Thylacine

1. מצגות קלריטה ואפרים זאב טסמני Thylacinus cynocephalus Thylacine

2. זאב טסמני או טיגריס טסמני (Thylacinus cynocephalus) הוא יונק שככל הנראה נכחד מן העולם במהלך המאה ה-20. הוא מסווג כחיית כיס* ונחשב לטורף הכיס הגדול ביותר בעידן המודרני. הזאב הטסמני היה אנדמי לאוסטרליה ולגינאה החדשה, והוא היה השריד האחרון בסוג זאב כיס (Thylacinus). *יונקי כיס (שם מדעי: Marsupialia) היא תת-מחלקה במחלקת היונקים. ייחודם של יונקי הכיס בהריונן הקצר של הנקבות, אשר ולדותיהן נולדים זעירים ולא מפותחים, וזוחלים מיד עם לידתם לכיס (marsupium), שהוא קפל עור המחובר לעצמות הכיס שמתחת לבטן האם. שם הם ממשיכים להתפתח במשך כמה חודשים עד להשלמת התפתחותם. בכיס מצויות פטמות חלב, שמהן ניתז חלב לפיותיהם של הוולדות הלא מפותחים, בפעולת התכווצות של שריר שמסביב הבלוטות. בגיל מאוחר יותר, לאחר צאתם מהכיס, הצעירים יכולים לינוק מהפטמות, בכוחות עצמם. בתת-המחלקה מונים היום בין 260 ל-280 מינים של חיות כיס, כמעט 200 מהם מצויים באוסטרליה ובאיים שכנים מצפון

3. הזאב הטסמני נכחד באוסטרליה כמה אלפי שנים לפני בוא מתיישבים אירופאים ליבשת, אולם הוא שרד בטסמניה, לצד מינים אנדמיים אחרים כמו השד הטסמני. משערים שהוא נכחד לחלוטין בשנות ה-30 של המאה ה-20, בעיקר כתוצאה מציד אינטנסיבי שזכה לעידוד בדמות פרסים כספיים. גורמים נוספים שתרמו לכך הם מחלות, הגעתם של הכלבים (ובראשם הדינגו), וכן חדירת האדם לתחומי מחייתו של הזאב. על אף שסווג באופן רשמי כחיה נכחדת ב-1986 (50 שנה לאחר מותו של הפרט האחרון הידוע), מטיילים וקריפטו-זואולוגים מדווחים עד היום על צפייה בפרטי זאב טסמני. Thylacine family at Beaumaris Zoo in Hobart, 1909

4. A Tasmanian tiger, or thylacine (thylacinus cynocephalus) in captivity, circa 1930. The species is believed to have become extinct in the early 20th Century

5. אבולוציה הזאב הטסמני התפתח לצורתו המודרנית לפני כארבעה מיליוני שנים. מינים ממשפחת זאבי הכיס החלו להופיע בתחילת תקופת המיוקן; מאז תחילת שנות ה-90, התגלו לפחות שבעה מאובנים בריברסליי (Riversleigh), חלק מפארק לאומי בצפון-מזרח קווינסלנד, אוסטרליה.‏ המין הקדום ביותר מבין שבעת מיני המאובנים, Nimbacinus dicksoni, תוארך לתקופה של לפני 23 מיליוני שנים. עם זאת, זאב כיס זה היה קטן יותר מזאבי הכיס שהופיעו אחריו.‏ זאב הכיס הגדול ביותר, Thylacinus potens, שהיה בגודל של זאב, היה המין היחיד ששרד עד סוף תקופת המיוקן.‏ בסוף תקופת הפליסטוקן ובתחילת תקופת ההולוקן, היה הזאב הטסמני נפוץ ברחבי אוסטרליה וגינאה החדשה.‏ Fifteen-million-year-old fox-sized carnivorous thylacine from Riversleigh.

6. הזאב הטסמני דמה לחברי משפחת הכלביים (Canidae) בחצי הכדור הצפוני במובנים רבים: שיניו היו חדות, מלתעותיו היו חזקות, עקביו היו מורמים (הלך על קצות אצבעותיו) וצורת גופו הכללית דמתה לזו של הכלביים. דמיון זה הוא דוגמה לאבולוציה מתכנסת: מכיוון שזאב הכיס מילא באוסטרליה אותו תפקיד אקולוגי שמילאו הכלבים בכל מקום אחר, פיתח הזאב הטסמני מאפיינים דומים לאלו של הכלביים. יחד עם זאת, הזאב הטסמני אינו קשור באופן ישיר לאף אחד מהטורפים בחצי הכדור הצפוני,המין החי הקרוב ביותר אליו הוא השד הטסמני. (Sarcophilus harrisii)‏ http://www.naturalworlds.org/thylacine/biology/anatomy/external/external_anatomy_9.htm http://www.naturalworlds.org/thylacine/biology/anatomy/anatomy.htm

8. קל להבחין בינם ובין הכלבים האמיתיים בשל הפסים הנמצאים על גבם, אולם קשה יותר להבחין בהבדלים שבשלדים שלהם. הדרך הקלה ביותר להבדיל בין השניים היא הבחנה בחורים הבולטים שבעצם החך, שמאפיינים את חיות הכיס בדרך כלל.

9. הילידים האוסטרלים, האבוריג'ינים, היו בני-האדם הראשונים שחיו לצד הזאב הטסמני. עדויות לכך ניתן למצוא, בין השאר, בגילופים ואמנות על סלעים, שתוארכו לסביבות סוף האלף השני לפני הספירה.‏פטרוגליפים של הזאב נמצאו באוסטרליה המערבית. בזמן שהחוקרים הראשונים הגיעו, היה הזאב הטסמני כבר נדיר בטסמניה. Thylacine rock art atUbirr

10. Mainland Thylacine Rock Painting

11. Rock painting of a thylacine, or marsuplial wolf, which has been extinct on the Australian mainland for perhaps 2000 years.

12. הפגישה הראשונה של אירופאים עם הזאב הטסמני הייתה כאשר אבל טסמן הגיע לטסמניה. המפגש הראשון הוודאי עם הזאב הטסמני היה של חוקרים צרפתים ב-13 במאי 1792, כפי שצוין על ידי הנטורליסט ז'אק לָבִּיָארְדִייֵר (Jacques Labillardiere). עם זאת, רק ב-1805 שלח ויליאם פטרסון, המשנה למושלה של טסמניה, תיאור מפורט שיועד לפרסום בעיתונות.‏ התיאור המדעי הראשון של הזאב הטסמני ניתן על ידי חוקר הטבע הטסמני ג'ורג' האריס ב-1808, כחמש שנים מראשית ההתיישבות המבוססת באי. השם המדעי המלא שניתן לו הוא Didelphis cynocephala, שמשמעותו "אופוסום בעל ראש כלב". ב-1796 הבינו כי הזאב הטסמני שונה באופן מהותי מהאופוסומים. כתוצאה מכך, שייך אטיין ז'ופרואה סנט-אילר את השד הטסמני לסוג Dasyurus ב-1810. כדי לשמור על עקביות בשפתו של השם המדעי החדש, שהורכב ממילה לטינית וממילה יוונית, הוחלט לשנות את שמו הספציפי של המין ל-cynocephalus. ב-1824 הוא הופרד לסוג משלו, Thylacinus, על ידי הזואולוג הגרמני קונראד יאקוב טמינק. מקור שם הסוג הוא במילה היוונית "θύλακος", שמשמעותה "כיס" או "שק".‏ אורכו של זאב טסמני בוגר נע בין 100 ל180 סנטימטרים, כולל זנב שהגיע לאורך של 60-50 סנטימטרים. גובה כתפם של פרטים בוגרים היה 60 סנטימטרים, ומשקלם היה בין 20‏ ל30 קילוגרמים. הנקבות היו קטנות רק במעט מהזכרים. לנקבת הזאב הטסמני היה כיס ובו ארבע פטמות, אולם בשונה מחיות כיס אחרות, פתח הכיס של נקבת הזאב הטסמני היה מופנה לאחור.

13. הזאב הטסמני היה יכול לפעור את פיו לרווחה, והזווית המרבית בין לסתותיו הגיעה ל-120 מעלות. יכולת זאת תועדה בסרטו של דיוויד פליי (David Fleay) משנת 1933. לסתותיו היו שריריות וחזקות, והן הכילו 46 שיניים. עקבותיו של הזאב היו מובחנות בבירור מעקבותיהם של בעלי חיים אחרים שחיו באזור: החלק המרכזי של כפות רגליו היה גדול מאוד, וניתן היה להבחין בארבע אצבעות ברורות. כפות הרגליים האחוריות דמו לאלו הקדמיות, אלא שבקדמיות היו חמש אצבעות ולא ארבע. טפריהם לא היו ניתנים לשליפה, כשל החתוליים למשל. The last known thylacine photographed at Beaumaris Zoo in 1933. A scrotal sac is not visible in this or any other of the photos or film taken, leading to the supposition that "Benjamin" was a female, but the existence of a scrotal pouch in the thylacine makes it impossible to be certain.

14. מחקרים מוקדמים הציעו כי הזאב הטסמני הוא בעל חוש ריח מדויק ומפותח, אשר איפשר לו לעקוב אחר טרפו,‏אולם ניתוח של מבנה המוח שלו גילה כי פקעות ההרחה (Olfactory bulb) לא היו מפותחות. לכן, סביר כי הזאב הסתמך על חושי הראייה והשמיעה בעת הציד. צופים אחדים בזאב הטסמני תיארו אותו כבעל ריח חזק וייחודי, אחרים תיארוהו כבעל ניחוח קל בלבד, בעוד שאחרים ציינו כי אין לו ריח כלל. ייתכן כי הזאב הטסמני, בדומה לקרובו השד הטסמני, הפיץ ריח כאשר היה נסער (Paddle 2000*). צורת התנועה של הזאב הטסמני הייתה קשיחה ומגושמת, ובשל כך הוא לא היה יכול לרוץ במהירות גבוהה. בנוסף, הוא יכול היה לבצע דילוג דו-רגלי באופן הדומה לזה של הקנגורו, כפי שנצפה כמה פעמים בפרטים ששהו בשבייה. אריק גיילר הניח כי דילוג זה שימש את הזאב הטסמני כצורת תנועה מהירה, כאשר הוא הרגיש מאוים. כמו כן, הזאב יכול היה לעמוד על שתי רגליו האחוריות בצורה אנכית לפרקי זמן קצרים. Paddle, 2000-Google Scholar * The last Tasmanian tiger: the history and extinction of the thylacine‏ R Paddle - 2002‏ - books.google.com‏ 'Head of a Male' in John Gould, The Mammals of Australia 1863

16. אף שלא קיימות הקלטות של הקולות שמשמיע הזאב הטסמני, צופיו של הזאב בסביבתו הטבעית ובשבייה ציינו כי הזאב השמיע קולות נהמה ושריקה כאשר היה נסער או נרגש. במהלך הציד, הוא השמיע סדרה של קולות מהירים הנשמעים כנביחות גרוניות המזכירות שיעול, שכנראה שמשו את הזאב ליצירת תקשורת עם חברי הלהקה האחרים. קולות אחרים שהשמיע הזאב הטסמני כללו יללות, שנועדו לזיהוי ממרחק רב, ואנפוף, שנועד לצורכי תקשורת בין בני המשפחה (Paddle 2000). Thylacinus cynocephalus in John Gould, The Mammals of Australia 1863

17. אקולוגיה והתנהגות מעט ידוע על ההתנהגות ועל בתי הגידול של הזאבים הטסמניים. תצפיות ספורות נערכו על החיה בשבייה, אולם קיימות רק עדויות מעטות באשר להתנהגות החיה בטבע. בנוסף, מרבית התצפיות נערכו במשך היום, בעוד שהזאב הטסמני היה דווקא פעיל בלילה. מספר מאפיינים התנהגותיים נקשרו לזאב הטסמני לאחר שהושלכו עליו מקרובו, השד הטסמני. ככל הנראה, הזאב הטסמני העדיף את יערות האקליפטוס היבשים ואת אדמות הביצה והמרעה באוסטרליה. ציורי סלע של ילידים אוסטרלים מצביעים על כך שהזאב הטסמני חי באוסטרליה ובגינאה החדשה. הוכחה לקיומו של הזאב באוסטרליה עצמה נתגלתה ב-1990, כאשר עצמות זאב טסמני התגלו במערה במישור נלארבור (Nullarbor Plain) שבאוסטרליה המערבית; בדיקה באמצעות תיארוך פחמן-14 העלתה כי השלד הוא בן 3,300 שנים לערך.‏ בטסמניה העדיף הזאב הטסמני את השטחים המיוערים שבמרכז האי ואת שדות הבור שלאורך החופים. שטחים אלו עניינו את המתיישבים הבריטים, שחיפשו אחר אדמות מרעה למשקם. תחום המחיה הטיפוסי שלהם היה בגודל של 40 עד 80 קילומטרים רבועים.‏ נראה שהוא לא היה אחוז התנהגות טריטוריאלית; לעתים נצפו קבוצות גדולות של זאבים, שכמותם הייתה גדולה מזו של משפחה (Paddle 2000).

19. הזאב הטסמני היה בעל חיים שצד בשעות בין הערביים ובלילה, ובמהלך היום בילה במערות קטנות או בגזעי עץ חלולים. במשך היום היה מוצא מחסה בגבעות וביערות, ובערבים יצא לצוד בשדות הפתוחים. לפי תצפיות מוקדמות, היה הזאב הטסמני בעל חיים ביישן, והיה מודע לנוכחותם של בני אדם בקרבתו. לרוב הוא נמנע מקשר עם האדם, אולם לעתים גילה יצר חטטני. Wilf Batty with the last thylacine that was killed in the wild

20. קיימות עדויות לכך שהזאב הטסמני עשוי היה להזדווג במשך כל השנה, אולם נראה כי שיא ההזדווגויות נרשם בעונות החורף והאביב. הנקבה המליטה עד ארבעה גורים בכל המלטה (לרוב שניים או שלושה). היא נהגה לשאת אותם בכיסה למשך שלושה חודשים לכל היותר, והגנה עליהם עד שהגיעו למחצית מגודלו של פרט בוגר. גורים צעירים היו חסרי שיער ועיוורים, אולם כאשר עזבו את כיס אמם, עיניהם היו פקוחות וגופם היה מכוסה כולו בפרווה. לאחר שעזבו את כיס האם ועד שהיו מספיק מפותחים על מנת לצאת לשטח בעצמם, הם היו נשארים במאורה, כאשר אמם יצאה לצוד (Paddle 2000). הזאב הטסמני התרבה בשבייה בהצלחה רק פעם אחת, שהתרחשה ב-1899 בגן החיות של מלבורן. תוחלת חייהם המשוערת בטבע נעה בין חמש לשבע שנים, בעוד שפרטים שחיו בשבייה הגיעו לגיל תשע שנים.

21. תזונה הזאב הטסמני היה טורף באופן בלעדי. קיבתו הייתה שרירית, והיא יכולה הייתה להתרחב על מנת לאפשר לזאב לאכול כמויות גדולות של מזון. ייתכן כי יכולת זו התפתחה כהתאמה למצבים שבהם במשך תקופות ארוכות הציד היה לא מוצלח והמזון היה חסר. ניתוח תצפיות ומבנה גוף הראה כי הזאב היה מתמקד בבעל חיים אחד, ורודף אחריו עד להתשתו. יתר על כן, נראה כי צד בקבוצות משפחתיות קטנות, כאשר אחד הפרטים היה אורב לטרף ושאר הלהקה מבריחה את הטרף בכיוון הכללי של המארב. דיווחים של לוכדי בעלי חיים ציינו גם כי הזאב משתמש בשיטת ציד הכוללת מארב.

22. טרפו של הזאב הטסמני כלל קנגורו, וולאבי, וומבט, עופות ובעלי חיים קטנים כמו חולדות כיס ופוסומים אוסטרליים. טרף שהיה מועדף על הזאב היה האמו הטסמני, שבעבר היה נפוץ בטסמניה. האמו היה עוף גדול חסר יכולת תעופה, שחלק את תחום תפוצתו עם הזאב הטסמני. הוא ניצוד עד להכחדתו בסביבות שנת 1850, התקופה שבה החלה הירידה בכמות הזאבים הטסמניים (Paddle 2000). הזאב הטסמני התחרה על האמו מול שועלים ומול כלבי דינגו, שידוע כי היו ניזונים גם הם מהאמו. המתיישבים האירופאיים באוסטרליה האמינו כי הזאב הטסמני טרף את כבשיהם ואת עופותיהם. בשבייה, הזאבים הטסמניים ניזונו ממגוון של מזונות, ביניהם ארנבים מתים, וולאבים, בשר בקר, בשר כבש ובשר סוס. פוסום אוסטרלי וומבט אמו טסמני וולאבי

23. הכחדה הזאב הטסמני נכחד מאוסטרליה עצמה לפני כ-2,000 שנים, ועוד מוקדם יותר בגינאה החדשה. הכחדה זו מיוחסת לתחרות מצד בני האדם ומצד כלבי הדינגו הפולשניים. עם זאת, קיימים ספקות לגבי השפעתו של הדינגו, שכן התחרות בין שני המינים לא הייתה ישירה: הדינגו הוא פעיל יום בדרך כלל, בעוד הזאב הטסמני צד בשעות הערב והלילה. בנוסף, מבנה גופו של הזאב הטסמני היה חסון וחזק יותר, מה שעשוי היה להקנות לו יתרון בעימותים עם כלבי הדינגו. ציורים על סלעים בפארק הלאומי קאקאדו מוכיחים ללא צל של ספק כי האדם נהג לצוד את הזאב הטסמני (Paddle 2000), ועל פיהם נראה כי הזאב והדינגו התחרו על אותם מיני טרף. תחומי המחיה שלהם חפפו בבירור: מאובני זאב טסמני שתהליך התאבנותם לא הושלם התגלו בסמוך למאובנים דומים של כלבי דינגו. לא רק זאת, אימוצו של הדינגו ככלב ציד ושמירה על ידי האדם הקנה לו יתרון נוסף במאבק שאפשר שהתרחש בין שני המינים. דינגו

24. הזאב הטסמני שרד בטסמניה עד שנות ה-30 של המאה ה-20. בזמן ההתיישבות הראשונה באזור, הוא היה נפוץ בצפון האי ובסמוך לאזור זה.‏ כבר בימיה הראשונים של ההתיישבות האירופית, נצפה הזאב פעמים מעטות בלבד, אולם תקיפות של כבשים יוחסו לו במידה שהלכה וגברה. בעקבות מצב זה, התעורר לכאורה צורך לשלוט במספר הזאבים הטסמניים, ולכן הוצעו פרסים כספיים לכל מי שיצוד אותם: חברת "Van Dieman's Land" הציעה פרס כספי החל מ-1830 עבור ציד של זאבים טסמניים, ובין השנים 1888 ו-1909 הציעה ממשלת טסמניה לירה שטרלינג אחת עבור כל פרט שניצוד. בסך הכול ניצודו כ-2,184 פרטים שכאלו, אולם ההערכה היא כי ניצוד מספר רב עוד יותר של זאבים. אף על פי כן, הציידים לא היו היחידים שהביאו להכחדת הזאב הטסמני, והיו לכך גורמים נוספים: תחרות עם כלבי הדינגו, הרס בתי גידול, היעלמות מיני הטרף שלהם ומחלה דמוית-כלבת שהופיעה גם אצל פרטים ששהו בשבייה. הסיבות האמורות לעיל הביאו לכך שבסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 היה הזאב הטסמני נדיר מאוד בטבע. משום כך, הושקעו מאמצים בשמירה על המין. רשומות של הנהלת שמורת וילסון פרום (Wilsons Promontory) מ-1908 והלאה כללו המלצות שתכליתן להשיב את הזאב הטסמני לאזורים מתאימים בויקטוריה. ב-1928, המליצה הוועדה המייעצת לענייני פאונה מקומית של טסמניה להגן על הזאבים הטסמניים הנותרים בשמורה ובאתרים אפשריים המתאימים לזאב.‏ Albert Quarrell with a thylacine he caught near Tyenna-Maydena in 1912, one of the last thylacines known to be in the area.

25. הזאב הטסמני האחרון הידוע שחי בטבע ניצוד ב-1930 על ידי חוואי בשם ווילף באטי במאובנה שבטסמניה. לפני הריגתו הוא נראה מסתובב בסמוך ללול של באטי במשך מספר שבועות.‏ הזאב הטסמני האחרון, נלכד ב-1933 ונשלח לגן החיות הובארט (Hobart Zoo), שם חי עד למותו ב-7 בספטמבר 1936. הסברה היא כי זאב זה מת בעקבות הזנחה, הוא היה חשוף למזג אוויר קיצוני: חום נורא בימים וטמפרטורות מקפיאות בלילות. קטע הסרט האחרון הידוע שבו צולם זאב טסמני הוסרט בשחור-לבן ב-1933 ואורכו 62 שניות, בהן ניתן לראות את הזאב צועד הלוך ושוב בשטח שהוקצה לו.‏ הזאב הטסמני האחרון שצולם בגן החיות הובארט ב-1933

26. פעילי שימור החלו לבקש להגן על הזאב הטסמני ב-1901, אולם קשיים פוליטיים מנעו את הוצאתן לפועל של תוכניות שימור עד 1936. כך, הממשלה הטסמנית הנהיגה הגנה רשמית על הזאב רק ב-10 ביולי 1936, 59 ימים לפני שהפרט האחרון הידוע מת בשבייה. כמה חיפושים שנערכו בסמוך זה לזה העלו כי קיימת אפשרות שהזאב הטסמני עדיין היה קיים בטסמניה עוד בשנות ה-60. בחיפושים שערכו ד"ר אריק גאילר ודיוויד פליי בצפון-מערב טסמניה נמצאו עקבות וגללים שייתכן והיו שייכים לזאבים טסמניים. כמו כן, הם שמעו קולות שהזכירו את תיאור הקולות שמשמיע הזאב הטסמני, וכן הם שמעו עדויות מאנשים שדיווחו כי ראו את בעל החיים. למרות חיפושים אלו, לא נמצאה ראיה חותכת שהצביעה על כך שהזאב הטסמני המשיך להתקיים בטבע.‏ זאב טסמני מפוחלץ במוזיאון הטבע בלונדון מצב השימור של המין הוגדר כמין הנתון בסכנת הכחדה (Endangered Species) עד 1986. לפי סטנדרטים בינלאומיים, מין מוגדר כ"נכחד" כאשר עברו 50 שנה מאז הפעם האחרונה שבה תועד פרט חי של המין. מאחר שלא נמצאה ראיה לכך שהזאב הטסמני התקיים מאז 1936, הוא עמד בקריטריון הרשמי והוכרז כנכחד על ידי איגוד השימור העולמי (IUCN). אמנת וושינגטון לחיות מוגנות (CITES) נקטה קו זהיר יותר, וקבעה כי הזאב הטסמני הוא בגדר מין ש"ייתכן שנכחד".

27. מצב שימור של מין הוא מדד לסיכויי השרידות של אותו מין, בהווה ובעתיד. כאשר מתגבשת הערכת מצב השימור, נלקחים בחשבון גורמים רבים, כמו מספר הפרטים של בעל החיים, המגמה בה נמצאת האוכלוסייה של בעל החיים (עלייה או ירידה במספר הפרטים), שיעור ההזדווגויות המוצלחות, איומים ידועים וכדומה. • סיכון נמוך (Lower risk) • ללא חשש (Least Concern; LC) לקטגוריה זו משויכים מינים בעלי תפוצה רחבה, שמצב השימור שלהם מניח את הדעת. • קרוב לאיום (Near Threatened; NT) הקטגוריה כוללת מינים שעדיין אינם עומדים בקריטריונים של הקטגוריות החמורות יותר, אבל צפויים לעמוד בהם בעתיד הקרוב. • מאוים (Threatened) • פגיע (Vulnerable; VU) הקטגוריה מוגדרת על-פי חמישה קריטריונים, המצביעים על סיכון משמעותי להכחדת המין מהטבע: הידלדלות האוכלוסיות בעבר או בהווה ושיעורה, תחום התפוצה של המין ומאפייניו של תחום זה (תנודות בגודלו, האם הוא מקוטע וכדומה), מספר הפרטים הבוגרים, אוכלוסייה קטנה או מוגבלת, ועוד • בסכנת הכחדה (Endangered; EN ) הקטגוריה מוגדרת על-פי חמישה קריטריונים, בדומה למצב הקודם, בתנאים חמורים יותר; עמידה בתנאים אלה מצביעה על סיכון גבוה להכחדת המין בטבע. למשל, אחד התנאים במצב VU הוא שמספר הפרטים הבוגרים יהיה קטן מ-1,000. התנאי המקביל במצב EN הוא שמספר הפרטים לא יעלה על 250. • בסכנת הכחדה חמורה (Critically Endangered; CR) הקטגוריה מוגדרת על-פי חמשת הקריטריונים של המצבים VU ו-EN, בתנאים חמורים עוד יותר, המצביעים על סיכון גבוה מאוד להכחדת המין בטבע. לדוגמה, מספר הפרטים בקטגוריה זו אינו עולה על 50. • הכחדה (Extinction) • נכחד בטבע (Extinct in the Wild; EW) מין מוגדר ככזה שנכחד בטבע, אם לא ידוע על פרטים החיים בטבע, אלא רק על פרטים החיים בשבי או בסביבה מבויתת. כדי לקבוע שמין שייך לקבוצה זו יש לערוך סקרים ממצים בבתי הגידול הידועים או הצפויים שלו, תוך סקירה מתאימה (יומית, עונתית, שנתית) של כל אזורי המחיה ההיסטוריים, ובמסגרת זמן המתאימה למחזור החיים של המין. ההגדרה נקבעת אם כל הסקרים נכשלו במציאת פרטים ממין זה. • נכחד (Extinct; EX) מין נכחד הוא כזה שלא נותרו ממנו פרטים חיים.

28. מחקר מודרני ופרויקטים המוזיאון האוסטרלי שבסידני פתח ב-1999 בפרויקט שמטרתו לשבט זאב טסמני.‏ יעדו של הפרויקט היה להשתמש בחומר גנטי מפרטים ששומרו מתחילת המאה ה-20 על מנת לשבט פרטים חדשים ולהשיב את המין מהמתים. מספר מיקרוביולוגים רציניים פטרו את הפרויקט כלהטוט יחסי ציבור. באפריל 2005 הושלמה הקמתו של מאגר מידע על פרטי זאבים טסמניים לאחר פרויקט-מחקר שנמשך ארבע שנים. במסגרת הפרויקט, נערך קטלוג המכיל את כל החומר הידוע שהוחזק באוניברסיטאות, במוזיאונים ובאוספים פרטיים. הרשומות המקוריות של המאגר נמצאות אצל החברה הזואולוגית של לונדון. Tasmanian tiger in Gerard Krefft, The Mammals of Australia, 1871. Lithograph

29. הזאב הטסמני בתרבות בזאב הטסמני נעשה שימוש נרחב כסמל טסמניה. הוא מופיע על סמלה הרשמי של טסמניה, וכן על סמלילים רשמיים כמו זה של מועצת העיר לאונססטון. מאז 1998, הוא מופיע בצורה בולטת על לוחיות רישוי של כלי רכב טסמניים. במרכז הסמל מופיע שלט אצולה המחולק לחמשה חלקים ומציג את ענפי החקלאות העיקריים המהווים את הענף הכלכלי המרכזי של המדינה: בחלק השמאלי העליון של הסמל מופיעה אלומת שיבולים, במרכז הסמל מופיע אייל ובחלקו התחתון תפוחים. ציצת הסמל היא אריה אדום המסמל את המלוכה האוסטרלית. משני צידי מגן האבירים שני תומכים - זאבים טסמנים (Thylacinus cynocephalus) - מין נכחד. מתחת שלט האצולה מופיע על קלף מוטו המדינה בלטינית: Ubertas et Fidelitas (פריון ואמונה).

30. הזאב הטסמני בבולאות

33. מקורות: תמונות רבות הועתקו מאתר "מוזיאון הזאב הטסמני", ואנו מביעים תודתנו לו. למעוניינים להרחיב ידיעותיהם בנושא אנו ממליצים להיכנס לאתר בו כל הידוע עד היום על הזאב הטסמני (באנגלית) http://www.naturalworlds.org/thylacine/index.htm

34. מקורות: http://he.wikipedia/זאב טסמני http://en.wikipedia.org/wiki/Thylacine http://www.naturalworlds.org/thylacine/index.htm http://scholar.google.com/scholar=The last Tasmanian http://ozcrypto.netthe-thylacine http://www.utas.edu.au/library/exhibitions קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: www.clarita-efraim.com chefetze@netvision/net.il