Download
1 / 15
E N D
מישור החוף התיכון והדרומי אלמוג קונטנט
אוכלוסיה • ערים רבות בישראל תחילתן במושבות חקלאיות יהודיות אשר הוקמו בין שנות השמונים של המאה הי"ט לשנות השלושים של המאה העשרים. מאז הקמתן עברו רבות מן המושבות תהליך של עיור בהיקף זה או אחר. המושבות במישור החוף הן שהצטיינו במיוחד במעבר מיישוב כפרי ליישוב עירוני גדול למדי. במאמר זה אציג ניתוח כוללני של תהליך העיור במושבות מישור החוף, כחלק מתולדותיה של ההתפתחות היישובית החדשה בארץ. הניתוח מצביע על הגורמים אשר חוללו את עיור המושבות במישור החוף, ואשר השפיעו על עיצובו, ועל השלבים השונים בתהליך זה. שלא כדרך העיור בארצות רבות בעולם, שבהן קשור התהליך בעיקרו בהגירתם של אוכלוסין מן הכפר אל העיר, כרוכה ראשית העיור בישראל בעת החדשה, ובכלל זה עיורן של המושבות, בהגירה של יהודים מארצות חוץ ובעלייתם לישראל. חלק מיהודים אלה, שבאו בדרך כלל מערים גדולות או בינוניות בארצות מוצאם, השתקעו מיד עם בואם ארצה ביישובים הכפריים היהודיים שנוסדו בארץ, ובכללם המושבות שקמו במישור החוף. חלק אחר של עולים עירוניים אלה הגיעו בראשית דרכם בארץ אל הערים שבה, אך בשל משברים שפקדו את הערים הגדולות מצאו את דרכם אל מושבות אלה. גם המעטים מן התושבים היהודים הוותיקים בארץ שהשתתפו בייסוד המושבות ובהמשך אכלוסן בשנים שלאחר מכן, באו מן הערים, בהיעדרם של יהודים רבים ביישובים הכפריים בארץ-ישראל. כך או כך היו אלה עירוניים שהניעו את גלגלי תהליך העיור של מושבות מישור החוף, שבמרוצת הזמן הפכו ברובן לערים לכל דבר. דרך זו של אכלוס יישובים כפריים ביוצאי ערים אפיינה את התפתחות המושבות החל מראשית דרכן, גם לפני קום מדינת ישראל וגם מיד לאחר מכן בעת גל העלייה הגדול שהגיע לישראל בראשית שנות החמישים. יוצאי הערים תפסו מקום מרכזי עוד יותר במושבות ובתהליך עיורן בשנות השבעים, כאשר המושבות הסמוכות לערים הגדולות שבמישור החוף החלו לשמש מקום השתקעות לתושבים שיצאו מערים אלה בבקשם אחר דירות במחיר נמוך יחסית. היו ביניהם מי שתרו במושבות מישור החוף אחר האפשרות להתגורר בבתים צמודי קרקע עטורים גינה וחצר, כדרך תושבי הפרברים בהרבה מארצות המערב. כך הצטרף תהליך הפרבור אל המקורות אשר הזינו את העיור במושבות מישור החוף בתושבים עירוניים חדשים.
אוכלוסיה המשך • עיור המושבות במישור החוף התחולל כתוצאה מגורמים שונים, מאז ראשיתן כיישובים כפריים. הגורם הראשון קשור דווקא בהתעצמות הפעילות החקלאית במושבות אלה, בעיקר בענף הפרדסנות, התעצמות אשר הביאה בעקבותיה לנהירת תושבים חדשים שביקשו ליטול בה חלק. במקביל צמחו במושבות מישור החוף עיסוקים בעלי אופי עירוני. ככל שנעשתה ההתיישבות הכפרית היהודית במישור החוף בתקופת המנדט צפופה יותר, כן עלה הביקוש לשירותי סחר מקומיים בחבל ארץ זה, ובעקבותיו גדל במושבות רבות מספר בתי-העסק ונתרבו המועסקים במסחר ובשירותים. גידול זה הוא אחד הסימנים המובהקים לראשית תהליך העיור של יישובים כפריים. אל בתי-המסחר נוספה במשך הזמן פעילות תעשייתית שהייתה קשורה בעבודה החקלאית במושבות ובאזורים שסביבן. לאחר מכן, בעת גל העלייה הגדול בראשית שנות החמישים, הופנו תושבים חדשים רבים אל המושבות ברחבי הארץ אך במיוחד אל אלה שבמישור החוף. תוך זמן קצר גדלה האוכלוסייה ביישובים אלה באופן ניכר מאוד. לאחר שנות העלייה ההמונית נתרכז תהליך העיור במושבות הסמוכות לתל-אביב, שהיו לפרברים קרובים או רחוקים של העיר הגדולה. כמה מהן הפכו לחלק אינטגרלי של המטרופולין הגדולה ביותר בישראל. • התנאים לעיור המושבותמבין צורות ההתיישבות הכפרית היהודית בישראל המושבה הייתה הפתוחה ביותר לגידול משמעותי של אוכלוסייתה. כלכלתה של צורת התיישבות זו יכולה הייתה למצוא לה דרכים חדשות להתפתחות ולהסתעפות עד כדי ממדים עירוניים מובהקים. היו לכך מספר גורמים, הקשורים בהיעדר הגבלות מבניות ואידאולוגיות על דרכי התפתחותן ובקיומו של עקרון הקניין הפרטי על הקרקעות ועל הפעילות הכלכלית בהן. בניגוד למושב או לקיבוץ לא הייתה במושבה שום הגבלה מבנית על אפשרויות הפיתוח העירוני, להוציא התכנון הפיסי שאף הוא ניתן היה לשינוי כאשר נוצרו נסיבות חדשות. צורת המושב וצורת הקיבוץ נוסדו במחשבה תחילה לצקת דפוסי התיישבות חדשים בארץ-ישראל על בסיס עקרונות של עבודה עצמית, שיתופיות וקרקע בבעלות הלאום, ואילו צורת המושבה, אשר הקדימה מבחינת סדר הזמנים את השתיים האחרות, המשיכה את צורת היישוב הכפרי השכיחה ברבות מארצות העולם, ובמיוחד באלה שמהן הגיעו ראשוני המתיישבים במושבות.(1)
אוכלוסיה המשך • בראשיתם היו המושב והקיבוץ בנויים על החקלאות כבסיס כלכלי עיקרי, והיו לכך נימוקים אידאולוגיים, חברתיים ולאומיים. עם גידול האוכלוסייה והתפתחות הכלכלה בארץ נמצא כי המושב והקיבוץ מוגבלים ביכולתם להתפתח ולהפוך ליישובים גדולים. המושבים התקשו בפיתוח מקורות פרנסה חדשים ליושביהם שלהם, לא כל שכן לתושבים נוספים. כך היה גם בתחום המגורים. במשך שנים רבות הקשה המבנה של מספר נחלות חקלאיות המוגדר מראש על הקמת מגורים נוספים במושבים אף לבני הדור השני ולא כל שכן לתושבים חדשים. המסגרת החברתית והכלכלית של צורת המושבה הייתה שונה. היא הייתה גמישה למדי, ובבוא העת פתחה את הדרך בפני חלק ניכר מן המושבות להיעשות לערים בישראל. צורת המושבה הייתה מושתתת על יוזמה אינדיווידואלית המאפשרת ליחיד להתאים את פעילותו לנסיבות משתנות מבלי להיות כפוף לכללים של מסגרת שיתופית המטילה את מרותה על הפרט. במושבות לא התקיימו הגבלות פורמליות נוקשות על גודל יחידת הקרקע שעליה ניתן לבנות יחידת מגורים אחת, ואף לא הוגבל מן הבחינה המבנית מספר יחידות המגורים על אותה יחידת קרקע. כך יכלו המושבות להגדיל את היצע המגורים בהן בהתאם לנסיבות המשתנות של הביקוש ולאפשר למספר גדל והולך של תושבים חדשים להשתקע בהן.
אקלים וטמפרטורה • המונח "מישור החוף" משלב שני מושגים גיאוגרפיים נפרדים: מישור וחוף. מישור החוף של ארץ ישראל מהווה יחידת נוף המשלבת טופוגרפיה מישורית וחוף ים. ייחודו של מישור החוף הארצישראלי בשילוב שני המרכיבים. • מישור החוף, יחידת הנוף המערבית של ארץ ישראל מוגבלת, ממזרחה בגבעות השפלה ובשדרת ההר ובמערבה בים התיכון ומשתרעת מגבול הלבנון בצפון ועד לחופי סיני שבדרום. • לקו החוף של ארץ ישראל שני מאפיינים בולטים: • א. קו חוף קשתי.ב. קו חוף חלק, מועט במפרצים. • א. קו חוף קשתיקו החוף הארצישראלי מתמשך בצורה קשתית מצפון-מזרח לדרום-מערב. הסיבה לכך נעוצה במבנה הגיאולוגי של פני הארץ. קיימת התאמה בין צורתו וכיוונו של קו החוף לבין כיוונה של רצועת ההרים שממזרחו. התאמה זו גדולה במיוחד במרכז הארץ, בהרי יהודה ובשומרון וקיימת במידה פחותה גם בהרי הגליל ובצפון הנגב. בכרמל, בו חודרים ההרים לים, יש אי-התאמה בין קו החוף לאזור ההר. התעגלות קו החוף בדרום הארץ קשורה להצטברות של חולות. צורת קו החוף ביחס לכיוון ההר המרכזי
אקלים וטמפרטורה המשך • ב. קו חוף חלק, מועט במפרציםקו החוף של ארץ ישראל, למעט מפרץ חיפה ובליטות קטנות ביפו ובעתלית, הינו חלק וחסר מפרצים. החוף של ישראל מהווה אזור מעבר בין החופים החלקים של דרום הים התיכון וצפון אפריקה לבין החופים המפורצים האופייניים לצפון הים התיכון (מלבנון וצפונה דרך טורקיה ועד לחופי ספרד). רכס ראש הנקרה נחשב לגבול בין החופים המפורצים בצפון לבין החופים החלקים בדרום. שלושת המפרצים בחופה של הארץ, בחיפה, בעתלית וביפו, נוצרו משילוב של תהליכי הרבדהופעולות טקטוניות. באזור יפו קיימת בליטה בקו החוף, שנוצרה מהימצאותו של קו סיסמי, שגרם להעתקה אופקית של החוף. במפרץ עתלית, נסיגת החוף נגרמה כפי הנראה כתוצאה מההעתקשל נחל מערות, שכיוונו דרום-מזרח צפון-מערב ומגיע אל צפונו של מפרץ עתלית העתק זה גרם כפי הנראה להטבעת חלק מרכס הכורכר, כך שחלקו נמצא היום מתחת למפלס פני הים וחלקו יוצר את המצוק החופיהמפורץ. גם את מפרץ חיפה יצר תהליך טקטוני ברור. המפרץ נוצר מהזווית שבין קו ההעתק התוחם את הכרמל מצפון לבין קו החוף. גם בחלקו הצפוני נתחם מפרץ חיפה על ידי קו שבר גיאולוגי, המפריד בין הגליל התחתון לגליל העליון ומגיע לחוף מדרום לעכו. לקו זה יש המשך גם במפתן היבשת מתחת לפני הים. • במפרץ חיפה ישנם גם משקעים חוליים עמוקים, שהורבדו בתוך המפרץ ויצרו את חופיו החוליים. • מאפייני מישור החוףלמישור החוף שני מאפיינים בולטים. • א. רוחב משתנה - צר בצפון הולך ומתרחב כלפי דרום.ב. טופוגרפיה מישורית. • א. רוחבו של מישור החוףרוחב המישור אינו אחיד והוא הולך ומתרחב כלפי דרום. רוחבו של המישור נע בין כ - 4 ק"מ באזור שמדרום לראש הנקרה ועד לכ - 40 ק"מ באזור רצועת עזה. התרחבותו של המישור בחלק הדרומי נובעת מאספקה של חולות שהגיעה מכיוון דרום, מהסחףשהנילוס הביא אל הים. תוספת החולות היא גם שגרמה לנטיית קו החוף לכיוון דרום-מערב בדרום הארץ ולכך שבצפון הארץ רצועת החולות צרה יותר.
אתרי תיירות נפוציםנמל קיסריה • ראשיתה של קיסריה בתקופה ההלניסטית, במאה השלישית לפני סה"נ עת נוסד במקום יישוב פיניקי בשם סטרטנוס פירגוס (מגדל סטרטון), שתיפקד כעיר נמל קטנה.בשנת 90 לפני סה"נ כבש אלכסנדר ינאי את היישוב, כחלק ממדיניותו לפתח את ענף הספנות בממלכה החשמונאית ולהרחיב את גבולה.מגדל סטרטון נותרה יהודית במשך שני דורות, עד שהרומאים כבשו את הארץ בשנת 63 לפני סה"נ – הם העניקו ליישוב מעמד של עיר חופשית.המלך הורדוס הביא למפנה בתולדותיה של קיסריה, כשבשנת 22 לפני סה"נ החל להקים בה נמל משוכלל.הורדוס בנה עיר מחסנים, שווקים, רחובות גדולים, מרחצאות, מקדשים ומבנים ציבוריים מפוארים. בעיר נערכו מדי חמש שנים תחרויות ספורט גדולות, משחקי גלדיאטורים ומחזות.קיסריה שגשגה גם בתקופה הביזנטית. מדרום לעיר השתרעו אז שטחים חקלאיים נרחבים, שנודעו בשם גני קיסרי. האזור החקלאי המשיך לתפקד גם בתקופה הערבית הקדומה, כנראה עד הכיבוש הצלבני במאה ה- 11. גני קיסרי נקברו במשך הזמן מתחת לחולות נודדים.
חי וצומחחבצלת החוף • חבצלת החוף • בקרבת הים נושבות רוחות חזקות, הנושאות עימן רסס מלוח של מי ים. כמות הרסס והשפעתו על הצמחים רבה בקרבת הים, ואילו במרחק של כמה עשרות מטרים מן החוף פוחתת השפעתו. בהתאם לשינוי בעוצמת הרוחות וברסס גדל הצומח ב"חגורות" המקבילות לחוף. לחגורות הקדמיות אופייני צומח חופי מיוחד, העמיד בפני רוחות ורסס מי הים. רצועת החוף של אזור ההצפה של הים היא מלוחה, וכמעט לא גודל בה דבר. לעתים מצויים ברצועה זאת צמחי זוגן לבן. צמח זה, הנפוץ בחופי סיני, חדר בשנים האחרונות והגיע עד לחוף הכרמל. • חגורת הצומח הראשונה הקרובה לים היא חברת המילחיתהאשלגנית ולפופית החוף. בעורפה של חברת צמחים זו, ברצועה קצרה, שולטת בדרך כלל חברת מד חול דוקרני ולוטוסמכסיף, אם כי הגבולות בין שתי החגורות לא תמיד ברורים. • חגורת הצמחים השלישית מאכלסת את החוליות הקדמיות שלמרגלות מצוק הכורכר. חוליות אלו בנויות לרוב מחול גס ומחצץ כורכרי. לחגורת הצמחים הזאת אופייניים לוטוס מכסיף, חבצלת החוף, צלבית החוף, גלעניון החוף, ידיד החולות המצוי, ועוד. בפסגת המצוק עוצמת הרוח חזקה ביותר, התשתית נעדרת כיסוי חולי והצומח מורכב מבני שיח שרועים. • לחוליות העורפיות, כלומר אותן חוליות המצויות מעבר למסחה המוצק, אופייניות שתי חברות של צומח החולות. החוליות הנעות מאוכלסות בחברת ידיד החולות המצוי. החוליות שנעצרו בידי רכס הכורכר מכוסות בחברת הלענה חד זירעית, המלווה גם בצמחי רותם המדבר, דנתיות החולות, ארכוביתארץ ישראלית, ועוד.
חי וצומחצומח החולות • בשקעים בין החוליות מופיעים צמחי אגמונית הכדורים, קנה-סוכרמצרי וארכובית ארץ ישראלית. מציאותם של צמחים אלו מעידה על מי תהום גבוהים ועל תשתיות של קרקע חריסית. בתי גידול אחרים הם החולות הנודדים, החולות המיוצבים למחצה והחולות המיוצבים, רכסי הכורכר, קרקעות החמרה, קרקעות גרומוסולים, ובתי גידול לחים, כגון נחלים, ביצות ובריכות. כל אחד מבתי גידול אלה מאוכלס על ידי חברות מצחים המיוחדות לו. המשותף למרבית בתי הגידול של מישור החוף היא מציאותן של קרקעות חוליות. כמות המים בקרקעות אלה היא מועטת (3%-10%), והמים מחלחלים בהם לעומק רב. גם כושר ההזנה של קרקעות אלה הוא דל, והן עניות בחנקות. יוצאי דופן הם בתי הגידול שבהם מצויה מתחת לחול שכבה חריסית עוצרת-מים. התנאים בבתי הגידול החוליים, ובמיוחד בחוליות, דומים מאוד לתנאים השוררים בבתי גידול מדבריים. ואמנם, כתוצאה ממחסור במים וממיעוט החנקות בקרקע, צמחי החולות הם בעלי תכונות קסרומורפיות. • המישורים האלוביאליים במישור החוף מעובדים ברובם, והצומח הראשוני בהם הושמד כנראה בזמנים ההיסטוריים, וכיום לא נשאר מהם שריד. הקרקע כאן היא חרסיתית, פורייה ובעלת כושר נשיאת מים רב. לעתים גרוע הניקוז בקרקעות אלה, ואז לקוי גם האוורור. בשל תכולת החרסית הגבוהה תופחת הקרקע לאחר הרטבתה ומתכווצת עם התייבשותה, נוצרים בה סדקים. בסדקים אלה נשפכת קרקע מן האופק העליון אל האופק התחתון, ולפיכך מתערבבת הקרקע והיא חסרת פרופיל ברור. הצומח של קרקעות אלו כיום הוא צמח סגטלי (צמחי שדות וצמחי באשה) והחברה השולטת בו היא חברת ינבוט השדה וחוח עקוד.]
חי וצומחדו-חיים, מכרסמים וזוחלים • במישור החוף הדרומי אפשר להבחין בשני אזורים השונים זה מזה. האזור שבצפונו הוא המיושב ביותר בארץ, ואילו האזור שבדרומו דליל והיישוב בו מפוזר. תפוצת בעלי החיים קשורה קשר הדוק במידת איכלוסו של השטח. • ההתיישבות היהודית במישור החוף הדרומי שינתה את פניו לחלוטין. ייבוש הביצות שהיו בו חיסל מקום חיות זה לחלוטין, ויחד עימו נעלמו הצמחים שאפיינו אותו ובעלי חיים רבים, בעיקר דו-חיים, שחיו בו. • פעולות האדם גרמו שינויים מרובים נוספים, שעיקרם הרס מקומות חיות רבים והצטמצמות החי בהם או אף הכחדתם. מצד שני האדם יצר מקומות חיות חדשים (אזורי מגורים עם צמחי נוי, פרדסים ומטעים, ואף ערמות אשפה ומזבלות) שאליהם חדרו בעלי חיים אחרים, המאכלסים אותם כיום בצפיפות. • בדרום מישור החוף חיים נציגים של אזורים זואוגרפיים שונים. החולות הנודדים הן מקום חיות מדברי מתון (גם אלו הנמצאים ליד תל אביב), ורוב החי בו הוא ממוצא מדברי. לצד אלה מצויים שם גם נציגים ערבתיים וגם נציגים של עולם החי הטרופי, הסודנים (שמוצאם מאפריקה), והאוריינטלי (שמוצאם מאסיה), אך אלה מעטים יחסית.
חי וצומחדו-חיים, מכרסמים וזוחלים המשך • רוב בעלי החיים שמוצאם מדברי חיים בחולות בדרום מישור החוף הדרומי. כאלה הם הישימונית המצויה, הכוח האפור, נחש החולות, ושנונית החולות מן הזוחלים. וגרביל החולות, גרביל החוף, מריון החולות, והירבוע המצוי מן המכרסמים. • לכמה מבעלי החיים של החולות יש מינים ויקאריים (מחליפים) במקומות חיות אחרים, כגון גבעות הכורכר, באבוסים, במישורי קרקעות הסחף ובאזורי הגבעות. צמד אחד כזה הן שנונית החולות ושנונית השפלה. בחולות מצויה שנונית החולות, לטאה שמקור שמה הוא אצבעות רגליה, המצוידות בקשקשים משוננים (שתפקידם להרחיב את משטח הדריכה של השנונית ולמנוע את שקיעת בחול). במקומות החיות האחרים מחליפה אותה שנונית השפלה, הגדולה ממנה במקצת ואצבעותיה משוננות פחות משלה. • צמד אחר הוא קיפוד החולות והקיפוד המצוי. בחולות חי קיפוד החולות, הבהיר ובעל האוזניים הארוכות, שהוא בעל חיים מדברי טיפוסי. במקומות החיות האחרים מחליף אותו הקיפוד המצוי, שמוצאו צפוני והוא שוכן בכל אירופה. • באזורי מגורים מצויים זוחלים רבים. שממית הבתים הוורודה, מופיעה על הקירות בבתי האדם וטורפת מיני עש ליד נורות החשמל. לא פחות ממנה בולט החרדון המצוי, ששוכן על מבנים הרוסים, על קירות בתים ואף על גבעות כורכר והגיר בכל האזור. הזכר הכהה, העומד במקום בולט במרכז הטריטוריה שלו ומבצע קידות עמוקות שמטרתן להרתיע חרדונים אחרים מלפלוש לתחומו הוא מחזה שכיח בנוף. יש חוקרים שסבורים שהערבים רואים בקידות החרדון חיקוי לתנועות התפילה שלהם, ומכאן האיבה שרוחשים הערבים לחרדון. • הזוחל השלישי שהתרבה בשנים האחרונות בישובי האדם, ובעיקר ביישוב הכפרי, הוא הצפע המצוי. נחש זה, שהוא הגדול והמסוכן בארץ, התרבה כנראה עקב הרעלת התנים באזור, רוב מקרי ההכשה בארץ הם הכשות של צפע.
חי וצומחעופות • רוב העופות בישראל מצויים באזור זה, ולא ניתן למנות את כולן. התופעה הבולטת ביותר בנוף היא ריבוי השחפים, בעיקר שחפי האגמים, בעונת החורף. שחפים אלה מוצאים חלק ניכר ממזונם במזבלות הגלויות הפזורות באזור. הם בולטים מאוד במזבלת חיריה הסמוכה לנמל התעופה בן-גוריון (הנתב"ג). שם הם מהווים סכנה מתמדת למטוסים ממריאים. חלק גדול מזמנם מבלים השחפים במקווי מים באזור. כגון באגם של הספארי ברמת גן ובאגני חימצון של גוש דן ליד ראשון לציון. בלילה השחפים לנים על פני הים, באזור נמל יפו והטיילת בתל אביב. • אגני החמצון בשידפן, באגם השקמה, ובמקומות אחרים באזור (אגני רחובות ואשדוד) הם אתרי מנוחה לעופות מים רבים, הנחים בביצות האזור. בחורף מצויים שם שחפים, ברווזים, בצניות, חופמים, חופיות ועוד. באביב מקננים שם הסיקסקים והתמירונים. לפעמים מגיעים לאגני החימצון גם עופות נדירים כמו אוזים, פלמינגו ושקנאים. • מינים רבים של ציפורים פשטו והתרבו באזור עקב היישוב המובגר, ותפסו את מקומם של מינים שנדחקו בשל הרס מקומות החיות הטיבעיים שלהם. תור העיר הוא דוגמה בולטת למינים אלו. התור נפוץ כיום בכל מקומות היישוב בארץ ומקנן אף במרפסות הבתים בערי האזור. כך בולטים גם הבולבול, הצופית והשחרור שהתרבו באזור עם התרבות המטעים וגינות הנוי, המספקים להם את מזונם.עופות אלה מרחיבים את גבולות תפוצתם וקינונם בהתמדה, וכבר הפכו בני בית אף בישובי מערב הנגב. מענינת בעיקר התפשטותה של הצופית מבקעת הירדן לאזור החוף בעקבות צמחי נוי עשירי צוף, כגון טקומית החוף, בגנוניה והיביסקוס, המספקים לה שפע צוף גם בעונות של היעדר פריחה בצמחי הבר. עופות נוספים, כגון אנפיות הבקר, זרזירים, נחליאלים לבנים ועוד נוהגים ללון במושבות לינה מיוחדות, שאליהן מתכנסים לעתים אלפי פריטים ללינה משותפת. לעיתי מצויות מושבות הלינה בליבה ההומה של העיר, אך נראה שהרעש לא מפריע לעופות אלה.
חי וצומחיונקים נוסף למכרסמים שחיים באזור, מצויים באזור גם יונקים אחרים, אך בשל היישוב הצפוף ופעולות האדם נעלמו מן הנוף רוב היונקים הבינונים והגדולים. עד לראשית שנות השישים היו התנים חלק ניכר מן הנוף, ויללותיהם נשמעו מידי לילה בישובי האזור, אך בשנת 1963 החל משרד החקלאות להרעיל את התנים, ורובם נעלמו מן השטח, אחת המושבות הקטנות והמעניינות של תנים שנותרו באזור מצויה ליד היישוב פלמ"חים, ובה נערכו תצפיות ומחקרים זואולוגים רבים. הדברת התנים גררה בעקבותיה התרבות של מזיקים, ובכללם הצפע המצוי. הדרבן והארנבת הם שני יונקים בינוניים שהתרבו גם הם בעקבות השמדת התנום. הנזקים הכבדים שהם גורמים לגני הירק ולשאר גידולים חקלאיים מוכיחים עד כמה חפוזה הייתה ההחלטה על הדברת התנים. בשנות ה-70 החלה אוכלוסיית התנים להתאושש בהדרגה, ואולי בעתיד עוד תישמע יללותיהם בלילות. מן היונקים הקטנים המצויים באזור, מצויים שלושה מיני חדף, וביניהם החדף הזעיר, שהוא קטן היונקים בעולם, אורך גופו 5 ס"מ ומשקלו כ2 גרם. החדפים אוכלים חרקים ותולעים, ולמרות שהם נראים כמו עכברים חדי אף (ומכאן שמם), הם אינם משתייכים למשפחת המכרסמים אלא לסדרת אוכלי החרקים, שעמה נמנים גם הקיפודים. מינים רבים מסדרת העטלפאים שכנו באזור. העטלפים אוכלי החרקים נפגעו קשות בגלל הרעלת החרקים המזיקים ליבולים, אף כי הם מועילים לאדם בהשמדת חרקים אלה, ואיל עטלף הפירות המצוי, שהוא הגדול בעטלפי ישראל, משגשג באזור ומוצא את מזונו בשפע המטעים ובחצרות הבתים. מן העצים הגדולים בחצרות הוא להוט בעיקר אחרי פירות השסק, האזדרכת והפיקוס. את שעות היום הוא מבלה במערות ובבורות מים עזובים, ובלילות הוא יוצא לאכול פירות. בשנים האחרונות התרבו בשוליו הדרומיים של האזור ובשטחים שאינם מיושבים בצפיפות מספר יונקים מרשימים. ביניהם בולטים עדרים קטנים של הצבי ארצישראלי, בעל חיים מוגן ואסור לציד. השועל המצוי, החי בעיקר בחולות ופעיל בלילות, והקרקל, חתול ממוצא טרופי-סודני, ובאוזנייו השחורות נמצאות ציציות שיער שחורות. אלה היקנו לו את שמו, שפירושו בטורקית "שחור אוזניים".
