ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

1. ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל עריכה: איילת קורץ ואיציק שוויקי ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

2. מ-11 באוקטובר עד 26 בנובמבר 1898, ערך קיסר גרמניה וילהלם השני עם אשתו, אוגוסטה ויקטוריה, מסע שעבר בערים קונסטנטינופול, חיפה, יפו, ירושלים וביירות, שהשתייכו אז כולן לאימפריה העות'מאנית. מטרתו המוצהרת של המסע הייתה חנוכתה של כנסיית הגואל בעיר העתיקה של ירושלים. וילהלם ראה במסעו עלייה לרגל ובו עצמו עולה רגל כמגשים את שאיפותיהם של אביו וסבו. וילהלם השני ביקש גם לחזק את יציבותו של השלטון העות'מאני, שנחלש בעקבות המשבר בבלקן בשנים 1878-1877, לתמוך במעמדה של הנצרות, ובמיוחד של הכנסייה הפרוטסטנטית, וכן לעודד את המתיישבים הנוצרים והיהודים בארץ ישראל. הקיסר ואשתו, אוגוסטה ויקטוריה, ב-1898 הקיסר וילהלם השני ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

3. ההכנות בארץ בכלל ובירושלים בפרט היו נרחבות ועמדו בסימן מודרניזציה וניקיון בממדים שהארץ לא ידעה כמותם במשך כל תקופת השלטון העות'מאני עד אותה עת. ההיערכות החלה כבר בראשית קיץ 1898 (דוד ילין מציין י"ט בסיוון תרנ"ח). הובאו מרכבות חדשות וסוסים מקונסטנטינופול (איסטנבול) . נמתח קו טלגרף מירושלים ליריחו, כדי לשמור על קשר רציף עם אירופה, אך מפני שהקיסר לא הגיע ליריחו נותר הקו ללא שימוש. בנוסף נמתח קו טלגרף הישר אל אוהלו של הקיסר, שהוקם במחנה מגודר בשדה ברחוב הנביאים (במקום שבו ניצב כיום בית הספר אורט). מבט-על על המחנה של הקיסר בירושלים ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

4. הציפייה לביקור הקיסר בארץ עוררה התרגשות רבה. בין יפו וחיפה ניטש מאבק היכן ינחתו הקיסר, רעייתו והפמליה. הטמפלרים, נתיני גרמניה, טענו שצעדו הראשון של הקיסר חייב להיות על אדמה גרמנית. הם פנו לשלטונות הטורקיים וביקשו לבנות מזח בחיפה. לאחר מסע השתדלות רב ניתן הכסף והחלה עבודת הבנייה. עקב מגבלה מלידה שהייתה לקיסר בזרועו, היה צורך שהסירה שתשיט את הקיסר ורעייתו תוכל להיקשר בדיוק בגובה המתאים.‏ בנוסף הוכשרה הדרך בין חיפה ליפו למעבר מרכבות סוסים. המזח בחיפה ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

5. השינוי המרכזי בירושלים היה סגירת החפיר למעבר מרכבה ליד שער יפו. בנוסף הורחבו דרכים על הר ציון, הר הזיתים ובדרך לבית לחם, תוך הריסת בתים במקרה הצורך, כדי לאפשר את מעבר המרכבה הקיסרית. רחובות העיר נוקו, ובמיוחד הוסרו תוספות בנייה בדרך היורדת משער יפו. פקידי עיריית ירושלים ("הרשות") אכפו על תושבי השכונות לנקות בעצמם תִלי אשפה שהצטברו במשך עשרות שנים ולגדר חצרות ופרצות. נערכו שיפוצים נרחבים בשוקי העיר ובפרט שופץ שוק הכותנה, שדרך שערו נכנס הקיסר להר הבית. גם על הר הבית עצמו נערכו שיפוצים ונפתחו פתחי תאורה מיוחדים בכיפת הסלע. מערכות אספקת המים לירושלים שופרו ושופצו לקראת הביקור, דבר שלא נעשה במאות השנים שקדמו לביקור. לפני פריצת החומה (הצילום מ- 1890) לאחר פריצת החומה (הצילום מ-1910) ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

6. אורחים רבים, בהם בנימין זאב הרצל, הגיעו לירושלים לקראת הביקור. למעלה מ-3,000 אורחים הזמינו מקום מבעוד מועד, ובעלי בתי המלון הקימו אוהלים בחצרותיהם כיוון שהמקום לא הספיק לכל הבאים. בעלי בתים שביתם היה סמוך לרחובות שבהם עתידה הייתה לעבור התהלוכה הקיסרית השכירו מקומות צפייה על גגות הבתים ועל המרפסות. במקביל הועלתה רמת הביטחון, ולפי דיווחו של דוד ילין, ה"רשות" גם אסרה כלבים נובחים ברחובות העיר כדי שלא תוטרד שלוות נפשו של הקיסר. מימין לשמאל: בודנהיימר, שנירר, דוד וולפסון, הרצל, זיידנר מימין לשמאל: שנירר, דוד וולפסון, הרצל, בודנהיימר מימין לשמאל (בכובעים הלבנים): הרצל, דוד וולפסון, דור שוב, שנירר, בודנהיימר, זיידנר מימין לשמאל: זיידנר, שנירר, הרצל, דוד וולפסון, בודנהיימר ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

7. כל העדות והלאומים סייעו לממשל לקשט את הדרכים והרחובות ובמיוחד את חלקת השדה (ברחוב הנביאים) שעליה עתיד היה לקום מחנה הקיסר ופמלייתו. אחד מהקישוטים היה שערי כבוד ניידים שהוקמו על ידי העדות השונות. שער היהודים, שהיה הגדול ביותר והמקושט ביותר מבין שערי הכבוד, הוקם סמוך לבית הספר כי"ח ברחוב יפו, במקום שבו עומד כיום מרכז כלל. בתוך השער הוקמה מצד אחד סוכה ובה ספרי תורה, ומן הצד השני בימת כבוד שעליה יועדו לשבת הרבנים הראשיים ר' יעקב שאול אלישרור' שמואל סלנט וכן רבה הראשי של חברון הר' אליהו מני. בנוסף ישבו בסוכה ראשי הציבור היהודי ונכבדיו: יוסף נבון ביי, נסים בכר, יואל משה סלומון, ישראל דב פרומקין, יהושע ילין ועוד. ברכות מאת הקהילה היהודית בירושלים שער היהודים ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

8. ביום הגעת הקיסר לחיפה הוכרז יום שבתון בעיר. עם הגעת אונייתו של הקיסר, היאכטה הקיסרית "הוהנצולרן", עלו עליה הקונסול הגרמני בביירות, פרידריך קלר, סגן הקונסול הגרמני בחיפה, ופקידים טורקיים. לאחר מכן ירד הקיסר במזח שנבנה למענו סמוך למושבה הגרמנית והתקיים טקס רב משתתפים. לאחר מכן נלקחו הקיסר ופמלייתו למרומי הכרמל לתצפית על המושבה‏‏. במקום התצפית, על אדמות שנרכשו על ידי הטמפלרים כחלק משכונת כרמלהיים, נבנה אובליסק, ותושבי המושבה ציינו במקום זה מדי שנה את ה"קייזרפסט". ירידת הקיסר בחיפה תזמורת טורקית במזח חיפה ספינה גרמנית בנמל חיפה ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

9. ביום חמישי אחר הצהריים, י"א בחשוון תרנ"ט, 27 באוקטובר 1898 , הגיעו הקיסר ורעייתו ליפו ולנו במלון במושבה הטמפלרית בעיר. בגלל גודלה של הפמליה, התאכסנו האורחים בשני מלונות הפאר שבמושבה: מלון "דו-פארק" (כיום: "בית עמנואל"), בו התארחו הקיסר ורעייתו ובמלון "ירושלים" הסמוך. ביום שישי יצאה שיירת המרכבות לכיוון ירושלים, ועצרה לביקור קצר בבית הספר החקלאי היהודי מקווה ישראל. שם גם נפגש הקיסר בפעם השנייה פגישה קצרה עם הרצל (הפגישה הראשונה התקיימה בקונסטנטינופול). עם לילה נטה מחנה הקיסר את אוהליו בשדה באזור שער הגיא. בשבת עם שחר יצאה השיירה לעלות לירושלים, תוך שהיא עוברת דרך הכפר אבו גוש, שתושביו הכינו עבור הקיסר תצוגת פעלולים על גב סוסים ("פנטזיה"). הקיסר עם קבוצה מחוץ לירושלים ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

10. ביקורו של הקיסר בירושלים נמשך שבוע ימים. הביקורים נערכו בצניעות יחסית מצִדו של הקיסר, ללא פמליה גדולה ושומרי ראש, אלא בגלוי על גבי סוס או מרכבה קלה ופתוחה. ביום שבת, י"ג בחשוון, 29 באוקטובר, בשעה 11:00 נכנסה שיירת הקיסר בשערי ירושלים. הקיסר נכנס לשערי מחנהו לשם מנוחה והכנה לתהלוכה הטקסית שנערכה בשעה 15:00. ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

11. מחנה הקיסר ברחוב הנביאים ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

12. השיירה נעה ממחנה הקיסר ברחוב הנביאים מערבה, דרך הקונסוליה הגרמנית, עד לפניה לרחוב יפו (כיכר הדוידקה של היום), ומשם דרך "שער היהודים" ולאורך רחוב יפו המקושט עד שער יפו ודרכו אל כנסיית הקבר. בשעה 18:00 חזר הקיסר לקבלת פנים עם בכירים בממשל המקומי ובכירי הקהילה הגרמנית בארץ ישראל, שנערכה בקונסוליה הגרמנית. ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

13. ביום ראשון נסע הקיסר לבית לחם על מנת לחנוך את בית היתומים הגרמני שם. בדרך עבר דרך המושבה הגרמנית, שקיבלה אותו בדגלים ובמשמר כבוד שהוצב לאורך הדרך. אחר הצהריים עלו הקיסר ורעייתו להר הזיתים לתפילה בגן כנסיית העלייה הרוסית; התפילה הוקדשה לאוגוסטה ויקטוריה, ובמעמד זה גם הובטח לה שייבנה בסמוך בית החולים אוגוסטה ויקטוריה על שמה (בית החולים נחנך ב-1910). המושבה הגרמנית בהכנה לקבלת פני הקיסר הקיסר בשער בית היתומים שנלר ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

14. ביום שני בבוקר נחנכה כנסיית הגואל ברוב עם ובטקס דתי. אחר הצהריים נחנכה על הר ציון כנסיית דור מציון. בלילה נערכה במחנה הקיסר חגיגה שבה נורו לשמי הלילה של ירושלים זיקוקין די נור ונכבדים מכל הדתות עוטרו באותות כבוד של האימפריה. ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

15. ביום שלישי תוכנן במקור לביקור ביריחו, אך בשל החום הכבד הביקור בוטל ונערכו תחת זאת ביקורים של הקיסר ורעייתו, ביחד ובנפרד, במוסדות חינוך ודת גרמניים. הקיסר ביקר בבית היתומים שנלר לבנים, ורעייתו בטליתא קומי, מוסד שנועד לנערות. עם ערב ביקרו השניים בהר הבית, שם נערכה לכבודם קבלת פנים מטעם המוסלמים. אשת הקיסר מקבלת מתנות מתלמידות במסיבת גן הקיסר ואשתו בכיפת הסלע ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

16. ביום רביעי ביקר הזוג הקיסרי במוריסטן שבלב הרובע הנוצרי ובעירייה שם חילק כיבודים לקאדי ולמופתי של ירושלים. אוגוסטה ויקטוריה ביקרה בבית החולים לילדים מריאנשטיפט בראשות הד"ר מקס סנדרצקי ובבית הספר לנערות. מאורע חשוב אחר (מנקודת מבט ציונית) שאירע בצהרי אותו יום ד' 2 בנובמבר הוא ראיון קצר נוסף של הרצל אצל הקיסר במחנהו בירושלים‏‏.‏ הקיסר ומשמר הכבוד הטורקי הקיסר ואשתו עם הצבא הטורקי בקברי המלכים הקיסר ואשתו מתיירים הקיסר עובר ליד משמר הכבוד הטורקי ביציאה מהמחנה ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

17. ביום חמישי נערכה תפילה חגיגית בכנסיית הגואל, והחלו ההכנות לפירוק מחנה האוהלים. ביום שישי, בשעה 8:30 נשמעו 21 יריות תותח מעל מגדל דוד ושיירת הקיסר יצאה לכיוון תחנת הרכבת, כאשר משני צִדי דרכה ניצבו פרשים בדואים וצ'רקסים ומקהלת ילדים ערבים נושאי דגלים קראו "ג'וק יאשא!" (בטורקית: יחי!). הקיסר ירד ברכבת חזרה ליפו וביקורו בירושלים תם. ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

18. התצלום המפורסם ביותר מביקור הקיסר בארץ ישראל הוא תצלום פגישתו עם הרצל, אשר נערכה בעת ביקור הקיסר במקוה ישראל. מי שהתבקש לצלם את האירוע היה דוד וולפסון, שלא היה צלם במקצועו, שהתרגש מגודל המעמד ולא הצליח לקלוט בתמונה אחת גם את הקיסר וגם את הרצל. התמונה שקיבל הייתה של הקיסר יושב על סוס לבן ומביט לעבר קצה רגלו של הרצל; הרצל עצמו לא נמצא בתמונה. עם פיתוח התצלום התגלתה התקלה, ולכן הוחלט להשתמש בטכניקת הפוטומונטז' על מנת ליצור תמונה טובה יותר. לטובת העניין נלקח הרצל ליפו, וצולם על גג אחד הבתים שם, כשהוא מחזיק את כובעו בידו (במעין מחוות כבוד). וולפסון חיבר את שתי התמונות על ידי "שתילת" תמונתו של הרצל בתמונה המקורית, העברת הקיסר אל הסוס השחור שהיה מאחוריו, ומחיקת הסוס הלבן כליל. התמונה המעובדת היא התמונה שפורסמה מאוחר יותר כהנצחת המאורע החגיגי. ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל

19. מקורות מאגר המועצה לשימור אתרים "צילומי ירושלים הראשונים: העיר החדשה" אלי שילר ויקיפדיה ספריית הקונגרס מוזיקה: קונצרט 1 "הברנדנבורגיים" מאת יוהאן סבסטיאן באך ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל