יום הזכרון

1. יום הזכרון לחללי צה"ל מגישה: שירה פרי ט'9

3. הרקע למלחמה כחודש לפני – נצפתה תזוזת כוחותיהם של סוריה ומצרים, לעבר הגבול עם ישראל. הערכת אמ"ן – "...אפשרות התקיפה היא בסבירות נמוכה מאוד, משום שצבאות סוריה ומצרים אינם ערוכים להתמודדות עם צה"ל והם לא יעזו לפתוח במלחמה שסיכוייה קלושים בניצחון..." הערכה הייתה שגויה, אך הם הבינו זאת מאוחר מידי - בשעות הבוקר המוקדמות של יום כיפור, שחל ביום שבת, ה- 6 באוקטובר 1973. הערכה זו נבעה מתפיסה מוגזמת של כוחות צה"ל בעקבות מלחמת ששת הימים שנערכה ב – 1967 – 6 שנים לפני כן.

4. המלחמה השעה 14:00 - צהרי יום כיפור - נשמעת אזעקה. צבאות סוריה ומצרים, בו זמנית, פותחים במתקפה נגד ישראל. במשך היום - ישראל מגייסת כוחות מילואים. למרות מלאכת הגיוס הקלה, "קול ישראל" דומם בשל יום הצום. "קול ישראל" – דומם ביום הכיפורים – בשל יום הצום לא משדרים שידורים.

5. בחזית הסורית המלחמה נפתחת בהתקפת אוויריות ובהרעשת תותחים לאורך קו החזית ברמת הגולן, ע"י הסורים, והישראליים ערוכים בכוחות שריון קטנים. "מוצב החרמון הישראלי" -הסורים מנחיתים, במסוקים גדולים, כוחות רגלים באזור זה אשר מוחזק ע"י מחלקה של צוות חיילי מודיעין וחיל האוויר. מוצב זה, נכנע, ונופל לידי הסורים בתוך כמה שעות מועטות. בגזרה הדרומית בחזית רמת הגולן, התחולל הקרב המרכזי, לאחר שהסורים עברו את הקו הגבול וחדרו חדירה עמוקה. בגזרה הצפונית, חטיבת השריון הישראלית, חוסמת את ההתקדמות הסורית. בלילה שבין ה: 6-7 באוקטובר, הסוריים, חולשים על הדרכיםהמובילות לכינרת וכוחות רבים שלהם מגיעים למרחק של כ- 800 מטר ממושב המשקיף על הכינרת.

6. ביום ראשון, 7 באוקטובר, מתחוללים קרבות קשים ועקובים מדם לאורך כל הקו, שגורמים לאבדות כבדות, לשני הצדדים. ביום שני, ה- 8 באוקטובר, נפתחת, בגזרה הדרומית, מתקפת נגד. ב - 8 וב - 9 באוקטובר, נהדפים הסורים. ביום רביעי, ה- 10 באוקטובר, הסורים חוזרים אל קווי הפסקת האש של 1967, הקו הסגול, לאחר שנגרמו להם אבדות קשות, וכוחות צה"ל התמקמו לכל אורכו של הגבול. תל – שמס:ב - 13 באוקטובר, יום שבת, כוחות צנחנים ישראליים, כובשים גבעה חיונית זו, באבדות רבות. ב- 21, 22 לאוקטובר, נכבשים מחדש, מוצב החרמון הישראלי ושני מוצבים שהיו בצד הסורי של "הקו הסגול". כוחות צה"ל סיימו את המערכה כשבידיהם מוצבים אסטרטגיים בפסגת החרמון. כך נשאר המצב כאשר קיבל הפיקוד הסורי את הפסקת האש, על-פי החלטת מועצת הביטחון 338 מיום 22 באוקטובר 1973.

7. בחזית המצרית חמש דיביזיות רגלים מצריות, חצו את הקו שלאורך תעלת סואץ – כ - 70,000 חיילים מצריים, מול פחות מ- 500 חיילים ישראלים שהגנו על הקו. חצייה זו הייתה מלווה בהרעשת תותחים ובהפצצת מטוסים מצריים שניסו להוציא מכלל שימוש את בסיסי חיל האוויר הישראלי בסיני. הארמיות המצריות הקימו ראשי גשר גדולים לרוחב התעלה. ניסיונות חיל האוויר הישראלי להשמיד את הגשרים נעשו תחת קרבות אוויר ושיגור טילים נגד מטוסים, שגרמו לצה"ל אבדות כבדות. הקו נכבש ע"י המצרים ב- 8 באוקטובר. מעוז אחד, הצפוני ביותר, החזיק מעמד במשך כל המלחמה ולא נכבש על-ידי המצרים. המעוז הדרומי ביותר החזיק מעמד כמה ימים, ונכנע כאשר אזל מלאי התחמושת, המזון והתרופות.

8. בקרבות שנמשכו לאחר מכן ריכזו המצרים כוחות רגלים רבים, במטרה לפגוע בשריון הישראלי על- ידי טילים נגד טנקים. כוחות צה"ל הסתגלו במהירות לסוג החדש של לוחמה זו ופיתחו טקטיקה שצמצמה את אבדותיהם מנשק זה. 14 באוקטובר, יום ראשון - הכוחות המצריים עורכים מתקפת טנקים רבתי ובמשך כל היום מתחולל קרב שריון. ביום זה המצרים מאבדים יותר מ-200 טנקים. תעלת סואץ - בלילה שבין ה: 15-16 באוקטובר כוחות צנחנים, חוצים את החזית המצרית, בתעלה. הכוחות המצריים מופתעים ולא מגלים התנגדות עיקשת. בגדתה המזרחית, מתחולל אחד הקרבות המרים ביותר של המלחמה, באזור "החווה הסינית".

9. צהרי ה: 17 באוקטובר –מטהרים הישראליים, תוך קרבות כבדים, את הדרכים הראשיות לאזור גשרי החצייה. לילה שבין ה: 17 ל- 18 באוקטובר - כוחות ישראליים עוברים את גשרי החצייה על התעלה. ליל ה: 18 באוקטובר - גדודים מצריים פותחים במתקפה, נגד חטיבת הצנחנים שצלחה ראשונה את התעלה, אך הם נהדפים. מרגע זה - חיל האוויר הישראלי, זוכה לעליונות בקרבות אוויר, בקנה מידה גדול מאוד. 22 באוקטובר - כוחות צה"ל מנתקים את כביש קהיר-סואץ לאחר ששלוש אגודות ישראליות מרחיבות את אזור הפרצה בתעלה. 21 באוקטובר - מתכנסת ועידת או"ם שקוראת להפסקת אש מיידית שהייתה אמורה להיכנס לתוקף ב: 22 באוקטובר בשעה 17:58. למרות שהפסקת האש התקבלה על ידי מצרים וישראל, הקרבות נמשכו עד 24 באוקטובר.

10. 21 בדצמבר - מסתיימים הקרבות בחזית סיני - כוחות צה"ל שולטים על שטח של 600 קמ"ר ממערב לתעלת סואץ ומגיעים עד לנקודה המערבית ביותר במרחק של 70 ק"מ מקהיר. בעקבות החלטות מועצת הביטחון והסכם ששת הסעיפים בין ישראל ומצרים, נפתחת ועידת שלום למזרח-התיכון בג'נבה, בהשתתפות מצרים, ירדן וישראל, בחסותן של ארצות-הברית וברית-המועצות. מלחמת יום-הכיפורים שינתה מושגים רבים בלוחמה מודרנית. מלחמה זו הייתה מלחמת הטילים הראשונה בהיסטוריה הימית. ישראל השמידה את מרבית הצי הסורי וחלק מהצי המצרי. באותם הימים, ישראל השיגה שליטה מלאה בים התיכון ובים-סוף.

11. תוצאות בנובמבר, 1977 - "אנוואר סאדאת" הגיע לביקור בירושלים, לאחר הסכם הפרדת הכוחות ב- 1974 והסכם הביניים ב- 1975. בספטמבר, 1978 – נחתמו "הסכמי קמפ – דייויד". במארס, 1979 – נחתם הסכם השלום בין מצרים וישראל. כל הסכמי השלום לא היו מתממשים אלמלא תחושתה של מצרים, שהיא החזירה לעצמה את כבודה האבוד במלחמת יום-הכיפורים. לאחר המלחמה, ישראל הבינה שהיא תלויה רבות בארצות הברית. תלות זו באה לידי ביטוי במשלוחי נשק אשר התעצמו במידה ניכרת מתחילת המלחמה ולוותה גם בסיוע כלכלי. בדצמבר, 1973- פורסם דוח "ועדת אגרנט" על נסיבות פריצתה של מלחמת יום כיפור. במארס, 1974 - בעקבות הדוח - גולדה מאיר ומשה דיין פרשו מרשות הממשלה וממשרד הביטחון. פרישתם הובילה להידרדרות בכוחה של מפלגת העבודה (המערך).

12. מלחמת יום-הכיפורים - זעזעה את החברה הישראלית ואת ביטחונה העצמי. היא הולידה תנועות מחאה, אשר דרשו שינויים מרחיקי לכת במערכת הפוליטית הישראלית, בפעם הראשונה מאז קום המדינה. מנקודת מבט צבאית - המלחמה, שנפתחה באופן מפתיע ביותר מבחינתה של ישראל, ובעליונות אסטרטגית ועיתוי מושלם מבחינת מצרים וסוריה, נסתיימה ב"ניצחון" כוחות צה"ל. 1977- התרחשה עלייתה הראשונה של מפלגת הליכוד לשלטון. אנשים רבים הבינו שמלחמת יום כיפור הייתה אחת הסיבות שהביאו להתחזקות הליכוד ועלייתה לשלטון.

13. רמיזה מקראית למלחמת יום כיפור ביחזקאל מ', אכתוב: " בעשרים וחמש שנה לגלותנו, בראש השנה, בעשור לחודש, בארבע עשרה שנה, אחר אשר הוכתה העיר... ". "בעשרים וחמש שנה לגלותנו "– בין הקמת המדינה ( 1948) לבין מלחמת יום כיפור ( 1973), עברו 25 שנה. "בראש השנה"–בחודש תשרי, החודש הראשון בשנה. "בעשור לחודש"– י' בתשרי, יום הכיפורים. תנ"ך תנ"ך "בארבע עשרה "– בשעה 14:00.

14. הנופלים יזכור מנקודת השקפה צבאית, ישראל זכתה לניצחון צבאי מרשים לאחר המכה של הימים הראשונים, הצלחתה הראשונית של מצרים. אולם בכל מלחמה אין מנצחים אלא רק מפסידים - למרות ניצחוננו הגדול, חיילים רבים שלנו – פרחים שעוד לא פרחו, נקטפו בדמי ימיהם. סה"כ נהרגו במלחמה: 2350ישראלים כ –3500סורים כ-15000מצרים

15. התקווה כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָהנֶפֶש יְהוּדִי הוֹמיָּהוּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָהעַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּהעוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּהַתִּקְוָה בַּת שְנוֹת אַלְפַּיִםלִהְיות עַם חָפְשִי בְאַרְצֵנוֹאֵרֵץ צִיּוֹן וִירוּשָלָיִם

16. מצגת זו היא לזכרם של כל החיילים אשר לחמו ונפלו למען מולדתם – ארץ ישראל. יהי זכרם ברוך