וירוסי DNA דו-גדילי בנויים מ- : הליבה המכילה את הדנ"א

1. הרפסוירוס ההרפס-סימפלקס - Herpes-Simplex Virus (HSV)ממשפחת וירוסי-ההרפס.שני סוגים מוגדרים המכונים הרפס 1 והרפס 2.

2. וירוסי DNA דו-גדילי • בנויים מ- : הליבה המכילה את הדנ"א • שכבה של חלבון המכונה "טגומנט" (tegument) • ומעליה ממברנה שומנית בעלת שני-עלעלים (bilayer) המכילה גליקופרוטאינים.

3. . בני-אדם הינם המאכסנים וירוסים אילו. • ההדבקות מתרחשת מאדם לאדם ואין דרך להדבק או להדביק בעלי-חיים בוירוסים. • בין שני הסוגים ישנו דמיון של 50% בלבד בחומר הגנטי

5. איך נדבקים : • ע"י חשיפת משטח רירי כלשהו לנוזל שבו קיימים וירוסי ההרפס. • המשטחים הריריים = עיניים,אברי מין או פצעים פתוחים. • רוק והפרשות מאברי המין הם מקורות ההדבקה הראשיים לוירוסים אילו.

6. תחלואה ב (HSV-1) בחלל הפה :

7. המחלה מתחילה ע"י היחשפות לוירוסי הרפס מאדם המפריש אותם (זיהום טיפתי). • הוירוסים חודרים דרך פצעונים מיקרוסקופים בחלל הפה לרקמות ולמחזור הדם. • זמן הדגירה בין 1-12 יום.

8. ניתן לזהות תחלואה כאשר בחלל הפה ועל גבי הלשון מופיעים נגעים הנראים מעט שלפוחתיים ובהמשך הופכים להתכיבויות המכונות "אפטות" . • בלוטות הלימפה שמתחת ללסת התחתונה תהינה מוגדלות לעיתים קרובות וניתן למששן בקלות.

9. לאחר מספר ימים חל ריפוי טבעי והפצעים בפה נרפאים. • הוירוס עדיין קיים בתאי העצב בהם הוא הופך להיות שוכן קבוע אך לא פעיל "לטנטי". • הוירוסים יכולים להתעורר עקב מגוון גדול של גירויים ולעיתים גם ללא גירוי כלשהו שאותו ניתן לזהות ואז מתרחשת "תחלואה משנית".

12. Herpes Simplex

13. Herpes Simplex Herpes simplex virus infections are caused by two closely related viruses, identified as type 1 and type 2. They cause a wide variety of primary and recurrent mucocutaneous infections. Following a primary infection, the virus maintains a latent state, and recurrent disease is caused by reactivation of the latent viral infection. Primary genital herpes is the most common cause of genital ulceration. The typical incubation period is 3 to 14 days after sexual exposure. The primary lesion begins as a small group of painful, pruritic vesicles, which break down to form ulcerating, pustular lesions in 2 to 4 days. By the time the patient sees a physician, the lesions are usually in the ulcerative phase. Painful, enlarged inguinal lymph nodes are common. New lesions will continue to form during the first week of the primary illness in about 75% of patients. About two-thirds of patients will have systemic symptoms including fever and headache. Fewer than 10 % of patients will develop aseptic meningitis or urinary retention. The duration of the illness may total 14 to 21 days. In the immunocompromised patient, herpetic infections may be associated with progressive mucocutaneous ulcerations of the face, mouth, or anogenital regions. Lesions may coalesce, forming large, superficial ulcers that last for weeks or months.

14. הרפס של אברי המין – הרפס גניטליס : • תקופת ההדבקה המשמעותית היא גיל הנעורים וגיל הבגרות הצעיר. • מדובר לרוב בהדבקה של אברי המין באחד משני וירוסי ההרפס עקב קיום יחסי מין.

15. שני הוירוסים יכולים לגרום לתופעה אך לוירוס ההרפס מסוג 2 יש נטייה לזהם את איזור אברי המין ולוירוס מסוג 1 יש נטייה לרקמות חלל הפה. • למרות זאת ניתן להדבק ולהדביק כל איזור בכל אחד מהוירוסים.

16. ההדבקה מתרחשת לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים. ותקופת הדגירה נעה בין 3 ימים ל-14 יום. לאחר מכן מופיעים סימני הזיהום - נגעים שלפוחתיים / מכוייבים על פני אברי המין ועל פני העור הסמוך להם.

17. המחלה מלווה: בחום,כאב מקומי, הגדלת בלוטות לימפה מפשעתיות. צריבה וכאב בזמן מתן שתן ולעיתים אף בהפרשה מאברי המין.

18. זיהוי הוירוס: • הזיהוי הראשוני מתבסס על חשד קליני למחלה בילוד. • ניתן לזהות את הוירוס ע"י בדיקת מטענו הגנטי בשיטה PCR • מציאת מולקולות של הוירוס (אנטיגנים) בדם , בנוזל מפצע או בנוזל עמוד השדרה.

19. טיפול : • הטיפול בהרפס מתבסס על תרופה בשם זובירקס (Acyclovir). • חומר דמוי הבסיס גואנין (אחד מארבעת אבני הבנין המרכיבות את הדנא). • חומר זה משופעל בתאים בהם קיים הוירוס לצורתו הפעילה ע"י אנזים בשם תימידין קינאז.

20. החומר בצורתו הפעילה מוכנס לשרשראות הדנא שבונה הוירוס אך אינו מאפשר חיבור בסיסי דנא נוספים אליו ומהווה למעשה מבוי "גנטי" סתום. • בצורה כזו נמנעת התרבותו של הוירוס עקב חוסר יכולתו לייצר גדילי דנא חדשים. • תרופה זו ונגזרותיה החדשות יותר קיימת הן ככדורים,כסירופ , תכשיר משחתי או כתרופה הניתנת בערוי תוך ורידי.

21. הרפס גניטלי

22. הרפס גניטלי (שלבקת איברי המין): • מחלת ההרפס היא מחלה נגיפית (ויראלית) נפוצה וההדבקה נעשית על ידי מגע עם אזור על פני העור, הרירית, עם רוק או הפרשה מהנרתיק. • קיימים שני סוגים של וירוס ההרפס סימפלקס : HSV1 ו- HSV2. • בעבר היה מקובל לחשוב, שלרוב הרפס באזור איברי המין נגרם ע"י HSV2, אולם לאחרונה ישנם יותר ויותר דיווחים על כך שזיהום בHSV1- מהווה יותר מ 50% ממקרי ההרפס הללו. • נגיף ההרפס יכול להיות במצב רדום בתוך תאי העצב במשך שנים רבות, אך הוא יכול גם "להתעורר", לנוע חזרה דרך שלוחות העצב אל העור, לגרום להתלקחות נוספת, ואז לשוב למצב הרדום וחוזר חלילה.

23. סימני המחלה: • שלפוחיות וכיבים (פצעים) באברי המין, כאב ואדמומיות המלווים בצריבה וגרד. • הנגיף הגורם למחלה נשאר בגוף לשנים רבות, וחולים שנדבקו עשויים לחוות התפרצויות חוזרות של המחלה במהלך חייהם. • אדם שנדבק יכול להדביק במשך שנים. • בשנים האחרונות, חלה עליה בשכיחות מקרי ההרפס באברי המין. יש והדבר מיוחס לעליה בקיום מגעי מין אוראליים.

24. איבחון המחלה ודרכי הידבקות • לרוב, רופא עור או רופא נשים יאבחנו את ההרפס. במידה ויש ספק,  ניתן לקחת משטח מנוזל השלפוחית ולאבחן את סוג הוירוס. • הוירוס הגניטלי עובר במגע ישיר. ההדבקה יכולה להיות במגע מיני רגיל או במגע אוראלי שבו מועבר וירוס מפצעונים בשפתיים לעור באיזור הגניטאלי. • מאחר שוירוס ההרפס נמצא בעור כל הזמן, ההדבקה יכולה להיות באופן נדיר גם כאשר אין פצעונים הנראים לעין. • ברוב המקרים, אדם שנושא סוג מסוים של הרפס לא יידבק שוב באותו סוג.

25. סיבוכים: • זיהום בהרפס, והתקפים חוזרים של הרפס, הם לרוב מטרד ברמה הקוסמטית וברמה הנפשית, יותר מאשר סיכון בריאותי לטווח ארוך. • אין ספק שהתופעה יכולה לגרום ללחץ נפשי רב, לחרדה מהדבקה של בן/בת הזוג, חרדה מפגיעה בתפקוד המיני או פגיעה ממשית בתפקוד המיני בשל החרדות הנ"ל. בשל כך, מחלת ההרפס ראויה לכל תשומת הלב של הרופא. • בנוסף, יש לשים לב, שההרפס מהווה לעיתים אחת מהסיבות להתפתחות סרטן הרחם.

26. הטיפול בהרפס: • המחלה לא ניתנת לריפוי. ניתן רק להקל על התסמינים בתרופות או למנוע חזרתם בטיפול מונע. הטיפול הוא ע"י תרופות אנטי-נגיפיות המעכבות את הכפלת הנגיף. • ישנן שתי דרכים הקיימות לטיפול במחלה: 1.אפיזודי- להקלה על הסימפטומים בזמן התפרצות. 2.מניעתי- טיפול הניתן באופן קבוע לתקופה ממושכת על מנת למנוע הישנות של ההתפרצויות. • לאחרונה הוכח כי טיפול מניעתי הניתן לחולה, מונע הדבקה של בן הזוג שאינו נשא המחלה.

27. דרכי הידבקות ומניעה: • נראה ששיא הסיכוי להדביק את בן או בת הזוג הוא בעת מחלה ראשונית, כאשר יש הרבה שלפוחיות, חום והרגשה כללית רעה. יחד עם זאת, סביר להניח שפרטנרים מיניים לא יקיימו יחסי מין בעת שאחד מהם סובל מהתסמינים הללו. • ההדבקה יכולה לקרות גם בזמן ריאקטיבאציה ואפילו כשאין כל סימן חולני אך אז הסיכוי פוחת. • שימוש נכון בקונדום נותן הגנה טובה, אבל לא נותן הגנה מלאה, כיוון שהפצעים יכולים להימצא באזורים שאינם מוגנים ע"י הקונדום.