חינוך בע"מ

1. חינוך בע"מ מדיניות הפרטת החינוך של מדינת ישראל האם למקבלי ההחלטות יש אינטרס לפגוע ברמת החינוך של ילדינו?

2. מדיניות החינוך – סיכום: הכוח לקבוע את מדיניות החינוך ניתן בידי דברת ושות' – אנשי עסקים מולטי-מיליונרים, ראשי/משקיעי חברות לשירותי חינוך פרטיים. מטרת מדיניות החינוך שהם מובילים היא להכניס כסף לכיסם, על ידי הפיכת החינוך ברמה שהיכרנו עד היום (לא שהיא כל כך טובה) למוצר קשה יותר להשגה, לעשירים בלבד, באמצעות קיצוצים במימון שירותי חינוך (מורים, שיעורי העשרה, סיורים וכו') הניתנים על-ידי המדינה. כלומר, לאלה שממונים על קביעת מדיניות החינוך יש אינטרס לפגוע ברמת החינוך הניתן לציבור בכדי להגדיל את הביקוש לשירותי החינוך הפרטיים שהם מוכרים, ולכן הם מובילים בכוונה מדיניות חינוך שמטרתה לפגוע ברמת החינוך : מורים מפוטרים ויום הלימודים מוארך בכדי לאלץ את מנהלי בתי הספר לרכוש שירותי חינוך פרטיים מדברת ושות'; דברת ושות' גם השיגו גישה ישירה לאלה שיהיה בידיהם הכוח לרכוש שירותי חינוך פרטיים - מנהלי מוסדות החינוך; חברות מסחריות יציעו יותר ויותר שירתי חינוך ומערכי שיעור שערוכים לפי צרכיהם הכלכליים; המרכז הארצי החדש למדידדות והערכה יפרסם את ההישגים הנמוכים של בתי הספר, כך ייווצרו בתי ספר בעלי שם טוב וכאלה בעלי שם רע - בכדי שיותר הורים יעדיפו את בתי הספר שמציעים שירותי חינוך פרטיים; איזורי הרישום נפתחים, בכדי לאפשר יצירת בתי ספר עבור הורים שמעוניינים בקבלת יותר שירותי חינוך פרטיים לילדיהם (ההורים העשירים). כך יעמיק הפער הכלכלי-חברתי;יש לזכור, שכשחברה פרטית מוכרת שירות, האינטרס שלה הוא לתת כמה שפחות ולקבל כמה שיותר כסף עבור השירות, ולכן רמת החינוך תרד, גם במקומות שיצליחו לסחוט כסף מההורים. האינטרס של קיצוץ בשירותי החינוך שהמדינה מספקת משותף לשלטון, לדברת ושות' (שמוכרים שירותי חינוך פרטיים) ולמעסיקים הגדולים, המעוניינים להשתמש במוסדות החינוך ככלי שיווקי. • אז מהו דוח דוברת? • פיטורי אלפי מורים והרעה בתנאי העבודה של הנותרים - העסקה דרך חברות כוח אדם בחוזים אישיים ("שיפור מעמד המורה") • 2. הגדלת השתתפות ההורים במימון – חינוך לעשירים בלבד ("בית הספר יוכל ליצור מקורות הכנסה נוספים") • 3. הפרטה – העברת הכסף, האחריות לניהול בתי הספר ואספקת שירותי החינוך ממוסדות המדינה למוסדות פרטיים אינטרסנטיים • ושיווק אגרסיבי של גורמים מסחריים תוך בתי הספר ("לבית הספר תהיה עצמאות בבחירת ספקי השירותים")

3. מהי מדיניות החינוך שטובה לציבור? • השקעה במערכת החינוך וצמצום הפער הכלכלי-חברתי: סגירת איזורי הרישום והגדלת תקציב החינוך והתקציב לתחזוקת מבנים ותנאי לימוד נאותים (למשל: מזגנים בכיתות), במיוחד באיזורים העניים יותר, בכדי לבטל את התלות של מוסדות החינוך במקורות מימון חיצוניים (הורים, עמותות, רשויות מקומיות, חברות מסחריות). • מניעת מסחריות בחינוך: ניתוק מערכת החינוך משיקולים אינטרסנטיים פרטיים - איסור על שימוש במוסדות החינוך לצרכי פרסום ושיווק. • הגדלת מספר המורים (במיוחד במקרה של הוספת שעות לימודים) בכדי להקטין את מספר התלמידים בכיתה. • העלאת שכר המורים, שיפור תנאי העסקתם וחיזוק ארגוני המורים. • הכנסה של מידע חשוב וביקורת לבתי הספר. • השכלה גבוהה לכולם: שיפור תנאי הלימודים באוניברסיטאות, הורדת שכר הלימוד, הגדלת השקיפות של ניהול התקציב, והוצאת התקציב והניהול מידי אנשי עסקים אינטרסנטים. • קבלת החלטות בתחום החינוך על ידי האנשים נטולי האינטרסים שמעורבים במערכת החינוך: תלמידים, מורים, הורים וסטודנטים "מדיניות החינוך, כפי שהיא מוגדרת בחוק, היא בעלת השפעה על ליבם ומוחם של ילדים באופן שהוא כנראה בלתי הפיך" (Brown v. Topeka Board of Education, 1954, p. 494)

4. מי קובע את מדיניות החינוך של ישראל? בכנס של התאחדות התעשיינים הוכרז על הקמת "כוח משימה לאומי" לרפורמה במערכת החינוך: ועדת דברת. ראשי ועדת דברת, כלומר מי שמונו לקבוע את מדיניות החינוך ומי שפעלו לקדם את יישום המדיניות הזו, אינם אנשי החינוך, המורים, ההורים והתלמידים המעורבים במערכת החינוך - אלא אנשי עסקים מולטי-מיליונרים, שמשקיעים מכספם בשירותי חינוךפרטיים (תחת חזות של פרויקטים חברתיים), והפוליטיקאים, הביורוקרטים, הכלכלנים והמשפטנים שמקורבים אליהם: איש חינוך – התפטר מתפקידו בטענה שהתייחסו אליו כחותמת גומי לרצון אנשי העסקים משפטן, עוסק בפן המשפטי של החינוך IVN/מט"ח עומד בראש רשת שירותי חינוך דתית ביורוקרטית: עובדת משרד החינוך ביורוקטרטית: מנהלת אגף החינוך בעיריית חולון משפטנית קרן רשי IVN פוליטיקאי: מנהל אגף החינוך בעיריית עפולהוחבר מרכז הליכוד עומד בראש רשת שירותי חינוך דתית כלכלנית כלכלן לאחר תפקידה בוועדה מונתה לראש הקתדרה לחינוך יהודי באונ' ת"א והעניקה פרס לדברת פוליטיקאי: מראשי מפלגת "דגל התורה" וראש עיריית בני-ברק פוליטיקאי ומשפטן

5. ראשי ומקדמי תוכנית דברת - ראשי/משקיעי חברות לשירותי חינוך פרטיים: "רשת הון סיכוי" (IVN) – דברת ושות', מיליונרים ישראלים ואמריקאים, ראשי חברות היי-טק"הקרן החדשה לישראל" - מיליונרים ישראלים ואמריקאים "קרן סקאטא-רשי" – משפחת לוון (מולטי-מיליונרים צרפתים) "קרן הנדיב" (כולל מט"ח) – קרן משפחת רוטשילד (מבעלי וראשי האוניברסיטה הפתוחה) "מט"ח" (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) – חלק מ"קרן הנדיב". אחד מראשיה הוא שלמה דברת "קרן קרב" (C.R.B) – קרן צ'ארלס ברונפמן (מולטי-מיליונר ישראלי-אמריקאי) "רשת חינוך ישראלי" (ח"י) – המולטי-מיליונרים דב לאוטמן, משפחת פישמן ואחרים דברת יושב במועצת המנהלים של מט"ח ((CET IVN

6. המלצות ועדת דברת נקבעו עוד לפני הקמת הועדה, על ידי האינטרסנטים. מטרת הוועדה היתה ליצור מראית עין של דיון בהשתתפות אנשי חינוך. אנשי חינוך שהוזמנו להשתתף בדיוני הוועדה, התפטרו בזעם מתפקידם כשהבינו שהמסקנות קבועות מראש ומצפים מהם רק לאשר אותן, להוות חותמת גומי.

7. נתונים, סקרים והמלצות של אנשי מקצוע שהיו בידי ועדת דברת ולא תאמו את ההמלצות הכתובות מראש - פשוט לא נלקחו בחשבון. מכיוון שהציבור תומך בחינוך ציבורי ולא בהפרטת החינוך, הסבירו ראשי החינוך וועדת דברת שגם הם בעד חינוך ציבורי - ופשוט הגדירו מחדש את משמעות המושג "חינוך ציבורי": מה שנחשב בעיניי הציבור כחינוך ציבורי נקרא בפיהם "חינוך ממלכתי", ומה שנחשב כחינוך מופרט נקרא בפיהם "חינוך ציבורי", כלומר כזה שבו מעורבים - בנוסף למדינה - גם גורמים פרטיים. כשמנהלי בתי הספר איימו שלא יישמו את דוח דברת בבתי הספר כי בכתיבת הדוח לא היו מעורבים אנשי חינוך ויישומו יפגע ברמת החינוך - ניסו אנשי משרד החינוך לשחד אותם

8. דברת החליט: כל מנהל בי"ס צריך לעבור הכשרה בחברה של דברת לאחרונה אישרו ראשי משרד החינוך והאוצר את הקמתו של "המכון הישראלי למנהיגות בית ספרית". הקרנות IVN ו"יד הנדיב" (דברת מעורב בשתיהן) יקבלו 30 מיליון שקל בשנה בכדי לנהלו. המכון מהווה הפרטה של המרכז הממלכתי להכשרת עובדי הוראה בכירים, שנסגר לפי דרישת ראשי הקרנות. כל מנהל יעבור הכשרה במכון החדש, שיכשיר אותו בניהול בית הספר כתאגיד, וכל תוכנית להשלתמות מנהלים באוניברסיטה תצטרך לקבל אישור של הקרנות.

9. הגדלת המסחריות בחינוך הקרנות יכשירו את המנהלים לנהל את מוסד החינוך כתאגיד מסחרי למטרות רווח: לקבל כספים מחברות בתמורה לשיווק מוצריהן בתוך ובאמצעות מוסדות החינוך.

10. כלומר, מנהלי בתי הספר יוכשרו על ידי הקרנות שמוכרות שירותי חינוך פרטיים, ויקבלו לידיהם את הסמכות לחבור עם חברות פרטיות ולרכוש שירותי חינוך פרטיים: דוח ועדת דברת, המלצה 2.8: "לבית-הספר תהיה עצמאות בבחירת ספקי השירותים הן בתחומים הפדגוגיים והן בתחומים המינהלים והמשקיים, בכפוף לכללי מינהל תקין. לדוגמה, מנהל בית-ספר יקבע אלו גורמים יפעלו במסגרת יום הלימודים במתן תוכניות העשרה, סדנאות, חוגים וכדומה... בית-הספר יוכל ליצור מקורות הכנסה נוספים." דוח ועדת דברת, המלצה 2.9: "כל עובדי ההוראה, המינהל והמשק בבית-הספר יהיו כפופים ניהולית למנהל בית-הספר. למנהל, בשיתוף הצוות הניהולי, תהיה סמכות לקבל מורים ועובדים לעבודה בבית-הספר." פתיחת בית הספר בפני חברות פרטיות היא הגדלת המסחריות בחינוך – יותר ויותר חברות פרטיות יעבירו את מערכי הלימוד/שיווק שלהן, בהתאם לצרכיהן הכלכליים (ולא בהתאם לצרכי התלמידים)

11. מדיניות החינוך: שיווק במסווה של חינוך כבר לפני כמה שנים משרד החינוך הפקיד את נושא החינוך לתזונה נכונה ובריאות (פרויקט "תפור עליי") בידי חברת השיווק "פרולוג" – נציגתן של חברות מזון, תרופות וקוסמטיקה כמו "יוניליוור", "טבע", "שטראוס", "פרומדיקו" ואחרות. "פרולוג" היא נושאת הדגל של "השיווק החברתי" (שיווק במסווה של פעילות חברתית). לתלמידים מסופק מידע על "תזונה נכונה" ו"חינוך מיני" כשהוא ערוך לפי צרכי תעשיות המזון וההיגיינה, ומשרדי החינוך והבריאות אף משמשים כמשרדי יחסי ציבור לחברות המסחריות. דוח דברת מציע לעודד את מדיניות הכנסת אנשי השיווק ותוכניות הלימוד (השיווק) של חברות מסחריות לבתי הספר. (הודעה לעיתונות שהוציא משרד החינוך)

12. מדיניות החינוך: הפרטת מינהל החינוך העירוני ועדת דברת מציעה להפריט את מינהלי החינוך העירוניים ולהקים "מינהלי חינוך איזוריים" (מח"א) - תאגידים שבראשם לא עומדים נציגי ציבור אלא אנשי עסקים, שימונו במכרז לתקופה של 10 שנים לפחות. המח"א יפעל כתאגיד כלכלי סגור, ותהיה לו שליטה מלאה על התקשרות חוזית עם שירותי חינוך פרטיים לצורך העסקת מנהלים, מורים וכו'. המח"א הוא הגוף שיאשר כניסת חברות מסחריות ועמותות למוסדות החינוך. לקרנות והחברות המציעות שירותי חינוך פרטיים יהיה קל יותר להיכנס למוסדות החינוך שיהיו בשליטת תאגיד כמו מח"א במקום בשליטת מינהל החינוך העירוני או משרד החינוך, ויותר מכך: הקרנות תוכלנה להשיג את השליטה במח"אים ולעמוד בראשם. מתוך דוח ועדת דברת: "מינהלי החינוך האזוריים ימנו ממונים על מוסדות החינוך, שיהיו אחראים לניהול הפדגוגי של המוסדות. מינהל החינוך האזורי, בהתייעצות עם הנהלת בית-הספר, מוסמך להחליט על התקשרות בהסכם עם רשת חינוך בעלת רישיון, הפועלת ללא מטרת רווח, לשם ניהול בית-ספר או מספר בתי-ספר. תוסדר פעילותם במערכת החינוך של ארגוני המגזר השלישי ושל גופים מקצועיים חיצוניים המסייעים לבתי-הספר... מנהלים יועסקו בחוזי העסקה אישיים על-ידי מינהל החינוך האזורי, אשר יהיה בעל הסמכות למנות ולפטר מנהלים של בתי-ספר. קבלתם לעבודה ופיטוריהם של מנהלים שיועסקו על-ידי עמותות ורשתות של בתי-ספר שהוגדרו כבתי-ספר ציבוריים ייעשו באישור מינהל החינוך האזורי... הסכם ארוך טווח (10 שנים לפחות) בין מינהל החינוך האזורי, הרשות או הרשויות המקומיות ומשרד החינוך.... מוסדות החינוך יהיו כפופים למינהל החינוך האזורי בלבד, אשר יקיים פיקוח, בקרה והערכה על המשאבים, על התהליכים ועל התוצרים של עבודת מוסדות החינוך שבתחומו.... תפקידו של המח"א לשאת באחריות לכוח האדם שיפעל בבתי-הספר בתחום החינוך הבלתי פורמלי, ובכלל זה איתור, הכשרה ושיבוץ מדריכים ואנשי חינוך בפעילויות השונות... משרד החינוך יקבע קריטריונים וכללים להפעלה של רשת החינוך ויעניק רישוי לעומדים בהם.... לבית-ספר שינוהל על-ידי רשת חינוך ימונה ועד מנהל, שיורכב מנציגי הרשת ומנציגי מינהל החינוך האזורי, כפי שייקבע בהסכם ההתקשרות. בסמכותו של הוועד המנהל למנות את מנהל בית-הספר ולהחליט על הפסקת העסקתו."

13. מדיניות החינוך בעניין יום לימודים ארוך ושבוע מקוצר – עוד כסף לקרנות הפרטיות, פחות כסף להורים ולמערכת החינוך ועדת דברת ממליצה לעבור ליום לימודים ארוך ולהפסיק את הלימודים בימי שישי, בטענה שזה יחסוך בהוצאות. למעשה, ההורים ומערכת החינוך ישלמו לחברות פרטיות שיעסיקו את הילדים הקטנים בימי שישי 300 מיליון שקל נוספים - 120 מיליון שקל מעבר לחיסכון המשוער של 180 מיליון שקל (כסף שילך ישירות לכיסם של דברת ושות'. לכך אפשר להוסיף את הסכום שירוויחו הקרנות מהארכת יום הלימודים).

14. "יום לימודים ארוך" – עוד סחיטת כסף מהמדינה: מכירת מזון וארוניות במסגרת יום הלימודים הארוך יסופקו לילדים ארוחות צהרים ("מפעל ההזנה"). שוויו של הזיכיון לפרויקט הזה, עליו מתמודדות "קרן קרב" (באמצעות חברת "מרמנט") ו"קרן סקאטא-רשי", הוא כ-1.5 מיליארד שקל. מעבר ליום לימודים ארוך הוא גם אינטרס של גורמים פרטיים חזקים נוספים, כמו למשל החברות המשווקות לוקרים (ארוניות). עירית לבנה, הממונה על הקשר בין מוסדות חינוך וגורמים מסחריים במשרד החינוך, מסבירה שלמשרד החינוך אין יכולת לממן את הלוקרים, והמימון יפול (שוב) על ההורים (אלה שיש להם).

15. מדיניות החינוך – קיצוצים גדולים בתקציב החינוך תקציב החינוך מקוצץ החל משנות ה-80, דבר המחייב את בתי הספר להסתמך על תשלומי הורים ומקורות הכנסה אחרים. רק בשנתיים האחרונות קוצץ תקציב החינוך 15 פעמים, בכשלושה מיליארד שקל, וקיצוץ נוסף מתוכנן ל-2006. תקציב שעות התקן קוצץ ב-12% מאז 2001, ותקציב הפיתוח והחידוש של מבנים קוצץ בחצי מאז 2001, למרות מצבם הרעוע של מבנים במוסדות חינוך. דברת ושות', היועצים הכלכליים של משרד האוצר, מעוניינים בקיצוץ בתקציב החינוך, בכדי להפוך את מוסדות החינוך לתלויים בשירותי החינוך הפרטיים שהם מציעים. לכן, הם טוענים שתקציב החינוך גבוה מידי. טיעוני אנשי האוצר: 1. ההוצאה על חינוך בישראל גבוהה בהשוואה למדינות אחרות. [אולם, בישראל יש יותר צעירים יחסית למדינות אלה, ולכן למעשה ההוצאה לילד היא נמוכה יחסית למדינות אחרות.] 2. תלמידי ישראל מפגרים בהישגיהם לעומת תלמידי מדינות אחרות, שבהן ההוצאה על חינוך נמוכה יותר, ולכן אם אפשר לקבל את אותן תוצאות במחיר נמוך יותר, למה לשלם יותר? [זה פשוט טיעון מטופש]

16. מדיניות החינוך – הגדלת הפער הכלכלי-חברתי בישראל כ60% מבני הנוער אינם זוכים בתעודת בגרות המקנה אפשרות כניסה לאוניברסיטה. שיעור האשכנזים גבוה מזה של המזרחים, שיעור הזכאים היהודים גבוה מזה של הערבים, שיעור תלמידי איזור המרכז גבוה מהשיעור במחוזות הדרום והצפון. • מקורות מימון בתי הספר: • המדינה • ההורים • גיוס באמצעות עמותות • השכרת מבנים של בתי הספר • הרשות המקומית (מכספי הארנונה) • חברות פרטיות (בתמורה לפרסום המוצרים בבתי הספר) קיצוצי המדינה בתקציב החינוך וקריאתה לבתי הספר "למצוא מקורות מימון אחרים" (כולל חברות פרטיות), מגדילים את התלות של בתי הספר בכספי ההורים והסביבה, וגורמים לכך שבתי הספר שמספקים חינוך ברמה טובה יותר הם באיזורים שבהם לרשות המקומית, להורים ולתושבים יש יותר כסף ושיש בהם יותר חברות גדולות - בתי הספר באיזורים העשירים יותר, במיוחד במרכז. החלטת ועדת דברת לפתוח את איזורי הרישום ולאפשר למנהלים למיין את התלמידים (לפי גודל הארנק של ההורים, למשל), לאפשר להורים לבחור את בית הספר ולפרסם את הישגי בתי הספר, תביא להווצרות בתי ספר עם שם טוב לעשירים ובתי ספר עם שם רע לעניים. המורים הטובים והתלמידים ה"חזקים" והעשירים יעדיפו את בתי הספר בעלי השם הטוב יותר. ועדת דברת גם ממליצה לתת תוספת תקציבית דווקא לבתי הספר החזקים, בעלי ההישגים הגבוהים יותר, במקום לחזק את החלשים.

17. מדיניות החינוך: פיטורים ופגיעה בתנאי השכר של המורים ועדת דברת ממליצה להגדיל את מספר שעות הלימוד אך יחד עם זאת ממליצה לפטר, בתור התחלה, 14,000 מורים (כ-10% מהמורים). המורים יוחלפו במדריכים לא מוסמכים שיועסקו ע"י "קרן קרב" באמצעות חברות כוח-האדם "מנפאואר" ו"מרמנת" - בתנאים גרועים וללא איגוד מקצועי שיגן עליהם. השיקולים לפיטורים הם כלכליים ולא חינוכיים או חברתיים: מורים רבים המעוניינים להמשיך וללמד נזרקים בכוח, ואילו מורים שחוקים שרוצים לפרוש מוחזקים בכוח. מעניין, שלבנת איימה, שתפטר אלפי מורים אם ארגוני המורים יתנגדו ליישום תוכנית דברת (הכוללת את פיטורי אלפי המורים). ועדת דברת מציעה גם פגיעה נוספת בתנאי השכר והעבודה של המורים: ביטול גמול אם וגמול השתלמות, יותר שעות עבודה ועוד. "הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק, ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן - שבירת העבודה המאורגנת בישראל" (אורי יוגב, הממונה הפורש על אגף התקציבים באוצר,"הארץ", 5.5.04)

18. הרשות להתנגחות במורים ולהגדלת הפערים משרד החינוך, בהתאם להמלצות ועדת דברת, החליט על הקמת "רשות ארצית למדידה והערכה" (ראמ"ה) להערכת הישגי בתי הספר, התלמידים והמורים, ופרסומם. מדובר, למעשה, בהפרטה של "המרכז הארצי לבחינות והערכה". ארבעה אנשי חינוך שהיו חברים ב'תת-הוועדה למדידה והערכה' התפטרו מהועדה בטענה שהמסקנות הונחתו עליהם מראש על ידי האינטרסנטים. למעשה, מטרת הרשות היא להוות כלי ניגוח במורים, בכדי להצדיק את הפגיעה בתנאי עבודתם ואת פיטוריהם והחלפתם בעובדי "קרן קרב" ובאמצעי למידה ממוחשבים - בהתאם לאינטרסים של ראשי הקרנות הפרטיות: דברת ושות' מושקעים בחברות הייטק (שירותי מיחשוב ואינטרנט), ויש להם אינטרס חזק במיחשוב בתי הספר. לראש "הרשות למדידה והערכה" מונתה מיכל בלר, העוסקת בלימוד באמצעות האינטרנט ומיחשוב מוסדות לימוד, וקשורה לחברות העוסקות בתחום זה.

19. מדיניות החינוך: השכלה גבוהה לעשירים בלבד המדינה קיצצה בשנים האחרונות כ20% בתקציב ההשכלה הגבוהה, והודיעה לאוניברסיטאות שתקצץ 50% בתקציב לאוניברסיטה שלא תציג "תוכנית הבראה" (קיצוצים) ותעמיד בראשה איש עסקים שימונה על ידי משרד האוצר, דוגמת דב לאוטמן (שקיבל לידיו את תקציב אוניברסיטת ת"א). האוניברסיטאות, שהינן גופים ציבוריים, מתנהלות כגופים פרטיים: באמצעות הכסף שהאוניברסיטאות מקבלות מהמדינה ומהסטודנטים, אנשי העסקים שבראשן מקימים תאגידים, פותחים תיקי השקעות, לוקחים הלוואות ונכנסים לגרעונות ענק, ותוך כדי כך מפטרים ומקצצים בשכר הסגל, מגדילים את מספר התלמידים בכיתות, סוגרים חוגים "לא רווחיים", מפסיקים את המימון לספרים לספריות, מקצצים במלגות, מעלים את שכר הלימוד, מורידים את התקן לסטודנטים מן המניין ומעלים את התקן לתלמידי-חוץ - כאלה שיש להם ציונים נמוכים יותר ולא עברו את מבחני הכניסה אך מוכנים לשלם יותר - ולמעשה הופכים את האוניברסיטאות למכללות פרטיות לעשירים בלבד: הסטודנטים העניים, בעיקר מהפריפריה, הם אלה ש"מקוצצים מהרשימות", באופן ישיר או עקיף, כי אינם יכולים לעמוד בשכר הלימוד ובקניית הספרים ושאר הציוד. הקיצוצים הם במשרות הסגל והסגל הזוטר (והרעה משמעותית בתנאי העסקתם של האחרונים), כלומר פגיעה במקבלי המשכורות הנמוכות יותר.

20. הקבוצה היחידה המקיימת קמפיין תמיכה ביישום מסקנות דוח דברת (קמפיין עתיר תקציבים, הכולל שלטי חוצות, באנרים, מדבקות, פלאיירים וכו') היא קבוצת "אזרחים למען רפורמה בחינוך" הידועה גם כ"משמר החינוך" - פרויקט של "ח"י - רשת חינוך ישראלי" - חברה לשירותי חינוך פרטיים, שבין משקיעיה נמצאים משפחת פישמן ודב לאוטמן.

21. "פורום הארגונים למאבק באבטלה", קואליציה של 40 ארגונים לצדק חברתי המרוכזים על ידי ארגון "שתי"ל", מצהיר שהוא מנהל מאבק נגד יישום דוח ועדת דברת והרפורמה בחינוך. אולם, קולו של הפורום הזה לא ממש נשמע, והוא לא ממש עושה משהו. למעשה, "שתי"ל" היא הזרוע המבצעת של "הקרן החדשה לישראל", שהקמפיין העיקרי שלה הוא "רשת הון סיכון" בשיתוף עם דברת ושות'... (עובדת הקרן החדשה לישראל) - (ראשי ועדת דברת) האם יתכן ש"פורום הארגונים למאבק באבטלה" ינהל קמפיין אמיתי נגד רפורמת דברת?

22. נספח: הידרדרות החינוך - ממש כמו באמריקה דוח דברת מבוסס על המודל האמריקאי: מאחורי דוח דברת עומדים אנשי עסקים ישראלי-אמריקאים, וההשראה לדוח דברת היא שיטת הבחינות והסטנדרטים של חוק החינוך הפדרלי האמריקאית No Child Left Behind, שיצרה מערכת חינוך ביזורית המעבירה את האחריות לחינוך מהמדינה לקהילות המקומיות, ומצביעה על כשלונם של בתי הספר הציבוריים בערים, על מנת לגרום לכך שהם יופרטו.  חלה הדרדרות רבה ברמת החינוך, מצב בתי הספר והספריות בארה"ב בחמש עשרה השנים האחרונות, מאז התחזקה בה מגמה דומה לזו שעליה ממליץ דברת, כלומר מאז שהשלטון החליט להפסיק להשקיע בבתי הספר ולתת לבתי ספר להשיג את המימון מההורים או מאינטרסנטים פרטיים. כיום, כ 15% מהאמריקאים אינם יודעים קרוא וכתוב; האמריקאי הממוצע מבלה 99 שעות בשנה בקריאת ספר – לעומת 1,460 שעות בצפייה בטלוויה; רק 11% קוראים עיתונים. בבתי הספר הציבוריים הכיתות צפופות, התקרות דולפות והמורים מיואשים. ברבע מבתי הספר הללו לומדים עם ספרים משנות השמונים; המורים מואשמים ע"י הפוליטיקאים במצב החינוך, ומקצצים בשכרם עד כדי כך שמורים רבים נאלצים לפרוש והמערכת החינוך נאלצת לגייס מורים מעשרות מדינות מחוץ לארה"ב. רוב המורים שמגוייסים להחליף את המורים הפורשים הם בלתי מוסמכים; שנת הלימודים נפתחת באלפי בתי ספר ללא מנהל; ברבע מבתי הספר הציבוריים בארה"ב הבניינים במצב לקוי. בוושינגטון, עיר הבירה, נדחתה פתיחת שנת הלימודים בשלושה שבועות, מאחר שנמצא שכשליש מבתי הספר אינם בטיחותיים; בכ10% מבתי הספר הציבוריים עומדים שיעורי ההרשמה על יותר מ25% מעל קיבולת המבנים. שיעורים מתקיימים במסדרונות, בחוץ, באולם הספורט, בקפיטריה, אפילו במחסני השרתים. בכמעט 15% מבתי הספר בניו-יורק אין שרת במשרה מלאה, מה שמאלץ את המורים לנקות בעצמם ואת התלמידים להסתדר בלי נייר טואלט; ג'ונתן קוזול, שפועל לטובת ילדים מעוטי יכולת, מציין כי ספריות בבתי הספר "הן עדיין החלון המובהק ביותר לעולם של סיפוקים ופיתויים לא-מסחריים שילדים בשכונות עניות יכירו אי-פעם." בעולם של מידע המשתנה במהירות חשובה מאוד יכולת המחקר וניווט המידע, ובזאת חשיבותן של הספריות. הספריות בבתי הספר הציבוריים בארה"ב נסגרות בהמונן או מוזנחות, עקב הקיצוץ בתקציבן ע"י נשיאי ארה"ב (אימו של בוש עומדת בראש קרן לאוריינות (ידיעת קרוא וכתוב) במשפחה, מה שלא הפריע לבוש לקצץ 19% מתקציב הספריות - שבוע לאחר שאישתו השיקה קמפיין ארצי למען הספריות). תיאור של ספריה ממוצעת, ע"פ ה"אדיוקיישן וויק": "אפילו הספרים הטובים ביותר הינם מיושנים, מרופטים ודהויים. הגרועים ביותר – רבים מהם במצב התפוררות מתקדם – מלוכלכים ומעופשים, ומשאירים שאריות של עובש על הידיים והבגדים. השולחנות והכיסאות ישנים, לא מתאימים, או שבורים. אין מחשב אחד לרפואה... עובדות ותיאוריות שעבר זמנן וסטריאוטיפים פוגעניים מזנקים מבין דפיהם המוסמכים של אינציקלופדיות וביוגרפיות, ספרים עבי-כרס של ספרות בדיונית ולא בדיוני. בין הכרכים המונכים על המדפים לא יצליחו התלמידים לאחר מידע מדוייק על איידס או כל מחלה אחרת בת-זמננו, על חקר הירח והמאדים, או על חמשת הנשיאים האחרונים של ארה"ב."

23. נספח: התמסחרות החינוך - ממש כמו באמריקה אז הפוליטיקאים באמריקה מזניחים את החינוך, אבל יש קבוצה אחת באמריקה שמקדישה תשומת לב רבה לשאלה איזה מן תלמידים יגדלו שם וייכנסו לעולם המבוגרים: לבעלי התאגידים בארה"ב יש אינטרס מאוד גדול בהשפעה על תודעת הנוער. בני-עשרה לבדם מוציאים יותר מ-150 מיליארד דולר בשנה בארה"ב. ע"פ נתוני המרכז לניתוח המסחריות בחינוך (CACE), מאז 1990 היתה בארה"ב: • עלייה של 248% במימונן של תוכניות ופעילויות בית ספריות ע"י תאגידים • (בתמורה למימון, מאפשרים בתי הספר לתאגיד לקשור את שמו באירועים); • עלייה של 1,384% בהסכמי השיווק הבלעדיים שנחתמו בין בתי ספר לבין • יצרני משקאות קלים; • עלייה של 539% בהקצאת החללים בבית הספר (לוחות תוצאות, גגות, • קירות וספרי לימוד) למטרות פרסום והצגת סמלים מסחריים של תאגידים; • עלייה של 1,890% ב"מתן חסות" לחומר לימודי ע"י חברות מסחריות; • ועלייה של 139% בתחום השיווק האלקטרוני (כזה שבו החברה מספקת • לבתי ספר תוכנות או ציוד תמורת הזכות לפרסם את מוצריה); דוגמאות: במסגרת תוכנית "מכסים לחינוך" בתי-ספר לוחצים על תלמידים לקנות את מוצרי "ג'נרל מילס", כי על כל מכסה של מוצר נושא לוגו שבית הספר מעביר לחברה הוא מקבל עשרה סנט, ויכול לקבל עד 10,000 דולר; חברת הדלק "אקסון-מוביל" העבירה מערכי שיעור על חיי הבר המשגשגים במיצר הנסיך ויליאם, אתר האסון האקולוגי שנגרם בשל דליפת דלק מהמיכלית של חברת "אקסון-מוביל"; תלמיד שלבש חולת "פפסי" ב"יום קוקה-קולה" הושעה מבית הספר.

24. מדיניות המדינה בנושא החינוך, כמו בנושאים אחרים, היא מדיניות שטובה למקורבי השלטון ולא מדיניות שטובה לציבור. זוהי מדיניות שפוגעת במורים, בתלמידים, בהורים ובסטודנטים, ומגבירה את הפער הכלכלי-חברתי. זו מדיניות שנותנת לאלה שיש להם אינטרס כלכלי בהמשך הפגיעה בציבור (במקרה הזה, פגיעה ברמת החינוך הציבורי) את הכוח לקבוע את המדיניות. לפי ועדת דברת, העלייה בעוני והקיצוצים בשירותים לציבור מהווים הזדמנות כלכלית מצויינת...

25. אלה שאנחנו סומכים עליהם שיפעלו בשבילנו ממומנים ונשלטים בידי בעלי אינטרסים המנוגדים לשלנו. למאבק למען שינוי מדיניות החינוך ודמוקרטיזציה של החינוך (ולפעילות בנושאים אחרים): "תנועת חיים" – קבוצת פעילות למען זכויות אדם, מעורבות חברתית, דמוקרטיה, מלחמה בעוני, צדק חברתי, בריאות הציבור וקירוב לבבות. טלפקס: 03-5347515 נייד: 052-8573190 meshanim@walla.comwww.meshanim.com למצגות נוספות למצגות נוספות