Download
1 / 60
650 likes | 879 Views
ריבוי וגטטיבי . עקרונות הריבוי הוגטטיבי. בכל תא צמחי יש את כל המידע התורשתי הדרוש להשלמת הצמח. גם תא בוגר יכול לחזור לכושר חלוקה של תא מריסטמי. יתרונות הריבוי הוגטטיבי: אפשר לרבות צמחים שלא מתרבים בריבוי מיני כמו בננות שהזרעים שלהם מנוונים. נשמרות התכונות הגנטיות המדוייקות בניגוד לזרעים
E N D
עקרונות הריבוי הוגטטיבי. • בכל תא צמחי יש את כל המידע התורשתי הדרוש להשלמת הצמח. • גם תא בוגר יכול לחזור לכושר חלוקה של תא מריסטמי. יתרונות הריבוי הוגטטיבי: אפשר לרבות צמחים שלא מתרבים בריבוי מיני כמו בננות שהזרעים שלהם מנוונים. נשמרות התכונות הגנטיות המדוייקות בניגוד לזרעים אפשר לרבות צמחים שזמן הפריחה שלהם הוא אחת למספר שנים. אפשר לרבות מוטציה נדרשת כמו אשכולית אדומה שהופיע על ענף בעץ רגיל .
מווסתי צמיחה מווסתי צמיחה מבקרים את התפתחות הצמח ולכן חשוב להכיר אותם כבסיס להבנת הנושא של ריבוי וגטטיבי.
בגוף בעלי החיים ההורמונים מפקחים על התהליכים הפיסיולוגיים בצמחים הבקרה נעשית על ידי מווסתי צמיחה.
מווסת צמיחה חשוב ביותר הוא האוקסין. אוקסין ידוע בכינויו IAA
אם נחתוך ענף מעץ כייחור ונטמון אותו באדמה הוא יגדל שורשים
אם נסלק ממנו את העלים וקודקדי הצמיחה הוא לא יגדל שורשים הסיבה היא שמווסת הצמיחה אוקסין נוצר בעלים ובקדקודי הצמיחה והוא אחראי על התפתחות השורשים .
האוקסין : מעודד לחלוקות תאים מהירות של אזור השורש אין לו השפעה בזמן התארכות השורשים רק בזמן היצירה שלהם.
האוקסין נוצר בעלים ובקודקודים ונע לכיוון השורשים. מכאן שהוא נע בשיפה . השיפה כלומר קליפת העץ מזרימה אוקסינים סוכרים וחומרים אחרים הנוצרים בעלים לשורש
אם נמרח אוקסין סינטתי על תחתית הייחור שורשים יתפתחו גם ללא עלים וקודקדי צמיחה. בדומה להורמונים, יש להקפיד על ריכוז מתאים כי בריכוז גבוה יותר מידי האוקסין מהווה חומר מעכב צמיחת שורשים. אורך שורשים ריכוז אוקסין
ציטוקינין: הציטוקינין הוא מווסת צמיחה הנוצר בשורש ונע בעצה לכיוון הענפים הציטוקינין מעודד התפתחות של ענפים . הוא מעודד את התמיינות התאים לכיוון יצירת רקמות מתאימים לענף. אבל הוא מעכב יצירת שורשים שורש
כיצד התגלה הג'יברלין? הגי'ברלין התגלה בצמחי אורז שהיו ארוכים מהרגיל ונתנו פחות גרגרים. התברר שפיטריה שנידבקה לצמחים הפרישה חומר שגרם להתארוכתם. התברר שחומר זה קיים בצמח גם באופן טבעי אך בריכוזים קטנים אינו גורם להתארכות לא נורמלית.
היכן עוד נוצר ג'יברלין בצמח. העובר בתוך הזרע מפריש ג'יברלין לאנדוספרם. שם הוא משפיע על היווצרות אנזימי פירוק של המזון, רק כשיש הפרשת ג'ברלין הנבט מתחיל להתפתח..
הג'ברלין גורם להתארכות הפרקים של הגבעול בעיקר ע"י מילוי התאים בנוזלים.
השפעה של הג'יברלין על הצמח הג'ברלין אם כך: גורם נביטה של זרעים הוא מעודד חלוקת תאים בקמביום עידוד פריחה בצמחי יום ארוך משפיע כמו קיוט
תנועת הג'ברלין בצמח • מה ידוע על תנועת הג'ברלין בצמח. • הג'ברלין נע גם בעצה וגם בשיפה. • הג'ברלין נע מאוד מהר יחסית לתנועה ברקמות הובלה אלו. • תנועת ג'יברלין מהעלים הצעירים לחלקים תחתונים יותר לא ברורה משום שתנועת חומרים היא בדרך כלל אל העלים הצעירים ולא מהם. כלומר יש פה מנגנון לא ברור.
הג'יברלין מעכב חלוקת תאים והתמינות לתאים מריסטמיים לכן נוכחותו מעכבת התפתחות שורשים.
אתילן האתילן הוא גז ההבשלה (דנו בו בפרק על ) לכן אינו נע במערכת ההובלה הרגילה . האתילן גורם להזדקנות והבשלה של תאי הצמח.
אתרי הביוסינתזה שלABAבצמח אינם ברורים לחלוטין. אבל ההשפעה שלו כפי שראינו עפ"י הגרפים היא בעיקר השפעה מעכבת. הואמעכב התפתחות ניצנים , נביטת זרעים , ולכן קשור לנושא התרדמה בצמחים. ה- ABA מצליח אפילו לבטל השפעה של הורמונים מעודדים כמו אוקסין וג'יברלין.
חומצה אבסיסית ABA התארכות חותלות ריכוז ABA
מפתח פיוניות ריכוז ABA
הייחור הוא חלק מנותק מצמח האם. בתנאים מסויימים הייחור משלים את עצמו מבחינת רקמות חסרות. הוא מוסיף לעצמו שורים או חלקים אחרים והופך לצמח שלם. יש ייחורי עלים, ענפים, שורשים וכו' כל אחד מהם מפתח ומשלים את חלק הצמח שחסר לו.
התנאים הדרושים להתפתחות ייחורים : א. הורמונים-להורמונים השפעה על התפתחות הצמח ואיברים שלו משתמשים באוקסינים סינתטיים המכונים IBA או NAA לגרימה של התפתחות שורשים בייחור מדובר בעיקר בייחורי ענף. אבל בצמחים מיוחדים משתמשים גם בציטוקינינים כי בייחורי שורשחשוב יותר לעיתים לגדל עלים מאשר שורשים. משתמשים בציטוקינין ואוקסין על מנת לעוד התפתחות שורשים או ענפים, אבל יש מווסתי צמיחה כמו ABA או ג'יברלין ששוטפים אותם מקצה הייחור על מנת שלא יעכבו התפתחות שורשים.
ב. חומרי הזנה- לתהליך ההשרשה דרושים סוכרים וחומרים חנקניים. לאנרגיה ולבניה.הסוכרים נוצריםבעלים ונעים בשיפה לשורש עם האוקסינים. הסוכרים הם מקור לאנרגיה ולפחמנים- C לבניית הצמח. הצמח צריך גם חנקןN בו הוא משתמש ליצירת חלבונים. כשיש יותר C בצמח יש התפתחות שורשים כשיש יותר N יש יותר ענפים
קוראים לזה יחס C/N יחס גבוה גבוה – שורשים יחס נמוך- ענפים.
גיל הייחור- לעיתים עליה בגיל הייחור גורמת לעלייה בכמות המעכבים ויורדת כמות המזרזים השרשה. בד"כ משתמשים בענפים צעירים עונתיות- בנשירים (אגסים, תפוחים, וכל מה שנכנס לשלכת, ) ענפים שנלקחים לייחורים משרישים רק לאחר יציאה מהתרדמה . צמחים אחרים משרישים כל השנה אבל יש תקופות שיותר טוב.
מערפלים לכן במשתלות במיוחד של צמחי בית (ופחות באלו של עצים) אופן ההשרשה הוא: שולחן מחומם שמחמם את מצע המזון , מכוסה בכיסוי ניילון , ומערפלים המתיזים מים כל הזמן. כיסוי ניילון שולחן עם חימום מצע גידול מיוחד כמו כן מצלילים אותו ברשת צל.
מים- לייחורים אין אפשרות לקליטת מים, לכן מורידים מהם חלק מהעלים כדי למנע דיות, מכסים בניילון למניעת התייבשות מעלים לחות ע"י התזת מים. חום- יש לדאוג בעיקר לחום של החלק שצריך הוציא שורשים (התחתון) ולא לחלק העליון. לכן לפעמים מחממים את קרקע הגידול ע"י שולחנות השרשה. לטמפ' 15-25
מצע: תפקידו של המצע- היאחזות בקרקע לחות ואיורור טובים אור: אור מפרק אוקסין ולכן אם מגדלים ייחורי ענף מגדלים בחושך בהצללה בכדי שהאוקסין לא יתפרק.
תרבית רקמה מהי? אם לוקחים "חתיכה מצמח" – חתיכה פרושה מספר של תאים , ולא חשוב מאיזה חלק של הצמח. "חתיכה" מהשורש , מעלה, מהגיבעול. ושמים אותה המבחנה שיש בה מצע מזון המכיל את כל הדרוש להתפתחות תאים : סוכר , ויטמינים, מינרלים, ושאר אבות מזון במצב שהם יכולים לחדור דרך קרום התא וכמובן מווסתי צמיחה מתאימים . התאים ימשיכו להתחלק וייצרו תחילה רקמה של תאים לא ממוינים הנקראת קלוס. רקמה כזו מייצר צמח הרבה פעמים באופן טבעי כשהוא ניפצע למשל. בגלל שפע המזון התהליך צריך להיות סטרילי כי גם חיידקים ופטריות גדלים על מצע כזה.
התפתחות של ריקמת קאלוס "חתיכה מגזר" אגר עם מזון
כאן מתחבר המושג תרבית ריקמה למושג להורמונים . אם מוסיפים הורמונים צמחיים למצע המזון אפשר לגרום להתמיינות של תאים . הוספה של אוקסין למצע המזון תגרום להתפתחות שורשים.
הוספה של ציטוקינין למצע מזון בריכוז נמוך תגדיל את קצב חלוקת התא ונקבל קאלוס גדול יותר.
הוספה של ציטוקינין למצע מזון בריכוז גבוה יותר תגרום להתפתחות של ניצנים בלבד
וכך ע"י וויסות ריכוזי האוקסין והציטוקינין אנחנו יכולים לגדל צמח שלם בתוך מבחנה. ציטוקינין יעודד הגדלת הקאלוס, תוספת אוקסין תגרום להתמיינות לשורשים. תוספת של עוד ציטוקינין תיגרום להתפתחות עלווה.
החשיבות של שיטה זו: • אפשר לייצר ריבוי מהיר של שתילים בודדים במיוחד נדירים. • אפשר לייצר שתילים ללא מחלות של חיידקים או וירוסים וזאת בתנאי • גם מצמחים מזוהמים. • וזאת ע"י יצירת צמחונים מקודקודי צמיחה- ממריסטמות.(קודקודי צמיחה לא מחוברים לצינורות ההובלה שם נוצרים ומתפתחים חיידקים ולכן הם תמיד נקיים) • 3. אפשר לגדל כל השנה כי הכל נעשה במעבדה שם התנאים מבוקרים • 4. אפשר לייצר על שטח קטן המון צמחונים כי הכל נעשה במבחנות או בחישתילים קטנים
שלבי הגידול בתרביות רקמה: • התבססות- נעשה במעבדה בכלים סגורים ,יצירת קאלוס תאים לא ממוינים אך נקיים ממחלות. • התמיינות – עדיין במעבדה במבחנות, יצירת ענפים ושורשים ע"י מתן הורמונים ביחסים מתאימים (יותר אוקסין יוצר שורשים, יותר ציטוקינין יוצר ענפים) • הקשחה- כשיש צמחון מוכן מוציאים אותו מהמבחנה לחממה להתרגל לתנאי הטבע . להשלמה קרא בספר בעמ' 147- 146
מהיכן מתפתחים שורשים בייחור : חתך בגזע עצה = הובלת מים קמביום = שכבה מריסטמית מתחלקת ויוצרת תאים . שיפה = קליפה= הובלת מוטמעים
הושרשים מתפתחים מאזור הקמביום כאשר צינורות ההובלה שלהם נוצרים מצינורות ההובלה של העץ.
בייחורי עלים : הנעשים ע"י תקיעת עלים במצע קרקע. תאים בבסיס הפטוטרת מתחלקים ויוצרים קאלוס (תאים לא ממויינים) ואחר כך מצמיחים שורשונים וניצנים. גם כאן צינורות ההובלה מתקשרים. תזכורת: ליחורי עלים צריך יחס גבוה , כי צריך שורשים , צריך הורמון השרשה אוקסין, וגם חושך , C/N
הרכבה:ההרכבה שונה מייחורים, כי ביחורים לוקחים חלק של צמח והוא משלים את עצמו מבחינת רקמות חסרות, בהרכבה מחברים ענף או קודקוד צמיחה של צמח אחדלצמח אחר (מאותו הסוג) כאשר הצמח האחר יש לו תמיד שורשים. זה לא בדיוק שיטת ריבוי אלא שיפור השתיל . עיקרון: תאים של כנה (הצמח עם השורשים) ורוכב (הצמח בלי השורשים) מתאחים והופכים לצמח אחד.
שני זנים של עץ תפוח דוגמא להרכבה. אחד נותן פרות אדומים האהובים בשוק אבל רגיש לעודף מים בקרקע אחד נותן פרות ירוקים לא טעימים אבל העץ עמיד לעודף מים בקרקע
רוצים לגדל את הזן האדום במקום שיש בו עודף מים, אז מה עושים? עושים ייחור מהעץ של הפרי הירוק.
חותכים את הייחור ומחברים לו ענף מהעץ של הפרי האדום.
בזמן החיבור הדבר החשוב ביותר הוא : שריקמת הקמביום המריסטמית של הכנה תתחבר לקמביום של הרוכב. אז נוצרת רקמת תאים מחוברת לשני הצמחים שמתמיינת לעצה ושיפה משותפת. אפשר להרכיב צמחים מזנים שונים זני תפוח או אגס אחד על השני רק לפעמים מרכיבים סוגים שונים למשל קלמנטינה על לימון
לאחר הרכבה מקבלים עץ מורכב , המורכב מהכנה ( החלק המושרש) שהוא עמיד למים ומרוכב (החלק העליון) שנותן פרי אדום.
