מצרים

1. מצרים מאת: רותם סגל ואיב טנדלר

2. תרבות(בקצרה) כפי שידוע לכולם חלק גדול וידוע מהתרבות של מצרים הוא תהליך הקבורה ,הינה התהליך שהמתים עברו מהגופה למומיה : א.מוציאים את האיברים מגוף האדם. ב. מייבשים את הגופה במשך 35-40 יום. ג.כאשר הגופה הייתה יבשה היו עוטפים אותה שני שכבות של תחבושות. ד.קוברים את המומיה עם התכשיטים והחפצים יקרי הערך בתוך ארון קבורה מעוצב. הציור הוא חלק מהחיים במצרים, הפרעונים הם אלו שחשבו על הרעיון של ציור איורים מיוחדים על הקברים שלהם, הציירים המצריים של המאות האחרונות כן הושפעו מאומנות המערב אבל רבם הצליחו לחזור לציור המסורתי. חיי היום יום רוב המצרים של היום מקיימים חיים יום יומיים דומים מאוד לאלו של אבותיהם מאות שנים לפניהם. המאה ה-20 הביאה אליהם את הקוקה קולה ואת הטלוויזיה, אבל רב האוכלוסייה של האיכרים ממשיכה לקיים את המנהגים המסורתיים.

3. מידע שימושי לתיירים בריאות: בילהרציה(אל תשחו בנילוס!) שעון:כמו בישראל חשמל: 220 וולט ,50 הרץ. מטבע:גוניה(לירה מצרית) ארוחה זולה: 2-4 דולרים ארוחה במסעדה: 6-8 דולרים ארוחה במסעדת יוקרה:8+ דולרים חדר זול: 3-8 דולרים חדר במלון:40 דולרים חדר במלון יוקרה:40+ דולרים

4. מתי ואיך להגיע העונה המומלצת לטיול במצרים תלויה היכן תרצו לבקר. תגלו שהטיול בכל האזור שמדרום לקהיר, במיוחד לוקסור ואסואן בחום הקיץ (יוני-אוגוסט) אינו תענוג גדול, כך שהחורף הוא בהחלט הזמן הטוב ביותר לבקר באזורים אלה. הקיץ הוא גם העונה שבה חופי הים התיכון הם הצפופים ביותר. לעומת זאת, בקהיר החורף קר למדי. התקופה שבין מרץ לבין אמצע מאי היא הטובה ביותר לבוא למצרים וליהנות מימים חמימים בלי להימעך על-ידי ההמון הצפוף בחופים, או להזיע בשרב הקיץ.למצרים אפשר לנסוע באוטובוס דרך מסוף הגבול ברפיח, או מאילת דרך מסוף הגבול בטאבה ולאחר מכן דרך סיני, או בטיסה מנמל תעופה בן-גוריון לקהיר.חברת התעופה הלאומית של מצרים היא איג'יפט אייר (Egypt Air), וגם לחברת אייר סיני (Air Sinai) יש טיסות נוחות למדינה. טיסות מגיעות גם לנמלי התעופה בערים אלכסנדריה, לוקסור, אסואן, הורגאדה (אלגרדאקה) ושארם א-שיח, ואת רובן מקיימות חברות תעופה קטנות יותר וחברות שכר (צ'רטר).

5. נווה מדבר דאחלה במרכז נווה מדבר זה שוכנות הערים מות ואלקצר. מות היא מבוך של רחובות צרים עם בתים של לבני טיט הבנויים על מורדות הגבעה. על ראש הגבעה נמצאים שרידי המצודה, שפעם היתה העיר עצמה, והנופים הנשקפים מלמעלה מרהיבים,העיר מימי הביניים וגבעות החול והמדבר פשוט משגעים.במרכז העיר יש בית-קברות מוסלמי, וסביב העיר יש כמה מעיינות גופרית חמים. בקרבתה נמצאת גם אלקצר, עיר עתיקה קטנה, שחלק גדול מהאדריכלות המסורתית שלה השתמר. אווירה של ימי-הביניים שוררת ברחובות הצרים המקורים שנבנו כך כדי לספק מחסה משמש הקיץ ומסופות החול המדבריות וכך. ברבים מהבתים ומהבניינים יש משקופים מעל הדלתות, שחרוטים עליהם שמותיהם של הבנאים ושל בעלי-הבית, תאריכי הבנייה ופסוקים מהקוראן. התאריך המוקדם ביותר הוא מ-924 לספירה. שלושה אוטובוסים ביום נוסעים מקהיר לדאחלה וחזרה. התמונה איננה קשורה

6. הספינקס המפורסם מבין הספינקסים הוא הספינקס הגדול של גיזה , הנמצא בגדה המערבית של הנילוס. ספינקס זה פונה מזרחה, ובין כפות רגליו נמצא מקדש. כיום חושבים שראשו של ספינקס זה הינו ראשו של פרעה , ובנייתו מתוארכת למאה ה- 28 לפני הספירה כנראה בין 2723 ל- 2563 לפני הספירה. אולם יש סברות המשייכות את הספינקס לתקופה קדומה הרבה יותר (המאה ה-40 לפני הספירה). ספינקסים מצריים נמצאים גם בנוף שבמצרים - ספינקסים עם ראש ראם מייצגים את האל אמון. לא ידוע כיום כיצד המצרים הקדמונים קראו לספינקס. בערבית נקרא הספינקס "אבו אל חול"

7. דהב העיירה דהב שוכנת לחופו של מפרץ אילת, 85 ק"מ מצפון לשארם א-שיח, וקצת יותר רחוק מקצהו הדרומי של חצי-האי סיני. פעם היתה מקום מנותק ומבודד, אולם כעת יש בה יותר תרמילאים מעשני-מריחואנה מאשר בדואים, והיא הפכה למעין יעד נינוח לחניית ביניים. יש כאן חושות זולות ממש על החוף וגם מסעדות ומלונות זולים, וכמובן - השחייה, הצלילה והשנירקול במפרץ אילת נפלאים. אוטובוסים נוסעים כל יום מדהב אל שארם א-שיח, אל סואץ ואל קהיר.

8. סידי עבדלרחמן זוהי עיר נאה לחוף הים התיכון,ללא המוני התיירים וגם לא קורה משהו מיוחד לאחר שעות, יש שם חופים נהדרים של חול לבן ולא תתקשו למצוא את פינת גן-העדן המבודדת שלכם. העיר גם משמשת מרכז לנוודים הבדואים, המתכנסים בכפר קטן בסמוך. הממסד משתדל ליישב את אנשי השבטים ואכן רבים מהם נטשו את חיי הנדודים שלהם (מגורים באוהל ורעיית כבשים ועזים) - ועברו לבתי בטון שנבנו על-ידי הממשלה. האוטובוסים מאלכסנדריה הנוסעים לאל- עלמיין יוכלו להוריד אתכם כאן התמונה איננה קשורה

9. ערים מומלצות לטיולים הכניסה לספרייה של אלכסנדריה

10. מרסא עלם זהו כפר דייגים לחוף הים האדום, 132 ק"מ מאלקוצייר, היושב על צומת T בין החוף לבין הכביש מאדפו זהו כפר דייגים לחוף הים האדום, 132 ק"מ מאלקוצייר, היושב על צומת T בין החוף לבין הכביש מאדפו במצרים העילית. למעשה, אין כאן הרבה פרט למרכז חנויות מקורה מוזר למראה, לבית-ספר ולמרכז טלפונים. השחייה והשנירקול כאן נפלאים, אבל יש להיזהר - חלק ניכר מאזור החוף הדרומי ממוקש, ולפעמים אין כל שלט או סימון המצביע על סכנה. כדי לבקר מדרום למרסא עלם, תזדקקו לאישור מעבר צבאי שתוכלו להנפיק בקהיר. אוטובוס מאסואן עובר כאן מדי יום, במצרים העילית. למעשה, אין כאן הרבה פרט למרכז חנויות מקורה מוזר למראה, לבית-ספר ולמרכז טלפונים. השחייה והשנירקול כאן נפלאים, אבל יש להיזהר - חלק ניכר מאזור החוף הדרומי ממוקש, ולפעמים אין כל שלט או סימון המצביע על סכנה. כדי לבקר מדרום למרסא עלם, תזדקקו לאישור מעבר צבאי שתוכלו להנפיק בקהיר. אוטובוס מאסואן עובר כאן מדי יום.

11. קהיר העיר קהיר היא לבה של מצרים מזה יותר מאלף שנים וממחישה את שני הצדדים של כל דבר מצרי - כאן נפגשים ימי-הביניים עם העולם המערבי בערבוביה של בתי טיט ושל בנייני משרדים מודרניים, של מכוניות ראוותניות ושל עגלות רתומות לחמורים.המחסור בדיור גדול מאוד, והתנועה בכבישים מפחידה ממש.קהיר המוסלמית הוא כינויו של הרובע מימי הביניים, למרות שאינו מוסלמי משאר חלקי העיר, וצעידה לתוך שכונותיו דומה לחזרה של 600-700 שנים בזמן. זהו השטח המיושב הצפוף ביותר במצרים, ואולי במזרח התיכון כולו. בכל מקום יש מסגדים ואתרי פולחן, והאוויר מלא בריחות כורכום וכמון, המתערבבים בריחות החריפים של בעלי החיים ושל אשפה.אלו הם האתרים הבולטים בקהיר המוסלמית:מסגד אבן טולון מהמאה התשיעית, על צריחו הלולייני, אחד המסגדים הגדולים בעולם, משהד אלאימאם אשאפעי, הקבר המוסלמי הגדול ביותר במצרים, שקבור בו אחד ממייסדי ארבעת בתי-המדרש. קהיר הקופטית, הנקראת גם מצר אלקדימה (קהיר העתיקה), נבנתה כעיר-מבצר רומית, והיא קדמה לקהיר המוסלמית בהרבה, ושכנה בה אחת הקהילות הנוצריות הראשונות בעולם,קהיר הקופטית. נמצא בה גם בית הכנסת אבן-עזרא (בית הכנסת של הגניזה), המוזיאון הקופטי נמצא למרגלות המבצר, במוזיאון יש בין השאר: גילופי אבן, כתבי-יד, תחריטי עץ, עבודות מתכת, ציורים וכלי קדרות.

12. לוקסור העיר לוקסור נבנתה באתר של העיר העתיקה תבי (שנקראה מאוחר יותר נוא אמון), והאדריכלות הנהדרת אדירת-הממדים שלה, שהשתמרה במצב מצוין, הפכה אותה לאחד היעדים המועדפים על תיירים, ומזה מאות רבות של שנים מבקרים אנשים במקדשי לוקסור, קארנאק, חאתשפסות ורעמסס השני. בנהר שטות פלוקות (ספינות-מפרש) וסירות שטוחות ישנות, המתמרנות בין ספינות-המלונות המפוארות של הרשתות הילטון ושרתון, המפליגות בין קהיר לבין אסואן. מקדש לוקסור נבנה על-ידי פרעה אמנחותפ השלישי באתר של מקדש קדום יותר, ולבניינו הוסיפו תות-ענח-אמון, רעמסס הראשון והשני, תחותמס הראשון והשלישי, סת השני, נקטאנבו הראשון או השני, אלכסנדר מוקדון ומספר שליטים רומיים. החפירות מתנהלות כאן מאז 1885. מקדש קארנאק הוא שורת בניינים עתיקים, שהיוו מרכז הפולחן בתקופת תבי, וניתן לחלקם למתחם של מקדש אמון (האל הראשי), שהוא הגדול מביניהם; למתחם של מקדש מות ('האם' - האלה הפטרונית של תבי) שבצד הדרומי; ולמתחם אמון ומונטו (אל המלחמה), שהיה קשור בעבר בתעלות לנילוס כדי לאפשר מעבר לסירות המקודשות בעת החגיגות. אפשר לנסוע מקהיר ללוקסור מדי יום, ברכבת או באוטובוס.

13. אלכסנדריה אלכסנדר מוקדון בא למצרים לאחר שכבש את יוון ובחר בכפר דייגים קטן לחוף הים התיכון להקים בו את בירתו החדשה, אלכסנדריה. כאן היתה פעם ספרייה גדולה שהכילה יותר מחצי מיליון כרכים, ובשיאה הייתה העיר מרכז גדול למדע, לפילוסופיה, להגות וללימודים. העיר בנויה סביב מיידאן סעד זגלול (על שמו של מייסד מפלגת הוופד), הכיכר הגדולה היורדת לשפת-הים. במוזיאון היווני-רומי מוצגים שרידים החל מהמאה השלישית לפני הספירה; יש כאן פסל מרשים משחם שחור של השור הקדוש אפיס, שהמצרים סגדו לו, וכן מומיות, סרקופגים (ארונות-קבורה מאבן), כלי קדרות, תכשיטים ושטיחים רקומים עתיקים. האמפיתיאטרון הרומי התגלה רק לאחרונה, וזהו האמפיתיאטרון היחיד שבנו הרומאים במצרים. יש בו 13 מדרגות-מושבים משיש לבן, במצב מצוין, הערוכות סביב הזירה, והחפירה עדיין נמשכת, בשטח הנמצא מעט מצפון לתיאטרון. עמוד פומפיוס הוא עמוד שחם ורוד אדיר באורך 25 מטרים ובהיקף של תשעה מטרים. כאשר באו הצלבנים למצרים, הם ייחסו אותו לפומפיוס, המצביא הרומי מהמאה הראשונה לפני הספירה, אולם למעשה העמוד הוא כל שנותר ממקדש סראפיאום (Serapeum), והוקם בשנת 297 לספירה במרכז המקדש המפואר-מאוד שנבנה לכבודו של הקיסר דיוקלטיאנוס. כאשר הגיעו אליו הצלבנים, קרוב לאלף שנים אחר-כך, הם הרסו את המקדש ואת ספריית קליאופטרה והותירו את העמוד במקומו.

14. פורט סעיד עיר זו, הנמצאת בפתחה הצפוני של תעלת סואץ, לחוף הים התיכון, נחשבת לצעירה ביותר במונחים מצרים - היא נוסדה ב-1859 על-ידי שליט מצרים סעיד פאשה, כאשר הוחל בחפירת התעלה. פורט סעיד הופצצה מהאוויר בעת מלחמת סיני ב-1956, ושוב במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור, ועדיין אפשר לראות בה פה ושם את הנזקים שנגרמו במלחמות, אף כי נבנה בה הרבה מאז. היא נבנתה על אדמה שיובשה מימת מנזלה ויושבת על מצר-יבשה הקשור ליבשת בכביש מורם מעל המים. מעבורות חוצות את ימת מנזלה לאלמטאריה ולצדה הנגדי של התעלה, אל פורט פואד. מראה התור של האוניות העצומות בכניסה לתעלה הוא משהו מיוחד. שלא כמו ערים ים-תיכוניות אחרות, התיירים אינם נוהרים לפורט סעיד בחיפוש אחר חוף ושמש, וגם אין הרבה ספינות-תיירים שמגיעות לכאן, אבל העיר היא יעד מעניין לחובבי האדריכלות הקולוניאלית מראשית המאה הקודמת, ויש בה כמה מוזיאונים מעניינים וגנים נאים.

15. אסואן העיר הדרומית ביותר של מצרים שימשה במשך שנים רבות השער לאפריקה והיתה עיר שוק משגשגת בצומת של נתיבי השיירות העתיקים. היא יושבת בקצהו 'השני' של הנילוס, במרחק לא רב מצפון לחוג הסרטן, ובזמנים קדומים היתה עיר של חיל-משמר בשם סונט (Sunt), מרכז חשוב לנוצרים הקופטיים הראשונים. באמצע הנילוס נמצא האי אלפאנטינה (Elephantine), בו היו מרכז העיר ואזור המקדש של סונט. האי, שנקרא אז יב (Yev), קיבל מאוחר יותר את שמו הנוכחי מהיוונים. המקדשים ושרידי העתיקות שכאן השתמרו הרבה פחות מאשר במקומות אחרים במצרים, והרושם שהם עושים קטן בהרבה, אולם יש סיבות טובות אחרות לביקור בהם. הנהר נהדר כאן בנפילתו מהסכר הגבוה הענק, היוצר את אגם נאצר שמאחוריו, והצפייה בספינות-המפרש המחליקות על המים כאשר השמש שוקעת מעל הנילוס מרגשת.