כפר הס ביתי

1. כפר הס ביתי הקשר הרב דורי הנכד – עידו צוק הסבא – יאיר צוק בית הספר "הדר השרון" 2013

2. כפר הס ביתי שורשי נעוצים ברגבי אדמתי רבות חשבתי ותהיתי, איך צמח הקשר העמוק שלי לבית, למשק ,לכפר ולאנשים שבו. יתכן שהתשובה היא, מעורבותי הרבה בנעשה במשק ובכפר מגיל צעיר. אני מנסה לגעת בנקודות עיקריות בחיי ואולי למצוא תשובה במצגת שלפנינו .

3. ימים ראשונים במושב הגענו למושב כשהייתי בן שנתיים, ממקום הולדתי זיכרון יעקב. הורי הקימו צריף ברחוב הראשון, שם התגוררו באופן זמני כל מייסדי כפר הס. (במקום בו היום רחוב ארגון יזרעאל.)

4. התחלה בחצר המשק לאחר כשנה עברנו למגרש הקבע, אליו, העביר אבא את הצריף והחל בבניית המשק. בהתחלה גינת ירקות ונטיעת עצי פרי בחצר. כבר כילד קטן הייתי מעורב בעבודה, עדרתי והשקיתי את הירקות במשפך ואת העצים בצינור.

5. הקמת ענף הלול את הלול בנה אבא מבטון, עוד לפני שבנה את בית המגורים למשפחה. היו בלול כמה עשרות עופות שסיפקו ביצים למשפחה וגם קצת למכירה. תפקידי היה לאסוף את הביצים. וכשהתבגרתי, גם לנקות את ריצפת הלול מזבל .

6. הרפת שלנו השירותים בחוץ כעבור מספר שנים קנו ההורים 2 פרות וכבר יש לנו במשק גם רפת. יחד עם אבא זרעתי תירס ותלתן וכשצמחו, קצרתי במגל והאכלתי את הפרות. והנה אני שותף גם בעבודת הרפת. כשבגרו הפרות והחלו לתת חלב, לימד אותי אבא לחלוב. ובערב, הבאתי את החלב בדלי למחלבה שבמרכז המושב.

7. משחקי ילדים ברחוב את שעות אחה"צ בילינו, כל ילדי הרחוב שלנו, במשחקים על החול שברחוב. כבישים עוד לא היו וגם מכוניות לא, החול – היה שלנו.

8. משחקים תוצרת בית קביים וקורקינט רוגטקה את רוב המשחקים בניתי במו ידי מחומרים שאספתי בחצר או מהסביבה. ביניהם: טיירה (עפיפון)מקנים ומנייר עיתון. קביים מעץ ומסמרים, חישוק של אופניים עם ידית מברזל בנין. קורקינט מלוח עץ וגלגלים של עגלת תינוק. רוגטקה מעץ שחתכתי מעץ הדר ועוד...

9. הדרך לבית הספר לבית הספר בתל מונד, הלכנו ברגל בין הפרדסים.. בחזרה הביתה, שיחקנו בפרדסים ועשינו מלחמות תפוזים. הילדים הגדולים רכבו לביה"ס על חמור. לנו לא היה חמור אבל לפעמים קבלתי מהשכן את החמור שלו. לא היה גבול לגאוותי.

10. פעילות נוער היתה לנו פעילות מאוד ענפה של הנוער. עסקנו בספורט ופעולות שבועיות עם מדריכים. בסופי שבוע, התאספנו במועדון (צריף), רקדנו ריקודי מעגל, ישבנו ושרנו מסביב למדורה עם קפה ופינג'ן. בחופשות יצאנו למחנה בחורשה שבמושב ולפעמים לכרמל, לזיכרון יעקוב ולחיפה.

11. טיפול בעופות התרנגולות היו רגישות מאוד למחלות והיה צורך לחסן אותם. את העבודה הזאת עשינו בעצמנו עם בני המשפחה. בתמונה רואים אותי מזריק לתרנגולת בעזרתו של אורח, הדוד מברזיל.

12. מטעי אבוקדו בשנות השבעים של המאה הקודמת , נטענו אבוקדו. הטפול ,העיבוד והקטיף-בעזרת כל בני המשפחה. (בעיקר הבנים). פועלים.... הס מלהזכיר. אנחנו בעד עבודה עצמית.!

13. אני מקים את ביתי כשנישאתי והקמנו משפחה, בנינו את ביתנו בקומה השנייה מעל לבית ההורים. חלק מעבודות הבניה עשינו במו ידינו. בתמונה – אני, אבא שלי וסבתא רינה ז"ל, שלא הכרת והתינוקת דודתך גלית עוזרים בבניית הבית.

14. גדנ"ע והגנה כבר מגיל 14 -15, השתלבנו בפעולות ביטחון, למדנו: מחנאות, קפ"פ (קרב פנים אל פנים), עם מקלות, קשר אלחוטי בשיטת ה"מורס" (ביום בדגלים ובלילה בפנסים.) בגיל 16 נשבענו להגנה ולמדו אותנו בסתר שימוש בנשק חם.

15. שמירה וביטחון 2 1 4 3 במלחמת העצמאות, ואנחנו בני 17 – 18, גויסנו להגנת המושב והאזור. פעלנו במסגרת כיתת כוננות (פל"מ). בלילות ישנו ביחד מוכנים לכל קריאה. ב 13 במאי 1948, נקראנו לפעולה נגד טירה. חמישה מחברי נפלו בקרב. אני בקושי נחלצתי שאני פצוע וזב דם. בתמונה מסומנים ארבעה מתוך חמשת הנופלים: 1 – מיכה קרסל 2 – ראובן פיטל 3 – צבי ולדמן 4 – עמירם יגנטינסקי החמישי – ישראל בורלק, חברי הטוב ביותר חסר בתמונה, כי עדין היינו תלמידים במקווה ישראל.

16. מעורבות בחיי המושב אחרי הצבא, הייתי פעיל בענייני ציבור במושב בנושאי מים וקרקע. בשנים האחרונות אני פועל לשימור האתרים היסטוריים במושב ושמות היסטוריים לרחובות.

17. משוב נכד עידו- אהבתי לעבוד עם סבי בגלל שמהעבודה למדתי המון על איך שחיו פעם ועל החיים של סבא שלי במושב כשהכול בנו לבד. המשפחה של סבא שלי הקימה את המשק במו ידיה: הקימו את הלול ואת הרפת ובנו את הבית. גם משחקים היו מכינים לבד. למרות שפעם הדברים היו יותר פשוטים אני חושב שהחיים היו מהנים. אני שמח שעשיתי את העבודה הזאת עם סבא, כי הייתה לי הזדמנות להכיר את סבא כילד ולשמוע ממנו המון סיפורים ולהבין ששורשי משפחתי נעוצה בעבר המשפחה. סבא יאיר- נהניתי לעבוד עם נכדי עידו אשר הקשיב בסקרנות ל"סיפורי סבא" ולהעביר לו את המסר על הקשר השורשי והעמוק שלי לבית למשק ולמושב. עידו הקשיב וספג לתוכו את סיפורי העבר ואני מקווה שהמסר יעבור גם לדורות הבאים. התפעלתי מהשליטה של עידו במחשב, מהירות הפעולה שלו ופתרונות יצירתיים בבניית המצגת.