מערכות בגוף האדם

1. מערכות בגוף האדם הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה פנימית יציבה –הומיאוסטזיס

2. מערכת העצבים מגישים: שחר גצלר, אורי מנור וכרמל סלוין *המציגים אינם רופאים

3. תפקוד כללי של מערכת העצבים קליטת גירויים פנימיים וחיצוניים העברת המידע עיבוד ושקלול המידע במרכזי המערכת העברת הוראות להפעלת תגובה פעולות/ תגובות פנימיות או חיצוניות- בהתאם לאופי המידע

4. יחידות מבנה הבסיסית במערכת העצבים כמו כל מערכת, גם במערכת העצבים קיימות יחידות בסיס. יחידות אלו מאפשרות קשר רציף פנים -מערכתי, ואף מקשרת את המערכת למערכות נוספות בגוף ולאיבריו. יחידות בסיס אלו הן העצבים.

5. מהו עצב? סיבי עצב מאוגדים בעצבים.אל העצבים מגיעה אספקת דם כמו אל כל רקמה בגוף.

6. תא עצב תא העצב מוכר גם בשמו הלועזי- נוירון (Neuron). תאי עצב משמשים כיחידת הפעולה של המערכת, ותפקידם להעביר מידע. מבנה תאי העצב מותאם במיוחד לצרכיה של המערכת- תקשור, קליטה והעברה מהירה במיוחד של מידע. זוהי דוגמה מובהקת של התאמת מבנה לתפקוד ויתרונות ביולוגיים.

7. המבנה הבסיסי של תא עצב לכל תא עצב יש גוף תא, ובו גרעין ואברונים. מגוף התא יוצאות שלוחות רבות, המכונות דנדריטים, הקולטות מידע מהסביבה ומעבירות אותו אל גוף התא. המידע הוא גירוי הנקלט בתאי החישה. שלוחה אחת מעבירה מידע מגוף התא לתאי מטרה (תא עצב אחר, תא שריר או תא בלוטה). היא מכונה אקסון

8. שכבת המיאלין חומר שומני מורכב שנוצר מחלבון ומפוספוליפיד. עוטף את האקסונים של תאי עצב מסוימים, ומספק להם הגנה ובידוד. - עצבים בעלי מעטפת מיאלין מובילים אותות עצביים במהירות גדולה יותר מאלה שאין להם מעטפת כזו.

9. סוגי נוירונים בגוף ישנם כמה סוגי נוירונים, המותאמים לתפקידם. • נוירונים תחושתיים- תאים הקולטים מידע מתאי חישה. • נוירונים מקשרים- מכונים גם "תאי ביניים" ותפקידם לקשר בין תאי העצב התחושתיים למוטוריים. בהם נעשה עיבוד המידע. • נוירונים מוטוריים (תנועתיים)- תאים המעבירים הוראות פעולה לשרירים ולבלוטות. לפעולת הנוירונים מצטרפים "תאי גליה", המשתפים עמם פעולה.

10. תקשורת בין תאי עצב הגוף תלוי במעבר מהיר ורציף של מידע מהסביבה החיצונית אל מרכז מערכת העצבים, על מנת לשמור על איזון (הומיאוסטזיס). לכן יש צורך בתיקשור בין תאי העצב. המידע העצבי מועבר בשתי דרכים: • חשמלית (דחף עצבי)- מעבר פנים-תאי. • כימית (סינפסי)- מעבר בין-תאי. http://www.glil-yam.org.il/valy/bar_nerve_animation.htm

11. אמצעי תקשורת בין תאי העצב מעבר מידע בין תא עצב לתא מטרה אחר מתרחש באמצעות דחפים עצביים. הדחפים עוברים בדנדריטים, מגיעים אל גוף תא עצב, ממנו עוברים לאקסון עד לקצהו. כאשר מגיע הדחף העצבי לקצה האקסון הוא גורם לשחרור חומר כימי שמשתחרר למרווח הסינפסי, הוא מועבר לתא המטרה בצורה כימית באמצעות דיפוזיה, ונקלט בקולטנים קטנים ומשנה את התגובה בהתאם לתא המטרה. http://www.misgav.galil.k12.il/new/files/sport/nerve.htm

12. תהליך העברת הדחף עצבי דחף עצבי, מתרחש כאשר תא עצב מקבל גירוי כימי או חשמלי מתא עצב שכן, ושינוי המתח בו כתוצאה מהגירוי גבוה מסף מסוים. פוטנציאל הפעולה (הדחף העצבי) מתקדם לאורך הסיב העצבי, עד שהוא מגיע לסינפסה. בסינפסה הוא משחרר מעביר עצבי (נוירוטרנסמיטור) שמעורר דחף חשמלי (עצבי) חדש בתא העצב הבא. יצירת פוטנציאל הפעולה תלויה ב"תעלות" עצביות. "תעלות" אלו הן חלבונים הממוקמים בקרום התא ומאפשרים תנועה של יונים דרך הקרום. תעלות אלו תלויות במתח, כלומר הן נפתחות ונסגרות בעקבות שינויים במתח החשמלי. כמו כן, תעלות אלה הן בררניות - כל תעלה מוליכה יונים מסוג מסוים (אשלגן, נתרן או סידן) ביעילות רבה. הפתיחה היא מהירה והסגירה איטית. כאשר קרום התא מגיע למתח מסוים התעלות הבררניות לנתרן נפתחות וזרם של יונים חיוביים זורם לתוך התא ומגביר את שינוי המתח. ברגע שהמתח בתוך התא משתנה לכיוון החיובי, תעלות נתרן (Na+) נפתחות, והנתרן זורם במהירות לתוך התא (מפל ריכוזים.).במקביל נפתחות גם תעלות אשלגן (K+) ואשלגן מתחיל לזרום אל מחוץ לתא (כוח הדיפוזיה). http://www.sumanasinc.com/webcontent/anisamples/neurobiology/synaptictransmission.html

13. דחף עצבי עקרון הכל או לא כלום- הדחף העצבי פועל על פי עיקרון הכל או לא כלום. כלומר, תא העצב יגיב אך ורק במידה הדחף העצבי שמועבר, מגרה אותו ברמה מסוימת- "רמה מספקת". כאשר הדחף הוא ברמה נמוכה יותר, תא העצב לא יגיב כלל! כמו כן, מילישניות ספורות לאחר העברת הדחף, לא יוכל התא להעביר דחף נוסף.

14. מהירות הולכת הדחף נעה בין 0.5 – 120 מטר בשנייה. סיבים בעלי מעטפת מיאלין מוליכים מהר יותר מחסרי מיאלין.

15. אופן העברת המידע בסינפסה כיצד העברת המסר הכימי מתרחש בסינפסה? • כאשר דחף עצבי כלשהו מגיע לאזור הקדם סינפטי הוא גורם ליוני Ca+2 לעבור בדיפוזיה לתוך תא העצב, יוני הסידן גורמים לשלפוחיות הסינפטיות המלאות בנוירוטרנסמיטורים (מעבירים עצביים) להתאחות עם הממברנה ולשפוך את הנוירוטרנסמיטורים למרווח הסינפטי. • הנוירוטרנסמיטור עובר בדיפוזיה את המרווח הסינפטי ומגיע לקרום תא המטרה(שלוחה של התא הקולט). • הנוירוטרנסמיטור נקשר לקולטנים המותאמים לו ספציפית בקרום התא הקולט. הקולטנים נמצאים על תעלות למעבר יונים, אשר נפתחות עם קליטת הנוירוטרנסמיטור וכך מתאפשרת העברת יוני נתרן לתוך ממברנת התא הקולט. • בתא הקולט מתרחשת אחת מ-3 תגובות: 1) אם התא הקולט הוא נוירון אז יווצר דחף עצבי שיימשך עד לתא הקולט הבא. 2) אם התא הקולט הוא תא שריר, השריר התכווץ ובכך תסתיים התגובה. 3) אם התא הקולט הוא תא בלוטה, הוא יפריש את תוצר הבלוטה(לדוגמא הורמון כלשהו) ובכך תסתיים התגובה. • הנוירוטרנסמיטורים מפונים מהקולטנים על ידי אנזימים שמפרקים אותם/חלבונים באזור הקדם סינפטי שקולטים אותם בחזרה, וזאת על מנת שמידע חדש יוכל לעבור.

16. הניסוי של אוטו לוי – גילוי הנוירוטרנסמיטור הראשון בשנת 1921 ביצע מדען אוסטרי בשם אוטו לוי ניסוי שיזכה אותו בהמשך (1936) בפרס נובל לרפואה. לוי הניח 2 לבבות של קרפדה בתמיסות פיזיולוגיות נפרדות. את אחד מהם הוא חיבר לעצב הואגוס(עצב של המערכת הפאראסימפטית), וכאשר העצב העביר גירוי ללב הראשון - הוא גרם לו להאט פעולתו כמצופה. לאחר מכן נלקחה דגימת נוזל מהלב הראשון, והיא טופטפה לתמיסה הפיזיולוגית שהכילה את הלב השני. היה ניתן לראות שגם הלב השני האט את פעולתו, וזאת למרות שהוא לא היה מחובר ישירות לעצב הואגוס. לוי הסיק שיש חומר כלשהו שמופרש מעצב הואגוס שגורם ללב הראשון להאט את פעימותיו. כאשר מטפטפים דגימה מהנוזל הפיזיולוגי של הלב הזה עובר החומר הזה גם ללב השני – וגורם גם לו להאט את פעולתו. בהמשך נודע לנו שהחומר הזה הוא נוירוטרנסמיטור המכונה אצטילכולין. http://staff.washington.edu/chudler/chnt1.html

17. אצטילכולין אצטילכולין הוא מוליך עצבי של המערכת המוטורית ומערכת העצבים הפאראסימפתטית בגוף האדם.אצטילכולין משוחרר בכל סינפסה בה תא עצב מסתיים ברקמת שריר שלד. האצטילכולין מכוון למבנים קטנים על תאי השריר, אשר מכוסים במולקולות של קולטנים. כאשר קולטנים אלו מופעלים על ידי אצטילכולין, הם גורמים לתחילתו של קישור מולקולרי בתוך תאי השריר, אשר גורם לו בסופו של דבר להתכווץ. סמים מסוימים, המשפיעים על אצטילכולין, יכולים לגרום לשיתוק שרירים. נוסחת המבנה של אצטילכולין

18. מערכת העצבים מערכת העצבים מורכבת מתת מערכות בעלי אופי שונה, שפועלות בשיתוף פעולה ומשלימות זו את זו: • מערכת העצבים המרכזית. • מערכת העצבים ההיקפית.

19. מבנה המערכת

20. מערכת העצבים המרכזית אחראית לכל התפקודים העצביים ה"גבוהים" יותר שבתודעה (כלומר תנועה, חשיבה ועוד). משמשת כמרכז הפיקוד של המערכת כולה, אליו מועברים מסרים מכל אברי הגוף. שם נעשה עיבוד ופירוש המסרים הללו, ומשם יוצאות הפקודות לפעולה תואמת, חזרה לאותם איברים. כוללת את המוח ואת חוט השדרה.

21. מרכזי מערכת העצבים המרכזית מערכת העצבים המרכזית מופעלת ע"י שני מרכזים ראשיים: מוח הגולגולת ומוח השדרה. גירויים המגיעים מאזורי הגוף השונים עוברים ונקלטים במרכזים שונים, במוח הגולגולת או במוח השדרה, שם נעשה פענוח ועיבוד של המידע. אחרי עיבוד המידע יוצאות הוראות לתגובה ממרכזים אלה לשאר הגוף. לדוגמה: גירוי של מגע הופך לתחושה, כמו מחוספס או חלק.

22. מוח השדרה חלק זה של מערכת העצבים המרכזית נמצא בעמוד השדרה. הוא מורכב מתאי עצב וצרורות עצבים המחברים את כל חלקי הגוף עם המוח, ועטוף בשלוש שכבות של קרומי מוח. מחוט השדרה יוצאים 31 זוגות של עצבי שדרה. תפקידו העיקרי של מוח השדרה הוא לגשר בין מוח הגולגולת למערכת ההיקפית. מידע המגיע מתאי עצב בגוף, מגיע תחילה אליו, ועובר דרכו למוח הגולגולת, ולהיפך. עצבים המובילים מידע ממוח השדרה אל מוח הגולגולת מכונים מסילות עולות. מסילות יורדות זהו הכינוי לעצבים המובילים מידע ממוח הגולגולת למוח השדרה. * חומר לבן – האזור החיצוני שמכיל ריכוז גבוה של אקסונים המצופים במיאלין (מכך נובע הצבע הלבן) המשמשים להעברת מידע עצבי במעלה ובמורד מוח השדרה. * חומר אפור – באזור הפנימי ישנם בעיקר גופי תאים של נוירונים, שלוחות וסינפסות של אקסונים. המיאלין לא כל כך נפוץ באזור זה, ולכן הוא כהה יותר.

23. תפקידי מוח השדרה תפקידו העיקרי של מוח השדרה הוא לגשר בין מוח הגולגולת למערכת ההיקפית. מידע המגיע מתאי עצב בגוף, מגיע תחילה אליו, ועובר דרכו למוח הגולגולת, ולהיפך. עצבים המובילים מידע ממוח השדרה אל מוח הגולגולת מכונים מסילות עולות. מסילות יורדות זהו הכינוי לעצבים המובילים מידע ממוח הגולגולת למוח השדרה. http://www.getbodysmart.com/ap/nervoussystem/cns/spinalcord/crosssection/introduction.html

24. מוח הגולגולת מוח הגולגולת מורכב למעשה מכמה מוחות, שכוללים יותר מ- 100 מיליארד נוירונים. חלקיו הם: • המוח הגדול • מוח הביניים • המוח הקטן ("המוחון") • גזע המוח

25. המוח הגדול המוח הגדול אחראי לתנועות הגוף כולו, ומעבד מידע שמגיע מאברי החושים ומתאי חישה בגוף, והופך אותן לתחושות המגיעות לתודעה. לדוגמה- הופך דחפים המגיעים מהאוזניים לצליל. כמו כן, המוח הגדול מקיים את הפעולות השכליות: חשיבה, זיכרון, למידה.

26. מוח גדול אחד- 2 המיספרות את המוח הגדול ניתן לחלק 2 המיספירות (המיספרות= חצאי כדור): • המיספרה שמאלית • המיספרה ימנית כאשר כל המיספרה שולטת על הצד הנגדי לה בגוף!! - יש הבדל בין פעולת כל המיספרה באדם ימני או שמאלי.

27. נתייחס אל האדם כימני, ונעביר מידע על ההמיספרות: ההמיספרה השמאלית- שולטת בשרירים הימניים של הגוף, והיא אחראית על יכולת הדיבור. אחראית על הפקת והבנת שפה, כיוונים ותשומת לב לפרטים. ההמיספרה הימנית- שולטת בצד שמאל של הגוף. אחראית ליחסים המרחביים, תחושת הזמן, ניתוח של מידע לא מילולי ותקשורת רגשית. תשומת לב לצורה כללית ותבניות, סימטריה.

28. אונות בהמיספרות אונות: • קדמית (פרונטלית) • קודקודית (פריאטלית) • עורפית (אוקיפיטלית) • צדית (טמפורלית).

29. אזורי פעילות במוח

30. מוח הביניים מוח הביניים קולט מידע על גירויים המגיעים מאברי החושים ומתאי החישה בגוף. הוא מעביר חלק מהמידע החושי אל מרכזי עיבוד במוח הגדול. הוא האחראי על כל תהליכי הגוף הבסיסיים (נשימה, עיכול, הפרשה...) ובין תפקידיו לעבד תחושות פנימיות (רעב) ורגשות (פחד).

31. מוח קטן המוח הקטן • קולט גירויים ומעבד מידע לגבי מיקום ויציבות הגוף. • אחראי על שיווי המשקל.

32. גזע המוח בגזע המוח נמצאים מרכזים המבקרים את פעולתם של האיברים הפנימיים (לב, ריאות), הכפופים למוח הביניים. רצף של תאי עצב ועצבים נמשך מגזע המוח לתוך החוליות של עמוד השדרה, ויוצר את מוח השדרה.

33. מערכת העצבים ההיקפית מורכבת מסיבי העצבים הנושאים דחפים אל מערכת העצבים המרכזית וממנה אל רחבי הגוף. היא מורכבת משתי מערכות משנה: • תת המערכת הסומטית- כפופה למרכזים בקליפת המוח הגדול וקשורה לפעולתם של כל השרירים המכונים "שרירים רצוניים". • תת המערכת האוטונומית- אחראית לבקרת ההומיאוסטזיס.

34. תת המערכת האוטונומית כאחראית לבקרת ההומיאוסטזיס כמעט כל הפעולות הקשורות לקיום ההומיאוסטזיס בגוף מפוקחות ע"י תת המערכת האוטונומית. הכינוי "מערכת אוטונומית" נובע מכך שפעילות המערכת הזו אינה כפופה לבקרה של מרכזי המוח שקשורים להכרה ולתודעה שלנו. המערכת מווסתת ומבקרת את פעילות הלב וכלי הדם, מערכת העיכול, מערכת הנשימה ומערכת ההפרשה. היא מפקחת על פעילותם של תאים המפרישים אנזימי עיכול, על בלוטות הזיעה, על בלוטות הרוק, על בלוטות החלב, וגם על חלק נכבד מפעילות הבלוטות להפרשה פנימית.כמו כן, היא מבקרת את פעילותם של שרירים, שתנועתם אינה רצונית.

35. חטיבות המערכת האוטונומית המערכת האוטונומית מחולקת לשתי חטיבות: • החטיבה הפרסימפתטית- מבקרת ומווסתת את פעולתם הסדירה של האיברים הפנימיים במצבי שיגרה. לדוגמה: אחראית להפרשת אנזימי עיכול מתאים במערכת העיכול כאשר מגיע מזון לקיבה. תאי העצב הפרסימפתטיים גורמים להאטת קצב הלב ולהרחבת כלי הדם.

36. 2.החטיבה הסימפתטית- מבקרת ומווסתת שינויים החלים בגוף במצבים של מאמץ גופני או של לחץ רגשי חזק. תאי העצב שלה גורמים להאצת קצב הלב, להעלאת לחץ הדם ולהגברת קצב הנשימה. במקביל הם גורמים להצרת כלי הדם המובילים דם אל מערכות העיכול וההפרשה. כמו כן, התאים מגרים את בלוטת יותרת הכליה להפרשה מוגברת של אדרנלין.

37. ענף פאראסימפתטי PNS ענף סימפתטי SNS פעול במצבי מנוחה ורגיעה: סימנים בולטים: נשימה עמוקה ואיטית קצב לב (דופק) איטי לחץ דם נמוך אישונים מצומצמים גוון עור סמוק\אדמומי עור חם למגע (ובדר"כ יבש) עיכול ותנועות מעיים בפעולה יכול להיות מופעל בו זמנית ולמסך את הפעילות הסימפתטית: רפלקס הקיפאון (כמו עכבר שמדמה את עצמו למת שהוא נתפס ע"י חתול). מצוין ע"י סימנים סימולטאניים של פעילות סימפתטית ופאראסיטפתטית גבוהה. הורמון פעיל: אצטילכולין שתפקידו להאט את פעילות הלב פועל במצבי מתח כולל (אך לא רק) טראומה: סימנים בולטים: נשימה מהירה קצב לב (דופק) מואץ לחץ דם גבוה גוון עור חיוור אישונים מורחבים עור קר למגע (ויתכן גם לח) עיכול ותנועות מעיים מפסיקים הכנה לתנועה מהירה כהכנה לרפלקס לחימה או רפלקס בריחה הורמון פעיל: אדרנלין שממריץ את פעילות הלב

38. מערכת סימפטית ופראסימפטית- אזורי פעולה

39. דוגמאות לפעולת 2 החטיבות יחדיו לרוב האיברים הפנימיים עיצבוב כפול – סימפטי ופאראסימפטי.

40. תגובת הרפלקס רפלקס- החזרה בלטינית. זוהי פעולה מקומית ואוטונומית לחלוטין שמתבצעת ע"י מעט מאוד תאי עצב. היא מוצאת לפועל ע"י מוח השדרה, ואינה דורשת את המודעות שלנו(כלומר-המוח הגדול לא לוקח חלק בתהליך). היא מתרחשת כתוצאה מגירויי, כאב חד, קור עז, חום עז ועוד. היא נועדה להגן עלינו מפני סכנות רבות בטבע או בחיי היומיום, מתרחשת במהירות ואינה דורשת את מודעותינו.

41. קשת הרפלקס מסלול של מעבר הגירוי מכונה קשת הרפלקס. דוגמה לקשת רפלקס של "רפלקס פיקת הברך"; • מכיש קלות בפטיש מתכת לפיקת הברך. • נוירון תחושתי בשריר הארבע ראשי קולט את הגירוי ומעביר אותו למוח השדרה. • הגירוי עובר דרך נוירון מקשר במוח השדרה. • בגירוי מגיע לנוירון מוטורי שמעביר בשם מוח השדרה הוראה לשריר האמסטרינה להרים את כף הרגל. • רק בסוף מגיע המידע על תזוזת כף הרגל למוח הגדול-לתודעה שלנו. http://www.getbodysmart.com/ap/nervoussystem/tissues/neurons/functions/functions.html

42. טרשת נפוצה- יציאה מהומיאוסטזיס טרשת נפוצה (multiple sclerosis) היא מחלה של מערכת העצבים המרכזית, השכיחה ביותר בקרב בוגרים. זוהי מחלה דלקתית כרונית, אשר במהלכה מערכת החיסון תוקפת בטעות את המיאלין של המוח וחוט השדרה בגופנו ומפחיתה את כמותו. הנזק במיאלין מחבל בתפקוד המוח, ומשפיע על תפקוד הגוף כולו. חידה: מה פירוש המילה "טרשת"? תשובה: מילה נרדפת להתנוונות!

43. מאפייני הטרשת הנפוצה מחלה זו פוגעת לרוב בחוט השדרה, במוח ובעצב הראיה. בין תסמיניה ניתן לסווג ראייה מטושטשת, קשיים בהליכה, סחרחורות וניוון שרירים. במקרים רבים גורמת המחלה לתנועה מוגבלת ואף לנכות.

44. ALSוסטיבן הוקינג סטיבן ויליאם הוקינג פיזיקאי תאורטיקן, פרופסור באוניברסיטה. הוקינג חלה בגיל צעיר ב- Amytrophic Lateral Sclerosis, בקיצור "ALS", הידועה גם כ"מחלת לו גריג" (Lou Gehrig). המחלה היא מחלת ניוון שרירים שפוגעת בכל העצבים האחראים לתנועה. היא גורמת במשך הזמן לשיתוק מוחלט אך לא פוגעת בפעילות המוח, והוקינג הוכיח זאת בפעילות מדעית שוטפת כשהוא נעזר במחשב במחקריו ובמסנתז קול להעברת הרצאותיו. תוחלת החיים מיום אבחון המחלה היא 3 שנים, והוקינג, החולה כבר כ-45 שנים, נחשב נס רפואי.

45. הנוירוטרנסמיטור אצטילכולין שמשוחרר מהשלפוחיות הקדם סינפטיות מגיע לקולטנים באזור האחר-סינפטי, שם הוא מפורק על ידי האנזים אצטילכולין אסטראז לחומרים כולין וחומצה אצטית, שמסונטזים שוב באזור הקדם סינפטי לאצטילכולין.

46. גז עצבים כפי שמרמז שמם, גזי העצבים תוקפים את מערכת העצבים של האדם. כולם פועלים באופן דומה : שיבוש פירוקם של נוירוטרנסמיטורים השולטים בהתכווצות השרירים, כך נמנעת הרפיית שרירים בגוף. התסמינים הראשונים של חשיפה לגז עצבים כסארין הם נזלת, קושי בנשימה והתכווצות האישונים. לאחר מכן ממשיך הקורבן לאבד שליטה על שריריו עד למוות. השפעתו של גז עצבים היא ממושכת ומצטברת, וגם אם שרד הקורבן חשיפה לגז, כמעט תמיד נגרם לו נזק נוירולוגי קשה.

47. השפעת אלכוהול על המערכת האלכוהול מדכא מרכזי בקרה במוח, הכרוכים בשליטה על ההתנהגות (כושר השיפוט, מחסומים התנהגותיים) ולכן לאחר שתייתו אנו מרגישים שחרור מתחים. בכמות גדולה יותר מפחית בירה או כוסית וויסקי מדכא האלכוהול תפקודים חשובים של המוח.

48. השפעות האלכוהול על המוח • הוא מתערבבנוירוטרנסמיטריםמסוימים ובמעברבסינפסות, משבש קליטת מידע ובהעברתו בין העצבים ופוגע בכושר להגיב על גירויים. • משבש תאום תנועות הגוף וההתמצאות במרחב. • מפריע לקליטה אמינה של גירויים מהסביבה(“רואים כפול”), להערכה של מרחקים ומהירויות ואף פוגע בזיכרון ומשבש את הבנת ההתרחשות. • פוגע באופן ישיר בתאי העצב ומגדיל את שיעור התמותה היומי שלהם- לכן המכורים יכולים לסבול מתופעות התנוונות או ירידה ביכולתם השכלית.

49. השפעת הסמים על המערכת סמים, עלולים גם הם לשבש את התהליך המתרחש בסינפסה. לדוגמה, ישנו נוירוטרנסמיטור הנקרא סרוטונין. אם יהיו במערכת העצבים המרכזית רמות גובהות של סרוטונין, זה יגרום לאופוריה ולתחושת מרץ. בעוד שרמות נמוכות של הנוירוטרנסמיטור גורמות לעייפות ודיכאון.כשנקלט הסרוטונין בקולטנים שבתא המטרה, מפרקים אותו אנזימים מיוחדים במטרה לפנות את הקולטנים.

50. סם האקסטזי גורם לעיכוב פירוק הסרוטונין. הוא מכיל חומר הנקשר לאנזים המפרק, ומנטרל אותו, מה שגורם לזה שהסרוטונין נשאר זמן רב בקולטנים באזור האחר-סינפטי, ולפי זה מתקבלות רמות גבוהות של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית, זה גורם לתחושת "היי". אולם, לא רק שהאקסטזי מעכב את הפירוק של הסרוטונין, הוא גם חודר לסינפסות עצמן וגורם להן לייצור סרוטונין באופן מוגבר. האפקט הכפול הזה גורם למי שלוקח את הסם, להרגשה של מרץ רב, בגלל הכמות הגבוהה של הסרוטונין. http://www.wnet.org/closetohome/science/html/animations.html