חגו של אונופריוס

1. חגו של אונופריוס ביקור במינזר לכבודו, בירושלים מינזר חקל דמא סיור במסגרת "תגליות" בהדרכת דנצ'ו ארנון (C) אין לשנות, להוסיף או למחוק כל פרט במצגת זו. מעשה כזה ייחשב כעבירה על חוק זכויות יוצרים.

2. חגו של אונופריוס ביקור במינזר לכבודו, בירושלים סיור במסגרת "תגליות" בהדרכת דנצ'ו ארנון (C) אין לשנות, להוסיף או למחוק כל פרט במצגת זו. מעשה כזה ייחשב כעבירה על חוק זכויות יוצרים.

3. חֲקֵל-דָּמָא (בארמית: שדה הדמים) הוא שמו של שטח רחב במזרח ירושלים מתחת שכונת אבו תור, שטח הגובל בגיא בן הינום ונחל קדרון; בשטח ממוקם מנזר השייך לכנסייה היוונית הנקרא מנזר אונופריוס. על פי המסורת הנוצרית חלקה זאת נקנתה בכסף שקיבל יהודה איש קריות בעבור הסגרת ישו לרומאים. השטח שימש כבר מתקופות קדומות כשדה קבורה ציבורי בעיקר עבור עולי רגל נוצרים שהלכו לעולמם בעת ביקורם בירושלים. במסורת הנוצרית ישנן שתי גרסאות לגבי קניית החלקה. על פי מעשה השליחים (א יח) יהודה איש קריות עצמו קנה את החלקה בכסף שקיבל עבור הסגרת ישו ומת במקום. על פי גרסה אחרת, יהודה חש רגשי חרטה גדולים לאחר הצליבה, ולכן התוודה בפני ראשי הכהנים, זרק אליהם את הכסף, הלך ותלה את עצמו (ספר מתי כז 6-10). במסורות הנוצריות הקדומות הקבורה בחלקה זאת נחשבה מעלה גדולה, ועל פיה הנקברים בחלקה זו פטורים משבט הדין באחרית הימים, וכן הגופות בחלקה זאת מתרוחחות (כלומר הופכות מגופות לעצמות) במהירות יתירה ובלא להותיר ריח רע. בעקבות אמונות אלו בימי הביניים נהוג היה לקחת עפר מהחלקה ולפזרה בבתי הקברות באירופה. בשנת 1218 הגיעה ארצה אוניה על מנת ליטול מכאן אדמה עבור בתי הקברות של פיזה באיטליה. בשטח עצמו פזורים קברים רבים, ובמערות השונות מצויית עצמות אדם. בשנת 1892 נבנה על ידי הכנסייה היוונית מנזר בשטח המתואר, המנזר נקרא על שם הנזיר סנט אונופריוס . על פי מסורת הכנסייה המזרחית (היוונית והרוסית), אונופריוס נולד כאשה, ועקב רדיפות של מחזר עקשן, ביקש/ה מאלוהים להפוך לגבר. אונופריוס החל את דרכו הנזירית בעיר תבאי המצרית, ומאוחר יותר פרש מהמנזר וחי בבידוד מוחלט במדבר סיני. מסופר עליו שהוא לא לבש דבר מלבד עלים שכיסו את חלציו וזקן ארוך. בזכות הזקן הוא הפך לפטרון הקדוש של האורגים, והוא גם משמש כפטרון של עורכי הדין מכיוון שלפני הפיכתו לנזיר הוא היה כזה. (ויקיפדיה)

4. מיקום המינזר

5. שער הכניסה למינזר

6. "הלחם המקודש" מוכן "להזנת" הצליינים. 0033

7. ולפי המסורת – מאכילים את הצליינים בעוגיות ותאנים (מיריחו). 0034

8. "המנה הסטנדרטית" לצליינים. עוגיות , משקה (ולא לשכוח את התאנים). 0035

9. "לחם הקודש" (הקטן) ו"הלחם המקודש" (הגדול) עם כוסיות היין לברכה. 0036

10. היהודי הכשר שגרם בעבר לכל המהומות (עד היום). 0037

11. הכניסה למערת התפילה. 0030

12. ובלי איקונות אי-אפשר. (במערת התפילה) 0104

13. מערת התפילה. התיקרה שחורה מפיח (חלק מהטיח מתקלף). 0106

14. משמאל (מכוסה בפרוכת סגולה) – הכניסה לחדר בו מקבלים המאמינים את "הלחם הקדוש". 108

15. הכניסה – בין שורת איקונות 109

16. ו"מערונת" צדדית (קאפלה נפרדת). 0110

17. ומערה קטנה , צמודה לחדר התפילה (לתפילה פרטית) 111

18. מהתקרה משתלשלים מנורות (אששיות) רבות יפיפיות. מתנות של הצליינים. 113

19. ואין כנסייה או מינזר המכבד את עצמו , ללא איקונין של ידידנו האמיץ, לוחם הדרקונים, סנט. ג'ורג' (קבור בלוד). 107

20. וישוע היוצא מקברו 114

21. ישוע הצלוב, מעליו אביו (האלהים) כאשר המלאכים מסביבו. לצידו – מרים אמו, ומרים (הידועה בציבור שלו). למטה – עשרות קדושים של הכנסייה. שימו לב לאריה המציץ למטה (מה הוא נדחף לתמונה?) הכבש מעל ראש ישוע מסמל אותו – כרועה. 038

22. מערות הקבורה בקומה התחתונה, לשם תגיע התהלוכה. 041

23. המינזר 040

24. גם המחסנים של המזון, הגז וכד' נמצאים במערות קבורה עתיקות 058 059

25. צליינית מברכת במערת קבורה, לפני הטכס הראשי. 062

26. 061

27. בחלק מהמערות נמצאים מאות עצמות (כנראה מטבוחי הכיבוש הפרסי במאה השביעית, ע"י המלך הפרסי כוסרו II , ששלט בירושלים מ 614 עד 629). 063

28. ועוד מערת עצמות. 065

29. מקום תפילה באחת המערות ,לשם יגיעו הכמרים במהלך הטכס. (שימו לב לתאנים). 066

30. והטכס מתחיל

31. צלייניות (בעיקר מרוסיה, אוקראינה, רומניה וישראל) ממתינות 071

32. במהלך הטכס והתפילות , כורעות הצלייניות (טוב לחוט השידרה). 055

33. ויש גם (מעט) צליינים. 053

34. ואי אפשר מבלי לנשק את תמונת הקדוש (וכך מעבירים מחלות מאחד לשני). 073

35. ומדליקים נרות (מקום מיוחד לתרומות משם מקבלים את הנרות) 076

36. ואחרי הנשיקות – כותבים בקשות לעזרה (או לרחמים, או למזל). את הפתקים אוספים הכמרים ו.. (מה הם עושים איתם בעצם??) 077

37. הטכס (לאחר התחלת התפילות) מתחיל עם סיבוב של הכמרים בחצר הפנימית, ליד מערת התפילה. [[ פשוט יוצאים לנשום קצת אויר צח לאחר המחנק והריחות האיומים בתוך המערה ]]. 045

38. ויש סדר קבוע (הירארכי) ביוצאים לסיבוב. 046

39. 49

40. וכל אחד מחזיק בידיו אביזר קדוש אחר. 050

41. ובינתיים – בחצר ממתינים לתהלוכה המרכזית (למערות) 069

42. ובראש צועדות נזירות עם הסמלים הקדושים (תבליט של הקדוש) , עם צלב גדול 082

43. על הנס – תבליט של אונופריוס הקדוש משתחווה למלאך. כאן הוא ערום עם זקן ארוך. 085

44. וכל פמליית הכמרים (לפי דרגותיהם) יוצאים בתהלוכה , לכיוון הקברים (למטה). 087

45. 088

46. ושימו לב לכתר הקדוש (קצת דומה לכתר שמלבישים על התורה). 089

47. התהלוכה יורדת לחצר המינזר, ומשם תרד לקומת מערות הקבורה. 090

48. ומתחילות התפילות במערות הקבורה 096

49. נושאות הניסים ממתינות בסבלנות (לא נורא, זה פעם בשנה – ב 12 ביוני , לפי הלוח היוליאני (חל אתמול , ב 25 ליוני שלנו) 097

50. 098