אי אליס

1. אי אליס

2. כללי האי אליס נמצא בנמל ניו יורק בשפך נהר ההדסון, כשלושה קילומטרים מדרום-מערב לקצה הדרומי של מנהטן. אי זה שימש בעבר כמרכז של מחלקת ההגירה בארה"ב, ודרכו עברו מהגרים לארה"ב החל מסוף המאה ה- 19 ועד תחילת המאה ה- 20. אי זה הפך למוזיאון המתעד את ההיסטוריה של המהגרים לאמריקה. מהגרים המגיעים לאי אליס בשנת 1902

3. היסטוריה ב-1 בינואר 1892, נפתחה באי תחנת קליטת מהגרים של השלטון הפדרלי. תחנה זו פעלה עד ה- 20 בנובמבר 1954 ועברו דרכה כ- 20 מיליון מהגרים כאשר ל- 98% מהם הותר להיכנס לארצות הברית בעוד השני אחוזים הנותרים הוחזרו לארץ מולדתם. האי אליס היה המפגש הראשון של המהגרים מאירופה עם ארצות הברית. דבר ראשון, עברו המהגרים בדיקה רפואית שמטרתה לאסור כניסת מהגרים החולים במגיפות או מחלות קשות. דבר שני נשאלו רבים מהמהגרים שאלות שנשאלות גם כיום על ידי שלטונות ההגירה: שמו של המהגר, מקצועו, גילו, כמה כסף יש לו, האם יש לו קרובים במדינה. בדרך כלל שהו המהגרים באי בין מספר שעות למספר ימים. החל משנת 1924שימש האי רק לטיפול בפליטים. מהגרים שאינם פליטים הועברו לתחנות הגירה אחרות.

4. אישורי כניסה בכדי להיכנס לארה"ב, היה על המהגרים לעבור באי אליס ששימש כשער כניסה למהגרים בו המהגרים היו צריכים לעבור מפקיד לפקיד ולעבור בדיקה אשר בוחנת אם יש למהגר איזה שהן מחלות כגון: שעורה, בעיות עיניים, בעיות פנים וכדומה. לכל מחלה או בעיה כלשהי הייתה אות שאותה היו מסמנים בעזרת גיר על בגדיהם. אנשים שסומנה אות על בגדיהם, לא יכלו להיכנס לארה"ב אך היו אנשים שמחקו את האות הזאת ונכנסו ברמאות. דוגמאות לאותיות אלה: C- שעורה בעין, E- בעיות עיניים, G- נפיחות בבלוטת הלימפה ועוד הרבה כאלה.

5. בעלות מאחר והאי אליס נתון בבעלות השלטון הפדראלי ומנוהל על ידי מחלקת הפארקים הלאומיים של ארה"ב הרי שהמחלוקת על הבעלות וסמכות השיפוט באי הינה תיאורטית לחלוטין. במשך הרבה שנים, הייתה מחלוקת בין מדינת ניו ג'רזי למדינת ניו יורק בדבר הבעלות באי. האי נמצא בצד ניו ג'רזי של נהר ההדסון, אבל במהלך התקופה הקולוניאלית שקדמה להקמתה של ארצות הברית היה האי תחת שיפוטה של מושבת ניו יורק. בחוזה בין שתי המדינה שנחתם בשנת 1834 ואושר על ידי הקונגרס של ארצות הברית הסכימה ניו ג'רזי שהאי יישאר תחת שיפוטה של ארצות הברית. בשל כמות המהגרים הרבה שהיגיע לאי בסוף המאה ה-19, הרחיב השלטון הפדראלי את שטח האי על ידי יבוש שטחים מהים, ועל השטח המיושב נבנתה בשנת 1892תחנה עיקרית לקליטת המהגרים. במהלך השנים המשיך השלטון הפדראלי להגדיל את שטח האי - עבודות שנמשכו עד שנת 1934. תשע עשיריות משטח האי כיום הינו שטח שיובש מהים. שטח זה אינו כלול במסגרת ההסכם בין המדינות משנת 1834. מדינת ניו ג'רזי טענה כי השטחים המיובשים שייכים לה מאחר ולא דובר בהם בחוזה. מאחר והצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה תבעה מדינת ניו ג'רזי את מדינת ניו יורק. בתגובה לעיתונות בעקבות תביעה זו העיר ראש העיר של ניו יורק – רודולף ג'וליארי כי אביו, שהגיע בתור מהגר לאי אליס מעולם לא התכוון להגיע לניו ג'רזי. בשנת 1998 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בסכסוך וקבע כי השטחים שיובשו נמצאים בשטח מדינת ניו ג'רזי. דבר זה ייצר קשיים רבים מאחר וחלק גדול מהבניינים באי נמצאים בשטחי שתי המדינות (ולכל אחת מהן תקנות בטיחות מבנים שונות ודרישות שונות). לבסוף החליטו שתי המדינות לחלוק בבעלות על האי.

6. כיום כיום, משמש האי כמוזיאון אחד גדול וכמקום תיירותי בלבד, אפשר להגיע אליו מפארק ליברטי שבג'רזי סיטי וכן מהקצה הדרומי של האי מנהטן בעיר ניו יורק באמצעות מעבורת. באי, נמצא המוזיאון למהגרים, הנחשב למוזיאון בין הטובים בארה"ב. פסל החרות על אי החירות בניו-יורק, קיבל את פניהם של דורות רבים של מהגרים לעיר. הפסל, שנחשב כיום למומנט לאומי, הוא אולי סמל החופש הנודע ביותר בעולם. הגברת עם השרביט ניתנה לארה"ב במתנה מהצרפתים, ה-28 באוקטובר 1886, כדי להנציח את הקשר בין שתי הארצות במהלך המהפכה האמריקאית. בבסיס הפסל ישנו מוזיאון המקיים תערוכות, שהנושא שלהן הוא סיפורי המהגרים שהגיעו לארה"ב. מקומות נוספים בהם תייר יכול להסתובב הם כמובן חנויות המתנות, והמסעדות שישנן על האי. פסל החירות מוזיאון המהגרים

7. הסוף