התדיינות על עדי ברנדר ומישל סטרבצ'ינסקי: מדיניות הממשלה ביחס להורים צעירים

1. התדיינות על עדי ברנדר ומישל סטרבצ'ינסקי: מדיניות הממשלה ביחס להורים צעירים אביה ספיבק אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומכון ון ליר

2. נקודות עיקריות במצגת • המחקר הוא ברוך:הוא משתמש בנתונים מפורטים כדי להתמודד עם המדיניות שיושמה בעקבות המחאה ע"י ועדת טרכטנברג. • הוא מוכיח שהיה בסיס לרגשות ההורים ['מחאת העגלות'] שיקר לגדל ילדים בישראל, ושזה תהליך שהתעצם בשנים האחרונות. • מצב ההורים הצעירים – דיון השוואתי עם ארצות OECD ובעזרת מדדי מחירים. • מפתיע שעליית המחירים של גני הילדים לא הייתה בעשור האחרון. מפתיע גם לראות שההכנסה הריאלית עלתה עם השנים – איך זה מסתדר עם נתוני בנק ישראל עצמם, לפיהם לא הייתה עליה בשכר הריאלי בעשור האחרון? • מהצד השני, מפתיע עד כמה ישראל נמוכה בהשוואה הבינלאומית. פחות מ-4%! הערה: האם נלקחו בחשבון גני ילדים בחינם? כי צרפת למשל יוצאת נמוך בהשוואה, והיא ידועה במערכת חינוך אוניברסלית ובחינם. • מבחינה מתודולוגית המחקר משתמש בפונקציית תועלת מקובלת כדי להראות שמדיניות ממשלתית של יותר מס הכנסה ויותר שירותי חינוך היא בגדר החלקת תצרוכת. החלקה כזו לא ניתנת בגלל מגבלות נזילות ואי קיום שוק אשראי כנגד העליה הצפויה בהכנסה עם הגיל. • השוואה מול הרטוריקה של טרכטנברג: לפי מה שהבנתי מהמאמר, רוב המשפחות מקבלות מעט סיוע. אין זה מפתיע – כי סה"כ הסכום שהוקצב בטרכטנברג היה קטן. • החידה של הילדים: 1. מדוע בישראל למשפחות נורמטיביות יש יותר ילדים מאשר בארצות המערב? [תופעת ההתכנסות אצל החברה הערבית]. 2. אם ילדים הם יעד חשוב למדינה, מדוע אין יותר תמיכה ממשלתית בהוצאות לחינוך?

3. קצת הרחבה מתודולוגית • לגבי השימוש בפונקציית התועלת CRRA על פני הזמן. האטרקטיביות של הפונקציה מבחינת היחס לסיכון, אבל לא מבחינת החלק של הצריכה המנובאת ממנה – גמישות הכנסה יחידתית, חיסכון שאינו תלוי בהכנסה. בעוד שידוע שהחיסכון של עניים הוא אפס. • הניסיון של אסכולת ה- non-expected-utility להפריד בין שני חלקי התפקידים של הפונקציות [למשל, של Larry Epstein] לא זכה לפופולריזציה בשימוש, בגלל הכובד שלו. • אני אומר זאת גם כמי שהיה בין הראשונים לערוך סימולציות בעזרת הפונקציה הזו. [Kotlikoff-Spivak 1981]. • הרגישות של התוצאות להנחות על פרמטר שנאת הסיכון – גמישות התחלופה בין התקופות. זהו הפרמטר θ. • כאשר θ ← ∞ אז מתקבלת הפונקציה U(c1, c2…)= min(c1, c2…), מקרה שבו אין גמישות תחלופה. ברור שככל שהפרמטר הזה גבוה יותר, הערך של החלקה על פני הזמן הוא גדול יותר. לכן חשוב מאד לבסס את הגובה של הפרמטר הזה. ערכים של 10 הם לפי מה שידוע שלי בצד הגבוה של המקובל.

4. הממשלה כמבטח • מדוע אין נזילות – למה שוק ההון לא מאפשר ללוות על חשבון ההכנסה בעתיד? כפי שנאמר בשיר: למה לא, למה לא עכשיו מה שבטח יבוא מחר. • כי אין ביטחון. לכן הממשלה משמשת כמבטח, ולא רק כמחליקת הכנסות. כאשר עורכים את הסימולציות, יש גם להביא בחשבון את הערך של הביטוח. • נקודה נוספת: למה לא להעביר בכלל הכנסות מגיל מבוגר לגיל צעיר? למה זה צריך להיות תלוי בהורים. • נקודה נוספת: ההעברות בתוך המשפחה. • וכן, התפקיד של המסוי – תמיכה בהורים צעירים – במלחמה באי שוויון. גם זוהי ראייה של הממשלה כמבטח, הפעם לאו דווקא על פני הזמן.

5. אושר סובייקטיבי • אני מציע להשלים את הדיון גם בהתייחסות לספרות החדשה על אושר כפי שהוא נמדד בהצהרה של הפרט – self reported happiness. • אחת התוצאות המסקרנות בספרות זו – שיש לה גם נציג ישראלי במאמר 'עושר העממים' של אורן זוסמן ודמיטרי רומנוב- היא צורת ה-U של האושר על פני הגיל, כאשר המינימום הוא בגיל 50-45. [אמנם יש מעט ויכוח אם זו הצורה הנכונה, אבל עבודות עם נתונים רבים מאד שבו והוכיחו זאת]. • יש המייחסים את הצורה הזו לקושי להסתדר בחיים בגיל זה. [אף כי הילדים מופיעים עם מקדם חיובי, אני לא ראיתי עבודות ובהן משתנה אינטראקציה של קושי לגדל ילדים עם הגיל]. • אם כך, מסקנה ברורה היא שכדאי לעזור לזוגות הצעירים:לקחת הכנסה מגיל מבוגר ולהעביר אותה לגיל צעיר. • האם גישה זו היא יותר מבוססת מאשר פונקציית התועלת שהוכיחה את עצמה באלפי סימולציות? היא בוודאי משלימה אותה.

6. אושר העממים – אורן זוסמן ודמיטרי רומנוב