מגישות: יובל שחורי ומאיה פרת, תל חי מרכז מדע ודעת 2008

1. מגישות: יובל שחורי ומאיה פרת, תל חי מרכז מדע ודעת 2008

2. פתיחה בעבודה זו רצינו לחקור את המשיכה לפחד, בעיקר בקרב אנשים צעירים ובני נוער. שאלנו את עצמנו מהו פחד - מדוע אנו נמשכים אליו ונהנים ממנו? התייחסנו לנושא מבחינה פיזיולוגית, נפשית וחברתית. דוגמא טובה למשיכה לפחד וסיכון היא הספורט האתגרי , הפופולארי מאוד כיום, עליו ערכנו שאלון שפרסמנו בפורום באינטרנט. אנו מודות לאלו שענו על השאלון ותרמו רבות לעבודה שלנו. רצינו לחקור גם את הפחד באומנות אך מכיוון שלא היה לנו מספיק זמן ומידע ספציפי, וויתרנו על הנושא. בהזדמנות זו גם נודה לדניאלה שאול ולהורים על העזרה והתמיכה לאורך כל העבודה. מקוות שתיהנו ותלמדו דברים חדשים, מאיה פרת ויובל שחורי גלישת גלים

3. מהו פחד פחד הוא תחושה פיזיולוגית ורגשית שפוקדת בני אדם ובעלי חיים במקרי סכנה או מצבים כגון: פחד מהחדש והלא מוכר, פחד מהמוות, פחד מכישלון\בושה... ככל שהגירוי החיצוני הוא יותר גדול ובלתי צפוי – תחושת הפחד חזקה יותר. לפחד תפקיד מרכזי בהישרדותו של בעל החיים: הוא משמש כאמצעי להרחקת בעל החיים מסכנות הנשקפות לחייו, ואף מהווה גורם המונע מבעל החיים להיכנס למצבים מסוכנים. הפחד נובע מסיבה קיימת וממשית בניגוד לחרדה (פוביה) שמקורה לרוב לא מעוגן במציאות. הפחד מתבטא באחת משלוש דרכים: כשהאויב חזק ממך – בריחה, כשהמצב אבוד – קפיאה, כשהאויב שווה לך – מלחמה. לרוב הדרכים משולבות זו בזו. הפחד מגן עלינו מסכנות שונות, בכך שהוא מלמד אותנו מאילו מצבים להימנע ומאפשר פיזית התמודדות טובה יותר עם מצבי דחק. ילדים מפוחדים

4. ספורט אתגרי הספורט האתגרי הוא במהותו ספורט שנועד לרגש, להלהיב ובעיקר להוסיף סכנה ומתח לחיי היום-יום. לספורט האתגרי נמשכים בעיקר צעירים ובני נוער, אולי בגלל הרעיון מאחורי דברי הפילוסוף ואב הפסיכולוגיה המודרנית, ויליאם ג'יימס, :"הבעיה של המין האנושי היא למצוא שווה ערך מוסרי למלחמה. אפשרי שבספורט אתגרי שמציע התרגשות, הרפתקה, גילוי, גבורה עילאית, וידע-עצמי, מצאנו את התחליף. " * למרות תפיסת הציבור, ספורט אתגרי דורש דאגה תמידית, רמות גבוהות של אימונים והכנה, וגם, מעל לכל, משמעת ושליטה. רוב המעורבים בספורט אתגרי מודעים היטב לחוזקם ומגבלותיהם בפני סכנות ברורות. ממצאים של מחקר נרחב במטפסים מצביע על כך שהאינדיבידואלים לא רוצים לשים את חייהם בסכנה מעבר ליכולותיהם האישיות. אז האם לקיחת סיכונים היא מיתוס? בבירור לא; חיים נאבדים לספורט אתגרי כל שנה. אך יכול להיות כי לקיחת סיכונים כשלעצמה לא מספיקה בכדי להבין את המוטיבציה הבסיסית הנסתרת. בספורט, שיחה, או פנאי, חוו אנשים רבים את השהיית הזמן ואת החופש בהבלעות מוחלטת בפעילות. תופעה זו ידועה בשם ה"זרם" – מפגש שהוא מעורר השראה ומספק בו זמנית. באופן מכריע, "זרם" נעשה יותר סביר כאשר אתגר אישי שקול בקירוב ליכולותיו של האדם. ניתן לראות התמודדות של האדם היחיד מול איתני הטבע בין תחומי הספורט האתגרי לדוגמה: צניחה, באנג'י, סנובורד, סקייטבורד, גלישה, טיפוס הרים, סנפלינג, רכיבת אופניים... *תרגום חופשי מהמאמר: לקיחת סיכונים בספורט מאת דוקטור מאט טי ג'י פיין ודוקטור מתיו א' פיין רוכב אופנוע

5. הנאה מפחד באומנויות הלחימה המזרחיות, ישנה חשיבות גדולה לטיפוח הלך רוחו של האמן והגשמת ה"זאנשין" (דעת שנותרה) ו"מושין" (ללא דעת). משתנים עדינים אלו על דעת ה"עכשיו" מקבילים ל"זרם". המצבים המנטאליים מתמודדים בליצור הרמוניה עם הרגע ובלהתרכז על מה שיש; להתיר לפעולה לקרות ללא מחשבות שגובשו מראש, או מונעות מאנוכיות על מה יהיה. ידע על עצמי, יותר מאשר רק אמונה-עצמית, הוא בסיסי למנהג זה, כמו גם היכולת הפיזית לבצע את הפעולות החיוניות להתמודד עם מצבים תובעניים. המטרה האולטימטיבית היא להאריך את ההרגשה הזו לחיים היום-יומיים בכדי שכל עימות יופחת למינימום, וחשוב מזה, חשש מעימות (או באופן מסורתי, פחד מהמוות) יוסר. בניגוד ישיר לעמדה הפרוידיאנית, אנו מציבים עצמנו בסיכון לא מפני שיש לנו משאלת מוות, אלא מפני שברצוננו להתמודד ולהתגבר על פחדינו הגדולים והעמוקים ביותר. או במילים אחרות נצטט כאן את דיוויד ברישירס (מטפס הרים ויוצר סרט האיימקס 'אוורסט'):"הסיכון הטבוע בטיפוס הרים שכאלו נושא את הגמול של עצמו, עמוק וקבוע, מפני שהוא מספק חוש מעמיק של ידע-עצמי שאין עוד כמוהו עלי אדמות. הר הוא מסוכן, נכון; אבל הוא גם גואל". מטפס הרים

6. מקורותפיזיולוגים של ההנאה מפחד דופמין הוא מעביר בין-עצבי הקשור בדרך כלל למערכת ההנאה במוח, המספק הרגשה של הנאה וחיזוק להמריץ (מוטיבציה) אותנו לעשות, או להמשיך לעשות, פעילויות מסוימות. הוא משוחרר על-ידי חוויות מספקות באופן טבעי כגון אכילה ומין, וגם אופן התנהגות הישרדותי כמו לחימה וחיפוש מזון, פעילויות שהן שובות לב, עזות ומקוריות/מרעננות במיוחד יכולות גם הן לגרום לתגובת דופמין. כך, יכול להיות שאותו המנגנון שתגמל את אבותינו על שפעלו להישאר בחיים חיזק גם הוא את מצב האופוריה אותו מספק גם ספורט אתגרי. דופמין פועל בנתיבים הקשורים למרכזי התגמול המהותי והעונג שבמוח. הוא מגיב ללחץ, ומאפשר לאנשים לא רק לראות את התגמול אלא גם לעשות פעולה לנוע לכיוונו. קיימות שתי צורות עיקריות של קולטן דופמין-4, גרסה ארוכה וגרסה קצרה של אותו בסיס רצף די.אן.איי. הגרסה הארוכה מצויה ביתרון באלו אשר נוטים מאוד לחיפוש-(ריגוש)-חידוש. אותה צורה של הגן נמצאת בכמות גדולה יחסית של נרקומנים (אשר לוקחים סמים המכילים אופיום). קפיצת באנג'י

7. המשיכה לסיכון לפי הפירוש הפרוידיאני, לאנשים שלוקחים סיכונים כמו ג'ים ויקוייר יש משאלת מוות. הנטייה לחזור שוב ושוב על התנהגויות מסכנות-חיים נחשבת כביטוי של נטיות אובדניות. נטילת סיכונים היא התבטאות של נטיות אובדניות, של אנשים שמשאלת המוות שלהם חזקה. ויקוייר (מטפס הרים – ידוע כלוקח סיכונים) הביע כי "מה שמניע את האנשים העוסקים בספורט זה הוא כנראה פן פסיכולוגי שאולי אין הם מבינים בעצמם". לוקחי-הסיכונים הגדולים ביותר הם נערים מתבגרים, לרוב בנים – וזה משתקף באחוזים גבוהים של תאונות דרכים, מסיבות שתייה, שימוש בסמים והימורים פתולוגיים. הצבא תמיד העדיף גברים צעירים שישמשו כחיילים, לא רק בגלל כוחם הפיזי אלא גם בשל נכונותם לסכן את חייהם בקרב. גברים צעירים בגיל זה נמצאים גם בשיאם בחיפוש תחושת ריגוש ושייכות. דירוג תחושת ריגוש בקרב גברים בגילאים 50-59 הוא חצי מזה של אלו בגילאים 16-19. עוד תואם ביולוגי של חיפוש-תחושה הוא האנזים חמצן מונואמין (אם.איי.או. – MAO), הפעיל במוח. חמצן מונואמין מתפקד כווסת, השומר על איזון המעבירים הבין-עצביים. הוא יכול לתרום גם להבדלי מין וגיל בחיפוש תחושה ולקיחת-סיכונים. למרות שללקיחת-סיכונים היבטים שליליים ועלולה להיחשב לגורלית, היא גם כוח חיובי. ללא התנסויות מסוכנות, האנושות תקפא ולא תתקדם - יהיה תמריץ מועט לגילוי. לקיחת סיכונים הייתה מן הסתם מותאמת היטב לתנאים בזמנם של אבותינו הקדומים כי בלעדיה בוודאי לא היינו מגיעים להישגים שהישגנו עד היום. רוכב אופני BMX ברמפה

8. ריגוש לפני העלייה לרכבת הרים, ישנו פחד שאינו מונע מאתנו לעלות אלא גורם לנו לרצות לחוות אותו שוב ושוב. אחדים קוראים לריגוש הזה "פרפרים בבטן". תחושה זו היא למעשה פחד אם כי במינון שגורם לנו לתחושת הנאה, כיף. האחראי לתחושה זו הוא שילוב ההורמונים אדרנלין ודופמין. אדרנלין הורמון המופרש בגוף במצבי פחד ודחק. אדרנלין מאיץ את קצב פעולת הלב והריאות, מצמצם זרימת דם למערכות פחות חיוניות כמו מערכת העיכול, מעביר את הדם לאזורים חיוניים ומזרים סוכר וחמצן בכמויות המעוררות אותו שיאפשרו לנו לנקוט באסטרטגיות של התמודדות עם סכנה (לחימה, הימלטות ...). השילוב של אדרנלין עם דופמין נותן תחושה טובה של ריגוש. סקייטבורדר קופץ

9. סיכוםשאלון פרסמנו שאלון בפורום של ספורט אתגרי באינטרנט, על-מנת להבין טוב יותר את האנשים העוסקים בו. קבלנו 20 תגובות לשאלון, מהן ניתן להסיק: שהעונים לשאלון הם בנים שגילם הממוצע הוא בסביבות הגיל 16. הם נהנים מאוד מהספורט האתגרי שהוא למעשה מקור גאווה. וגם הפגיעות, שאינן מעטות הן מקור גאווה. רובם לא מרגישים שהם מסכנים את עצמם – או לפחות לא בצורה רצינית. כשאנו קוראות את התגובות שלהם אנו מרגישות שהם קבוצה, עם שפה שלהם ותרבות בילוי. ניתן לומר שערכם החברתי בעיני עצמם וחבריהם, מושפע מהיותם חלק מהקבוצה אך גם מהיכולות הספורטיביות שלהם. העוסקים בספורט אתגרי מסכימים שהסיכון שווה את תחושת ההצלחה בביצוע של האתגר שהם מתמודדים מולו. כולם מדברים על למידה (של תרגילים) ועל התגברות על קשיים (פציעות, או תמרונים מורכבים) ועל ההנאה שבהצלחה, והידיעה שתמיד ניתן למצוא אתגר נוסף. חלק מהעניין בספורט אתגרי הוא שהוא לא בעל מטרה אחת מושגת. ומספר תגובות השתמשו במילים: אני מכור, מכור לאדרנלין, אחרת הייתי נרקומן וכד'... לא נראה שהעובדה שהם נפצעים לעיתים קרובות וקשה למדי (שברים ברגליים, נקעים, זעזוע מוח...) מפריעים להם, להפך – נראה כי הם מתהדרים בנקעים וב"שינרים"* שלהם, כאותות על כך שהם אינם מפחדים, מבחינתם תפרים ברגל מביאים אתם גם כבוד. * שינרים – מילת סלנג למכות ברגליים. פארקור לשאלון שפרסמנו לחצו כאן

10. סיכום הנושא אנחנו מאמינות שהתמודדות עם אתגרים ספורטיביים מצמצמת את המשיכה ללקיחת סיכונים (אלכוהול וסמים, סקס והימורים) בכך שהיא נותנת מטרות מאתגרות וניתנות להשגה. האפשרות של בני נוער לאתגר את עצמם בלי לפגוע בעצמם ובסביבתם היא מטרה רצויה, וניתנת להשגה. קבוצת בני הנוער אינה זוכה למענה לצרכיה כמו ילדים צעירים יותר שעבורם נבנים מתקני משחקים בכל שכונת מגורים. אנו ממליצות ליצור מקומות ציבוריים המאפשרים פעילויות אתגריות בחינם ובצורה זמינה שיצמצמו את ההסתכנות המיותרת - כמו נסיעה בסקייטבורד ואופני BMX על כביש עירוני - ויתנו מענה זמין לבני נוער המעוניינים לפעול, בלי להזדקק להסעות או תשלום הוצאות גבוהות. אנחנו מקוות שנהניתם מהמצגת שלנו, ואולי למדתם כמה דברים חדשים כמו שאנחנו למדנו. מאיה ויובל. גולש סנובורד

11. מקורות צוקרמן, מרווין, (13.07.2005), Are You A Risk Taker? (האם את/ה לוקח/ת סיכונים?), Psychology Today (פסיכולוגיה היום). קישור באינטרנט (אנגלית):http://www.wsu.edu/~fournier/Teaching/psych312/Lab2AlcoholandSensationSeeking/Alcohol_Sensation_Readings/ZuckermanInterview_2000.pdf ד"ר פיין, מאט טי.ג'י ופיין, מתיו איי., (זמין באינטרנט מן התאריך – 16.12.2005), Essay: Risk taking in sport (מאמר: לקיחת סיכונים בספורט), The Lancet, קישור באינטרנט (אנגלית):http://www.sciencedirect.com/science?_ob=ArticleURL&_udi=B6T1B-4HTK0YH-P&_user=1598161&_rdoc=1&_fmt=&_orig=search&_sort=d&view=c&_acct=C000053940&_version=1&_urlVersion=0&_userid=1598161&md5=38fb1f30fcfbe2420a36d43c12e64d74 ויקיפדיה, פחד, (12.05.2008), http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%97%D7%93 ויקיפדיה, ספורט אתגרי, (17.04.2008), http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98_%D7%90%D7%AA%D7%92%D7%A8%D7%99 תודה לפורום סקייטבורד בתפוז, בהנהלת matt hensley – http://www.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?id=288

12. נספחים • השאלון • מדוע אתה עוסק בספורט אתגרי? • כמה שנים אתה עוסק בספורט אתגרי? • אתה לא פוחד להיפגע?כבר נפגעת במהלך השתתפות בספורט אתגרי?מה מושך אותך להסתכן?באיזו תדירות אתה שם את עצמך במצבים מסוכנים? פארקור ברחובות גרמניה