אבות אבותינו ישבו מעבר לנהר פרת ושם חיו.

1. אבות אבותינו ישבו מעבר לנהר פרת ושם חיו.

2. משם הוציא הקב"ה את אברהם אבינו ולקח אותו לארץ כנען. בארץ כנען בירך הקב"ה את אברהם, הגדיל את רכושו ומשפחתו וגם נתן לו בן ושמו יצחק.

3. ליצחק אבינו נולדו שני בנים: יעקב ועשו. עשו קיבל את הר שעיר וארץ כנען ניתנה ליעקב אבינו שנקרא גם ישראל.

4. לישראל אבינו נולדו שנים עשר בנים: בני ישראל. רעב גדול היה בארץ כנען וישראל ובניו ירדו לגור במצרים.

5. במצרים ישבו בני ישראל במיטב הארץ, כי יוסף, בנו של ישראל, היה משנה למלך מצרים בימים ההם. במצרים פרו ורבו בני ישראל עד שהפכו משנים עשר בנים לשנים עשר שבטים גדולים.

6. אך דבר זה היה להם לרועץ, כי המצרים הטילו עליהם מיסים כבדים והכריחו אותם לעשות את כל עבודותיהם הקשות. בני ישראל היו צריכים לבנות למצרים ערים ובנינים והמצרים הכבידו עוד ועוד את עבודתם והיו מכים אותם והורגים בהם.

7. הקב"ה שהוציא את אברהם מארצו ונתן לו את יצחק וישראל, ראה את סבלם של בני ישראל ושמע את נאקתם מעבודתם הקשה. שמע הקב"ה גם את צעקותיהם על בניהם הקטנים, כי המצרים הארורים היו לוקחים את כל הבנים הקטנים שנולדו לבני ישראל ומשליכים אותם ליאור, הנהר הגדול של מצרים. זכר הקב"ה את הברית שכרת עם אברהם, יצחק ויעקב לתת לזרעם את ארץ כנען ושלח את משה רבנו להוציא את בני ישראל ממצרים, להעלותם לארץ ישראל.

8. בתחילה לא רצו המצרים לתת לבני ישראל לעזוב את ארצם. משה רבנו בא לפרעה מלך מצרים ואמר לו שהקב"ה ציווה עליו לשחרר את ישראל מארצו, אבל פרעה אמר שהוא לא מכיר את הקב"ה ולא רוצה להקשיב לו. לכן הקב"ה שלח בפרעה ובמצרים מכות קשות וכואבות. את מי היאור, בו הרגו המצרים את ילדי ישראל, הפך הקב"ה לדם. המצרים לא יכלו יותר לשתות מהיאור וגם לא לאכול את הדגים שהיו בו, כי הדגים מתו.

9. הקב"ה מילא את מצרים בצפרדעים, בכינים ובערוב. כל בהמות מצרים מתו בדבר והמצרים עצמם לקו בשחין. כל עצי מצרים נשברו בברד ואת כל תבואת שדותיהם אכל ארבה. גם חושך גדול הביא הקב"ה על מצרים, שלושה ימים ושלושה לילות היתה כל מצרים שרויה בעלטה והמצרים לא יכלו לזוז ממקומם כי לא יכלו לראות כלל לאן ללכת.

10. לבסוף רצה הקב"ה להכות את המצרים במכה הגדולה מכולן על רשעתם הגדולה, על כך שהתעללו בבני ישראל והרגו את בניהם הקטנים. ציווה הקב"ה על כל משפחות בני ישראל לשחוט שה לקרבן לקב"ה – קרבן פסח – ולתת מדמו על פתחי בתיהם כדי שלא ינזקו במכה הקשה.

11. באותו הלילה הרג הקב"ה את כל בכורי במצרים. כל בן בכור, כל בת בכורה ואפילו בכורי הבהמות של המצרים, כולם מתו בלילה אחד. צעקה גדולה היתה במצרים בלילה הזה, כי לא היה בית שלא מתו בו בן בכור או בת בכורה. המצרים שגרמו לבני ישראל לצעוק ולבכות שנים רבות, קיבלו כעת מנה אחת אפים על רשעתם והפעם הם ולא בני ישראל, בכו וצעקו.

12. פרעה והמצרים כעת כבר פחדו מהקב"ה ולא זלזלו בו כמקודם. הם פחדו ממנו כל כך עד שדרשו מבני ישראל לקום ולעזוב את ארצם תכף ומיד באותו הלילה, לפני שהקב"ה יהרוג את כל המצרים כולם. בני ישראל ידעו מראש כי הם עומדים לעזוב את מצרים באותו היום, כפי שהודיע להם משה רבנו והכינו צידה לדרך. אך אפילו בני ישראל לא חשבו כי המצרים ימהרו כל כך לשלח אותם מארצם. הבצק שהכינו בני ישראל לא הספיק לתפוח וכבר היה עליהם לעזוב את מצרים, על כן לא אכלו בני ישראל אותו היום לחם אלא בצק שנאפה טרם תפח – מצות.

13. בני ישראל יצאו ממצרים והתחילו ללכת לכיוון ארץ כנען. ימים מעטים עברו ופרעה והמצרים כבר הספיקו לשכוח את הלקח שלימד אותם הקב"ה. אסף פרעה את צבאו, מרכבות רתומות לסוסים ועליהם חיילים והתחיל לרדוף אחרי בני ישראל. אבל הקב"ה שוב הציל את ישראל מידם. פרעה השיג את בני ישראל על שפת ים סוף. הקב"ה קרע את הים לשנים ובני ישראל עברו בתוכו והמצרים, שהמשיכו לרדוף אחרי בני ישראל, סגר עליהם הקב"ה את הים והטביעם. המצרים שהטביעו את ילדי ישראל במי היאור, טבעו עתה בעצמם במי הים. כל חיל פרעה, מרכבותיו, סוסיו וחייליו טבעו כולם במי הים ובני ישראל שניצלו שרו להקב"ה שירי הלל.

14. תלאותיהם של בני ישראל טרם נסתיימו. עתידים הם להגיע להר סיני לקבל בו את התורה. עומדים הם להיתקל בעמלק ולהלחם בו, ללכת במדבר ארבעים שנה ולאכול בו את המן – לחם שהוריד להם הקב"ה מן השמים. עתידים הם להילחם במואב ובסיחון ואחר כך גם בכל הכנענים היושבים בארץ כנען. אבל דבר אחד הם יודעים בבירור. הקב"ה שהוציא אותם ממצרים לא יעזוב אותם ויביא אותם לארץ ישראל כפי שנשבע להם.

15. את יציאת מצרים לא ישכחו בני ישראל לעולם. לולי הקב"ה היה מוציא אותנו ממצרים מי יודע מה היה עולה בגורלנו? היינו נשארים עבדים לנצח לפרעה ואולי היינו מתים מסבל העבודה הקשה. בחודש האביב הוציא אותנו הקב"ה במצרים, שם התחלנו את ההיסטוריה שלנו כעם ישראל, לא עוד עבדים לפרעה אלא עם בן חורין. על כן מעתה חודש האביב – חודש ניסן – יהיה לנו החודש הראשון בשנה, החודש הראשון בהיסטוריה של עם ישראל.

16. אך בל נשכח כי לא בכוחנו יצאנו ממצרים, הקב"ה הוא שהוציאנו משם, הוא שהכה את מצרים במכות נפלאות ולבסוף הטביעם במי הים. על כן בכל שנה נחגוג את חג הפסח, על שם קרבן הפסח. נאכל מצות כפי שאכלו אבותינו שיצאו ממצרים בחיפזון ולא הספיק בצקם לתפוח ונפדה בכסף כל בכור שיוולד מבנינו ומבהמתנו שלא מתו כאשר הרג הקב"ה את כל בכורי מצרים. גם מרור נאכל כדי לא לשכוח את העבודה הקשה שעבדו אבותינו במצרים ואלמלא הוציאנו הקב"ה משם היינו ממשיכים לעבוד שם עד היום. לא נשכח להודות להקב"ה מחדש בכל שנה בחג הפסח על שגאל אותנו ממצרים ונאמר לפניו הללויה.