Download
1 / 48
480 likes | 656 Views
על צמחים, שלדים ורפואה יווניתערבית מסורתית גל מ. ראן RH(AHG). מתוך הספר :" 12 שנים עם רופאי העשבים הסופיים" מאת נג'יב סידיקי .
E N D
על צמחים, שלדים ורפואה יוונית\ערבית מסורתיתגל מ. ראן RH(AHG)
מתוך הספר :"12 שנים עם רופאי העשבים הסופיים" מאת נג'יבסידיקי. • כותב סידיקי: בין השנים 1958 ל- 1970, ביליתי את החלק הארי של כל שנה באפגניסטן, פקיסטאן ואיראן בעבודה עם ובהתבוננות על שיטות הטיפול הנהוגות אצל הרופאים הסופיים. הוא ממשיך ומספר על מקרה יוצא דופן של טיפול צמחי יעיל בדלקת מפרקים ריאומטית, אשר התרחש בבאדאחשאן אשר בצפון מזרח אפגניסטן: • "... הגענו אל הכפר, ואישה בסביבות גיל שבעים, נשענת על שני מקלות, נגשה באיטיות אל השולחן אשר הצבנו למטרת קבלת קהל ויעוץ בריאותי. היה זה ברור כי היא סובלת מדלקת מפרקים כלשהי. למרות זאת, היא כלל לא ביקשה טיפול רפואי לבעייתה. כל מבוקשה היה כי נברך את בנה אשר היה בדרכו כעולה רגל למכה. הוא לא יבוא בעצמו, הסבירה, שכן הוא אינו מאמין בדברים מעין אלה. הרופא הסופי אמר לה לשתות מים בהם הושרה שום למשך הלילה, בתוספת של כפית של אבקת זנגביל מיובש וזאת פעמיים ביום בוקר וערב. • כאשר שאלתי, לאחר לכתה של האישה, איזו השפעה תהיה לדבר זה על העולה לרגל, השיב לי הרופא "כלום ושום דבר... אולם החלטתי, על הדרך, לטפל בבעיה שלה עם המפרקים, אתה כבר תראה מה יקרה...". • כאשר, לאחר כשנה, עברנו שוב באותה הדרך, באה אלינו אותה אישה בכדי להודות לנו. בנה שב בריא ושלם ממכה! באשר לכאבי המפרקים אשר ייסרו אותה, אלה נעלמו באופן מוחלט! • האישה הקפידה במשך שנה זו באדיקות על נטילת הרצפט הצמחי וציינה שהיא חשה כי השיפור במצבה הבריאותי הינו הודות לטוהר של הכוונה שלה, ושהברכה באה אליה בשל העובדה שהיא התכוונה עבור מישהו אחר ולא עבור עצמה.
סידיקי מציין כי הוא חזה בטיפול צמחי זה עובד במקרים רבים נוספים. במקרים בהם טיפול זה לא הועיל, נעשה שימוש בתערובת של פלפל אדום חריף, סלרי וזרעי חרדל אשר ניתנה עם המזון. • בנושא מניעת מחלות ריאומטיות של השלד אומר סדיקי: "במטרה למנוע כאבים ריאומטיים ונוקשות של המפרקים, מומלץ לצרוך באופן קבוע מלון בר מבושל (אלה גדלים בר בשכיחות גבוהה באפגניסטן). בפקיסטאן, מין מסוים של דלעת משמש לאותה מטרה. המציאות מראה כי אנשים באזורים אלה המשתמשים כפעם בשבוע בירקות דלועיים מעין אלה הינם חופשיים לחלוטין מתסמינים ריאומטיים.
לעומת זאת, במידה ותסמינים ריאומטיים מופיעים, סדיקי מציין את הצמחים הבאים כמקובלים בשימוש: • עלים של סרפד (Urtica spp.) • עלים של שינן (Taraxacum spp.) • תערובת של אלה מבושלת על אש נמוכה ביותר למשך מספר שעות. את המרתח שנוצר יש לשתות 3 פעמים ביום לתקופה של כחודש ימים.
ברפואה היוונית\ערבית המסורתית הטיפול אינו מתמקד בתסמיני המחלה עצמם, כמקובל ברפואה המודרנית, אלא בחוסר האיזון הפיזיולוגי אשר הוביל להיווצרותם, וכן בקשר בין אותו חוסר איזון לדפוסי חיים ולהשפעות אקלימיות. לפיכך, בטרם נדון בפתולוגיות הספציפיות ובטיפול הצמחי גופו אבקש להציג בקצרה את המקורות ואת עקרונות היסוד של רפואה זו.
מקורות • רפואה יוונית\ערבית מסורתית, אשר מקורה באזורנו, כמעט ואינה מתקיימת יותר הלכה למעשה במקומותינו, בעוד שברחבי אסיה, בארצות שונות במזרח התיכון ובקהילות מהגרים אף באירופה וארה"ב היא עדיין משמשת כשיטת ריפוי לגיטימית ומקובלת. • מבחינה מעשית, רפואה יוונית\ערבית מסורתית (Unanitibb) היא שיטה רפואית אשר הגיעה לכלל הגדרה ממצה בשלהי המאה העשירית ובראשית המאה ה-11, הודות לפועלו של איבן-סינא.
היפוקרטס ראשיתה של רפואה זו בקבוצה של אנשי רפואה אשר קבעה את משכנה באי קוס (Cos), שם ייסדה שיטה רפואית המזוהה עד עצם היום הזה עם אבי הרפואה היפוקרטס (377-460 לפנה"ס).
היפוקרטס החזיק בדעה כי מטרתו הראשונה של העיסוק הרפואי היא לסייע בידיהם של כוחות הטבע המיטיבים בשאיפתם המתמדת למיגור החולי. לדבריו: "...גוף האדם כולל בחובו דם, ליחה, מרה צהובה ומרה שחורה. אלה מקיימים את טבעו של גופו ובאמצעותם הוא חש כאב או נהנה מבריאות. הוא נהנה מבריאות מושלמת כאשר יסודות אלה נמצאים, האחד כלפי האחר, ביחסים מאוזנים מבחינת עוצמתם, דחיסותם ועירובם, ובהיותם שזורים באופן מושלם. כאב מתרחש כאשר אחד מיסודות אלה נפגם, כאשר הוא נמצא בעודף, או כאשר הוא נמצא בנפרד בגוף ללא עירוב עם שאר היסודות האחרים..."
גאלן כשש מאות שנה לאחר ימיו של היפוקרטס, אנו פוגשים דמות רבת השפעה: גאלן, או ליתר דיוק קלאודיוסגָאלֶנוֹס (130-200 לספירה הנוצרית), יליד פרגמון אשר באסיה הקטנה. גאלן קיבץ ועיבד את מורשתו הרפואית של היפוקרטס וכן את כל הידע הרפואי שהצטבר במשך 600 השנים שחלפו מאז ימי היפוקרטס, לכדי תורה משוכללת ומקיפה.
איבן-סינא כתשע מאות שנה לאחר תקופתו של גאלן, אנו עדים להופעה של דמות בעלת השפעה מכרעת על מהלכה של הרפואה, חכים אבו-עלי אל-חוסיין עבד-אללה איבן-סינא, אשר נולד בשנת 980 ליד בוכרה. בגיל 21 יצא איבן-סינא לתקופה של נדודים אשר הסתיימה עם השתקעותו בפרס. רפואה יוונית\ערבית מסורתית כפי שאנו מכירים אותה היום באסיה וארצות ערב, מושתת בעיקרה על כתביו ומורשתו הרפואית.
עקרונות יסוד עקרונות היסוד של הרפואה היוונית\ערבית המסורתית כוללים את התופעות הקובעות את אמות המידה על פיהן פועל גוף האדם בבריאות ובחולי. אלה מקבילות פחות או יותר לאנטומיה והפיזיולוגיה ברפואה המודרנית וכוללות: 1. יסודות (Elements) 2. מרות\ליחות (Humors) 3. מזגים (Temperaments)4. איברים (Organs) 5. כוחות (Forces) 6. פעולות (Actions) 7. רוחות (Spirits) • בנוסף, כוללים עקרונות היסוד גם את הידע המתאר את הסימנים הגופניים והנפשיים השונים המייצגים את אופני הביטוי של הסטייה מהנורמה הגורמת לחוסר האיזון – היינו, פתולוגיה ואבחנה, ואת האמצעים הדרושים • לתיקונה – הטיפול.
יסודות ארבעת היסודות כוללים את האדמה והמים (הכבדים) ואת האש והאוויר (הקלים). היסודות הכבדים הם סבילים ונקביים, בעוד היסודות הקלים נחשבים כפעילים וזכריים.
אדמה נייחת מטבעה, וכתוצאה מכבדותה היחסית נמשכים אליה כל שאר היסודות. האדמה היא קרה ויבשה ובאמצעותה מוחזקים חלקי הגוף השונים במקומם. המתאר החיצוני של הגוף נתמך אף הוא על-ידי האדמה.
מים המים הם קרים ולחים (רטובים) מטבעם. הם נפוצים על נקלה ולובשים כל צורה אפשרית באופן ארעי. הלחות מגרשת את היובש ושולטת בו. היא מגנה על היובש מפני התפוררות, בעוד זה האחרון מווסת אותה ומונע התפשטות יתר שלה. לפיכך פועלים שני יסודות ראשוניים אלה, אדמה ומים, אהדדי, והם תלויים זה בזה. בטבע קיים יסוד זה כחיצוני ביחס לאדמה, אולם הוא פנימי ביחס לאוויר.
אוויר זה נמצא בטבע מעל לאדמה והמים, אך מתחת לאש. איכותו חמה ולחה. תפקידו בטבע הוא לשוות לדברים איכות קלה, דקה ועדינה, ולאפשר להם לעלות לספירות גבוהות יותר.
אש גם זהו "חומר" הנמצא בטבע, והוא ממוקם גבוה מעל לשלושת היסודות האחרים. האש חמה ויבשה באיכותה ותפקידה הוא לתמצת, לזכך ולמזג. מיוחסת לה יכולת חדירות גבוהה, והיא נעה דרך יסוד האוויר. ביכולתה לגבור על איכויותיהן הקרות של האדמה ושל המים, ובכך היא מסייעת בשמירת האיזון בין היסודות.
מרות \ ליחות איבן-סינאטען כי מקורן של ארבעת המרות במזון שאנו אוכלים. הוא גרס כי הן מתממשות בכבד בכמויות וביחסים בהתאם לטבע המזון הנצרך ולדרגת השלמות של עיכולו.
תמצית הדם נוצרת ראשונה מהחלק האיכותי ביותר של המזון. הליחה נוצרת שנייה מרכיבי התזונה השניים באיכותם, בעוד המרה הצהובה נוצרת בשלב השלישי של העיכול מחומרים שאיכותם גסה עוד יותר. לבסוף, נוצרת המרה השחורה מרכיבי מזון שאיכותם היא הירודה ביותר.
לכל אחד מהיסודות משויכת מרה\ליחה (Humor) תואמת בגוף האדם: • מרה שחורה מתייחסת ליסוד האדמה. • ליחהלבנה מתייחסת למים. • דםמתייחס ליסוד האוויר. • מרה צהובה מתייחסת ליסוד האש.
טיפוסים בכל אדם מתבלטת דומיננטיות של אחת המרות, וה"טיפוס" שלו נקבע בהתאם. • אדם בו שליטה המרה השחורה הוא הטיפוס המלנכולי (מלנכוליה = מרה שחורה) • הטיפוס הפלגמטי הוא זה הנשלט על ידי הליחה (phlegm) • בטיפוס הדמי (סאנגוויני) שליטה תמצית הדם • המרה הצהובה היא הדומיננטית בטיפוס המרתי (כולרי)
מזג ואל-מזג קיימים ארבעה דפוסי חוסר איזון בסיסיים או אל-מזג (Intemperament): אל-מזג קר, אל-מזג חם, אל-מזג לח ואל-מזג יבש. אלה נמצאים במצב תמידי של שינוי, לדוגמא: אם כתוצאה מהשפעות החיים הופך המזג חם יתר על המידה - לשיטתנו אל-מזג חם, הוא עלול לייבש את נוזלי הגוף. דבר זה יוביל, בתורו, לאל-מזג יבש ולהיווצרותו של אל-מזג מורכב, חם ויבש. יוצא מכך, כי קיימים גם ארבעה דפוסים מורכבים של אל-מזג. דפוסי האל-מזג, או לענייננו מחלות, נמדדים ומוגדרים על פי סימנים חזותיים, ובאמצעות שיטות האבחון השונות המקובלות ברפואה היוונית-ערבית המסורתית, דוגמת אבחנה על פי הדופק והשתן.
הגורמים להופעת ארבעת דפוסי האל-מזג הראשוניים ואופני הביטוי שלהם: על פי רפואה עתיקה זו משפיעים ששה גורמים עיקריים על מצבו הבריאותי של האדם: 1. האוויר אותו אנו נושמים2. המזון והמשקה אותם אנו צורכים3. דפוסי תנועה ומנוחה4. דפוסי שינה וערות5. דפוסי אכילה והתרוקנות6. דפוסי חשיבה ורגש • בכדי שיתקיים מצב של בריאות מספקת חייבים ששת הגורמים להתקיים באופן מתואם ומאוזן מבחינה כמותית ואיכותית, כמו גם מבחינת התזמון ביניהם. כאשר אחד או יותר מבין הגורמים מופרע מעבר לדרגה מוגדרת, או אז תופיע מה שאנו מכנים "מחלה".
חום • הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה מופרזת לחום ישיר דוגמת חום השמש או אש חזקה; פעילות גופנית מופרזת; ביטוי רגשי מופרז דוגמת כעס עודף; צריכה עודפת של מאכלים ומשקאות בעלי טבע חם, דוגמת פלפל חריף ואלכוהול.הסימנים השכיחים של חום עודף כוללים, בין השאר: אי סבילות לחום, צמא מוגבר, טעם מר בפה, דופק מהיר ונטייה לפיתוח מצבים דלקתיים.
קור • הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה ישירה לאקלים קר; צריכה מופרזת של מאכלים ומשקאות בעלי טבע קר, דוגמת ירקות חיים ומשקאות צוננים; צריכת חומרים הפוגמים בחום הפנימי, דוגמת חשיש ותרופות שונות; הצטברות של פסולת מטבולית ה"מעיקה" על הבעירה הפנימית. הסימנים השכיחים של קור כוללים, בין השאר: אי סבילות לקור, חולשה עיכולית, תשוקה פחותה למשקאות קרים והחמרת התסמינים בתקופת החורף.
לחות • הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה מופרזת למים ולתנאי לחות; צריכה מוגזמת של מאכלים בעלי טבע לח, דוגמת דגים ומוצרי חלב; צריכה מופרזת של מזונות ומשקאות ככלל; עודף רגשי האופייני לאורח חיים נהנתני ולחלשי האופי.הסימנים השכיחים של לחות עודפת דומים לאלה האופייניים לקור עודף, בתוספת: צבירת נוזלים ונפיחות, הפרשה ליחתית עודפת ונטייה לשלשולים.
יובש • הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה ישירה לרוחות ומחייה בתנאי אקלים יבש; צריכה מופרזת של מזונות מייבשים, דוגמת חומץ ומלח; פעילות גופנית מופרזת.הסימנים השכיחים של יובש עודף כוללים בין השאר: אי סבילות לאקלים יבש, יובש של העור, השיער והקרומים הריריים, הפרעות שינה ודפוס של החמרה בתסמינים בתקופת הסתיו.
*רוח • זו סובבת דרך האיברים, הרקמות, המפרקים והשרירים ונחשבת כחיונית לפעילות תקינה של האורגניזם. עם זאת, היא עלולה גם להיות פתוגנית כאשר היא עודפת או מופרעת, או כאשר היא פולשת לאיברים או למפרקים.
עקרונות כלליים של הטיפול הצמחי • לשלושה מישורים עיקריים פונה השימוש הקליני בצמחים ברפואה היוונית-ערבית המסורתית: הבשלת עודפים של המרות\ליחות כהכנה לטיהורן; טיהור ופינוי של עודפים חומריים אלה; השבת המרה הלקויה לתכונותיה הטבעיות המקוריות ושיקום האיברים החיוניים.
עקרונות כלליים של הטיפול הצמחי המטרה הבסיסית של הטיפול הצמחי היווני\ערבי המסורתי היא השבת המרה הלקויה לכדי איזון. זהו תהליך הדורש, ראשית, תקופת "הבשלה" של המרה הלקויה, שלאחריה מגיע שלב טיהורה\סילוקה. צמחים משלשלים (Laxatives) המשמשים בשלב ההבשלה, מביאים לניקוז תוכן הקיבה והמעיים. הצמחים המטהרים (Purgatives) משמשים בשלב הטיהור ומסלקים הצטברויות מהוורידים ומהרקמות העמוקות יותר.
עקרונות כלליים של הטיפול הצמחי איכותם האנרגטית של הצמחים הנבחרים לטיפול הינה הפכית לטבע המחלה: אם למחלה טבע קר יש לנקוט בצמחים בעלי טבע חם.
השיקולים הנדרשים בבחירת האסטרטגיה הטיפולית וצמחי המרפא • מזג האיבר הפגוע• מיקום האיבר הפגוע• דרגת רגישותו ותגובתיותו של האיבר • היחס בין מיקומו ותפקודו של האיבר לאלה של אברים אחרים• טווח הפעילות של הצמח• המינון הדרוש לקבלת ההשפעה הרצויה
ברפואה היוונית\ערבית המסורתית ניתנת, ככלל, עדיפות לשימוש בצמח הבודד המתאים ביותר לצרכי המטופל. עם זאת, השימוש בפורמולות מורכבות שכיח למדי, וקיימות לכך מספר סיבות מוגדרות: • היעדרו של צמח בודד בעל עוצמה מספקת בכדי להשיב את המצב לאיזון הרצוי.• כאשר נדרשת השפעה הדרגתית על תפקודים שונים, ניתן לעשות שימוש במספר צמחים על מנת להדגיש או לעכב השפעות שונות בזמנים שונים, בהתאם להתקדמות תהליך ההחלמה.
• קיימים צמחים בשימוש רפואי שהשפעתם חזקה במיוחד או שמיוחסת להם רעילות. כדי לנטרל השפעותיהם הבלתי רצויות של צמחים אלה נהוג לשלבם עם צמחים אחרים, בעלי תכונות סותרות או ממתנות, המפחיתים את השפעותיהם השליליות.• כאשר האיבר הפגוע מרוחק מנקודת היישום הצמחי וקיים הצורך לשפר את הזמינות הביולוגית ולסייע בהבאת הרכיבים הצמחיים הפעילים למקום הדרוש.• צמחים שטעמם ערב משמשים להסוואת טעמם של אלה הטעימים פחות.
עקרונות הטיפול הספציפי במחלות מפרקים דלקתיות ומחלות ריאומטיות של השלד הספרות הרפואית הקלאסית מתארת מגוון מחלות ריאומטיות של השלד ומספר גדול של תרופות צמחיות לטיפול בהן. כבר לפני כאלף שנה, תיאר איבן סינא את הסיבות ואופני הטיפול במצבים דוגמת שיגרון (ראומטיזם), כאבי מפרקים וגפיים, כאב גב, סיאטיקה, שיגדון (גאוט) ונוירלגיה. ברפואה היוונית\ערבית מסווגות בדרך כלל מחלות אלה כמחלות של "קור" ולעיתים כמחלות של "רוח". ככאלה, ובהתאם לנאמר קודם, הטיפול כולל צמחים בעלי איכות "חמה" ואפליקציה חיצונית מקומית של חום באופנים שונים. הרעיון של קור ביחס למחלות אלו משקף מבחינת התסמינים את קשיוןהמפרקים האופייני ומבחינת האטיולוגיה את הקשר בין מחלות אלה לחשיפה לקור. הקור מצנן את המפרקים והגוף בכללותו ומוביל להצטברות של ליחה ומרה שחורה אשר הינן קרות באיכותן, וכן להיווצרות של רוח פנימית עודפת המתבטאת בתסמינים אפשריים של שיתוק ודה-פורמציה.
עקרונות הטיפול הספציפי במחלות מפרקים דלקתיות ומחלות ריאומטיות של השלד • ניתן למצוא בספרות גם אזכורים למחלות ריאומטיות המאופיינות בחום עם מעורבות של המרה הצהובה והדם. אלה כוללות בדרך כלל תסמינים של כאב מפרקים המלווה בנפיחות ותחושת חום כפי שניתן למצוא בדלקת מפרקים ריאומטית ובגאוט. בנוסף לכך, תפקוד לקוי של מערכת העיכול, בעיקר עצירות, מוביל להיווצרות של ליחות מופרזות ולקויות המצטברות ברקמות ובמפרקים ומובילות לחולי.
עונות השנה איבן סינא, בספרו "הקנון של הרפואה", מציין את הסתיו כעונה מועדת לפורענות. לדבריו, העירוב הניגודי של חום השמש בשעות היום עם אויר הלילה הצונן מוציא את הגוף משיווי המשקל שלו וגורם להצטברות ושקיעה במפרקים של מרה שחורה וצהובה הגורמות לכאבים במפרקים, בגב, ובאגן. הלחות, הקור והרוחות של החורף גורמים להיווצרות של ליחה לבנה עודפת העשויה אף היא להוביל לכאבים שונים של השלד. עוד הוא מוסיף ומזהיר כי טיפוסים פלגמטיים (ליחתיים – קרים ולחים), עלולים לסבול מהתקפים ריאומטיים באביב, כאשר הליחה אשר הצטברה בהם בתקופת החורף מתחילה להתרופף ולנוע סביב בגוף.
תזונה החכימים ממליצים לסובלים ממחלות ריאומטיות להימנע ממאכלים קרים ולחים, מאכלים חמוצים ומאכלים הקשים לעיכול והגורמים לנפיחות ועצירות. בין אלה ניתן למצוא, לשיטתם: אורז, עדשים, תפוח אדמה, בננות ויוגורט.
כאב ודלקת במפרקים מצב זה עשוי לנבוע ממקורות שונים, לרוב אל-מזג של המרה השחורה או של הליחה הלבנה. • במקרה של ליקוי של המרה השחורה, הטיפול הינו כדלקמן: • לזו נדרשים 15 ימים עד להבשלה מלאה, אותה ניתן להשיג בעזרת הצמחים הבאים: צלף, בכור האביב, זרעי מלון ותאנה. מרה שחורה אשר הייתה לקויה זמן רב ניתנת להבשלה ע"י ההרכב הבא: חצי כפית זרעי מלפפון, חצי כפית זרעי עולש, חצי כפית שורש בכור האביב וחצי כפית שורש ברברית מצויה. את אלה יש להרתיח במשך חצי שעה בשתי כוסות מים ובתוספת כף של אוקסימל (תערובת של דבש וחומץ). יש ליטול מרתח זה בשעות הבוקר, על קיבה ריקה.
טיהור המרה השחורה • נטילה חד-פעמית של חליטת חמישה תרמילי כסיה (סנה) בכוס וחצי של מים נחשבת למטהר היעיל ביותר למרה השחורה הלקויה. הרכב מקובל לטיהור המרה השחורה "הבשלה" כולל ארבעה תרמילי כסיה בתוספת של שמינית כפית שורש ולריאן, שמינית כפית זרעי אניס וגבעול קצוץ אחד של כרפס. את כל אלה יש להרתיח בכוס וחצי של מים, ולשתות פעם אחת בלבד.
דרכי טיפול נוספות • כטיפול ישיר מקובל לעשות שימוש בסתוונית Colchicum autumnale)) בדרך כלל בשילוב עם זנגביל וכמון (חלק אחד סתוונית לחמישה חלקים של האחרים). זהו צמח רעיל למדי ויש לנהוג זהירות רבה בשימוש בו. • אפליקציה מקומית של שמנים שונים, שמן חרדל לדוגמא, מקובלת אף היא.
כאב גב • באם מקור הכאב הינו אל-מזג קר בלבד, הכאב יהיה ללא תחושה של כבדות, בעוד שאם מדובר בכאב שמקורו בלחות והצטברות של ליחה, הוא מלווה בד"כ בתחושה של כבדות. הטיפול הצמחי המקובל במקרה זה הינו הבשלה וטיהור של הליחה הלבנה ע"י ההרכב הצמחי הבא: • רבע כפית צלף, רבע כפית בכור האביב, רבע כפית זרעי אניס וכפית אחת של מנטה. את כל אלה יש להרתיח בשתי כוסות מים למשך 10 דקות, לסנן, ולשתות חצי כוס 3 פעמים ביום במשך תשעה ימים. צמחים נוספים המקובלים בשימוש להבשלת הליחה הלבנה כוללים: קינמון, הל, שום וזנגביל.
לאחר הבשלת הליחה, יש לסלקה אל מחוץ לגוף. אחד ההרכבים המקובלים להשגת מטרה זו כולל: • כפית אחת של שורש זנגביל מיובש וטחון, בתוספת חצי כפית של מלח ים. יש לערבב את אלה עם כוס אחת של מים חמים ולשתות פעם אחת בלבד. על פי הנוהג, תוכן המעיים ועימו הליחה הפתוגנית יתרוקן בתוך שעה עד שש שעות. • טיפול חיצוני משלים ומקובל הינו עיסוי מקומי של האזור הכואב עם תערובת של שמן ורדים וזעפרן. מומלץ להימנע מקיום יחסי מין עד חלוף הכאב.
גורם נוסף אשר עשוי להיות הגורם לכאב גב הינו חולשה של הכליות. הטיפול כאן הינו תזונתי בעיקרו. שימוש בפטרוזיליה מקובל אף הוא. • לכאב גב בנשים אשר מקורו בליקויים של זרימת הווסת וגודש באזור האגן, מומלץ על שימוש במשתנים בכדי לשפר את הזרימה באזור. הרכב משתן מקובל למטרה זו הינו: • להרתיח שתי כפיות של זרעי אניס גרוסים בכוס מים למשך 5 דקות, לסנן ולהוסיף למרתח שנוצר חצי כפית של זרעי מלפפון טחונים וחצי כפית של זרעי מלון טחונים. ניתן להמתיק עם דבש.
הרכב טיפוסי לטיפול במחלות ריאומטיות של השלד כולל בדרך כלל את הפונקציות הבאות: • מעודדי עיכול ומפיגי גזים (קרמינטיבים) בכדי לתמוך באש העיכולית ולהפחית היווצרות והצטברות של ליחות נפסדות (רעלנים) • מטהרים (אלטרטיבים) לטיהור הדם והרקמות מפסולת מטבולית • מייזעיםומשלשלים בכדי לאפשר פינוי אל מחוץ לגוף של אותה פסולת מטבולית נזכרת.
צמחים ספציפיים המקובלים בטיפול במחלות השלד ברפואה היוונית\ערבית המסורתית • ראשית חשוב לציין את העובדה כי מסורות רפואיות המבוססות על העקרונות של הרפואה היוונית\ערבית המסורתית התקיימו ועדיין מתקיימות בארצות ובתרבויות שונות. כל מסורת שכזו התאימה את התיאוריה והפרקטיקה של רפואה זו לצרכים ולדפוסים המקומיים, כולל גם לצמחיה הזמינה לה – הן מאיסוף בר וגידול מקומי והן כזו המיובאת. לפיכך, קשה יהיה להגדיר צמחים ספציפיים לרפואה זו.
צמחים ספציפיים לטיפול במחלות ריאומטיות במסגרת הרפואה היוונית\ערבית המסורתית המקובלים כיום באפגניסטן • דבשה (Melilotusofficinalis) • קיסוסית (Smilax spp.) • צלף (Capparisspinosa) • קמפור(Cinnamomumcamphora) • זנגביל (Zingiberofficinalis) • ערער (Juniperuscommunis) • חרדל (Brassicanigra)
