זבל ירוק גידול "זבל ירוק" (או "גידולי כיסוי") - צמחים ממשפחות הדגנים, הקטניות והשפתניים במטרה:

1. זבל ירוקגידול "זבל ירוק" (או "גידולי כיסוי") - צמחים ממשפחות הדגנים, הקטניות והשפתניים במטרה: לשמור על מבנה הקרקע להעשיר את זמינות המינרלים בקרקע ( הוספת חנקן ! ) להגן על השכבה העליונה של הקרקע מרוחות,סחף וקרינת שמש. למנוע גדילה של עשב בר לא רצוי. מזון לבעלי חיים – חלופת מזון במקום הירקות הגדלים בגינה. חיפוי השבילים בגינה. דחיה בעזרת ריח,של בעלי חיים מזיקים. (בעזרת:סרפד,תורמוס,קמומיל) הגנה ביולוגית – שינוי הגידול ימנע התפתחות של אוכלוסיית מזיקים.

2. גידולי "זבל ירוק" למיניהם יוצנעו באדמה לפני שלב הפריחה ע"י הפיכת האדמה ביחד עם הגידול עצמו. • חשוב: לא לתת לצמחים להגיע לשלב הפריחה וייצור הזרעים החדשים כיוון שבשלבים אילו דורשים הצמחים מינרלים וחומרי מזון רבים אחרים מהאדמה בה הם גדלים ובכך מדללים את מאגר המזון עבור הגידול הבא אחריהם. • ל"זבל הירוק" לוקח זמן של חודש להתפרק למינרלים זמינים המשמשים מזון עבור הצמחים שנשתול במקומו. • שמירה על לחות בקרקע בזמן הפירוק של ה"זבל הירוק" תאיץ את תהליך הפירוק. • צמחים ממשפחת הקטניות מספקים סוכר לפטריה מסוג ריזוביום החיה בשורשיהם ובתמורה מקבלים חנקן, בכך מעשירים הם את האדמה בה הם גדלים. • ניתן לגדלם במקביל לגידולי הירקות ולא להצניעם באדמה ביחד עם שאר גידולי ה"זבל הירוק".

3. דוגמאות לגידולי "זבל ירוק"

4. סחף קרקע חיפוי קרקע ברסק גזם נמצא כפתרון יעיל וסביבתי במניעת נגר וסחף למשך שלושה חורפים עוקבים לפחות, משלב פיזורו בשדה. רסק הגזם מנע נגר וסחף בקרקעות בעלות תכולה שונה של חומר אורגני (מ-0.2% ל-2.7%) ובשימושי קרקע שונים (כגון שטחים חשופים במטע בעלי שיפוע מתון של כ-4%, ובסוללת עפר בעלת שיפוע חד של כ-45%). רסק הגזם מנע הרס תלכידים והיווצרות קרום ממכות טיפות הגשם, • הקטין את מהירות זרימת הנגר, לכד חלקיקים שניתקו מגוף הקרקע, וכתוצאה מכך מנע את הנגר ואת הסחף במהלך הגשם. היעילות ארוכת הטווח של רסק הגזם במניעת נגר וסחף נבעה, כנראה, משינוי בתכונות הקרקע כתוצאה מהתפרקות הגזם, שגרם לייצוב רב יותר של מבנה שכבת הקרקע העליונה.

5. גידול במידרונות

7. סטף

9. המושג צמחים גיאופיטיגאופיט (Geophyte) • הוא צמח שבתקופה מסוימת מתים בו כל החלקים העל קרקעיים ונשאר רק איבר אגירה תת-קרקעי, פקעת מהתעבות של גבעול, בצל מהתעבות של עליםאו קנה שורש מעובה. מקור שמו של המונח ביוונית: גאה (Gea) - אדמה, פיט - צמח. פירושו - "צמח אדמה". • חצב מצוי

10. הגאופיטים נפוצים בסביבות שונות ובעונות משתנות. לדוגמה, לחצב המצוי, שפורח בישראל, יש איבר אגירה תת-קרקעי, והצמח יוצא מעל פני האדמה רק עם תחילת הסתיו. גאופיטים רבים בישראל מוצאים עלים מעל פני האדמה בסתיו ובתחילת החורף. בגלל חוסר המשקעים בחורף, הצמח לא משקיע אנרגיה ביצירת עלים בקיץ. צמחים אלה מכונים גם מבשרי חורף. גם במדבר קיימים גאופיטים שמבצבצים מעל פני האדמה רק בפרק הזמןשל גשמים, בהתאמה אבולוציונית לנדירות המשקעים במדבר. חומר תשמורת נפוץ באברי האגירה הוא העמילן. ישנן גאופיטים שמרוקנים את איבר האגירה וממלאים אותו מחדש וישנם כאלה שמרוקנים אותו לחלוטין ויוצרים איבר אגירה אחד או יותר חדשים במקומו. רועי דיין, שחקר את צמח הכדן, גילה שבזמן התפתחות הפרח יורדת כמות העמילן גם לאחר שנוצרים בצמח חלקים על קרקעיים ירוקים, ובכדן הירידה נמשכת עד שאיבר האגירה מתרוקן לחלוטין עם הפריחה. כאמור, אבר האגירה מכיל חמרי תשמורת ולכן מכרסמים שונים ניזונים ממנו. כאמצעי הגנה, מכילה פקעת הרקפתרעל מסוג ציקלאמינין וכך נשמרת הפקעת מפני המכרסמים (למעט דרבנים שעמידים לרעל זה