שלושה פסלים של האמן אורי דושי לאורך רחוב אחוזה.

1. פסל חוצות הנו פסל אשר נבחר לסביבה מסוימת ועיצובו מתייחס מבחינה רעיונית למקום בו הוא מוצב.צורתו, צבעוניותו וגודלו מנסים אף הם ליצור דיאלוג עם הסביבה... שלושה פסלים של האמן אורי דושי לאורך רחוב אחוזה. מדובר בסדרה של שלושה פסלים מברזל צבוע כשכל אחד מהם מתאר דמות אורבנית בתנועה בצבעי יסוד עזים. בכל אחד מהפסלים מתוארת סצנה בה לוקחת חלק דמות בתנועה, העוברת תהליך אבולוציוני של יציאה מן החומר ממנו היא עשויה. בתהליך זה מותירה כל דמות חלל בחומר, ההופך לצלליתה של הדמות עצמה. כל הדמויות בפסלים מתעדות סוג של תנועה המתרחשת בסביבה אורבאנית.

2. קלאס אולדנבורג – גביע גלידה שמוּט – שילוב מפתיע בין ארכיטקטורה עירונית ובין מוצרים המסמלים את תרבות הצריכה והשפע. אולדנבורג עושה שימוש באובייקטים שכיחים והופך אותם למחזה גרנדיוזי באמצעות הגדלתם/שינוי צבעם/שינוי מצב צבירתם, ובכך יוצר עולם אוטופי שנון וצבעוני המשמש אלטרנטיבה לעולם המציאות האפרורי והמשעמם . גביע הגלידה  ש"נשמט" על פינת גגבניין קניון בעיר קלן שבגרמניה. גביע הגלידה,  הוא למעשה סמל בסיסי של הצרכנות כיום, אלא שהוא מייצג את הצרכנות באופן שנון מאוד. הטקסט שעל הגביע מפתיע ובלתי צפוי, וגביע הגלידה גורם למתבונן להפעיל את כל חושיו: ניתן להריח את הארומה של הגלידה, לטעום את כדור הוניל הרך, ואפילו למששה. קלאס אולדנבורג- גביע גלידה שמוּט, 2001 http://www.oldenburgvanbruggen.com/droppedcone.htm

3. כיכר לבנה הוא פסל סביבתי שהוקם בפארק ע"ש אדית וולפסון בתל-אביב. כבר בשלבי התכנון המוקדמים התגבש הרעיון לשלב אמנות סביבתית בפארק. לשם כך הוזמן ב-1977 האמן, דני קרוון. היצירה נקראת "כיכר לבנה", כי בעיני האמן כיכר היא מקום בו אנשים יכולים להיאסף, להלך, לפעול או לנוח. זוהי מחווה של דני קרוון לעיר הלבנה ולאברהם קרוון, אביו, שהיה שנים רבות הגנן הראשי של תל אביב.

4. המגדל מסתיר למעשה מגדל אזעקה מפלדה שהיה במקום ולא ניתן היה להזיזו. ממדי מגדל האזעקה הכתיבו לכן את ממדי מגדל התצפית. לצד המגדל כיכר פיסולית עם מספר צורות גיאומטריות: הראשונה היא פירמידה דמויית אוהל שבצידה הדרומי חריר המאפשר חדירת קרן אור הנעה על הרצפה, ומגיעה לקו המסומן על הרצפה בשתים עשרה בצהריים; לידה - אמפיתיאטרון שקוע המהווה מעין פירמידה קטומה הפוכה. כמו כן יש כיפה חצויה שבין שני חלקיה עץ זית, המהווה חדירה של הגן אל תוך הכיכר ושקע בצורת חצי כדור המהווה מוקד גלישה מבוקש במיוחד לילדים המבקרים בגן. תעלת מים חוצה את הכיכר ואת המדרגות המובילות אליו. קרוון בחר לבנות את האתר בבטון לבן, בשל היותו חומר בנייה מודרני המאפיין את תל אביב.

5. ניקי דה סנט פאל, הגולם - המפלצת, 1971-1972, בטון צבוע, גן רבינוביץ' קריית יובל. ''מפלצת'', הוא השם שנתן הציבור לפסל המשחק המפורסם של האמנית ניקי דה סנט פאל. למרות שהאמנית בחרה ליצירה בשם ''גולם'', היא התוודעה לכינוי הנפוץ, מצאה שהוא מתאים למסר של היצירה ואימצה אותו כשם נוסף. עיצובו הצורני של הפסל מסביר את מקור הכינוי. לפנינו דמות דמיונית ענקית בעלת עיניים מוגדלות, פה מודגש, ושלוש לשונות אדומות. הקוצים הצומחים מתוך הדמות תורמים לרושם שהמדובר ביצור אגדי, מפחיד. קווי גופה המתעגלים והרכים, יוצרים רושם נשי שיתכן שגרם לבחירה בשם הנקבי ''מפלצת'' (ולא לשם זכרי כגון ''דרקון''). ניתן לדמות את תהליך המשחק כולו, לתהליך לידה; כאשר החלל הפנימי, מדומה לרחם גדול והילדים שחלקם מעדיפים להישאר בו ובביטחון שהוא מקנה, כמו נולדים מתוכו בגלישתם החוצה. המרחב התחום והפנימי שמתחת למגלשות, מהווה הד לחלל העליון ויוצר תחושה חובקת ומנחמת.

6. יעקב אגם, מים ואש, כיכר דיזינגוף, תל-אביב, 1986 -פסל קינטי

7. יעקב אגם, מים ואש, כיכר דיזינגוף, תל-אביב, 1986, הטכניקה: קונסטרוקציה. מניע– צורכי ציבור. סוג הפסל- פסל חוצות. פסל מזרקה, המשלב חומרים וצבעים שונים. ייעודו:פסל חוויתי, חגיגי וצבעוני, שנועד להיות מוקד משיכה, להנאת העוברים והשבים. נועד לקשט את מרכז העיר, פסל למען הציבור, המציין את מרכז העיר. מיקום–במרכז העיר, בכיכר מרכזית בתל-אביב. יחס לסביבה – 1. משתלב: הפסל העגול מתאים לכיכר העגולה. תנועתו המעגלית תואמת את האווירה של הכיכר והמבנה המעגלי של הבניינים שמסביב. 2. משתלב: הפסל מוצב במרכז תוסס וסואן ומשקף את דופק החיים של העיר הגדולה: הצורות הצבעוניות, רעש המים, האש והמוסיקה משקפים את המקום הסואן בו הפסל מוצב. 3. הפסל בולט בגלל גובהו (3.40 מ' גובה) הוא שולט על הסביבה. תנועה: יש בפסל תנועה על ידי מנוע. נוצרת גם תנועה ושינויים בצורות ובצבעים של הפסל כאשר הפסל מסתובב או שהצופה משנה את מיקומו ומסתובב סביב הפסל. האמן מתייחס בפסל לתנועה שבעיר הסואנת וההשתנות המהירה של הדברים. הצופה חייב להפעיל את חוש הראיה (הצבעים, הצורות) והשמיעה (המוסיקה) המישוש (מים, אש). צורות: חמישה תופים בגדלים שונים המורכבים זה מעל זה, הניצבים במרכזה של בריכה עגולה.. התופים מעוצבים בצורת זיג זג עם בליטות משוננות שמחולקות לפסים צבעוניים על תופים מצויירים צורות גיאומטריות. החומרים: פח שעוצב בצורה של זיג זג, מים שפורצים מצינורות וזרמים לבריכה ואש שמדי פעם פורצת ממרכז הפסל ומופעלת על-ידי גז ומוסיקה. צבעים: צבעי יסוד: אדום, כחול, צהוב. צבעים משלימים: כתום, ירוק, וסגול. ישנם גוונים נוספים כמו: לבן, טורקיז, ורוד. הצבעוניות הרבה של הפסל משקפת את העיר הצבעונית.

8. עפרה צימבליסטה "הולכים" (1987), גן הפסלים בתפן באמצע אזור התעשייה של תפן נמצאים להם פסלי דמויות בגודל טבעי, שנוצקו ישירות מגופם של גברים ונשים בגילאים שונים שהסכימו להיות מונצחים. הם עומדים בחוץ, מוצבים בתנוחות יום יומיות, שגרתיות, ללא מאמץ מיוחד. מיקומם של פסלים באזור התעשייה, מתייחס מעצם טיבו לקשר בין האדם למכונה. יתכן שהצבת גן פסלים באזור תעשייה, בוחן את החיבור גם מזווית שונה, כמו חיבור בין האמנות, שמתעסקת כביכול רק בעצמה, לבין תעשייה ויצור, שמיועדים לצריכה המונית. הפסלים מתייחסים לקשר בין האמנות לתעשייה באופנים שונים, כמו למשל פיסול בחומרים תעשייתיים. הקשר הזה יכול לבוא לידי ביטוי גם בהתייחסות בבחירת פסלים שנעשו בעבודת כפיים, שהאומן יצר בעצמו ללא עזרת מכונות.

9. סוג הפסל : הפסל הוא פסל ציבורי, פסל חצר סביבתי. זהו פסל חצר כחלק מן התפיסה הכללית של המקום בו הוא נמצא, שמטרתה לשלב בין אמנות לתעשייה. מיקום : בתפן ישנן חצרות פנימיות בין מבני התעשייה שמשמשים לטכנולוגיה מתקדמת. בחצרות הוצבו פסלים, והעובדים שמגיעים למקום נהנים מן האמנות שבחצר. הפסלים הוצבו בחללים פתוחים שנוצרו בין מבני התעשייה ומסביבם. האמנות הופכת להיות נגישה לכל עובדי המקום ומבקריו כחלק מן היומיום. צורות : הפסל מורכב מ-15 דמויות שהן יציקות גוף בבטון, בגודל טבעי. הדמויות מפוזרות על גבי סלעי המקום. סלעי הגיר הסדוקים הופכים מעין בסיס לפסל. טכניקה : יציקת פיברגלס. (טכניקת הוספה) הפיברגלס הוא חומר מודרני תעשייתי. יש לעבוד בצורה מסוימת על מנת שיהיה עמיד. האמנית יוצרת תבניות על גוף חי, לתוכן יוצקת חומר פלסטי, מחזק בפיברגלס, וכאשר הוא מתקשה, התבניות מוסרות וחלקי הפיברגלס מחוברים. את הפסל המוכן צבעה האמנית באפור שניתן לדמות לו מראה של דמות אנונימית מבטון שעומדת על פני סלע בנוף הפתוח. יחס לסביבה : הדמויות ממוקמות ישירות בנוף, בטבע, ללא בסיס. עובדה זו גורמת להשתלבות עם הסביבה. השימוש בחומר תעשייתי לפיסול, בין מבני התעשייה יוצר קשר עם המקום. הצבע האפור מבליט את הדמויות על רקע הסביבה. מידת הקרבה למציאות : הפסל ריאליסטי משום : 1. הדמויות מוצבות על הקרקע ללא בסיס וכך נוצרת קרבה והזדהות בין הצופה לבין היצירה. 2. מבחינת החלל- הצופה יכול לשהות ולנוע בתוך הפסל ולבוא במגע עם הדמויות. 3. העובדה שהדמויות נעשו ביציקות גוף וישנם פרטים אינדיבידואלים, וגילאים שונים הופך אותן לריאליסטיות ומקרב אותן אל הצופה. מצד שני, הפסל מרוחק מן המציאות משום : 1. האמנית יצרה דמויות של גברים ונשים עירומים. העירום הוא חלק מן הטבע. כאשר האדם לבוש ניתן לזהות את מעמדו ואת התקופה בה הוא חי. העובדה שהדמויות עירומות הופכת אותן לכלליות יותר, לאלמוניות ואוניברסאליות. 2. הצבע האפור והבטון שהוא חומר תעשיית גורמים לדמויות להיראות חסרות חיים.