דודא רפואי

1. מצגות קלריטה ואפרים דודא רפואי Mandragora

2. דודא רפואי (שם מדעי: Mandragora autumnalis) דודא רפואי (שם מדעי: Mandragora autumnalis) הוא צמח עשבוני רב-שנתי, מין בסוג דודא, ממשפחת הסולניים.

3. שורשו של הדודא הרפואי שיפודי ועבה, הוא מעמיק חדור לקרקע עד כ-2 מטרים. סביב השורש צומחת בתחילת הסתיו שושנת עלים גדולים באורך של כ-30 ס"מ. צבעם ירוק כהה, והם קמוטים מאוד.

4. הפרחים הפורחים כבר בחודש דצמבר, נישאים על עוקצים ארוכים ממרכז השושנת, צבעם סגול ובהם חמש אונות. הפירות, המבשילים בסביבות חודש יוני, הם ענבות בשרניות, קוטרן כ-3 ס"מ וצבען כתום עז. לפרי ריח נעים, חזק ומשכר. בתוך הפרי, מספר חרצנים שחורים. Mandrake Root with Plant and Flowers above צמח הדודא בפריחה עם שורשים גלויים

5. כל חלקי הצמח מכילים רעלים חריפים (בעיקר אטרופין), המגינים עליהם מפני הרעייה. רעלים אלו מסוכנים גם לאדם. ידועים מקרים של ילדים שאכלו את עליו המתוקים וסבלו מהרעלה קשה. הפירות ראויים למאכל אדם כשהם בשלים, טעמם אז נעים ומזכיר אננס. גם בתקופה זו, חרצני הפרי מסוכנים לאדם. תפוצת הפרי ים-תיכונית ואירנו-טורנית, בארץ הוא מצוי בבתה ובגריגה הים תיכונית. סביב הצמח מהלכות אגדות רבות מימי קדם. במקרא מוזכר הדודא כצמח המסייע בבעיות פוריות, והזיהוי שלו עם הדודא המקראי‏‏ מקובל כוודאי. בספרות היוונית והרומית מוזכר הצמח פעמים רבות; השתמשו בו לרפואה, לטיפול בבעיות פריון, כשיקוי אהבה, כסם הרדמה, לכישוף, ולטיפול בשדים ורוחות. Mandrake. British Library, Harley MS 1585

6. הדודא במקורות היהדות כבר בימי קדם האמינו שסגולה רבה בדודא להבאת פרי בטן, ואולי להגברת כוח הגברא. רמזים למקור האמונות הללו מגיעים מכיוון השורש העמוק של הדודא שצורתו מזכירה צורת אדם (כולל אברי המין). ראובן, שהיה ער למצוקת אימו כי יעקב אבינו העדיף את רחל על פניה, מצא דודאים בשדה בימי קציר חיטים (בראשית ל', י"ד-ט"ז), והביא אותם אל אמו לאה, ביודעו כי לדודאים סגולה להגברת הפריון. בתמורה לדודאים שהיו בידי לאה, הציעה רחל ל"השאיל לה את יעקב" תמורתם. הדודאים נזכר פעמיים במקרא כצמח הקשור לפריון ו כצמח המפיץ ריח נעים בבראשית ל: יד וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. טו וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ. טז וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא. יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי. יח וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר. שיר השירים-יב לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. יג נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ. יד הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ. (שה"ש ז יד).

7. תרגומים רבים תרגמו את ה'דודאים' כ- Mandragora autumnalis, הקרוי בימינו דודא רפואי. אסף הרופא, (המאה השישית לספירה, טבריה) מתייחס לצמח הדודאים בזו הלשון: "דודאים, נקראים בלשון ארם יברוחין, ובכל לשון מנדרגורא. אם יוכת שרשו, לחבוש על הבהרת והצרעת, והבוהק - ירפאם. והפרי, אם יוכת היטב, לתת על לובן העין - יסירינו. ואם יולש בדבש ושמן זית, ויחבש על נשיכת הנחש או עקרב-ירפא. והושתה משרשיו דרכמ א', יכבס מיעיו ויחממיהו, ויטיב לו עם ישתינו ביין ודבש מחומם. ויועיל לקטר בו הילדים הנפחדים, ולכל רוחות, שיזיקו לאדם, לקטר בו. וירפא אף לעצור בו כל דם, מי זיבתו מכל צד, לרפא". בספרות חז"ל מובא עוד מגוון זיהויים: "מאי דודאים? אמר רב: יברוחי. לוי אמר: סיגלי. ר' יונתן אמר סביסקי" (סנהדרין צט ע"ב). במדרש מובא: "ר' חייא בר אבא אמר יברוחין. ר' יצחק אמר סעדין. ר' יהודה בר' סימון אמר מיישין". איור מתוך ספרו של זיסמן מונטר "רבי שבתאי דונולו, כתבי הרפואה הראשונים שנכתבו בעברית באירופה"

8. הדודא הרפואי היה בשימוש במצרים העתיקה כפי שעולה מהמקורות הכתובים, מציורי קיר ומן הממצא הבוטני-ארכיאולוגי‏ פפירוס אֶבֶּרְס (באנגלית: Ebers papyrus) הוא פפירוס מצרי קדום בענייני רפואה, המתוארך ל-1550 לפנה"ס. הוא נרכש בלוקסור (תבאי) בחורף 1873-1874 על ידי גאורג אברס, ונמנה עם העתיקים והחשובים מסוגו. הפפירוס מצוי כיום בספריית אוניברסיטת לייפציג בגרמניה. הפפירוס נכתב בסביבות 1550 לפנה"ס, אך החוקרים משערים כי הועתק מכתבי יד עתיקים יותר, שהקדום שבהם הוא מ-3400 לפנה"ס. הוא עשוי כמגילה בת 110 עמודים, כ-20 מטרים אורכה ונמנה עם המסמכים ההיסטוריים העתיקים ביותר בענייני רפואה שנשתמרו לימינו, לצדם של פפירוס קאהון בענייני גניקולוגיה (1800 לפנה"ס לערך), פפירוס אדווין סמית (1600 לפנה"ס לערך), פפירוס הרסט (1600 לפנה"ס לערך), פפירוס ברוגש (1300 לפנה"ס לערך) ופפירוס לונדון (1300 לפנה"ס). פפירוס ברוגש מכיל פסקאות מקבילות לפפירוס אברס, ומסייע בכך להבהרת כמה סוגיות סתומות.

9. Ebers Papyrus, believed to be written in the 16th Century B.C., contains a collection of prescriptions and formulae covering a wide range of uses. The medicines mentioned in the Ebers Papyrus have been identified to be: Oil, wine, beer, yeast, vinegar, turpentine, figs, castor oil, myrrh, mastic, frankincense, wormwood, aloes, opium, cumin, peppermint, anise, fennel, saffron, lotus flowers, linseed, juniper berries, henbane, mandragora, poppy, gentian, colchicum, squill, cedar, elder berries, honey, grapes, onion and date blossoms. Besides these, many others are mentioned, which can’t be identified because of the unusual figurative synonyms which were in vogue at the time. מהתרופות הנזכרות בפפירוס אברס וזוהו:שמן, יין, בירה, שמרים, חומץ, טרפנטין, תאנים, שמן קיק, מור, מסטיק, לבונה, לענה, אלוה , אופיום, כמון, נענע, אניס, שומר, זעפרן, פרחי לוטוס, פשתה, גרגרי ערער, שיכרון, דודא , פרג, ערבז, Colchicum, חצב, ארז, פירות יער, דבש, ענבים, בצל ופריחת תמרים. מלבד אלה, רבים אחרים לא זוהו בגלל השימוש במילים פיגורטיביים החריגים שהיו באופנה באותה תקופה.

10. המחזה מנדרגולה של ניקולו מקיאוולי מבוסס על האמונה בסגולותיו המיתיות של צמח הדודא. הצמח מוזכר גם בספר השני בסדרת הארי פוטר כמרפא את אלה שנפגעו ממבט הבסיליסק. ליגוריו (דקלה הדר) וניצ'ה (יוסי טולדו), ב"מנדראגולה", בית ליסין, 2011

11. Niccolò Machiavelli’s Mandragola, a satirical comedy on the corruption of Italian society during the 16th century, will be performed at the Teatro di Rifredi on November 29 and 30 at 9 pm. The narrative of the play is based on the love triangle between an old doctor, Nicia, and the young and dashing Callimaco, who are both in love with the beautiful Lucrezia. Callimaco and Lucrezia, helped by the diabolic Ligurio and Fra Timoteo, play a prank on Lucrezia’s husband Nicia, which enables the young lovers to have trysts.

12. פולקלור ורפואה עממית- מתוך ילקוט הצמחים לנסים קריספילרפואה עממית: אגדות וסיפורים רבים על הדודאים ועל שימושיהם בפולקלור של עמים רבים וברפואה העממית. מעניין, שרק מעטים מהם הגיעו לאוזניהם של ערביי ארץ-ישראל. בימי קציר נאכלים פירותיו של הדודא בתאווה רבה על-ידי הרועים והפלאחים. מן המעט ששמענו, משמשים חלקי הצמח השונים בעיקר להרגעת כאבים, להקלת הכשות נחשים ועקיצות עקרבים ארסיים, ולעצירת דם מפצעים שותתים. אכילת הפירות הבשלים שעות-מספר לפני המשגל נחשבת כמסייעת להגברת כוח הגברא ולפתיחת רחמן של נשים עקרות. אופן השימוש: מועכים את פרי הדודא ומערבבים אותו עם כמה שיני שום. את התערובת מניחים על תחבושת בד וחובשים אזורים כואבים בגוף. שורש מטוגן בשמן זית: שולפים כ50- גר' שורש דודאים, כותשים היטב, ומטגנים מספר דקת בשמן-זית. את התבשיל המתקבל מורחים על עקיצות והכשות של נחשים ועקרבים ארסיים, ועל פצעים מדממים.

13. בתקופת יוון העתיקה, הדודאים כונו "הצמח של קירקה", כלומר, צמח המשמש לכישוף. לפי האודיסאה, המכשיפה קירקה כישפה את אנשיו של אודיסאוס והפכה אותם לחזירים.  אנו לא בטוחים שהיא השתמשה בדודאים בשביל זה, אבל לפי האגדות, היא בהחלט השתמשה בדודאים לדברים שונים.היוונים התייחסו לדודאים כאל סם אהבה, וגם האמינו שהוא מעודד התעברות. דיוסקורידס. טען שלשורשי הדודאים יש השפעות מרדימות, והיה נעזר בשורשים כחומר הרדמה לטיפולים מכאיבים.סוקרטס המליץ על תמצית דודאים כתרופה נגד צפדת. באותה תקופה גם החלו לחשוש מקללה בעת עקירת שורשי הדודא. תיאופרטוס, בוטנאי שחי במאה השלישית לפני הספירה, מסביר איך עוקרים דודאים מהשורש: החופרים צריכים לסמן סביב הצמח שלושה מעגלים  באמצעות חרב, ולשאת את פניהם מערבה כאשר הרוח נושבת בפניהם.הוא גם מזהיר שמיץ הצמח עלול לגרום מוות, והריח עלול לגרום לך לאבד את יכולת הדיבור...

14. בשנים מאוחרות יותר, טקס עקירת הדודאים התפתח. האמונה היתה שמי שיוציא את השורש מהאדמה לחלוטין דינו נחרץ למות. לכן, היו חופרים את השורשים ומשאירים אחד אחרון בלתי מנותק. אז היו קושרים אליו, לקראת חצות הליל, כלב שחור. בחצות בדיוק היו מכים את הכלב. הכלב היה בורח בבהלה ובנביחות והצמח היה נעקר.בדרך השפלה הזו היו מפילים על הכלב את גזר הדין, ונהנים משורשי הדודאים. ברוב כתבי היד הרפואיים העתיקים הקפידו לצייר את עקירת צמחי הדודאים על ידי הכלב הקשור אליו, ועל בעליו הגורם לו למשוך את הצמח המקולל החוצה. Image Appeared in the Book titled "Tacuinum Sanitatis," circa 1450, of a dog being tied to a Mandrake

15. לפי הסיפורים, גם המצביא חניבעל השתמש בדודאים - קבוצת מורדים רדפה אחריו, והוא השאיר להם כדי יין שהושרו בהם שורשי דודאים. הרודפים שתו מהיין ונרדמו, וחניבעל ואנשיו חזרו והכריעו אותם. (תיאור מעודן לטבח) בימי הביניים, ברפואה העברית, השתמשו בדודאים לטיפול במחלות שנגרמו, לפי האמונות שרווחו אז, על ידי השטן והשדים: מחלות כמו אבדן זיכרון ואפילפסיה. אמונה נוספת הקשורה לשורשי הדודאים הייתה שהם מגינים בפני כל רע. מגניבה ועד רצח: הם שומרים על הנושא אותם.כבר ביוון העתיקה, נשים נהגו לשאת שורש דודא איתן. בימי הביניים גילפו מהשורש דמות אדם, ואז הם נחשבו ממש לקמיעות.

16. כנראה מאגדות אילו לקחה ג'יי קיי רולינג את דמות הדודאים (Mandrakes) המופיעים בספרי הארי פוטר. לפי חלק מהאמונות, כאשר הם נעקרים נשמעות צרחות (האם הצורחים הם העוקרים? הכלב שהרביצו לו? או השורשים?) אבל כמו תמיד, בכל האגדות ישנו שמץ של אמת...כיום ידוע ששורשי הדודא מכילים חומרים נרקוטיים - כלומר מרדימים  הגורמים להרפיה - ששמם סקופולאמין והיוסצין, ומשתמשים בהם כיום ברפואה.בנוסף, בבדיקה שנערכה באוניברסיטה העברית, נמצא שהפירות מכילים הורמוני מין בכמות קטנה - כלומר, גם לסיפורי הפוריות וסם האהבה יש בסיס מדעי מסוים. תודה רבה לפרופסור אמוץ דפני שריכז את כל הסיפורים והאגדות בספרו.  Mandrake working dog

17. מבין כל הצמחים נחשב הדודא, לאורך ההיסטוריה, כצמח הכשפים ה"אולטימטיבי". חומרי ההזיה אשר בפרי ובשורשים והמראה דמות האדם אשר לאחרונים יצרו הילת כישופים אדירה, רבת פרסומים ורבת דורות שלא פגה עד עצם היום הזה. על תכונות הכישוף אשר יוחסו לדודא אפשר ללמוד מסיפור המובא אצל הרמב"ם אודות ויכוח שניטש בין החוטמית לבין הדודא מי כוחו רב יותר בעסקי כישוף: "כי אילן כ'טמי ( המזוהה על ידי המתרגם כנטופית רפואית, חטמית ונטופית אלו שני סוגי צמחים קרובים ביותר) מאותן האשרות שהיו עושין אותו כמו שהודעתיך, אמר שעמד אותו אילן בנינוה שנים עשר אלף שנים, ושהוא רב עם ה"יברוח " (=הדודא) מפי שרצה לקחת את מקומו, ושהאדם שהיה מנבא אותו אילן זה (=הנטופית) נפסקה ממנו נבואתו זמן ממושך, וכאשר ניבא אותו אחר אותו הזמן, הודיעו שהוא היה מרוד בריבו עם ה"יברוח", וצווהו שיכתוב ל"כלדאניין" (=החוזים בכוכבים שידונו ביניהם ויאמרו איזה מהם חשוב יותר בכשפיהם ויותר שימושי האם ה"כ'טמי" או ה"יברוח", ואותו השיגעון הארוך אשר תלמד ממנו אם תעמוד עליו על דעות אנשי אותם הזמנים ומדעיהם איך היו" ( מורה נבוכים, י"ג:כ"ט. תרגום וההדרה הרב יוסף דוד קאפח).

18. נזכיר כי קיימת ספרות עניפה ביותר המקשרת בין התכונות הנרקוטיות, של מינים ממשפחת הסולניים (עליה נמנה גם הדודא), הגורמים לתרדמה ולטשטוש חושים ממושכים לבין עסקי כישוף (Müller, 1998). טשטוש חושים ממושך זה (כמובן כתלות בכמות הסם הנלקחת) הוא, אולי, ה"שיגעון הארוך" עליו כותב הרמב"ם. לעומת זאת, קשה למצוא בספרות המתאימה פרטים אודות שימוש במיני חטמית (או נטופית) לעסקי כישוף. במרשם מתחילת המאה השבע עשרה מוזכר אחד ממיני החטמית כמרכיב של שיקוי " המאפשר לראות פֵיוֹת" (Rose 1972:281). בספר אחד, המוקדש כולו למרשמים עבור ביצוע קסמים וכישופים, מהווה החטמית את אחד המרכיבים בהכנת משקה להטלת כישוף על שקרנים כדי שיאמרו דברי אמת (Moon, 2006:31). אם נחזור אל הרמב"ם ואל העדויות ההיסטוריות הרי אין ספק שכוחו של הדודא בעסקי כישוף גדול מזה של החטמית. תודה רבה לפרופסור אמוץ דפני שריכז את כל הסיפורים והאגדות בספרו. 

19. Mandrake seeds with a single mandrake fruit (bright yellow berry)

21. על הדודאים בכתבי היד השונים A Page from the Naples Dioscurides, a 7th century manuscript of Dioscurides ''De Materia Medica'' (Naples, Biblioteca Nazionale), Mandrake. XC1) Millefoglie2) Mandragora maschio3) Mandragora femmina

22. Wiener Dioskurides

23. Frontpiece drawings: (A, B) Dioscorides with the nymph Heuresis, the personification of discovery and inspiration, holding a mandrake plant tied to a dying dog. The sketch (B) is by Singer (1927). The presence of the dog is based on the belief that the mandrake emits a deadly shriek when pulled out of the soil. To harvest mandrake the plant is tied to a starving dog tempted by food, sparing the attendant with muffled ears but causing the demise of the dog. (C, D) Crateuas (ancient herbalist and illustrator of Mithridates) painting a mandrake held by Epinoia, (incarnation of thought and intelligence) while Dioscorides is absorbed with his book; (D) sketch by M. Breen (D’Andrea 1982).

26. Mandragoras: From Dioscorides' De Materia Medica (Book Four) Mandagoras has a root that seems to be a maker of love medicines. There is one sort that is female, black, called thridacias, with narrower, longer leaves than lettuce, with a poisonous, heavy scent, scattered on the ground. Among them are apples similar to serviceberries - pale, with a sweet scent - in which is seed like a pear. The two or three roots are a good size, wrapped within one another, black according to outward appearance, white within, and with a thick bark; but it has no stalk. The male is white, and some have called it norion. The leaves are bigger, white, broad, smooth like beet but the apples are twice as big - almost saffron in colour, sweetsmelling, with a certain strength - which the shepherds eat to fall asleep. The root is similar to that above, yet bigger and paler, and it is also without a stalk. Mandragora (Female Mandrake).

27. The bark of the root is pounded and juiced while it is fresh, and placed under a press. After it is stirred the beaters should bottle it in a ceramic jar. The apples are also juiced in a similar way, but the juice from them becomes weakened. The bark from the root is peeled off, pierced with a thread, and hanged up in storage. Some boil the roots in wine until a third remains, strain it, and put it in jars. They use a winecupful of it for those who cannot sleep, or are seriously injured, and whom they wish to anaesthetise to cut or cauterize. . The Herbal of Pseudo-Apuleius 550 – 625

28. Twenty grains of the juice (taken as a drink with honey and water) expel phlegm and black bile upward like hellebore, but when too much is taken as a drink it kills. It is mixed with eye medicines, medications to ease pain, and softening suppositories. As much as five grains (applied alone) expels the menstrual flow and is an abortifacient, and put up into the perineum as a suppository it causes sleep. The root is said to soften ivory, boiled together with it for six hours, and to make it ready to be formed into whatever shape a man wants. Applied with polenta, the new leaves are good both for inflammations of the eyes and ulcers. דיוסקורידס טען שלשורשי הדודאים יש השפעות מרדימות, והיה נעזר בשורשים כחומר הרדמה לטיפולים מכאיבים.

29. צמח הדודאים, כפי שצויר בספרו של מטיולי De Materia medica

31. Erbario, 1463דודא זכר דודא נקבה

32. Peters, Hermann. Pictorial History of Ancient Pharmacy. 3rd ed. Chicago: G. P. Englehard, 1902, c.1899. Peters, Hermann. Pictorial History of Ancient Pharmacy. 3rd ed. Chicago: G. P. Englehard, 1902, c.1899.

33. Bibliothèque Nationale de France Male and female mandrakes are shown head-down, with their hair forming the roots, an unusual position. (This position is also shown in an illustration in British Library.) The dog tied to the male plant lunges toward the man, who holds food and stays out of earshot.

34. ציור עקירת שורשי הדודאים על ידי כלבים חוזרת בהרבה כתבי יד רפואיים

35. Bodleian Library,. Ashmole 1462, A female mandrake, presumably already torn from the ground. A mandrake stands over and is tied to a white dog, which will pull the plant from the earth.

36. The Mandrake's Curse: After being shown a tasty morsel (far right), a hungry dog is tied to the root of the mandrake. From a safe distance, the hunter throws the food in front of the dog, which lunges forward, uprooting the herb. The dog dies at sunrise (bottom right) and is buried with secret rites.

37. In the second novel written by J.K. Rowling titled Harry Potter and the Chamber of Secrets, which was also made into a film with the same title, the nature of the Mandrake Root is perfectly displayed in Professor Sprout’s Herbology Class. To wizards, plants are vitally important, so important that all students at Hogwarts are required to take Herbology. Thus, in Harry’s second year at Hogwarts, he learns how to grow mandrakes, which are, in fact, real plants studied by historical botanists. At first Harry does not favor the subject at all, but then appreciates Herbology when he discovers that mandrake is the key ingredient of a potion that will cure his severely injured classmate. In Harry’s fourth year he is once again reminded about how important plants are in his wizard training, as he must find a way to breathe underwater during the Triwizard Tournament. Mandrake Root Potion: Harry Potter and the Chamber of Secrets

38. Professor Sprout teaches her Second year Herbology Students how to pot young mandrakes. Potion made from Mandrake Root, used by Professor Spout in Harry Potter and the Chamber of Secrets to revive the petrified victims of the Basilisk.

39. Magical Uses: As a talisman or amulet Aphrodisiac Love magic Good luck in business or gambling Counter-magic Protector Warding off of evil spirits or spells Invincible against any kind of weapons Flying ointment Fertility Health Mandrake Oil (right) and Amulet (left). Mandragora officinarum Potion

40. Medicinal Uses:Parts Used: Roots, Leaves, Fruits Actions: Sedative (assuage pain, produce sleep) Antispasmodic (prevent spasms, soothe muscles) Anti-inflammatory (reduce fever, swelling, pain) Hypnotic (produce sleep) Hallucinogenic (produce hallucinations) Emmenagogue (induce menstrual flow) Abortive (premature birth) Emetic (cause vomiting) Anodine tropane alkaloids: Scopolamine, Hyoscyamine, Atropine, Mandragorine, Cuscohygrine (Powerful effect on central nervous system (Extreme CAUTION is ADVISED) - Ex: Morphine, Quinine, etc.)

41. הדודא כפי שצויר ותואר על ידי ד"ר לגונה, בתרגום הראשון של ספרו של דיוסקורידס לספרדית בשנת 1555. בפרק זה מובאים בפרוטרוט התכונות הרפואיות של השורשים, העלים והפירות של הצמח, לצד אזהרות על רעילותו. מובאים גם "מתכונים" להכנת מאכלים מחלקיו.

42. אחרי הסברים על ההבדלים בין הדודא זכר ונקבה, על הפירות הגורמים להזיות, המתרגם מזהיר מפני נוכלים המרמים את האנשים הבורים והתמימים, ובעיקר את הנשים העקרות, ומוכרים להם במחיר מופקע שורשים של צמחים אחרים, אחרי שזייפו את צורתם של שורשי הדודא, ומבטיחים להן כניסה להריון ואהבה.

43. וגם בארץ ישראל לפני מאה וחמישים שנה לא היו חסרים סוחרי אשליות... שרלטנות במכירת דודאים, עיתון הלבנון, 1863.

44. The manuscript of Paris, Bibliothe`que nationale de France, latinus 9333: Ocimum basilicum L.; and : Mandragora officinarum .

45. מקורות: http://fr.wikipedia.org/wiki/Mandragore#cite_note-10 http://fr.wikipedia.org/wiki/Plante_magique http://wiki.sorcellerie.net/Print.aspx?Page=Mandragore http://www.tapuz.co.il/blog/net/Vie http://summer2011botany01.providence.wikispaces http://bestiary.ca/beasts/beastgallery1098.htm# http://dawaterohaniat.blogspot.co.il/2012 http://pinterest.com/theofrastus/mandragora/ קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: www.clarita-efraim.com chefetze@netvision/net.il