המסע של אביבה רקע

1. המסע של אביבה רקע אביבה נולדה בהונגריה ב-6 במרץ שנת 1925 בשם אנגל בורישקה בעיר סגד, אשר הייתה העיר השנייה הגדולה אחרי עיר הבירה, בודפשט. היא גרה בבית סבתה עם הוריה, במקום בו היו ביתנים להשכרה. הם היו משפחה קטנה, היה לה אח אחד שהיה גדול ממנה בשנתיים. הם לא היו דתיים אבל ניסו לשמור על מסורת הדור הקודם שיותר שמר. כמו רוב הציבור היהודי, גם הם היו מעוניינים לתת השכלה לילדיהם. הקהילה הייתה מאוד עשירה ולכן בית הספר היה יהודי ובנוסף לכך, היה להם בית כנסת מאוד יפה. היא למדה בבית ספר עממי וייחודי בעל 4 כיתות. אחרי שסיימו את הלימודים בבית ספר יסודי הם עברו לגימנסיה שהיו בה 8 כיתות – מגיל 10 עד 18. לכל היהודים היה חשוב ללכת לאוניברסיטה, הם חונכו בביתם שמה שיש בראש – לא ניתן לקחת . משמע – שהכול ניתן לקחת ממך חוץ מהשכלה – לאחר מכן הם הבינו כמה זה נכון. בנוסף לכך יהודים היו מצטיינים ובעלי השכלה גבוהה. הבנות היהודית היו בקשר עם בנות נוצריות אך רק כחברות לכיתה ולא מעבר ללימודים. הם התאקלמו ולמדו את התרבות ההונגרית אבל בכל זאת החברה שלהם הייתה יהודית כל השנים. באזור שלהם לא הייתה תנועת נוער אך הם הלכו לבית הכנסת אחר הצהריים ושם היה רב שלימד אותם תורה ועברית. הרב לא היה ציוני והיה מאוד מודרני. לדבריו, אם יהודים מפוזרים קשה להשמידם ולעומת זאת אם יהיו במקום אחד יהיה יותר קל. כאשר היתה אביבה בת 11 אמה חלתה. באותה עת הרפואה לא הייתה מתקדמת, אך רופאה נוצרייה שהתגוררה בביתנים שלידם ניסתה לרפא אותה. למרות המאמצים אמה נפטרה. לאחר מות אמה, כל משפחתה התפלגה – היא עברה לגור אצל דודה שהייתה מורה בבית ספר ולא היו לה ילדים ופנתה ללמוד צילום, אחיה התחיל ללמוד בפנימייה. אביה התחתן שנית ולאחר מכן נפטר, ככל הנראה מסרטן.

2. כבר אז - התחילה המלחמה אך הם לא ידעו ולא הרגישו דבר. גם העיתונות לא דיווחה על כך, הגבול נסגר והם לא ידעו מה קורה ליהודים במקומות אחרים. נקודת המפנה הכול קרה באופן פתאומי. פתאום התחילו הגבלות, כמו איסור ללמוד באוניברסיטה, סגירת משרות הממשלה בפני היהודים, אך למרות זאת לא חשדו בדבר. השכנים שלהם היו מאוד נחמדים ולא התנכלו בגלוי ביהודים אבל קינאו בהם בגלל השכלתם וכספם. אחרי שאביה ובעלה של דודתה לחמו עבור הונגריה במלחמת העולם הראשונה, הם לא האמינו שההונגרים יפגעו בהם. זה היה נורא קשה לגלות שהכול אפשרי. ב-19במרץ 1944 התקשרה אליה חברה ואמרה שאינן יכולות לצאת לרגל יום הולדתה של אביבה. כאשר אביבה שאלה מדוע, השיבה לה חברתה שזה לא לטלפון ושעליה לבוא כדי לספר לה. כשהחברה הגיעה היא סיפרה שהגרמנים ברחובות בודפשט. זאת הייתה הפתעה כי גרמניה והונגריה היו ביחסים טובים. זה היה היום בו הגרמנים נכנסו להונגריה והתחילה רדיפת היהודים, אביבה נאלצה לתפור מגן דוד מבד צהוב על בגדיה. בשנת 1940 בערך אסרו עליהם ללמוד וזה היה היום השחור בחייה. בשנה הזאת כבר גירשו את היהודים משאר המקומות. מיד לאחר שחברתה התקשרה אליה נסעה אביבה לדודתה משום שחששה לה. התנועה עדיין לא נסגרה אז כי זה היה ביום ראשון שזה שבת לגויים וגם הדואר פעל. אביבה שלחה את בגדיה, יצאה עם תיק קטן והלכה לרכבת. הגרמנים שהיו שם לא חשדו בה משום שלא נראתה יהודיה, היא הייתה אז בת 19 ואחיה בן 21. לאחר מכן התברר להם שהגרמנים רוצים לבנות גטאות כי בהונגריה היהודים היו מפוזרים. הגרמנים ריכזו את כל היהודים בגטאות ומהם לקחו אותם למחנות ריכוז ובעיקר לאושויץ. לא היה להם לאן לברוח כי הגרמנים היו בכל מקום והיו גבולות.

3. לאחר מכן אספו את כל היהודים מהבתים ולקחו אותם לבית חרושת נטוש. היו שם כעשרת אלפים יהודים ומשם, כעבור כמה ימים, לקחו את האנשים בשלושה משלוחים למחנות. הם היו 80-90 נפשות בקרונות משא, נעולים בלי אפשרות לצאת - לא לשירותים ולא לנשום אויר, גם אוכל לא היה להם בכלל. המשלוח הראשון נשלח לאושויץ והשני, שהם היו בו, היה גם בדרכו לאושויץ אך האמריקאים הפגיזו גשר שהיה עליהם לעבור ולבסוף, הם הגיעו לוינה שבאוסטריה. הדודה שגידלה אותה תמכה בה בצעדת המוות משום שכשהם היו בדרכים רגלה נפצעה. דודתה סחבה אותה כי ידעה שמי שישב ימות. למרות שהדודה הייתה די מבוגרת– בת 64 היא עשתה הכול כדי שאביבה תלך ולא תשב. העבודהבווינה חילקו אותם לקבוצות קטנות והם נשלחו לעבודות שונות. הקבוצה שלה כללה 23 נפשות אבל רק 10 מהם היו צריכים לעבוד ממש. הם עבדו ביערות בכריתת עצים ותפקידה היה לנסר, עם עוד בחורה אחת, את בולי העץ לאורך של מטר ולבנות מהם ערמות. השותפה שלה הייתה פסנתרנית והיא שרה לה ממיטב המשוררים שהרי אביבה אהבה ספרות.הם גרו ביער במבנה מוזנח וישן, רחוקים מכל ישוב, אך לא סבלו רעב כי הם קיבלו מצרך בסיסי כל בוקר. ביער לא היה להם שום קשר לעולם החיצוני והם לא ידעו מה קורה למשפחתם, ליהודים בכלל ובמלחמה.אחרי כשבעה-שמונה חודשים הופיעו פתאום אנשי משמר הגבולות והודיעו בצעקות שעליהם לקחת מעט מחפציהם ולעזוב את המקום מייד, ללא דיחוי. שלושה ימים הם נדדו למקום בלתי ידוע, ללא הסבר, בליווי שוטרים שצועקים. בערב השלישי הם הגיעו בחושך לשטח ריק וצעקו עליהם שילכו לישון, בלי אוכל ומים, על האדמה.כשעלה הבוקר, הם ראו לידם ערמות של שלדי אדם. לאחר מכן נודע להם שהגיעו למחנה הריכוז מאוטהאוזן. שם גם נודע להם שיש מחנות ריכוז בהם הורגים ושישנן משרפות, רעב וכינים, מחלות אכזריות ושומרים שהם לא בני אדם. אבל, למרות המצב הגרוע יש תקווה שהגרמנים ינוצחו ויש סיכוי שבתוך זמן קצר – ישתחררו.

4. הגרמנים סחבו אותם למחנה ששמו גינסקירכן ושם שחרר אותם צבא ארצות הברית, ביום האחרון של מלחמת העולם השנייה, 8 במאי 1945. הם היו מלאי כינים ורק 10 מתוך ה-23 שרדו. האמריקאים הקימו בתי חולים, שרפו את כל חפציהם כדי שלא יעבירו כינים ואז נשרפו כל המסמכים של אביבה, יחד עם צילומי משפחתה ומחברת עם תאריכים, עליהם שמרה כל הזמן.אחרי שנרפאה מעט, חזרה אביבה להונגריה בתקווה שאחיה שרד וחזר. אך לצערה, הוא לא חזר ועד היום היא אינה יודעת מה קרה לו, היא חושבת שהוא היה מעריץ של הפרטיזנים וניסה לברוח. הסוף הטובבתום המלחמה הייתה אביבה בת 20, לבדה בעולם. היא חזרה לבודפשט, לא היה לה דבר, והגיעה לבית ספר שהפך לבית חולים כי רבים חזרו עם מחלות ובתי החולים לא עמדו בלחץ. רופאים יהודים טיפלו שם בחולים ואז הופיעה אישה בת 40-50 שחיפשה בחורה בת 20 שאין לה לאן ללכת. הייתה לאישה הזאת גינה מאוד יפה, בעלה היה מפקח והם הסתירו יהודים. הם לקחו את אביבה, נהגו בה מאוד יפה וחיו בצמצום כי היה עוני גדול בהונגריה שבה שלטו הרוסים לאחר המלחמה. לאחר מכן חברתה סיפרה לה על התנועה הציונית - קבוצת צעירים וצעירות שאוספים ילדים שהוסתרו במנזרים ובמסגרת תנועת הנוער "דרור הבונים", הם יעלו לישראל.היא החליטה מייד להצטרף אליהם וביום 31.12.45 הם עזבו - 12 מדריכים ומדריכות עם 150 ילדים מהונגריה. לאחר המתנה ארוכה, הם עלו על האונייה המפורסמת אקסודוס והם היו 20 מהנוער שלהם אך הגרמנים תפסו את האונייה. בהתחלה הם תקפו והיו גם מעט הרוגים ותנאים קשים ואז החזירו אותם לצרפת. הם עמדו שבועות בנמל ולבסוף חילקו אותם לשלוש אוניות. הקבוצה של אביבה היתהבאמברוק, במחנה של האנגלים וחיכתה. לבסוף הם קיבלו תעודות מזויפות ואיתם עלו לאוניה – היא, חבר שלה ואנשים נוספים. אונית האקסודוס

5. כשהגיעו לישראל, אחרי שנתיים וחודשיים, הם פגשו בארץ חברים שהגיעו לפניהם והתחילו להתיישב בתנאים קשים עד שהוכרזה המדינה ולא היה יותר רעב וקושי והם היו נורא מאושרים. תעודת העולה של אביבה הינה מיום 15.2.1948. לאחר קום המדינה היא הייתה ממקימי קיבוץ פרוד.בשלב מאוחר יותר עברה לקיבוץ נאות מרדכי כאשר ילדיה כבר בגילאים 12 ו6.לאחר מכן אביבה התחתנה ונולדו לה בן ובת. הבת שלה היום בת 61 וגרה באפיקים, היא אם לשלוש בנות שאחת מהן כבר בת 39 ובנוסף 3 נכדים. הבן שלה בן 58 ולו 3 ילדים.אביבה עברה לגור בקרית שמונה והתחילה לעבוד בהסתדרות העובדים. בקריית שמונה התחתנה עם בעלה השני שלו היו 3 ילדים ולה היה כבר 2 והיא הייתה בת 36. אני ואביבה ביחד-מאושרות מתמיד : ]