80 שנה למאורעות תרפ"ט

1. מוצא הרטוב חולדה חברון מגדל עדר רמת רחל תלפיות 80 שנה למאורעות תרפ"ט סיור באתרי המאורעות עם ביס"ש כפר עציון אב תשס"ט

2. היישוב היהודי ערב מאורעות תרפ"ט הבית הלאומי התקדם לא מעט בשש שנות העלייה הרביעית שקדמו למאורעות.קרקעות היהודים הגיעו ל- 1,200,000 דונם בשנת תרפ"ט לעומת 450,000 ד' בתחילת השלטון הבריטי.במקום נקודות יישוב מפוזרות נוצרו גושים יהודיים.החלו להתבלט גושי ישובים,שיוכלו להגיש עזרה זה לזה בימי חרום.בשנת תרפ"ט לא העזו הערבים להתקיף את המושבות הגדולות,שהיו מוקפות בטבעות של בנות צעירות שוקקות נוער עברי,ורק ביישובי הספר,כמו בית אלפא ומשמר העמק ובישובים מבודדים כמו חולדה ובאר טוביה,פגעה ידם.בירושלים עלה מספר היהודים בשבע השנים ב- 50% [מ- 34,000 ל- 51,000].כולם נוספו בעיר החדשה ושכונות ספר מרוחקות.בית וגן ורמת רחל,ניצבו כשומרים עליה.בחיפה עלה מספר היהודים מ- 6230 בשנת 1922 ל- 16,000 בשנת תרפ"ט (1929).בתל אביב-יפו עלה מספר היהודים על מספר הערבים,והם מרוכזים רובם בעיר יהודית מתקדמת ופורחת.בסוף שנות העשרים התחילו ניצני ישוב יהודי נובטים בכל פינות הארץ.עשרות יהודים ישבו בעזה,באר שבע,רמלה,טול כרם,ג'נין,בית שאן ושכם.מאות אחדות בעכו,קהילת חברון החלה להתאושש,לאחר שהשתכנה בה ישיבת סלובודקה.העלייה השלישית והרביעית הפכו את היישוב מעדה דלה לאומה קטנה,תוססת ומלאת רוח נעורים.במצב זה מצאו את היישוב מאורעות תרפ"ט.הם זעזעוהו עד היסוד,אולם לא יכלו להפסיק את תהליך התפתחותו.

3. יישוב ערבי ובו ניצני התיישבות יהודית מפת ההתיישבות היהודית ערב מאורעות תרפ"ט

4. הרקע למאורעות תרפ"ט בשנים 1921-1928 התגבשה התנועה הערבית הלאומית שמנהיגה היה חאג' אמין אל חוסייני. מטרת התנועה הלאומית הערבית הייתה להקים בארץ מדינה ערבית עצמאית שבה יהיו היהודים מיעוט. עד 1929 נשמר השקט בארץ. ב-1928 פרש הנציב פלומר מתפקידו ובמקומו בא הנציב צ'נסלור, שהיה פרו-ערבי.המחלוקת שהציתה את המאורעות נסבה סביב הכותל המערבי, הכלול בתחום מקדש אל-אקצה הקדוש למוסלמים. המופתי יצא נגד זכויות היהודים ברחבת הכותל. הוא ייסד ועדים להגנת הכותל ותבע מהממשלה הבריטית לאסור הכנסת ציוד תפילה לרחבת הכותל. ביום הכיפורים 1928, החל הסכסוך כאשר היהודים הקימו מחיצה והביאו ספסלים לכותל. המופתי הזעיק את הבריטים ואלו פרקו בכוח את המחיצות. שני הצדדים הגיבו בעוצמה: היהודים בהפגנות ובעצרות מחאה שיובטחו זכויותיהם, והמוסלמים בהפעלת לחץ על הבריטים לקבל החלטות פרו-מוסלמיות. באוגוסט 1929 פקעה סבלנותם של חוגים רבים בישוב ממעשי הערבים, שניסו להפריע לתפילות היהודים. מאות צעירים רביזיוניסטים ערכו הפגנה בכותל, ולמחרת נערכה הפגנת נגד ערבית שלוותה בססמאות לאומניות.המאורעות פרצו ב-23 באוגוסט 1929, כשכפריים מיהודה ושומרון נקראו לעלות לירושלים ולהגן על המסגדים. הפרעות פרצו בירושלים והתפשטו לאזורים אחרים בארץ, במיוחד לאזורי הישוב הישן, כמו חברון וצפת, שסרבו לקבל את עזרת ההגנה. לאחר שבוע של פרעות, שבמהלכם הישוב היהודי בחברון חדל מלהתקיים, וישובים כמו כפר אוריה, חולדה ובאר טוביה הותקפו וננטשו; הביאו הבריטים תגבורת צבאית והמהומות פסקו. 133 יהודים נהרגו ולמעלה מ-300 נפצעו. ישובים יהודיים רבים נפגעו ואבד רכוש רב.

5. מאורעות תרפ"ט מאורעות תרפ"ט (1929) היו סדרה של פרעות אלימות ומעשי טרור מצד הערבים תושבי ארץ ישראל נגד היישוב היהודי בארץ ישראל, שהחלו ב-23 באוגוסט 1929. עם סיום דרשתו של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני בהר הבית, המון רב של מוסלמים חמושים בסכינים יצא משער שכם והסתער על השכונות היהודיות הנמצאות מחוץ לשער, משני צידי רחוב הנביאים - שכונת הגורג'ים ("אשל אברהם") וקריה נאמנה ("בתי ניסן ב"ק"). 19 יהודים נרצחו בשכונות אלה, בית כנסת ובתים נוספים נהרסו ונשרפו.המוסלמים ניסו לתקוף שכונות יהודיות נוספות בירושלים, אך אהרון פישר (אביו של הרב ישראל יעקב פישר - לימים ראב"ד העדה החרדית) עמד בפתחה של שכונת מאה שערים וירה באקדח במנהיג התהלוכה שפסע בראשה, פעולה זו גרמה למנוסת ההמון הערבי והצילה את היישוב היהודי.לקראת חצות הותקפה רמת רחל ולאחר קרב יריות אזלה התחמושת,נטשו חברי הקבוץ את היישוב בדרכם לתלפיות.הפרעות התפשטו למחרת (שבת, 24 באוגוסט) לחברון, שם נערך טבח שבמהלכו נרצחו 67 יהודים ובתיהם נבזזו. התוצאה הייתה מחיקת הקהילה היהודית העתיקה שישבה בחברון מאות שנים. ראוי לציין כי מספר משפחות ערביות הגנו על היהודים, ועזרו להם לברוח מחברון. גם היישוב מגדל עדר הסמוך לחברון נעזב וננטש לאחר שתושביו הוזהרו על ידי ערבים ידידים.יהדות עזה, אשר הייתה קהילה קטנה בעלת עבר היסטורי ארוך בעיר, התכנסה כולה בבית מלון שם התגוננה נגד ההמון הערבי, לבסוף חולצו היהודים על ידי הבריטים, אולם לא הורשו לחזור לעיר אלא כדי לקחת את רכושם. לעומת זאת, יהודי תל אביב וחיפה הצליחו להדוף את מתקפות הערבים בעזרת פעילי ההגנה וצעירי בית"ר. גם הקהילה היהודית בבית שאןהותקפה אבל המשטרה הבריטית הצליחה להגן עליה. הקהילה המשיכה להתקיים עד מאורעות 1936.קהילות יהודים קטנות בשכם, רמלה, ג'נין ועכופונו על ידי הבריטים.המושבה באר טוביה הותקפה. התושבים הסתגרו באורווה והתגוננו עד שחולצו על ידי הבריטים. המושבה נהרסה עד היסוד . בהתקפה נהרג רופא המושבה ד"ר חיים יזרעאלי ותושב נוסף.חוות חולדה הותקפה. בהתקפה נהרג מפקד המקום אפרים צ'יזיק. הבריטים חילצו את התושבים והמקום נעזב ונהרס.המושבה מוצאהותקפה על ידי אנשי הכפר הערבי קאלוניה הסמוך, הם פרצו לבית משפחת מקלף ורצחו את רוב המשפחה. הילד מרדכי מקלף שהיה לעתיד הרמטכ"ל השני של צה"ל הצליח לברוח עם אחיו ואחותו.המושבה הר-טוב הותקפה ותושביה נמלטו ממנה. הערבים שרפו אותה עד היסוד. גם המושבה הקטנה כפר אוריה נעזבה , נבזזה והועלתה באש. ב-28 באוגוסט 1929 בשעה 17:30 פרצו פורעים ערבים לרובע היהודי בצפת שלא היה מוגן. מזוינים במקלות ובסכינים הם פרצו לבתים דקרו והרגו את תושבי הרובע והעלו את בתיהם באש. ההשתוללות נמשכה 20 דקות והופסקה על ידי המשטרה הבריטית שחשה למקום והרגה שניים מהפורעים. מספר הנפגעים היהודים היה 17 הרוגים ו - 80 פצועים.

6. מפת המאורעות ברחבי הארץ התקפה ערבית ותאריכה התגוננות יהודית התקפה ערבית שנהדפה ע"י המשטרה יישוב שפונה מיהודים יישוב שנערך להתקפה אפשרית קהילה/יישוב שפונו לפי הוראת השלטונות מחסן נשק של ה"הגנה" בסיס עזרה של ה"הגנה" נתיב הובלת נשק

7. מהלך הארועים במאורעות תרפ"ט י' תשרי 24.9.1928 המשטרה מסלקת את המחיצה ברחבת הכותל המערבי ביום כיפור [ראשית הסכסוך]. י"ח חשוון 1.11.1928 אסיפה ערבית בראשות המופתי תובעת להגביל את ביקורי היהודים ליד הכותל. ד' טבת 17.12.1928 פרסום "הספר הלבן" על הכותל המערבי. אייר 6.1929 הערבים פותחים בהפרעות לתפילה [ה"זיכר"]. ה' אב 11.8.1929 הקונגרס הציוני הט"ז מצהיר על זכויות היהודים להתפלל ליד הכותל. ט' אב 15.8.1929 תהלוכת נוער יהודי אל הכותל. י' אב 16.8.1929 הפגנה ערבית ברחבת הכותל. י"ד אב 20.8.1929 תיגרה בין יהודים למשטרה בעת הלוויתו של אברהם מזרחי. ט"ז אב 22.8.1929 פגישה בין לוק [מ"מ הנציב העליון] לבין באי-כוח הערבים והיהודים. י"ז אב 23.8.1929 12:30 – התפרצות מאורעות הדמים בירושלים: מהומות באזורי שער יפו,ימין משה, מאה שערים ושכונת הגורג'ים.ה"הגנה" הודפת את גל ההתקפה הראשון על ירושלים היהודית. 13:20 – מתחילה התקפה על שכונות הספר של ירושלים. התקפה על רמת רחל,פינויה והריסתה. התפרצות ראשונה בחברון. הממשלה מנתקת את קשרי הדואר והטלפון עם חו"ל ומפסיקה את הופעת העיתונות.

8. י"ח אב 24.8.1929 טבח בחברוןובמוצא.המהומות מתפשטות לכל רחבי הארץ. מכונת ירייה נשלחת מתל אביב לירושלים. בערב מתחילה התקפה ערבית בחיפה.ה"הגנה" הודפת התקפה על הדר הכרמל. חברי "השומר" לשעבר מחליטים למסור ל"הגנה" נשק ממחסנם בכפר גלעדי. התקפה על הר טוב. י"ט אב 25.8.1929 המשטרה וה"הגנה" הודפות התקפה ערבית על תל אביב. כ' אב 26.8.1929 התגוננות אנשי באר טוביה,פינוי המושבה והריסתה. ההתקפות בחיפה מגיעות לשיאן ונהדפות בידי חברי ה"הגנה". הגנת חולדה,פינוי המקום והריסתו. הגנת משמר העמק,פינויה והריסתה. פינוי מגדל עדר. כ"א אב 27.8.1929 אניית מלחמה ראשונה מגיעה ממלטה לחיפה. כ"ג אב 29.8.1929 טבח בצפת.חורבן צפת ועין זיתים. בחיפה מתארגנים 300 חברי ה"הגנה" לעזרת יישובי הגליל. כ"ו אב 1.9.1929 הנציב העליון ג'ון צ'נסלור מפרסם מינשר בגנות הפורעים הערבים.

9. ירושלים אוניברסיטת הר הצופים הדורמיציון וציון קבר דוד היכל שלמה מגדל אונ' הר הצופים מלון פלאז'ה הר הזיתים הכנסייה הפרנציסקנית אימקא אוגוסטה ויקטוריה מגדל העיר א-טור "החורבה" מלון המלך דוד הגבעה הצרפתית תצפית מארמון הנציב

10. תלפיות מזרח צור באהר בית הספר צור באהר מוצב הפעמון מבט מארמון הנציב דרומה

11. הר הבית והכותל הדרומי

12. כאן החל הסכסוך

13. בית משפחת מקלף מוצא אדמת מוצא,הנמצאת כחמישה ק"מ ממערב לירושלים,נרכשה ב- 1860.היה זה נסיון נועז בימים ההם לקנות שטח אדמה חקלאית מחוץ לחומות העיר העתיקה.יהושע ילין ועוד מספר שותפים,הקימו במוצא "חאן" – אכסניית דרכים לעולי רגלים.המקום הפך למושבה רק ב- 1894.הפועלים העבריים חיו בדוחק רב וניסו להתפרנס מחקלאות.במקום הוקם בית חרושת לרעפים ולבנים כדי לסייע למתיישבים להיאחז במקום.מאורע חשוב בתולדות המקום היה ביקורו של הרצל ב- 1898.רק ב- 1902 היתה מוצא ליישוב חקלאי פורח. בשבת 24.8.1929 התנפלו כ-30 ערבים מן הכפר הערבי הסמוך (קולוניה) על הבית הקיצוני בשכונה,בית משפחת מקלף,ממייסדי השכונה.בין המתנפלים היו ערבים העובדים שנים רבות אצל איכרי מוצא.תוך רגעים מעטים שחטו בסכינים את בני משפחת מקלף וכן שני אורחים שהיו בבית,ביחד שבע נפשות.בנשים התעללו לפני הרצח,הן נאנסו ואחר-כך נרצחו.אחרי הרצח והביזה העלו את הבית באש.בן אחד,מרדכי,ניצל (לימים היה רמטכ"ל צה"ל). בין הרוצחים היה הרועה של משפחת מקלף וכן השוטר הערבי שהיה היחידי שהשתמש בנשק חם.לאחר שסיימו את הטבח בבית מקלף,עברו הרוצחים לביתו של ברוזה,אף הוא ממייסדי השכונה.משפחת ברוזה התבצרה בביתה והתוקפים הערבים לא הצליחו לחדור פנימה,על-כן פנו לבתים סמוכים. שעתיים לאחר הרצח הגיעו למקום שלוש מכוניות משטרה שהעבירו את רוב תושבי המקום לירושלים,ובתי המושבה נשדדו בידי השכנים הערבים.

14. הרטוב – כאשר הגיעה הרכבת מירושלים עלו עליה וראו דרך החלונות את מושבתם עולה באש. 12 משפחות הצטופפו בביתהמיסיון,חיו בחצר המשותפת ודיברו לדינו באחד המבנים הבודדים ששרדו במושבה שוכן מוזיאון הר-טוב הרטוב – הערבים תקפו ושרפו מהבתים היחידים ששרדו במושבת הרטוב הר טוב הר-טוב הייתה מושבה בגבול השפלה והרי ירושלים, ליד בית שמש של ימינו. פונתה במלחמת העצמאות בליל ה-16 במאי 1948.בשנת 1883, רכש המיסיון האנגלי בירושלים 5950 דונם מאדמות הכפר ערטוף. בעקבות גל ההגירה בשנת 1882 נותרו משפחות יהודיות רבות ללא אמצעי מחייה. המיסיון החליט לנצל את מצוקתם וליישב אותם בערטוף, בתקווה שעם הזמן יוכלו לשכנע אותם להמיר את דתם.בסוף 1883 עלו לערטוף 24 משפחות. רק שלוש משפחות התנצרו ושאר המשפחות קיימו אורח חיים יהודי.תנאי המחיה היו קשים.בתחילה גרו התושבים בצריף עץ ארוך שחולק במחיצות ולאחר מכן נבנה בית אבן גדול.היישוב היהודי החרים את מושבת המיסיון וכינה אותה "מושבת המסיתים".התלהבות המיסיון דעכה כשנוכחו שרק יהודים מעטים המירו את דתם. גם לחץ דעת הקהל על המתיישבים החלה להשפיע, ולקראת 1886 התרוקן המקום מיושביו. בתחילת שנות התשעים של המאה ה-19 התעוררה בין יהודי בולגריה שאיפה לעלות לציון. שליחיה של אגודה בשם אגודת אחים ליישוב ארץ ישראל הגיעו בראשית שנת 1895 לארץ ישראל, והאדמה בערטוף הוצעה להם. לאחר מו"מ עם המיסיון נרכש המקום. בדצמבר 1895,עלו למקום ראשוני המתיישבים והתיישבו בבית המיסיון. נקבע שמתוך שישים המשפחות שנרשמו בבולגריה יעלו בשלב ראשון שתים עשרה משפחות, כמניין שנים עשר השבטים. לאחר מספר שנים שונה שם המושבה להר-טוב הדומה בצליל לשם הערבי ערטוף.תנאי המחיה היו קשים ביותר והשלטון הטורקי ניסה לסלק את המתיישבים. המשפחות הצטופפו בבית המיסיון, חיו בעיקר בחצר המשותפת ודיברו לדינו. הם חיו במעין קומונה והתחתנו ביניהם. כמעט ולא היה קשר עם שאר היישוב. החקלאות הייתה דלה והם התפרנסו מייצור גבינות מחלב צאן, עצירת שמן אזוב (זעתר), ייבוש פרחים לייצוא ועוד.בשנת 1910 חלה התפתחות מפתיעה בהר-טוב. הנדבן יצחק גולדברג קנה שליש מאדמת המקום והקים חווה חקלאית. הכסף שנתקבל יועד לקניית חלקם של המשפחות שנשארו בבולגריה. החווה גם סיפקה מקומות עבודה למתיישבים. בעזרת הלוואה מיק"א, פותחו אמצעי ייצור נוספים כמו טחנת קמח, בית בד וכבשני סיד. לאחר 25 שנות מגורים בבית המיסיון הוחל בבניית בתים והמושבה התבססה מבחינה כלכלית. נבנו בית כנסת ומרפאה ונסלל כביש משער הגיא. כן הוקמה מחצבה שהתפתחה אחר כך למחצבת שמשון.במאורעותתרפ"ט התפתחות המושבה נקטעה בחטף.עד אז היה היחס עם הערבים המקומיים תקין, והמושבה לא הייתה מאורגנת להגנה. בלילה נודע כי ערביי הכפר דיר אבאן הסמוך (כיום נמצא במקומו המושב מחסיה) מתכוננים להתקפה. התושבים התרכזו בבית אבן אחד. הערבים תקפו ושרפו את חוות גולדברג. ניסיונות הערבים להתקרב לבניין נהדפו. עם בוקר הוחלט לפנות את המושבה. במסע מהיר הלכו התושבים לתחנת הרכבת הסמוכה והתבצרו בה. כאשר הגיעה הרכבת מירושלים עלו עליה וראו דרך החלונות את מושבתם עולה באש.

15. בית הרצל אנדרטת "עבודה והגנה" לזכרו של אפרים צ'יזיק / הפסלת בתיה לישנסקי חולדה בשנת 1909 הוקמה בחולדה חווה חקלאית לנטיעת עצי זית ובמקום נבנה בית מינהלה מפואר,בית הרצל,לזכרו של בנימין זאב הרצל.שנותיה הראשונות של החווה היו רצופות כשלונות חקלאיים וחברתיים,ואלה היו לרועץ בהתפתחותה.במהלך שנות העשרים התגוררו במקום קבוצות חלוצים אחדות לצורכי הכשרת חקלאית,קודם שעברו להתיישבות קבע.ערב מאורעות תרפ"ט כללה החווה את חצר המשק,שהיתה תחומה ממערב,ממזרח ומצפון בחומת אבן ששימשה גם קיר לאחדים מבינייני המשק.במרכז החצר שמידותיה 70 מ' X 60 מ' לערך,היה שטח פתוח.הצלע הדרומית היתה מגודרת בגדר עץ ובה פתח צר שהוביל לבית הרצל.בימי מאורעות תרפ"ט התגוררו בחולדה כעשרים תושבים.ביום ה-23.8.1929 הגיע חבר מן הקבוצה למטה ה"הגנה" בת"א וביקש עזרה לנקודה המבודדת.מפקדת ה"הגנה" שלחה למקום את יעקב אברמזון,איש "השומר" לשעבר ואת אפרים צ'יזיק שמונה לסגנו.השניים הגיעו לחולדה בשבת והחלו לארגן את המתיישבים להגנת המקום. לרשותם עמדו שנים עשר רובים ושאריות מן הנשק של הגדוד העברי.ביום שני יצאו אפרים וחבר נוסף,גלילי,רכובים על סוסים לאסוף שני אנשי תגבורת מתחנת הרכבת בוואדי סאראר.בדרך ראו התקהלויות של ערבים מכפרי האזור.שני החברים לא היו ברכבת וצ'יזיק וגלילי שבו לחולדה.סמוך לחווה הותקפו ביריות,והמוני ערבים נהרו מכל עבר לחולדה.כאשר נכנס צ'יזיק לחצר,פקד לאחוז בכלי הנשק והקרב החל.הלוחמים ניסו להגן על החצר אך ההמונים הקיפו אותם והציתו את הגורן.צ'יזיק פקד לסגת אל בית הרצל.המעבר בין החצר אל הבית,היה בשטח חשוף.צ'יזיק ניהל את הנסיגה וסייע ללוחמים לעבור את הקטע החשוף בזחילה,אך הוא עצמו,שהיה אחרון הנסוגים,נפגע.חברים נשאו אותו לבית ושם מת מפצעיו.החל מצור על הבית.המגינים השיבו אש.בשעה 01:00 הגיעו הבריטים ודרשו מהמגינים להתפנות כיוון שאין ביכולתם להגן עליהם. הלוחמים נאלצו להתפנות.חולדה ניטשה,נבזזה ונהרסה,ומבני החווה והיער עלו בלהבות.על מות הגיבורים של צ'יזיק העיבה פרשיית פינוי הלוחמים ונטישת הגופה.על אף מחאתם נאלצו המגינים להתפנות בידיים ריקות.גופתו של צ'יזיק עטופה בסדין הונחה ליד המשוריין הבריטי למניעת התעללות.לאחר כחמישה ימים והשתדלויות רבות ניתן לחנה וברוך צ'יזיק,אחותו ואחיו של אפרים,לקבור את הגופה במקום.אפרים צ'יזיק היה אח לשרה צ'יזיק גיבורת תל חי.

16. חברון הקהילה היהודית בחברון, המסורתית והשלווה, הייתה רחוקה מכל עימות או סכסוך לאומי. מאות אנשי הקהילה קיימו יחסי ידידות עם הערבים, שהתבטאו בשלום, שכנות טובה, עזרה הדדית, מסחר ועוד. רק מעטים יכלו לראות כי מבעד למעטה השלום - מבעבעת אש ההסתה והשנאה הערבית; רצף החיים היהודי בחברון נקטע באירוע מזוויע באכזריותו - "פרעות תרפ"ט".הפרעות החלו ביום ששי, י"ז באב תרפ"ט (23 באוג' 1929), בשעות אחה"צ. במסגדים הושמעו נאומי הסתה, והמוני פורעים החלו לזרום לכיוון בתי היהודים, ולהתקיף באבנים ובאלות כל יהודי שנקרה בדרכם, כולל את הרב הישיש יעקב יוסף סלונים, שהיה בדרכו למושל הבריטי להזעיק עזרה. יחסה של המשטרה הבריטית היה מחפיר ועוין: ליהודים לא הוענקה למעשה כל הגנה. מפקד המשטרה הבריטית, מייג'ור ריימונד קאפיראטה, אף התבטא בגסות כלפי משלחת ראשי הקהילה היהודית שבאו להתחנן להגנה. הוא הורה להם, בנוקשות, להסתגר בבתיהם ולא לצאת מהם. בזאת נחרץ גורלם של יהודים רבים שבתיהם הפכו למלכודת-מוות מול המוני רוצחים ערבים, שהתנפלו עליהם והרגום בעינויים קשים.ההרוג הראשון היה שמואל רוזנהולץ, תלמיד בישיבה, שנרצח ביום ששי אחה"צ. ליהודים שפנו לבקש הגנה, הורו הבריטים להכלא בבתיהם. אחוזי אימה, נכלאו היהודים בבתיהם בליל שבת, וציפו לבאות.למחרת, בשבת, י"ח אב תרפ"ט, התחולל טבח נורא ומזויע. אלפי ערבים נאספו, מצוידים בסכינים, גרזנים, קלשונים וכל הבא ליד והחלו בהתנפלות שיטתית על בתי היהודים. היהודים, מסוגרים בבתיהם, הפכו לטרף קל לאספסוף משתולל וצמא דם. הפורעים לא חסו על איש, ורצחו בעינויים נוראים כל יהודי אליו יכלו להגיע. הם פרצו לבית הרב הזקן, חכם יוסף קאשטיל (קסטל), הרגוהו באכזריות, ושרפו את הבית.הרב חנוך חסון, רב הקהילה הספרדית, נרצח עם כל משפחתו. בן ציון גרשון, הרוקח במרפאת "בית הדסה" שהגיש עזרה רבה לחולים - יהודים וערבים, נהרג בעינויים, לאחר שביתו נאנסה לעיניו ע"י עשרות פורעים. ידי אשתו נקטעו, והיא מתה ביסורים. מאות פורעים הסתערו על ביתו של אליעזר דן סלונים, שהיה מנהל בנק אפ"ק וחבר מועצת העיריה. לבית זה נמלטו יהודים רבים, שקיוו למצוא בו מחסה, אך לשווא. הפורעים חדרו לבית, התנפלו על היהודים שהיו בו, והרגום במיתה משונה, תוך שהם קוטעים, מרטשים, דוקרים ומענים כל יהודי שמצאו. כל משפחתו של אליעזר דן סלונים, אשתו, בנו, חותנו - הרב אברהם אורלנסקי, רבה של זכרון יעקב, ואשתו, נטבחו. נשאר בחיים רק בנו הקטן, שלמה, בן השנה: פצוע וטבול בדם, הוא שכב מתחת לגוויות בני משפחתו, וכך ניצל. מנהל בית ספר "תל נורדוי" בתל אביב, הסופר חיים אליעזר דובניקוב ואשתו, שבאו עם ילדיהם לחופשה בחברון, נרצחו בעינויים; ילדיהם, בן שמונה ובת שתים עשרה, הסתתרו בארון סמוך, ושמעו לידם את רצח הוריהם. הרב צבי דרבקין נחתך בפגיונות, מעיו נשפכו. בצלאל ליזרובסקי וביתו דבורה בת החמש, נשחטו. אליהו אבושדיד ובנו יצחק נרצחו לעיני האח הצעיר, יהודה בן התשע.הטבח המשיך והתעצם. הרוצחים עברו מבית לבית, אחוזי טירוף רצחני, וטובחים באכזריות מפלצתית את שכניהם ומכריהם היהודים, שביקשו רחמים בזעקות, בכי, ותחינות; אלו נענו בקריאות "אללה אכבר - אטבח אל יאהוד!" והנפת סכין. בין אלפי הרוצחים, היו גם בודדים מבין הערבים שהגנו על שכניהם היהודים והיצילום; השאר, כולל ערבים שהיו בני בית אצל יהודי המקום, עינו ואנסו ללא רחם, זקנים, תינוקות, נשים וילדים. זעקות אימה מלאו את הרחובות, ודם ונוצות כיסו אותם. האופה נח אימרמן נשרף למוות, כשהרוצחים הכניסהו בכח לתוך תנור האפיה.לאחר מספר שעות של פרעות דמים, בהן עמדו השוטרים הבריטים מנגד כשיהודים נשחטים מול עיניהם, נשמעו יריות באויר: מפקד המשטרה הבריטי, ששני אחים יהודים: אליהו-דב וישראל- אריה חייכל נרצחו ליד המקום בו רכב על סוסו, חשש שעומדים להתנפל גם עליו. הוא הזעיק את חבריו, ואלו ירו באויר. הפורעים החלו במנוסה, והפרעות הופסקו.היהודים ששרדו החלו לצאת ממחבואיהם, המומים מגודל הזוועה. הם הצטוו ע"י הבריטים להתאסף בבית המשטרה. למקום זה הובאו גם הפצועים, מרוטשים ומעונים, אך לא הייתה כמעט כל אפשרות להעניק להם טיפול רפואי, לאחר שהמרפאה ב"בית הדסה" הושמדה כליל. באותו יום נטבחו 59 יהודים: עוד שמונה מתו מפצעיהם מאוחר יותר. הבריטים הורו ליהודים לערוך לחללים לוויה מזורזת, עוד באותו לילה, כשמנין יהודים בלבד מורשה להצטרף ולומר "קדיש". הקדושים נקברו בקבר-אחים, בארבע שורות ארוכות. קבר נוסף נכרה לחלקי האברים הקטועים, לעפר, לבגדים ולחפצים ספוגי הדם שהוצאו מבתי היהודים. לאחר שלשה ימים החליטו הבריטים לחסל את הישוב היהודי בחברון. היהודים הועלו למשאיות שהובילו אותם לירושלים. כל רכושם ובתיהם של היהודים נפלו טרף לידי המרצחים והפורעים.כך, בהתקפת טרור מזוויעה ואכזרית של אספסוף רצחני ערבי, ובשיתוף פעולה של הממשלה הבריטית, שהשלימה את מלאכת הגירוש, נכחדה הקהילה היהודית בחברון – הקהילה היהודית העתיקה ביותר בארץ.

17. אורי צבי גרינברג טרם מאורעות תרפ"ט עָנוּ וְגָמְרוּ – וְשָבוּ לִבְסוֹף לְיָם הַתַּלְמוּד וְהֵחֵלוּ לִשְׂחוֹת בְּנִגוּן כֵּקדֶם...וַאֲנִי עַל הַחוֹף רוֹאָם: שׂוֹחִים...וְדוֹלְקִים הֵם מְאד. אֶמֶשׁ כִּסַּתְנִי כַּיָּם תַּרְדֵּמָה וְהָיִיתִי אוֹרֵחַ בִּישִׁיבַת סְלוֹבּוֹדְקִי. לוֹמְדִים בְּנִיגּוּן...וְאָמַרְתִּי: זֶה אוֹת,כִּי טוֹבָה הִיא חֶבְרוֹן וְהַישִיבָה בָּהּ נָעֵמָה. מַה שְּׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם? שְׁאֵלוּנִי בִמְתִיבְתָּא, בִּירוּשָׁלַיִם,אַחַי,הֲשִׁיבוֹתִי,עַצֶּבֶת. אוֹמְרִים,כִּי מָחָר לא תִסַּע הָרַכֶּבֶת. מִתְכּוֹנְנִים הָעַרְבִים לַעֲלוֹת מִכְּפָר לִפְתָּא. מַה פֵּשֶׁר דּוֹלְקִים הַשׂוֹחִים לְפִתְאוֹם? אֵין סִירַת הַצָלָה אַף אַחַת בְּיָם אֵשׁ. יְשִׁיבַת סְלוֹבּוֹדְקִי תּוֹקַעַת מִתְּהוֹם יָד אַחַת דְּמוּמָה וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ חָמֵשׁ... וְאַתֶּם בְּחֶבְרוֹן וּשְׁכֵנֵיכֶם הָאֵלֶה? – עָנוּנִי: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם,אֵין חֲשָׁשׁ. יְרוּשָׁלַיִם תָּמִיד מְהַסֶּסֶת...אֵין פֶּלֶא, תָּמִיד הִיא רוֹאָה אֶת הַגֵּץ וְהַקַשׁ...

19. חברון תצפית מ"בית מנחם" בשכונת "אדמות ישי" מקום בית הרב סלונים מקום בית א.ד. סלונים ככר השוטר מקום מלון "אשל אברהם" חרת אל שייח' ג'בל ג'עברי -בסיס משמר הגבול- הבית המקושת ניבנה על חלקה שבה היה ביתו של א.ד. סלונים.כאן ניטבחו 20 יהודים מתוך 70, שהתכנסו למקום שנחשב כבית הבטוח ביותר. מבנה ממלוכי עם הצריח הטיפוסי מלון "אשל אברהם" היה קיים עד 1987.במלון התארחו גדולי ישראל וביניהם הרב קוק זצ"ל ואחד העם.

20. נירצחי תרפ"ט מקום ישיבת סלובודקה קניון משטרת חברון מוסקוביה גבעת אבו סנינא חולשת על מרחבי העיר חברון.מכאן ירו על יהודי העיר במשך למעלה משנה ונירצחה התינוקת שלהבת פס הי"ד.מאז הוסב שמה של הגבעה ל"גבעת שלהבת".במרומי הגבעה הוקם מוצב צבאי להבטיח את שלום היהודים בעיר. למשטרת חברון הובאו שבויי גוש עציון בתש"ח עד להעברתם לירדן.המקום שימש כבניין הממשל הצבאי של צה"ל ב- 1967.לכאן הועברו מתנחלי חברון עד קום קרית ארבע.הבנין המקורי פוצץ ע"י צה"ל,מאחר שהיה מוקד לפעילות חבלנית. מערת המכפלה חברון הערבית המתפתחת בית העלמין של היישוב היהודי המתחדש.משמאל,בית העלמין הישן ללא ציוני קבר. חרת אל יהוד / הרובע היהודי המתחדש הכנסייה ניבנתה ע"י הרוסים במאה ה- 19.עפ"י המסורת הנוצרית,המקום הוא "אלוני ממרא"

21. על השביל הצר העולה אל בית הקברות היהודי,צועדת לאיטה שורת אנשים שחוחים,כשהם נושאים על כתפיהם,בתוך מיטות המתים,את גופות הקדושים.פנס מאיר באור קלוש את הדרך הזרועה אבנים.שוטרים בריטים צועדים סביב כשרוביהם בידיהם.ערבים חופרים חמישה קברים ארוכים.כשהגיעה השיירה עם גופות הקדושים,פתחו הערבים בשירה...השוטרים היסו את השרים.עייפים ומדוכאים,מטמינים את הנירצחים בקבר האחים הגדול."יתגדל ויתקדש שמיה רבא"...המלווים עוזבים ויורדים העירה.רק מניין מלווים.מניין אחד בלבד שהתירה המשטרה. בית העלמין בחברון הרוגי תרפ"ט

22. נחום גוטמן קיץ תרפ"ט

23. בתרפ"ט חולל בית הכנסת וציודו נהרס וניבזז.בשנת תש"ג [1942] ביקר במקום האדריכל יעקב פינקרפלד.על אף ההרס והעזובה,ראה בדמיונו את השלמות הארכיטקטונית של ביתה"כ ורשם את תכניות המיבנה.בתקופת השלטון הירדני,נהרס הרובע היהודי ועל חורבות ביתה"כ מצא את מקומו דיר עיזים.רק לקראת ראש השנה תשל"ז [1976],נחשף האולם המרכזי של ביתה"כ.תכניתו של האדריכל יעקב פינקרפלד התגלתה כמדוייקת לחלוטין. בית חסון בית הדסה בית רומנו רחוב השוהדא / רחוב דוד המלך הכניסה לרובע היהודי בית הכנסת אברהם אבינו בית הכנסת אברהם אבינו תמונת אינטרנט מערת המכפלה כאן,בבית רומנו,בו שכנה באותה עת המשטרה הבריטית,התלקטו קבוצות הניצולים ששרדו מסופת הדמים.רק כאן הבינו הפליטים את גודל האסון אשר ניחת עליהם.

24. סיור מאורגן ב- 1936 / עומדים על בריכת המים בית הכנסת הזמני בית אחד המתיישבים בריכת המים הבריטית מגדל עדר העלייה לקרקע התאפשרה בזכות האגודה "זכרון דוד" שרכשה שטח של 4000 ד' בין בית לחם לחברון על מנת לייסד נקודה יישובית קטנה,לפי שעה,במחצית הדרך בין ירושלים לחברון. ראשוני המתיישבים הגיעו למקום בשבוע של כ"ח טבת תרפ"ז [1926],הקימו צריפים והחלו בהכשרת קרקע לנטיעות.הצריפים הוקמו ליד בריכת המים הבריטית,סמוך למבנה משטרה קטן...המתיישבים היו יהודים חרדים,שהיו אמורים להתקין לעצמם גינות ירק,לטעת כרמים,לבנות מחלבות ולייסד משק רב גוני אשר יביא את תוצרתו לירושלים.תנאי החיים היו קשים למדי.מרבית היושבים מצאו פרנסתם בירושלים ומיעוטן של המשפחות התפרנסו מגידול עדר צאן והכשרת שטח קטן למטע וכרם.הוקמה ישיבת "אוהל רחל" וכ-7 תלמידים ממאה שערים למדו במקום .מכלל התכניות של יוזמי הרעיון יצא לפועל מעט מזעיר.המתיישבים סבלו בחורף הקשה וחלקם עזבו לאחר חודשים ספורים.רק מיעוט נשאר ביישוב עד אב תרפ"ט,עת פרוץ המאורעות.ביום ששי בצהריים (י"ז אב) נודע לתושבים כי החלו פרעות בירושלים.אותו זמן היו ביישוב 7 נפשות: 2 נשים ו- 5 גברים.כולם נכנסו וסגרו את הדלתות ומבעד לחלונות ראו שערבים מתכוננים להתנפל עליהם.מכאן ברחו למינזר הרוסי הסמוך ובשבת בערב,נוכח הסכנה,נסעו לבית אומר שם שהו עד לפינוי לחברון ע"י המשטרה הבריטית ומשם לירושלים.המושבה "מגדל עדר" נחרבה ונשדדה.

25. בית הבטחון שהוקם לאחר מאורעות תרפ"ט בכספי "קרן העזרה" של העם היהודי פסל ברונזה של דוד פולוס,המציג את רחל אמנו מגוננת על ילדיה הקטנים. רמת רחל הקיבוץ רמת רחל הוקם בשנת 1926 על ידי עולים מליטא ומרוסיה, כולם חברי גדוד העבודה על שם טרומפלדור.השם שנבחר לקיבוץ מתייחס לקירבת הקיבוץ לבית לחם, שם קבורה רחל אמנו. עמנואל בר-חיים ממייסדי הקבוץ כותב: "ביום שעלינו להתיישבות קיבלנו מ"חברת הכשרת היישוב" במתנה אוהל גדול למדי.החברה רכשה את השטח [80 דונם] במחיר 50 לא"י הדונם.האדמות הגובלות איתנו היו שייכות לפלחים של בית צפפה ולא נתקלנו בהתנגדות מצד השכנים בעיבוד האדמה.עם רבים מאנשי צור באהר הסמוכה,היתה לנו הכרות אישית ומגעים בעבודות משותפות. נטינו את האוהל בראש הגבעה,כאשר בינינו ובין תלפיות היה שטח ריק.עדיין לא היה כביש ולא היה טלפון וחשמל,והעיקר – לא היה מים.עבודתינו הראשונה היתה הכנת אבנים לבניין בית הילדים.היו לנו 2 רובים ו- 3 אקדחים והם היו טמונים באוהל.עד מהרה הועמדנו במיבחן,שבו עשוי היה להיקבע מעמדנו בסביבה המבודדת הזאת".בחצות ליל שבת 23.8.1929 ניפתחה התקפת יריות מבית לחם ומצור באהר.מן היריות נהרג פנחס וולמן.עקב דלות הציוד,הוחלט להשיב אש מכל הכלים כדי להרשים את הערבים. לאחר שהשתרר שקט,נוצלה שעת הכושר לצאת חיים מהמקום,לאחר שאזלה כל התחמושת. בשורה עורפית יצאו אנשי רמת רחל לכוון תלפיות והגיעו בשלום לבית ששהו בו החברות והילדים,שפונו קודם לכן. הקיבוץ חרב ונשרף כליל על ידי פורעים ערבים יושבי הכפרים הסמוכים.

26. בית ש"י עגנון ...בלילה שהחריבו הערביים את דירתי נדרתי שאם יצילני השם מידי אויבי ואחיה אבנה לי בית בירושלים בשכונה זו שביקשו הערביים להחריבה.ובחמלת השם עלי הצילני מיד שוסינו והשאיר אותי ואת אשתי וילדי לחיים בירושלים וקיימתי את נדרי ובניתי לי בית,אף עשיתי לי גן ונטעתי בו עץ וישבתי עם אשתי וילדי כחפץ צורנו יוצרנו...ואף על פי שצרות רבות ורעות עברו על ראשנו קיבלתי הכל בעין יפה ולא התאוננתי.אדרבא על כל צרה וצרה אמרתי יפה ישיבת ארץ ישראל מישיבת חוצה לארץ,שארץ ישראל נתנה בנו כח לעמוד על נפשנו... אוטובוס ראשון בתלפיות 1925 מתוך הסיפור "הסימן" בכרך "האש והעצים" בית עגנון מיד לאחר בנייתו ב- 1933 מפגש הרחובות "קורא הדורות" ו"עין גדי" 1925 שכונת תלפיות הרעיון להקים שכונה מדרום לירושלים עלה כבר בשנת 1912,כשאנשי בנק אפ"ק ביקשו לייסד שכונה עבור פקידיהם בירושלים.פעולות הבנייה התעכבו בשל פרוץ מלחה"ע הראשונה.רק ב- 1921 החלה בניית הבתים הראשונים.השכונה תוכננה כדגם שכונות הגנים,עם מערך סימטרי של כבישים וציר מרכזי להולכי רגל,שבקצותיו מבנה ציבורי וגינה ציבורית.בתיה של השכונה היו בני קומה אחת עם גגות רעפים.לאורך השנים הייתה תלפיות פרבר מרוחק,המבודד מלב העיר ע"י השכונות הערביות בקעה וטלביה,וכן ע"י המושבה הגרמנית.אישים מפורסמים שהתגוררו בתלפיות היו: אריה לייב יפה,אליעזר בן יהודה,אָבֵּל פַּן,יוסף קלוזנר וש"י עגנון. במאורעות תרפ"ט הותקפה תלפיות.ביום שישי החלו הערבים לירות מכל עבר תוך נסיון לחדור לשכונה.הבריטים ירו באוויר מדי פעם,ולמרות זאת פרצו המתנפלים לבית מר קורנברג ושדדהו.משה ברנדיס נורה ונהרג.בשעה 03:30,עפ"י דרישת המשטרה,עזבו התושבים את שכונתם.הערבים שדדו 18 בתים ומה שלא יכלו לשדוד,שברו לרסיסים והשחיתו.

27. משתתפי הסיור בחצר בית עגנון,עם סיום הסיור באתרי מאורעות תרפ"ט

28. אורי איתיאל בבחינת עני ממעש,באתי להעלות את מאורעות תרפ"ט ממחוזות הנשייה ולהניח אבן קטנה,כמינהג האבלים,על אבן דרך זנוחה בתקומת העם בארץ ישראל.נער הייתי וגם זקנתי ואיני זוכר קינה על הפּרעות כמו גם הלל על גבורת היחידים,לא תאניה ואניה,לא "יזכור" ולא שירת תוגה.החלשים,הזקנים,הנשים והילדים,ששוספו בפגיונות הישמעאלים – קול דמיהם זועקים אלינו.תינוק נתלש מחיק אביו ואף שביקש רחמים על בנו,ניקרו את עיני העולל טרם שנידקר בחרב המרצחים.היסוּפו מן הארץ הנגאלת גם צדיק ותלמיד חכם,גם המביא מזור ליהודים וישמעאלים יחדיו,גם ילדה וילד שלא חטאו,יונק ואיש שיבה,גם עובד האדמה ומחונן עפרה של ארץ ישראל – ואיש לא יינקה? ואולי גזירה היא של "הסתר פנים"?.ואולי לא זכרנו את ת"ח ות"ט? ואיך נשכחו פרעות קישינב? האם נשכחו מאורעות תרפ"א? באחת מאיגרותיו כתב הרמב"ם,שחרב הבית בגלל שחכמי אותו דור לא למדו מלחמה וכיבוש ארצות.ואנו, שיצאנו מן הגלות ונטשנו את תחום המושב, נסיר את החרפה ושוב לא נכוף ראש ונזכור כי בני המכבים אנו ולומדי מורשת בר כוכבא.

29. מדריך: עופר רגב מדריך: אריה רוטנברג מצגת: אורי איתיאל מקורות: ביס"ש כ.עציון – גינת טידי בהדרכת א. רוטנברג "מאורעות תרפ"ט" – רחבעם זאבי אטלס כרטא "תולדות ההגנה" "ההגנה בירושלים" ספר חברון – עודד אבישר ברקע: "למען אחי ורעי" לחן: ר' שלמה קרליבך חליליות: אליעזר רוזנפלד