפחת מוסאיוף, הקים האב את בית-המרחץ לפי דגם בית-מרחץ תורכי שראה בפאריז. נוסף לבית-המרחץ, היו בשכונה מספר מקוואות שכונת הבוכרים בירושלים

בשנת 1839 בעקבות עלילת דם נגד יהודי משהד שבפרס, היהודים נדרשו להתאסלם למראית עין, הם חיו כאנוסים. באסלאם חובה על כל מוסלמי היא לעלות למכה ולזכות בתואר חאג'. (התואר היה מכובד) יחזקאל לוי עלה פעם למכה ובפעם השנייה נשאר בירושלים כשהוא בן 70, ותרם להקדש את הבית המכיל 21 חדרים ובית כנסת שכונת הבוכרים בירושלים

ייחודה של השכונה נובע מספר מרכיבים: גודלם של מבני החצר (גודלו של מבנה בודד בשכונה הוא לעיתים כגודל שכונה יהודית שלמה של המאה ה-19) והטיפולוגיה הייחודית שלהם. פרטי האבן העשירים: עמודים, קרניזים, כותרות. נגרות הבניין: תקרות עץ משופעות, ויטראז'ים מעץ בחלונות. מאפיינים מיוחדים בשכונת הבוכרים שכונת הבוכרים בירושלים

חצרות וארקדות - חשיבות רבה יש ל"חזית הפנימית" הפונה לחצר, המהווה לא אחת את החזית העיקרית. מספר חצרות נהרסו בעבר. גם "חצרות משוקמות" לא שוקמו ע"פ הנחיות אדריכליות התואמות לשפת המקום. שכונת הבוכרים בירושלים

כיום שכונת הבוכרים היא דלה ומבני השימור נהרסים, והיא חלק ממרקם השכונות החרדיות בצפון ירושלים. שכונת הבוכרים בירושלים

מקורות: מאגר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל צילומים - איציק שוויקי מאגר האדריכל משה שפירא אוסף מפות, המחלקה לגיאוגרפיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים. אוסף תצלומי אוויר (תצ"א) - המחלקה לגיאוגרפיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים. ורמן דרור" הבוכרים ושכונתם בירושלים" הוצאת יד בן צבי, ויקיפדיה קרוינקר דוד, "אדריכלות בירושלים: שכונות ובנייני ציבור יהודים מחוץ לחומות 1914-1860 מוזיקה-שירים בוכרים מיוחדים שכונת הבוכרים בירושלים

שכונת הבוכרים בירושלים