על אתנוגרפיה ביקורתית: הנחות יסוד ודילמות תמר כתריאל אוניברסיטת חיפה

1. על אתנוגרפיה ביקורתית:הנחות יסוד ודילמותתמר כתריאלאוניברסיטת חיפה

2. מחקר אתנוגראפי-פנומנולוגי בעקבות קליפורד גירץ ואחרים, הגישה הפנומנולוגית במחקר אתנוגרפי מתמקדת בהבנת המשמעויות התרבותיות ו"מבנה החוויה" של בני התרבות עצמם ((emic/etic. אתנוגרפיה נתפסת כ"פרשנות על פרשנות" שמבוססת על תיעוד ופענוח פעולות, הסדרים חברתיים וייצוגים במהלך תצפית משתתפת בשדה המחקר. זו עמדה קונסטרוקטיביסטית שנצמדת ל"ריאליזם אתנוגראפי", מתוך הכרה מסוימת בכך שהמבט המחקרי הוא חלק משדה המחקר.

3. טיפולוגיה (חלקית) של "מבטים" * מבט מקרב על תרבות זרה - תיאור וחשיפה של הלוגיקה של התרבות הנחקרת שהופכים את הזר למוכר. * מבט מרחיק על תרבות מוכרת - מהלך של הזרה שהופך עולם מוכר לזר ומאתגר את המובן מאליו. * מבט מכיל שמכיר בהטרוגניות - הכרה בריבוי הקולות בתוך השדה החברתי-תרבותי. * מבט השוואתי שמאתגר את המובן-מאליו של החוקר/ת או הנחקרים (או שניהם) ובכך מעניק למחקר נופך בקורתי.

4. המפנה הביקורתי - השפעות אסכולת פרנקפורט • דה-מיסטיפיקציה של הקשר בין כלכלת השוק, הפוליטיקה של חברת ההמונים ותוצרים תרבותיים, דיון תיאורטי יותר מאשר אמפירי. הסוריאליזם • גישה חתרנית, רלטיביסטית, העמדת אלטרנטיבות זו לצד זו באמצעות אסתטיקה של קולאז'. השפעות נוספות – פוקו, גראמשי, גישות פמיניסטיות, ועוד...

5. רב-קוליות בשדה המחקר • “And it is here that the power of ethnography as cultural criticism resides: since there are always multiple sides and multiple expressions of possibilities active in any situation, some accommodating, others resistant to dominant cultural trends or interpretations, ethnography as cultural criticism locates alternatives by unearthing these multiple possibilities as they exist in reality” (Marcus & Fischer, Anthropology as Cultural Critique: An Experimental Moment in the Human Sciences, Chicago U Press, 1986, p. 116)

6. סוגים של ביקורת “In all these efforts, three kinds of critical thrust are important: the critique of ideologies in action, the critique of social-science approaches, and the identification of de facto or explicit critiques “out there” in society, among ethnographic subjects themselves” (Marcus & Fischer, p. 156)

7. המיקוד בשאלות של כוח • דיון מפורש במיצוב החוקר/ת בשדה המחקר • חשיפת הדינאמיקה של יחסי הכוח בקהילה הנחקרת הן כמוקד מחקרי והן כבסיס להערכת התובנות שהמחקר מציע • רגישות לרטוריקה של הכתיבה האתנוגראפית וליחסי כותב/ת-קורא/ת שהיא מגלמת (Writing Culture) • תביעה לרפלקסיביות לגבי תנאי האפשרות של המחקר, לגבי דרכי התנהלותו ולגבי אופני הצגתו (בטקסט לשוני או חזותי)

8. יעדים לאתנוגרפיה ביקורתית המפנה הביקורתי מעוגן בהכרה ברב-קוליות ובמערכי הכוחות בשדה המחקר ובדינאמיקה של התהליך המחקרי. הכרה זו הניבה: • אתנוגראפיות של 'האחר' או 'השולי' שמכוונות להעצמה באמצעות השמעת קולות שבד"כ מושתקים. • אתנוגראפיות של תרבות קבוצות דומיננטיות -studying up - שמכוונות לחשיפה של מנגנוני השפעה ושליטה וחותרות לשקיפות לגבי יחסי הכוח בשדה החברתי-תרבותי (בין השאר, גישת חקר השיח הביקורתיCDA ). • דיון ביקורתי בשפה האנליטית של תחום המחקר עצמו.

9. אתנוגרפיה של קולות ביקורתיים ניתוחים אמפיריים של החיים החברתיים שמטרתם לחשוף את האלטרנטיבות שמעוגנות בשדה המחקר עצמו (ולא רק בעולמו של החוקר) נדרשת הקשבה לקולות חתרניים, להצעות אלטרנטיביות, לכוח המאתגר של מפגשים בין-תרבותיים, לתובנות שמציעות תופעות היברידיות, ועוד.

10. לסיכום יש לזכור: א. בכל אתנוגרפיה יש מימד בקורתי, לפחות במובלע. ב. גם על הגישה הביקורתית חלה התביעה לרפלקסיביות לגבי עמדת החוקר/ת, מהלך המחקר ודרכי העיצוב של תוצריו. מחקר אתנוגרפי שמגדיר עצמו כביקורתי מסמן שני כיוונים עיקריים ומשלימים: • מחקרים שעושים דקונסטרוקציה של התרבות הדומיננטית • אתנוגראפיות שמנסות לדובב קולות אלטרנטיביים וחתרניים