משפט אייכמן מיועד לתלמידי חטיבות הביניים והחטיבות העליונות

1. משפט אייכמן מיועד לתלמידי חטיבות הביניים והחטיבות העליונות 

2. חלק שלישי התמודדות עם דמותו של רוצח חלק ראשוןהשלבים שבין לכידתו של אדולף אייכמן והבאתו לארץ לבין פתיחת המשפט חלק שני המשפט, העדים והחברה הישראלית

3. חלק ראשון השלבים שבין לכידתו של אדולף אייכמן והבאתו לארץ לבין פתיחת המשפט

4. השלבים שבין לכידתו של אייכמן והבאתו לארץ עד פתיחת המשפט

5. השלבים שבין לכידתו של אייכמן והבאתו לארץ לבין פתיחת המשפט "עלי להודיע לכנסת כי לפני זמן מה נתגלה על ידי שירותי הביטחון הישראליים אחד מגדולי פושעי הנאצים, אדולף אייכמן, האחראי יחד עם ראשי הנאצים, למה שהם קראו בשם 'הפתרון הסופי של בעיית היהודים', כלומר – השמדת שישה מיליונים מיהודי אירופה. אדולף אייכמן נמצא כבר במעצר בארץ, ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם" דוד בן-גוריון, דברי הכנסת, 29 (23 במאי 1960), עמ' 1291.

6. השלבים שבין לכידתו של אייכמן והבאתו לארץ לבין פתיחת המשפט לכידתו של אייכמן והבאתו לישראל עוררו סערת רגשות רבה בחברה הישראלית ותחושות מעורבות : "היו תושבים בכרך שלי שהיו המומים שעות רבות. האנשים שסבלו והוכו. היה להם רגע עמוק של סיפוק. אך בתוך כך נפתחו צלקות ופצעים. כל מה שניסו לשכוח ולהשכיח במשך שנים, נתעורר מחדש... צר לי לומר, אך אנשים רבים, חפים מפשע וקורבנות הפשע, יסבלו בחודשים הקרובים... יותר שיסבול הצורר. התדהמה, הסיפוק, הסקרנות – חולפים. ימים קשים לפנינו" הארץ, 27 במאי 1960

7. השלבים שבין לכידתו של אייכמן והבאתו לארץ לבין פתיחת המשפט מתוך מכתבי אזרחים לעיתונים השונים : "בבת אחת ניעורו בנו כל רגשי הזוועה הרוחשים בלבנו, אפילו משתדלים אנחנו יומיום לדחותם אל פינות חבויות שבנפש, כל הכאב התוסס בלבנו ללא מרפא, כל הסיוטים הכבדים הלוחצים עלינו, לעיתים, יום ולילה, לזכר אבות, אימהות, אחים ואחיות שהובלו לכבשנים". 'למרחב', 24 במאי 1960 "לא עצרתי כוח להתאפק ולשתוק מבלי לצרף קולי לקול ההמונים המברכים אותך כיום... שוב הרגשנו מהם כבודה וגדולתה של מדינה ריבונית... לקחנו את גורלנו בידינו. ייתן לך ה' את הכוח לשאת את ההוד שבאימה". התכתבות בין רבקה גובר לבן-גוריון, 25 במאי 1960,ארכיון בן גוריון

8. השלבים שבין לכידתו של אייכמן והבאתו לארץ לבין פתיחת המשפט מתוך מכתבי אזרחים לעיתונים השונים : "אינני מצפה שהמוני העם הצוהלים יבינו לדברי הבאים. נהפוך הוא: עוד מעט וסקלוני, אך מכוונים הדברים לאלה שהשמחה אינה נוטלת מכוח שפיטתם... העברת אדם במעצר בלתי חוקי אל מעבר לגבולות פירושה חטיפת אדם...." אריה וגנאר, הארץ "[...] ואם זה באמת האיש, איך להעניש אותו... לתלות אותו? טוב – לתלות אותו בעד הבנים שלי שנספו במחנה גרוס רוזן. אבל מה בעד אשתי שנהרגה על די אנשי ס"ס? מה בעד גיסי שמת מעבודת פרך? מה בעד אבי שנלקח למחנה ריכוז מאוטהאוזן ולא חזר הביתה? ומה בעד מותם של שישה מיליונים יהודי אירופה שהושמדו במישרין או בעקיפין על ידו? את האיש הזה אפשר לתלות רק פעם אחת. לא, לא, אולי יותרטוב אם יתברר שנפלה כאן טעות והנתפס אינו אייכמן". 'על המשמר'

9. השלבים שבין לכידתו של אייכמן והבאתו לארץ לבין פתיחת המשפט דיון נסו להסביר את התגובות המעורבות ללכידתו של אייכמן ולהבאתו לישראל.

10. השלבים שבין לכידתו של אייכמן והבאתו לארץ לבין פתיחת המשפט מדינות רבות בעולם, ובראשן ארצות הברית וארגנטינה, הביעו את מורת רוחן מהבאת אייכמן לישראל ומכוונת ממשלת ישראל להעמידו לדין בפני בית משפט ישראלי. בין המסתייגים היה גנרל טלפורד טיילור, מי שהיה התובע הראשי במשפטי נירנברג, לדבריו, "הפשעים שבהם נאשם אייכמן לא בוצעו בישראל, ואין אייכמן נמצא בארץ מרצונו החופשי." (דבר, 26 במאי 1960, עמ' 1) נשיא ההסתדרות הציונית, נחום גולדמן, הצטרף לדעתם של אישים בעולם והציע לא לשפוט את אייכמן בבית משפט ישראלי, אלא להקים לצורך זה בית דין בין-לאומי מיוחד.

11. השלבים שבין לכידתו של אייכמן והבאתו לארץ לבין פתיחת המשפט הצעה זו התפרשה בעיני בן-גוריון כניסיון לפגוע בריבונותה של ישראל. במכתב ששלח לד"ר נחום גולדמן הוא כותב: " [...] עיתונאים אמריקאים שלא סבלו מזוועות הנאצים, מותר להם להיות 'אובייקטיבים' כביכול ולשלול זכותה של ישראל לשפוט אחד מגדולי הרוצחים הנאצים. אולם השואה שהמיטו הנאצים על עם ישראל אינה חלק ממעשי הזוועה שעשו הנאצים בעולם [...] אלא פרשה מיוחדת שאין דומה לה [...] וחובת מדינת ישראל, הרשות הריבונית היחידה של היהודים, לגולל במיוחד פרשה זו בכל היקפה ונוראותיה, בלי כל התעלמות מהפשעים האנושיים האחרים של המשטר הנאצי [...]" דוד בן גוריון, מדינת ישראל המחודשת, כרך שני, עם עובדתל אביב, 1969, עמ' 650.

12. השלבים שבין לכידתו של אייכמן והבאתו לארץ לבין פתיחת המשפט הפילוסוף מרטין בובר טען נגד עריכת המשפט בארץ וכתב: "אין אנו רוצים שהצורר יביאנו לכך שנעמיד תליין מתוכנו, ואם נעשה כן יהיה בכך משום ניצחון הצורר עלינו ואין אנו רוצים בניצחונו זה. שונאי ישראל בכל העולם רוצים שנלכד במלכודת זאת. שהרי הוצאה לפועל של פסק דין מוות תניח בידיהם את האפשרות לטעון כי נרצה עוונם של הנאצים, ששולם לעם היהודי כופר דם על הדם ששפכו. אל ניתן ידינו לכך אל ניצור אפשרות וצל של רושם כי ניתן כופר קורבנם של ששת המיליונים על ידי העלתו לגרדום של רשע זה" תום שגב, המיליון השביעי, ירושלים 1991, עמ' 160.

13. השלבים שבין לכידתו של אייכמן והבאתו לארץ לבין פתיחת המשפט • דיון • מה היו מטרות המשפט? • מה הם הטיעונים נגד עריכת משפט זה בארץ?

14. המשפט, העדים והחברה הישראלית 10.04.1961 בעשרה באפריל 1961, נפתח בבית העם בירושלים משפטו של אדולף אייכמן. היה זה המשפט הראשון שבמרכזו עמדה שואת יהודי אירופה על שלביה וגווניה. זאת בניגוד למשפטים קודמים, דוגמת משפט נירנברג, שבו תפסה סוגיית היהודים מקום שולי.

15. חלק שני: המשפטהעדים החברה הישראלית

16. המשפט, העדים והחברה הישראלית התביעה שמה דגש רב על סיפורי העדים וקורותיהם בתקופת המלחמה. לשם כך נבחרו מאה ועשרה עדים, מרביתם לא פגשו מעולם את אייכמן, ולסיפורם לא היה קשר ישיר למעשיו. האוזנר בחר לבסס את המשפט בעיקר על עדויותיהם למרות הבעיה המשפטית בעניין. "הנה עמדו בירושלים כמאה איש על דוכן העדים וגוללו את קורות השואה לפרטיה. העולם כולו האזין להם. הרי שניתן לרדת לעמק הבכא ולהסתכל בו. השואה נעשתה על ידי כך נתפשת ומוחשית יותר. היא חדלה להיות חלום בלהות שאדם רוצה להתנער ממנו במהרה ולחזור אל המציאות." גדעון האוזנר, השואה בראי המשפט, עם עובד, ת"א 1988, עמ' 7.

17. המשפט, העדים והחברה הישראלית דיון במה היה שונה משפט זה ביחס לתהליכים משפטיים אחרים בישראל?

18. חלק שני: המשפטהעדים החברה הישראלית

19. המשפט, העדים והחברה הישראלית אחד-אחד עלו העדים וסיפרו מעל הדוכן את שאירע ליהודים תחת השלטון הנאצי: מדינה אחר מדינה, גטו אחר גטו ומחנה אחר מחנה. חלק מהעדים הפכו לסמלו של המשפט, ובתוך כך לסמלה של שואת יהודי אירופה.

20. המשפט, העדים והחברה הישראלית מתוך עדותו של אברהם אביאל: ת. הלכנו אלף איש. ש. מצאת את עצמך על יד אמך? ת. הלכתי עם אמי, הלכנו אמא והילדים. ש. אמא באמצע ואתה ואחיך משני הצדדים? ת. כן, אני מימינה, אחי משמאלה. כך הלכנו. ש. מה אמרה אמא? ת. תגידו "שמע ישראל". נמות כיהודים. ש. וכל העדה הלכה ואמרה "שמע ישראל"? ת. כן. אמרתי אחריה, אבל באי רצון. הייתה לי התנגדות פנימית לזה. הביאו אותנו לשוק שהיה באמצע העיירה, הכריעו אותנו על הברכיים עם הראש למטה. אסור היה להרים ראש. מי שהיה מרים ראש היה מקבל או כדור בראש או מכות במקלות. כמובן, בדרך לשם ראינו שמי שהתרשל בהליכה נורה במקום. ישבנו במרכז העיירה כשעה, אולי יותר, אני לא יכול להעריך בדיוק את הזמן. דיברו לפנינו, לא קלטתי מה אמרו לנו שם. מחשבותיי היו: איך אפשר לברוח, איך אפשר לצאת מזה?

21. המשפט, העדים והחברה הישראלית מתוך עדותו של משה בייבסקי: ד"ר משה בייסקי [...] תיאר את זוועות מחנה העבודה פלאשוב שליד קראקוב: "שאלתי הלמה בו כמכת אגרוף. עווית כאב הופיעה בפניו. האיש החזק והנמרץ, שתיאר במשך שעה ארוכה ללא סימני התרגשות חיצוניים את הזוועות שעברו עליו וסירב להעיד בישיבה, ביקש כעת שיוגש לו כיסא". בייסקי השיב לו בקול חנוק: "[...] הייתה בכל זאת תקווה. אנשים עבדו. הגרמנים אמרו שהם זקוקים לכוח עבודה. חשבנו: שמא? מי יודע? [...] אינני יכול לתאר היום את רגש הפחד ההוא, כי אינו קיים בי עוד , ולכן אינני יכול להעביר למישהו את תחושתו [...] הייתה אמונה שהמלחמה בכל זאת תסתיים פעם. האם היינו צרכים לסכן 15,000 איש? התנאים של אז אינם ניתנים היום לשחזור [...] ואם ללכת – לאן? [...] לאן יברח היהודי?

22. המשפט, העדים והחברה הישראלית מתוך עדותה של רבקה יוסלבסקה: [...] כשהגענו למקום, ראינו אנשים ערומים, מופשטים. ההורים והאמהות היו נפרדים לשלום מילדיהם... אותנו הובילו, האיצו בנו אל הבור. כבר היינו ערומים. אבי לא רצה להתפשט כליל, הוא נשאר בבגדיו התחתונים... קרעו מעל גופו את הבגדים וירו בו. אני ראיתי... אחר כך הגיע תורי. [...] נפלתי לבור ולא הרגשתי דבר. הרגשתי שאני מרגישה איזה כובד, איזה משקל עלי. חשבתי שאני מתה, אבל בכל זאת, עם כל מותי, אני מרגישה משהו. הרגשתי שאני נחנקת, כי נפלו עלי אנשים. הרגשתי שאני טובעת. התחלתי מתנועעת. הרגשתי שאני יכולה לנוע, שאני חיה. אני נחנקת, אני שומעת את היריות, עוד אדם נופל, אבל נאבקתי ונאבקתי שלא אחנק. לא היו לי כוחות. והנה פתאום אני מרגישה שבכל זאת אני עולה ומתרוממת מעל האחרים. אני רואה אנשים סוחבים, נושכים, שורטים, מושכים אותי למעלה. בכל זאת אני בשארית כוחותיי עולה כלפי מעלה. עליתי ולא הכרתי דבר [...].

23. חלק שני: המשפטהעדים החברה הישראלית

24. המשפט, העדים והחברה הישראלית משפט אייכמן שינה את התייחסותה של החברה הישראלית אל השואה ואל הניצולים "...עד אשר באו העדים והסבירו לנו מחדש כמה קשה לאדם 'שלא היה שם' להבין מה היה שם. ואנו התחלנו להבין את הדברים לא מתוך ההפשטה הכוללת 'קשה היה להתנגד', אלא מתוך הסיפורים המפורטים, אשר הותירו אותנו, ככלות יום, קרובים למצב השיתוק המוחלט, אשר בו היו שרויים הללו ללא הרף" הסופר חיים גורי חיים גורי, מול תא הזכוכית, הקיבוץ המאוחד, ישראל, 1962, עמ' 248. 

25. המשפט, העדים והחברה הישראלית "הניצולים לא היו עוד מהגרים –עולים שלמקצתםמספר מסגיר על הזרוע, אלא אנשים עם שמות ועם היסטוריה ייחודית שלפתע היה רצון עז לחדור אליה, לשמוע אותה ולאמץ את המספר אותה אל ליבו של העם. הניצולים הפכו באחת מגולה – למורשת, לחלק הטוב ביותר שבעם היהודי, שהישראלים אינם חריגה ממנו אלא חלק ממנו, המשכו. המשפט סימן צומת דרכים מכריע בהשתלבותם [של הניצולים] בחברה הישראלית, אלא שהמשפט לא היה ראשיתו של התהליך אלא במידה רבה שיאו" חנה יבלונקה, "משפט אייכמן והישראלים מקץ 40 שנה", בתוך:בשביל הזיכרון, 41 , יד ושם, ירושלים 2001, ע"מ 31-24.

26. המשפט, העדים והחברה הישראלית • דיון • על פי דבריה של חנה יבלונקה, מה אפיין את היחסים בין ניצולי השואה לחברה הישראלית שלפני המשפט? מדוע לדעתכם היה כל כך קשה לחברה הישראלית להתמודד עם נושא השואה בשנים הראשונות לקיומה? • על פי דבריו של הספור חיים גורי, מה בחוויית המשפט הביא לשינוי ביחס לניצולי השואה?

27. חומרי קריאה מומלצים: • אדולף אייכמן • גדעון האוזנר • הלשכה המרכזית להגירת יהודים • גבריאל בך – מחשבות והרהורים שלושים שנה אחרי משפט אייכמן • חנה יבלונקה – משפט אייכמן והחברה הישראלית