מסורת וחדשנות

1. מסורת וחדשנות החוויה היהודית באמנות המודרנית ליזה שלום

2. משה גרשוני • בסוף שנות השמונים יצר עבודות העושות שימוש בכלי חרסינה ישנים. עבודות אלו, כגון "הנני" (1988), "צדק לפניו יהלך" (1988) הכילו דימויים טקסאוטלים השואבים מן המקורות היהודיים. גרשוני עימת אותם עם דימויים גראפיים כגון כוכבים או מיגיני דויד, צלבי קרס וטביעות אצבעות.

3. צדק לפניו יהלך, 1987, חרסינה,

4. "הנני" , 1988

5. מיכל נאמן, יהווה צבעים, 1976, נייר ועיפרון על דיקט, 45X39.5 ס"מ. אוסף מוזיאון ישראל, אמנות ישראלית מאוסף ריטה וארטורו שוורץ.

6. מיכל נאמן • ביצירה משנת 1976 מופיעות שתי המילים יהווה צבעים על גבי קרטון. היצירה אינה מציגה בפנינו דימוי חזותי של האל, או תיאור חזותי של סיפור שבו מופיע האל. המילים והחומרים, שהיצירה מורכבת מהם, מהווים תחליף לדימוי החזותי של האל. • במקרא כתוב השם "יהוה" עם ו' אחת, ואילו מיכל נאמן כותבת אותו עם שני ו"וים. על בחירה בכתיב זה אמרה מיכל נאמן: "כנראה נבהלתי ולכן עברתי לכיתוב מלא – מלא מדיי. לא אומרים את השם המפורש, רק קוראים אותו, ופה נמצא השם המפורש כשהוא קצת מכוסה, אחר, עם תוספת ו"ו. כך שמותר לקרוא אותו בקול, כי הוא אחר מעצמו, מהשם המפורש." מצד אחד, נאמן מתגרה במסורת היהודית, כשהיא כותבת את השם המפורש, ומצד שני היא משנה את השם מתוך הפנמה של האיסור לבטאו.

7. אמצעים אמנותיים • כמו כן, היצירה מורכבת מחומרים יומיומיים, פשוטים ואף "נמוכים": המצע עשוי מקרטון "מלוכלך", הנראה כפסולת; הניירות אינם נקיים וישרים. הביצוע אינו מלוטש: ראו, למשל, את חוסר הדיוק בשרטוט המילים, • חשיפת החומרים באופן כה ברור, כאשר הגימור אינו מלוטש, מדגישה עשייה פיזית, אנושית, כמו זו של אמן או בעל מלאכה. עשייה כזו שונה מהעשייה של האל היוצר באמצעות דיבור בלבד ("ויאמר אלהים יהי-אור ויהי-אור" –בראשית א 3). השאלות על יחסה של נאמן ביצירה זו אל האל רבות והתשובה עליהן אינה חד משמעית: באיזו משמעות מטעינה נאמן את מושג האלוהות? האם היא מורידה אותו מקדושתו? האם היא מעבירה אותו לממד אנושי ויומיומי יותר? האם היא מטעינה אותו בערכים מוסריים יותר לדעתה?

8. זויה צ'רקסקי- מתוך קולקציה יודאיקה

9. זויה יצרה תכשיט זה על מנת להפוך את סמל ההשפלה הנאצי למקור לגאוות היהודים, ממש כמו שהמגן דוד תלוי לו כיום בשרשרות על החזה של צעירים בישראל "בגודל צלחת".

10. נחמה גולן (פרט): במקום שאני עומדת (2003)

11. על היצירה : • מציגה את נעל העקב,שעוצבה על ידי הגבר המערבי, שממשטרת את דמותה של האישה כאובייקט מיני. ביצירתה משתלבים הנעל וטקסט תלמודי העוסק בקניין הקידושין ש"נעשה באישה". הנעל, אחד מפריטי הלבוש האישיים ביותר, שהרי הוא מתעצב על ידי הגוף עצמו, משמשת בחברה המערבית (כמו גם בצורה קיצונית בעיצוב הרגל במסורת הסינית) לעיצוב המראה המפתה של האישה, מנקודת מבטו של הגבר. נעל זו מהווה אצל גולן מטאפורה להלכות ולהליכות שנוצרו עבור האישה על ידי התרבות הגברית - דתית וחילונית כאחד.