Download
1 / 12
140 likes | 367 Views
רקע. המחזה "אדיפוס המלך" הוא טרגדיה יוונית שנכתבה ע"י סופוקלס בתקופת שיא פעולתו הספרותית והיא אחת משבע הטרגדיות ששרדו מעיזבונו העשיר. מבחינה עלילתית נהוג לצרף את המחזה לשתי טרגדיות נוספות שכתב: "אדיפוס בקולונוס" ו"אנטיגונה".
E N D
רקע המחזה "אדיפוס המלך" הוא טרגדיה יוונית שנכתבה ע"י סופוקלס בתקופת שיא פעולתו הספרותית והיא אחת משבע הטרגדיות ששרדו מעיזבונו העשיר. מבחינה עלילתית נהוג לצרף את המחזה לשתי טרגדיות נוספות שכתב: "אדיפוס בקולונוס"ו"אנטיגונה". שלושת היצירות הללו אמנם לא נכתבו בסדר כרונולוגי, אך הן מהוות טרילוגיה תיבאנית אחת העוסקות בגיבורי משפחת אדיפוס המלך. קיים ויכוח לגבי התאריך המדויק שבו נכתב המחזה. המחלוקת על התאריך סובבת על קשר אפשרי בין מגיפה שאכן פרצה באתונה בשנים 427-430 לפנה"ס. מרבית החוקרים משערים כי המחזה נכתב ב-428 לפנה"ס. זוהי טרגדיה שנחשבת לפאר היצירה. אריסטו קבע ב "פואטיקה" שלו שמדובר במופת המושלם של הטרגדיה היוונית וכך גם הדורות שאחריו. סיפורו של אדיפוס ומשפחתו הומחז יותר מכל אגדה אחרת. לפחות 13 מחזאים יווניים כתבו על הנושא והוא מהווה החלק המרכזי בסדרת האגדות על תבי שתפסה מקום שני מבחינת הפופולאריות כנושא לשירה אפית מיד אחרי סדרתהאגדות על טרויה.
על הסופר ויצירתו: סופוקלס חי בין השנים 495-406 לפנה"ס ונחשב לאחד משלושת מחברי הטראגדיות הגדולים ביותר של אתונה העתיקה. הוא נולד בקולונוס, איתיקה, לבנו של יצרן נשק אמיד וזכה לחינוך והשכלה נרחבים. בגיל 28 זכה בפרס ראשון על טראגדיה שהציג ובהמשך, כל יצירותיו זכו בפרסים. סופוקלס זכה להערצה רבה בקרב בני עמו שראו בו איש אשכולות. הוא מילא תפקידים ציבוריים רבים ונחשב לאדם משכיל בקרב בני דורו. סופוקלס חי באתונה בתקופת הזהב שלה ומילא תפקידים חשובים כגון גזבר ראשי של ברית העמים האתונאית וחבר ועד העשרה שהנהיג את המדינה. סופוקלס המשיך לכתוב יצירות רבות עד יום מותו. 132יצירות חיבר סופוקלס ורק 7 מהן נשתמרו .
רקע ספרותי: "אדיפוס המלך" הוא מחזה טראגי שעונה על כל מאפייני הטרגדיה הקלאסית בצורה מושלמת. המסגרת הדרמטית של העלילה הטראגית מתארת היפוך קיצוני ממצב של אושר והצלחה אל כשלון ופורענות. ע"פ אריסטו, מסלול הגיבור הטרגי בנוי מחמישה שלבים: טעות טראגית, מעשה נורא, נק' היפוך, הכרה בטעות וסבל. הטרגדיות היווניות הקלאסיות היו בנויות מחמש מערכות וקטעי מקהלה בניהן, כאשר למקהלה תפקיד דידקטי חינוכי. מבנה המחזה: מבנה המחזה (לא קיים בכל התרגומים): פרולוג- סצינת הפתיחה, פרודוס- שיר הכניסה של המקהלה וחמש מערכות. בכל מערכה אפיזודיון- סצינה דרמטית וסטסימון- שיר מקהלה המקשר בין שני אפיסודיונים.
הגיבורים הראשיים ב"אדיפוס המלך": אדיפוס מלך תבי- הורג את אביו ונושא לאישה את אימו. יוקסטה- אישתו של אדיפוס ואימו. קראון- אחיה של יוקסטה. טירסיאס- המנחש העיוור, מנבא מראש את מה שאדיפוס עתיד לגלות. דמויות המשנה במחזה: הרועה הזקן- עבד ליוס. במיתוס: נשלח על ידי ליוס להשאיר את אדיפוס בהר. במחזה: מגלה את האמת לאדיפוס. שליחמקורינתוס- המספר על מות פוליבוס. מקהלה וראש מקהלה- זקני תבי. שליח מתוך הארמון- המספר על מותה של יוקסטה ועל דקירת עיניו של אדיפוס. אנטיגונה ואיסמנה- הבנות של אדיפוס ויוקסטה. ( בתפקיד אילם ).
המיתוס: הטרגדיה "אדיפוס המלך" מבוססת על מיתוס שהיה ידוע בקרב האנשים באותה התקופה. ההמון שהגיע לצפות במחזה הכיר את סיפור המיתוס שהווה כרקע לטרגדיה. סופוקלס כתב את הטרגדיה על סמך מיתוס המספר על מלך ומלכה שנולד להם בן והם שלחוהו למות ביער לאחר שנובא להם כי הילד עתיד לרצוח את אביו ולהתחתן עם אימו. עלילת המחזה: "אדיפוס המלך" מגולל את סיפורו של השליט הנערץ, הנחלץ לעזרת עמו הסובל ממגיפה. לפי דבר האלים, נגרמה המגיפה כתוצאה ממעשה רצח אשר מבצעו טרם שילם את הדין על פשעו. אדיפוס מבטיח לעם כי יעשה הכל כדי למצוא את הרוצח ולהטיל עליו את האשמה והדין. ככל שמתקדמת העלילה, כך מתברר לאדיפוס כי מרדפו התקיף אחר האמת, מוביל את עקבות האשמה ברצח אליו עצמו. בסופו של דבר, הוא מגלה כי הוא הוא הרוצח אשר הגשים את נבואת האלים – רצח את אביו ונשא את אמו לאישה. ממרומי מעמדו כמלך אהוב, סמל לאומץ ולחוכמה, הופך אדיפוס לבזוי והנחות שבאדם. יוקסטה מתאבדת והוא, ביגונו, מנקר את עיניו בסיכות שמלתה ויוצא אל הגלות. סרטון אדיפוס
הדמות של אדיפוס: אדיפוס: הוא הגיבור המרכזי והבולט ביותר במחזה. אדיפוס הוא אדם כפול ומלא סתירות. לשם "אוידיפוס" ביוונית יש משמעות סמלית. שמו של אדיפוס הוא אמביוולנטי ונתון לשני פירושים: הראשון, "בעל הרגל הנפוחה" מהמילים OIDI ("נפוח") ו- PUS("רגל"). משמעות השם הוא רמז למומו של המלך הפיסח שקרסוליו נוקבו בהיותו תינוק. המשמעות השנייה, "יודע רגל"- נובעת מן המילים OIDA ("אני יודע") ו- PUS ("רגל") המצביעה על יכולתו לפתור את חידת הספינקס שעסקה בנושא הרגלים ואת נטייתו של אדיפוס לחקירת המציאות. השם "אדיפוס" מציין מצד אחד את האדם הכל יכול ובו זמנית את מוגבלותו העילגת. אדיפוס הוא דמות חיובית למרות מעשיו הנוראיים. הוא מופיע לנגד עיני הצופים כדמות הלקוחה מחיי היומיום, דמות אדם טבעית שאין בה אף תכונה אחת מלאכותית, דמיונית, על אנושית. אדיפוס, במובן מסוים, סובל בשל פעולתם של כוחות שאין לו עליהם שליטה, הוא כחומר ביד היוצר- גורלו קבוע מראש. הגיבור הטראגי הוא אדם שבחר בחירה גורלית שאחריה איבד את חופש הבחירה והופך להיות שבוי של בחירתו הראשונית. אדיפוס שבוי של עצמו - מרגע שהוא החליט לברוח מנבואת האלים הוא בעצם התחיל כדור שלג שאין ממנו ומעצמתו מנוס. הוא איבד את חופש הבחירה וכל מהלך שלו מקרב אותו יותר ויותר אל סופו הטראגי.
יצירה המשוחחת עם הטרגדיה: "אגדת שלושה וארבעה" של חיים נחמן ביאליק, משנת 1927, המבוססת על סיפור "בת שלמה במגדל" המצוי במדרש תנחומא ( קובץ אגדות על המקרא ). הסיפור משתמש ברעיון שאת גזירת הגורל לא ניתן לשנות בדיוק כמו ב"אדיפוס המלך". לשלמה המלך יש בת יפהפייה שהכוכבים ניבאו כי היא עתידה לשאת עני מרוד. שלמה מחליט להגן על בתו מפני הנבואה וכולא אותה במגדל מבודד ומרוחק כפי שליוס החליט למנוע את מימוש הנבואה ושלח את אדיפוס את אל ההרים. למרות ניסיונותיו של שלמה המלך למנוע את מימוש הנבואה, יד הגורל מתערבת והחתן המיועד מגיע דרך האוויר אל הארמון המבודד בו נמצאת בת שלמה. ב"אדיפוס המלך", ניצל אדיפוס למרות הכל ובהמשך מגיע אל תבי, מולדתו. במדרש, בת המלך המופתעת שמגלה את הצעיר, דואגת לו ומטפחת אותו עד שהופך הוא לבחור יפה התואר בכל גבול ישראל. השניים מתאהבים, מתחתנים בסתר ובת שלמה מתעברת. הסיפור מתגלה תחילה לסריסים שהופקדו לשמור על בת המלך ואח"כ לשלמה. גם במדרש התגלות האמת היא בשלבים. כששלמה המלך מגלה שבן זוגה של בתו הוא אותו עני מרוד שניבאו לו הכוכבים לשאת את ביתו, הוא "שמח שמחה גדולה" ומברך את האל המזווג זיווגים. כמו אדיפוס, שלמה מגלה שאין דבר העומד בפני הגורל ומה שנקבע מראש אינו ניתן לשינוי. למרות הדמיון בין סיפור בת שלמה לטרגדיה של אדיפוס ההבדל נעוץ בסופו של הסיפור. בניגוד לסופו המר של אדיפוס, ההשלמה של שלמה המלך עם תכתיבי הגורל גורמת לו לשמחה ומשחררת ממנו את המתח שהיו כרוכים בניסיונות הנואשים להיאבק נגד רצון האל. בעוד שאדיפוס הוא טרגדיה, הסיפור על בת שלמה המלך מסתיים בהפי אנד. ההשקפה של המספר היא ש"העולם נדון בטוב", כלומר, על-אף שאין בידי שלמה לשנות את גורל בתו, הרי שהגורל המוכתב לה מאת האלוהים הוא ייעוד טוב בבסיסו.
פרויד ו"תסביך אדיפוס": בשנת 1900 פרסם זיגמונד פרויד, הוגיה וממציאה של תורת הפסיכואנליזה, את ספרו "פשר החלומות" ובו הזכיר בפעם הראשונה את מיתוס אדיפוס היווני. בעקבות ניסיונו בריפוי הוא מצא כי ילד רוחש אהבה לאחד מהוריו ובשנאה להורה האחר, עובדה שיוצרת דחפים נפשיים הגורמים מאוחר יותר להופעת נוירוזות. פרויד מצא אישור לגילוי במיתוס של אדיפוס, שסופוקלס הפכו לנושא הטרגדיה "אדיפוס המלך". "תסביך אדיפוס" ( בלועזית: Oedipus complex, Oedipal complex ) על פי פרויד, הינו שלב תקין בהתפתחותם של ילדים קטנים. מדובר ברגשות מיניים מודחקים של הילד כלפי ההורה שאינו בן מינו, משולבים בתחרות עם ההורה הזהה לו. בסופו של התהליך נעלמות התחושות המיניות כלפי ההורה מהמין הנגדי וגוברת ההזדהות עם ההורה מאותו המין. "תסביך אדיפוס" היווה את הבסיס לתורה הפסיכואנליטית של פרויד וממצאי חקירתו הובילוהו לקביעת שלבים בהתפתחותו של ילד נורמאלי.
מוטיבים מרכזיים בעלילה: אירוניה טראגית: המחזה רווי באירוניה טראגית. האירוניה מתבטאת במשמעות השונה שיש למעשים ולדברים בשביל העושה והדובר אותם על הבמה וכן, בשביל הצופים, שמכירים את הנסיבות הטראגיות שהגיבור לא מודע להן עדיין. המלגלג הוא האלוהים או הגורל, הכוחות העליונים הנעלמים מהשגתו של הגיבור והם מתעתעים בו. אדיפוס הוא גיבור פיקח שבעצם אינו רואה כלום. הוא מתרחק מהאמת כל פעם מחדש, הוא דוחה את דבריו של טריסיאס ואינו מקשר את בין הנבואות, מכאן נובעת האירוניה הטרגית, המעידה על כך, שהחכם מכל אדם אינו יודע אלא את מראית הדברים. אדיפוס שטעה וחשב שראייתו טובה מראיית הנביא העיוור, מנקר את עיניו כשהוא מגלה את האמת הנוראית ומודה כי לא ראה את האמת שלנגד עיניו, כי לא הבין דבר. גורל האדם: מוטיב מרכזי בעלילה הוא גורל הקבוע מראש. המחזה ממחיש את הניגוד בין האדם המבקש לשלוט במזלו ובין הגורל הקובע את המזל. הנפילה מפסגת הכבוד אל שפל המעמד האנושי, מדגישה את חוסר הוודאות שבגורל האדם. בכך באה לידי ביטוי מוגבלות שליטתו של האדם בגורלו. אדיפוס הוא אדם המנסה תמיד לעשות כמיטב יכולתו. הוא עושה מה שלדעתו היה הכרחי לעשות בכדי להינצל מהגורל הנורא שחזה לו האורקל בדבר רצח אביו ובעילת אמו אך נבצר ממנו לחזות את מה שצופן לו העתיד. המחזה ממחיש את הניגוד בין האדם המבקש לשלוט במזלו ובין הגורל הקובע את המזל. בחירה חופשית?: ניאו ומורפיוס- גלולה כחולה/גלולה אדומה
מוטיבים מרכזיים בעלילה: ראייה ועיוורון: זה צמד מוטיבים מרכזי בטרגדיה. עליהם מבוסס הפרדוכס המרכזי בטרגדיה "העיוור רואה בעוד שהרואה עיוור". המצב הזה נחשף לראשונה באגון (מריבה) שבין טירסיאס לאדיפוס. טירסיאס העיוור מבחינה פיזית יודע ומבין את האמת, בעוד שאדיפוס, שעיניו רואות היטב, הוא למעשה עיוור, משום שאיננו מסוגל להבין את האמת. התפתחותו של מוטיב הראייה והעיוורון רצוף ניגודים ותהפוכות המובילים לאיזון הנבנה מניגודים אלה עצמם. לא במקרה הופעתו הראשונה של מוטיב זה כרוכה בדמותו של טירסיאס הנביא העיוור. בצורה פרדוכסאלית דווקא העיוור הפיזי הוא הקרוב אל האמת. ניאו אצל האורקל ניאו מגלה שהוא האחד
