תל-אביב

1. תל-אביב מיפו עד מגדלי עזריאלי

2. בראשית היתה יפו – עיר בת כ 4000 שנה, שבחלק ניכר מהן היה נמלה - השער הראשי לארץ ישראל

3. כל הבא בשערה של א"י היה נישא על זרועותיהם של סוורי יפו החסונים, מושלך מן האוניה אל הסירה, וממנה – לנמל הססגוני וה"לא כל כך נקי", ומשם פילס דרכו אל מחוז חפצו כשהוא מטפס בסימטאותיה הציוריות, מרווה צמאונו במי ה"סביל", וממשיך את דרכו בעירהלבנט המהבילה והמיוזעת. כך עשו הצליינים שפקדו את הארץ לפני מאות בשנים, וכך גם אנשי ה"עליות" לדורותיהם...

4. בדרכם ל"חאן מנעולי" לתפוס דיליז'אנס כדי להמשיך הלאה, או מיטה ללינת לילה, חלפו הבאים על פני מגדל השעון המרשים (שניבנה בתקופת השלטון העות'מני) ויכלו גם לרכוש מציאה כלשהיא ב"שוק הפשפשים" הססגוני.

5. לאורך שנים ארוכות התנהלה ביפו קהילה יהודית תוססת ופעלתנית. ברח' יפת עומד הבית שבו התנהל בנק אפ"ק (אנגלו פלשתינה בנק) (הכתובת החשוכה המוצגת מתחתנו), וברח' יפו-ת"א אפשר למצוא עד היום את השלט המלמד על משכנה של "הגימנסיה הרצליה" שהוקמה ב 1906, וכאן עשתה את צעדיה הראשונים...

6. אבל יפו היתה "עיר קשה" לאלו שהיגרו אליה מאירופה, או מאמריקה, כך שלאט לאט, בצעדים מהוססים, ניסו קהילות שונות לצאת מתחומיה, ולהאחז בשטחים שמסביבה... הראשונים היו - ב 1866, אנשי כת דתית אמריקאית "כנסיית המשיח" ממדינת מיין, שהקימו את המבנים המרשימים שלפנינו בצפונה של יפו, אך דרכם לא צלחה, עוני ומחלות היכריעו אותם, ואחרי שלוש שנים בלבד נמכרה ה"שכונה" ל"טמפלרים" יוצאי גרמניה, שמקימים גם את "שרונה", (הלא היא "הקריה" של היום) וזוכים להצלחה חקלאית וכלכלית יוצאת דופן. המבנים (חלקם שומרו) וכנסיה מרשימה, עומדים עד היום ברח' הופמן

7. אף שהבית עצמו, מבחוץ, לא זכה לעדנה, הרי בפנים שופצו החדרים הנאים, והמבנה משמש כאכסניה לתצוגות אומנות שונות ב 1883/4 בונה אהרון שלוש את הבית הזה באזור מרוחק למדי מיפו, ואולם – משפחתו פוחדת לעבור ולגור ב"שממה" הרחוקה, והבית עומד בשממונו עד 1887 עת מוקמת בסביבתו שכונת "נווה צדק"

8. כך ניראית שכונת "נווה צדק" שהוקמה, כאמור, ב 1887 במבט מעל, ואולם – עם השנים הלכה השכונה ודעכה, ודומה כי אין כמו תמונת התריסים השבורים, לבטא את ההתנוונות... עם זאת – בשנים האחרונות, הבינו סוף סוף פרנסי העיר, הגופים המשמרים, וגם תושביה, את ההכרח לשקם את המקום, שאכן משנה את תדמיתו מיום ליום...

9. כך ניראים כיום חלקים ניכרים משכונת "נווה צדק" לאחר ששופצו, לדיירים יש דרישות ל"איכות חיים" (ראה התמונה שמתחתנו) ובלב השכונה – "מרכז סוזן דלל" לאמנויות הבמה

10. לאורך כעשור שנים מוקמות בצמוד ל"נווה צדק" עוד מספר שכונות: ב 1890 – "נווה שלום", ב 1896 – "מחנה יהודה" = "כרם התימנים", 1899 – שכ' "אחוה" (ע"י אשכנזים אמידים), אך "התישבות הקבע" האמיתית מתרחשת ב 1902, עת פורצת בארץ בכלל, וביפו בפרט, מגיפת כולירע, וראשות העיר דורשת לקבור את הניפטרים הרחק מחוץ לגבולותיה... שמעון רוקח – ראשהקהילה היהודית ביפומצליח לרכוש 12 דונם אדמה, הרחקממקום היישוב, ושם מוקם בית הקברות היהודי המוכר כיום כ"בית עלמין טרומפלדור", ברח' טרומפלדור בדרום העיר

11. ראשון הניקברים בבית העלמין החדש היה "גלמוד" ("עולה חדש" בודד, ללא משפחה) ששמו לא ידוע, ומצבתו תומכת את חומת בית הקברות מדרום, ואילו השניה – נישקא בת ר' ברומבערג, ניקברה בדיוק ממול, על גבולו הצפוני של בית העלמין (יש לציין כי בעת קבורתם, עדיין לא היתה חומה סביב האתר, והם למעשה קבעו את גבולותיו כשזו נבנתה כעשר שנים מאוחר יותר)

12. כמו כל בית עלמין ישן, מגולל גם זה - שלנו, את קורותיה של העיר: מימין – קבר אחים (ויש כמה כאלה) להרוגי "מאורעות 1921", למעלה – יהודה ופניה מטמון – מקימי, ומורי גימנסיה "הרצליה", ובפינה משלהם – קברי "גדולי האומה" כמו ביאליק, נורדאו, ואחרים (ונשותיהם הקטנות)... וכמובן – קיברם של ראש העיר המיתולוגי – מאיר דיזינגוף וצינה - אשתו

13. ואולם – דוקא מצבה צנועה ועלובה זו שמתחתנו, ראויה לכבוד גדול בהרבה מזה שניתן לה בפועל... עקיבא אריה ויס - שביקר בארץ ב 1904, ו"ניכווה", עלה אליה ב 1906, והיה האיש שמיומו הראשון בארץ דחף את רעיון "היציאה מיפו" החונקת, עמד בראש ועד "אחוזת בית" והביא במו פעלו להקמתה של "אחוזת בית" היא "תל-אביב", שלוש שנים מאוחר יותר ומה יכל להיות אופיני יותר למקים העיר, מאשר לקרוא לבתו, שנולדה ב 1910 כילדה הראשונה של "אחוזת בית", בשם "אחוזבית", כשמה של העיר שזה אך קמה!!!

14. אחרי תלאות רבות של ביוקרוטיה והשגת מימון, נערכת באפריל 1909 "הגרלת הצדפים" (שמות המגרילים והחלקות נרשמו על גבי צדפים מהים הסמוך) ו"אחוזת בית" יוצאת לדרך... שרירנים יהודים מתארגנים "לישר את החולות" קבלני בנין ערבים נישכרים כדי להקים את הבתים ורחוב הרצל עולה מתוך הדיונות...

15. הבית הראשון שניבנה ב"אחוזת בית" היה ביתו של ראובן סגל, שהוקם ברח' יהודה הלוי 25 (פינת רח' הרצל) ונהרס לפני שנים ואילו הבית השני – ביתו של עקיבא ויס, ברחוב הרצל 2, חי וקים, ואף זכה לשיפוץ ושימור יפהפה,והנה הוא לפניכם

16. ב 1909 ניבנה בנין "גימנסיה הרצליה" כשהוא חוסם את תוואי רח' הרצל, דבר שהיה בעוכריו עם התפתחותה של העיר, ואולם בימיה הראשונים של ת"א, היה הרחוב מקום עליה לרגל לתושביה, כפי שהנציח זאת נחום גוטמן באחד מציוריו

17. וכך ניראה כיום קצהו של רח' הרצל, לאחר שמבנה הגימנסיה הוסר ב 1958, ובמקומו מתנשא "מגדל שלום" לגבה של 140 מ'

18. ב 1910 שונה שם העיר ל"תל-אביב" ע"פ הצעת שינקין, שנשען על שם ספרו של הרצל – "אלט נוי לנד", ושתורגם ע"י נחום סוקולוב... וב 1911 התפטר עקיבא ויס מראשות הועד, בשל חילוקי דעות מרים, ואת מקומו תפס מאיר דיזינגוף המיתולוגי, אשר דאג באופן שיטתי למחוק את זיכרו של עקיבא מתולדות העיר, ורק אחרי שנים רבות נמצא לו "גואל", וכיום ישנו רחוב קטנטן, ליד בית "יד לבנים" בצפון העיר, הקרוי על שמו!!! ואולם – תנופת הבניה לא עצרה לרגע, והעיר הלכה והתפתחה בקצב, תוך שהיא מכסה את חולות החוף ב"שלמת בטון ומלט"... דיזינגוף בונה את ביתו בשדרות רוטשילד - ב 1910, ובערוב ימיו מוריש את הבית לעירית ת"א, שהרימה עוד קומה,ושיפצה אותו, בבית זה הוכרזה ע"י דויד בן גוריון הקמתה של מדינת ישראל, וכיום הוא משמש כמוזיאון.

19. בשדרות רוטשילד ניטעים עצים, ניבנים קיוסקים, וחלקם, לא יאומן, מתפקדים עד עצם היום הזה

20. בית ליטוינסקי – א. העם 2 רבים מבתיה הראשונים של תל-אביב ניבנו בסגנון האישי ה"אקלקטי" שבא לבטא את משאת נפשם של הבונים ל"בית חלומות" פרי מוחם הקודח הבית ברח' "בן זכאי" 2 "בית הפגודה" – נחמני/מונטיפיורי

21. ברח' הרצל (16) בנה איש העסקים צבי אריה פנסק "פסג'" מרשים, ובחצרו הותקנה המעלית הראשונה בעיר, לחצו להפעלתה וכך ניראית המעלית. ששימשה בעיקר להרמת משאות, והשלד עומד (מוזנח) עד היום

22. קצה רחוב אלנבי עם גמלים, כשיפו הרחק ברקע (1920 לערך). 1 2 כיכר הרברט סמואל, בקצה רח' אלנבי בשנות השישים (עם אוטובוס קומותיים) 3 אותה כיכר בשנות האלפיים (יפו עדיין ברקע!)

23. מודעה שהופיעה ברחבי העיר ב 1914 מבנה בית הקולנוע "עדן", אשר נרכש ושופץ ע"י בנק לאומי, שמאחסן בו את ארכיונו וגם הקיוסק עדייןעומד על תילו, ועד היום חלונותיו פתוחים, וניתן להשיג בו סנדויצ'ים למיניהם

24. בשנות השלושים היגיעו ארצה מגרמניה, כמה וכמה (יש אומרים – עשרות) אדריכלים, בוגרי בי"הס "באוהאוס" שפיתח את שיטת הבניה "הבין לאומית" – בניה פשוטה, פונקציונלית, ללא קישוטים, כותרות, וקשתות. בתל אביב שרדו מאות בנינים מן הסגנון הזה, מה שלא קרה באירופה, שרבות מעריה חרבו במלחמת העולם השניה, וכך הוכרזה ת"א לאחרונה, כאתר שימור של אונסקו !!! שדרות רוטשילד הבית בקצה רח' לבנדה כיכר צינה דיזינגוף

25. ב 1936 – עם פרוץ "המרד הערבי", התיר השלטון הבריטי בארץ לבנות נמל חלופי בת"א, הנמל נבנה על טהרת הפועל העברי, והיה פעיל במשך כ 30 שנה (עד פתיחת נמל אשדוד ב 1965) בתחילה - כתחליף לנמל יפו, ובהמשך – במקביל לו. כיום הפך המקום לאתר בילוי נאה למדי, תוך שימור יסודות הנמל.

26. משמאלנו – "סימטא פלונית", המסתעפת מרח' המלך ג'ורג', לא הרחק משינקין, וסיפורה עימה: ב 1922 רכש היזם (הגביר) מאיר שפירא את חלקת הקרקע, ובנה עליה שכונת יוקרה לבעלי יכולת, וקרא את שמה "סימטת שפירא" (ע"ש היזם). בעיני העיריה, ובעיקר בעיני ראשה – מר דיזינגוף הנכבד, לא ניראה היה הדבר, והם הביעו את התנגדותם, אך מר שפירא התעקש, ויש אומרים שהדברים היגיעו עד כדי תיגרת ידיים בין השניים, כאשר דיזינגוף היגיע למקום רכוב על סוסו, כהרגלו, ואז הכריז ראש העיר בכעס: לסימטא הזו לא ינתן שם לעולם... ומאז היא אכן "סימטא פלונית"!!! וזה האריה שניצב עד היום, ושומר על פתח ביתו של מר שפירא הגביר.

27. ב 4 לאוק' 1936 נפטר דיזינגוף, ומימין ניתן לראות את לווית ההמונים שיצאה מכיכר בית העיריה דאז, שהפך בהמשך למוזיאון העיר, והיום??? משמאל – בית העיריה, שנחנך ב 1968

28. בעשרות השנים האחרונות שינתה העיר תל אביב את קו הרקיע שלה, עשרות "גורדי שחקים" מרקיעים אל על ומסירים את מסווה התמימות שהיה נסוך עליה משך שנים ארוכות. מימין – קו החוף של ת"א, במבט מיפו, ולמטה – במבט ממגדל שלום.

29. מגדלים עלייך – תל-אביב מתחם הבורסה על גבול ר. גן מגדל לוינשטין מגד "אביב"

30. ונסיים בקומפלקס "מגדלי עזריאלי" שמתנשא לאחרונה מעל כולם, ונהנה מן המראות אליו... וממנו

31. מבט מגג עזריאלי אל מתחם הבורסה ברמת גן

32. תם – ולא נשלם סיפורה של תל-אביב העיר ללא הפסקה... יגאל מורג – morag-i@013.net.il