התאמת בע"ח לסביבתם

1. התאמת בע"ח לסביבתם שם המגישה:לינורדדון.

2. יונק דבש

3. סביבת החיים של יונק הדבש: • יונק הדבש נפוץ ביבשת אמריקה בלבד,החל בדרום קנדה ואלסקה שבאמריקה הצפונית ועד ארץ האש,בקצה הדרומי ביותר של אמריקה הדרומית.למרותזאת,רוב המינים חיים באזורים הטרופיים של דרום אמריקה.מינים רבים של יונק הדבש נודדים מרחקים גדולים יחסית בין אמריקה הדרומית והצפונית.רוב מיני יונק הדבש שבארצות הברית וקנדה,שבהם האקלים קר יחסית,מהגרים לאזורים החמים של אמריקה הדרומית עם בוא החורף,אף על פי שכמה מינים נשארים בצפון גם בחורף.

4. התאמת מבנה גופו של בע"ח לסביבתו: • הקוליברי הוא הציפור היחידה המסוגלת, בזכות חבטות כנפיה המהירות ומבנה הכנפיים הייחודי, לעוף למעלה ולמטה, אחורה וקדימה, ימינה ושמאלה, ואף לרחף באותו המקום. רפרוף הכנפיים כה מהיר, עד כי לעתים קרובות בני אדם אינם יכולים לעקוב אחר הכנפיים ורואים את הקוליברי המעופף ככתם מטושטש. • הסוג קוליברי כיפה (Calypte costae) • ניתן לעקוב אחרי תנועת כנפיו של הקוליברי כהלכה רק על ידי מצלמה משוכללת המצלמת את תנועות כנפיו כל כמה אלפיות שנייה. מחקרים שונים בדקו את אופן הריחוף של הקוליברי; וכיום ידוע כי יכולתו לעוף למגוון צדדים ולהשאר באוויר קיימת כתוצאה ממבנה הכנפיים הייחודי והסתמכות על זרמי אוויר, כמו גם על נפנוף כנפיים מהיר מאוד ועל ממדי גופו הזעירים. בשל גודלו ואופן התעופה שלו, היו כאלה שהחשיבו במשך השנים את הקוליברי לחרק ולא לציפור, אולם זו שגיאה

5. תזונה: • הקוליברי ניזון בעיקר מצוף פרחים שונים. בנוסף, הקוליברים אוכלים גם חרקים קטנים (בעיקר הגוזלים והצעירים שבהם, אולם לעתים גם הבוגרים, וזאת בשל מנת החלבון שהחרקים מספקים) אותם הם מוצאים על הקרקע, באוויר, ולעתים על שפת הפרח שממנו הם יונקים. כדי לינוק את הצוף, הקוליברי לא מתיישב על הפרח או פורץ אליו; הוא מתעופף במקומו, מקורו המעוקל נכנס אל תוך הפרח ותוך כדי הוא שולח את לשונו הארוכה והגמישה כדי להביא את הצוף או החרקים אל פיו. • בעת יניקת הצוף נדבקים אבקנים שונים אל גופו, לשונו ומקורו של הקוליברי, וכשהוא עובר מפרח לפרח הוא מעביר למעשה את האבקנים ובכך מסייע בתהליך הרבייה של הפרחים. פרחים רבים בדרום אמריקה מואבקים על ידי הקוליברי בצורה זו.

6. קשרי הגומלין של יונק הדבש: • קיימות מספר קבוצות טקסונומיות של ציפורים הניזונות מצוף ומאביקות פרחים - הצופיות באפריקה, הקוליבריים באמריקה, וה-Meliphagidaeוה-Dicaeidaeבאסיה, אוסטרליה ואוקיאניה. קבוצות אלה התפתחו בצורה עצמאית זו מזו (אבולוציה מתכנסת), ולכולן אופייניים ממדים קטנים וצבעים ססגוניים, וכן מקור מעוגל ולשון ארוכה, המותאמים למציצת צוף. הקוליבריים מוצצים את הצוף בעודם באוויר, תוך כדי רפרוף כנפיהם מול הפרח, פעולה הדורשת אנרגיה רבה; הצופיות, לעומתם, מוצצות את הצוף על-פי רוב מעמדה נייחת, ואינן מרבות לרפרף באוויר. • בדומה לפרחים המואבקים על ידי פרפרים, גם לפרחים המואבקים על ידי ציפורים מבנה צינורי, כשבעומק הצינור חבוי הצוף. עם זאת, פרחים אלה הינם גדולים יותר, ונפוץ ביניהם הצבע האדום - שבניגוד למרבית החרקים, הציפורים מבחינות בו. דוגמה לצמח המואבק על ידי ציפורים הוא הרנוג השיטים, המואבק על ידי הצופית.

7. תודה רבה!!!