מה אתה רואה?

1. מה אתה רואה? מה אתה חושב? מה אתה שואל?

2. קצת על הספר.... הילדה לואיזֶה פוגה, המכונה "פצפונת" משום שהיא קטנטונת בקומתה, היא בת עשירים שאיננה חסרה דבר מלבד תשומת לב מהוריה. אביה הוא מנהל בית חרושת למקלות הליכה, הטרוד מבוקר עד ערב בעבודתו ואמה היא אשת חברה וגם היא טרודה מבוקר עד ערב בענייניה. בפצפונת מטפלת העלמה אַנְדָכְט, שאיננה מטרידה את עצמה יותר מדי בטובת הילדה המסורה לאחריותה. עוד יש בבית ברטה השמנה, הטבחית, והכלבלב פִּיפְקֶה. לפצפונת יש חבר שאינו מהמעמד שלה ועל אף הפער הגדול ברקע חייהם היא נשארת חברתו.

3. האם הכותרת מסקרנת אתכם? מַר בְּרֶמְזֶר פִּתְאוֹם קוֹלֵט למי קוראים מר? מה תפקיד של מר ברמזר? מיהו? מה, מר בְּרֶמְזֶר לדעתכם פתאום קולט?

4. האם כעת אנו מבינים מדוע קוראים לו מר? לאחר הקריאה בואו ונדון... מי הדמויות שהופיעו בסיפור? כעת אנו יודעים מי הוא מר ברמזר? מי הדמות הראשית? מדוע?

5. מה דעתכם על מעשה פצפונת? סגנון הדיבור- חסר כבוד, מדברת אל המורה בקול סמכותי ומוכיחה אותו. מספרת למורה מדוע אנטון נרדם בשעורים מבלי לשאול את אנטון אם הוא מעוניין שהיא תספר. התערבות בענייניו של חבר- עצמאותה- ניגשת בלי חשש לבית ספר שאינו מוכר לה.

6. אופייה של פצפונת הנהג הצדיע לה כדרך נהגים כשיצאה מפתח בית הספר ופתח את הדלת. היא רצה לעברו בהתלהבות והושיטה לו את ידה שמחה, מלאת מרץ, מלאת חיים רגזנית, חצופה, ביקורתית "ואת זה כמובן לא ידעת" פצפונת התכעסה"מה בעצם אדוני יודע?“ וכשבאו לקחת את פצפונת פוגה במכונית, יכלו גם כמה ילדות להצטרף לנסיעה. אבל היום פנתה אליהן פצפונת ואמרה בעצב: "בנות, אל תכעסו עלי, אבל היום אני נוסעת לבד... אני מוכרחה לסדר משהו חשוב," הסבירה פצפונת, "ואתן עלולות להפריע.” גלוית לב, רגישה, כנה. בעלת בטחון, גאוותנית, שחצנית בכוונתי לדבר עם מר ברמזר" היא הצהירה "שמי פוגה.“ "אדון הולק הנחמד," אמרה פצפונת, "אם יורשה לי, הייתי מבקשת שתחכה לי רגע אחד בבקשה." מר הולק הנהן ופצפונת עלתה בריצה במדרגות מנומסת, זריזה,נמרצת

7. חברים טובים... אִם אַתֶם מַאֲמִינִים לִי אוֹ לא: אֲניִ מְקַנֵא בְּפִּצְפּונֶת. לא לְעִתִים קְרוֹבוֹת יֵשׁ הִזְדַמְנוּת לְהָבִיא תוֹעֶלֶת לְחָבֵר אוֹ לַחֲבֵרָה. וְכַמָה נָדִיר הוּא שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּת חֲבֵרִית כָּזוֹ בַּסֵתֶר? מַר בְּרֶמְזֶר לא יִשְׁלַח מִכְתָב לְאִמָא שֶׁל אַנטְוֹן. הוּא כְּבָר לא יִנזף בַּנעַר. בַּהַתְחָלָה אַנטְוֹן יִתְפַּלֵא, וְאַחַר כָּךְ הוּא יִשְׂמַח, וּפִּצְפּונֶת תוּכַל בַּסֵתֶר לַחְכּוךְ אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ בַּהֲנָאָה. הִיא הֲרֵי יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה קָרָה. בִּלְעָדֶיהָ הַכּל הָיָה מִשְׁתַבֵּשׁ. אֲבָל אַנטְוֹן לא יֵדַע מִזֶה. פִּצְפּונֶת לא צְרִיכָה תוֹדוֹת. הַמַעֲשֶׂה עַצְמוֹ הוּא הַפְּרָס שֶׁלָה. כָּל דָבָר נוֹסָף הָיָה מַקְטִין אֶת הַשִׂמְחָה וְלא מַגְדִיל אוֹתָה. אֲניִ מְאַחֵל לְכָל אֶחָד מִכֶּם חָבֵר טוֹב. וַאֲניִ מְאַחֵל לְכָל אֶחָד מִכֶּם שֶׁתִהְיֶה לוֹ הִזְדַמְנוּת לַעֲשׂוֹת טוֹבָה חֲבֵרִית כָּזוֹ בְּלִי שֶׁהֶחָבֵר יֵדַע. רַק כָּךְ תֵדְעוּ כַּמָה אושֶׁר נִגְרָם כַּאֲשֶׁר גוֹרְמִים אושֶׁר לְמִישֶׁהוּ אַחֵר.