מוכר/י הסיגריות

1. מוכר/י הסיגריות מככר שלשת הצלבים ערך ד. בן-שי מוכרי סיגריות בוורשה בתקופת השואה

3. ככר שלשת הצלבים plac trzech krzyzy Three Crosses Square

4. לפני המעבר לשקופית הבאה מומלץ לעבור לאתר המופיע למטה ע"י לחיצה שמאלית של העכבר לפתוח את תיבת ההשמעה ( לחיצה על החץ המופנה ימינה מתחת לחלון המסך ) לאחר תחילת השמעת הצלילים - למזער את הדף בכדי לחזור למצגת. http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=416857 קליק להמשך בתצוגה

5. מנגינה : ריקלה גלזר. מלים : הרמן יבלוקוף. בלילה קר גשום וזר ניצב לו יחידי בפינת רחוב שכוח ילד יהודי איש אינו רוצה לגשת לבדו עומד בגשם מבטו בכל עובר ושב כבר אין לו כוח לשוטט לאורך הרחוב הרעב בתוך עיניו ושערו רטוב ונראה ממש כאילו מתחנן אותי הצילו מבקש מכל עובר ושב ( לפזמון ) לא לא אשכח את אחותי תינוקת קטנטנה ברחובות איתה חייתי יחד כשנה היה לי קל יותר לרעוב איתה ביחד ברחוב כשעיניה מביטות עלי ויום אחד חלתה מאוד אחזתי בה קרוב ובתוך ידיי היא מתה על ספסל ברחוב ומאז שנעלמה לה גם אני רוצה למעלה שיבוא המוות גם עלי ( פזמון ) פזמון: הו קנו רק קנו סיגריות ממני מלבדכם אין איש שיעזרני קנו נא בפרוטה או שתיים אל נא תעצמו עיניים והצילו ילד מרעב הו קנו נא קנו סיגריות ממני מלבדכם אין איש שיעזרני בידכם נתון הנני קנו נא משהו ממני ואותי תצילו מרעב

6. גרסה נוספת של " מוכרי הסיגריות " מילים: ה. יבלוקוף בליל תוגה וערפל וחשכה גדולה עומד לו ילד ועיניו תקועות באפלה עומד רועד מקור לו שם אל קיר של בית הוא נשען ובגדיו ספוגים במי גשמים תיבה מחזיק הוא בידיו עיניו מתחננות אין לו כח לעמוד כך עוד ועוד ועוד רעב אני בגדי קרועים כולי רטוב כולי טלאים כולם לי צוחקים ולועגים פזמון: הו קנו נא קנו ממני כאן סיגריות טובות ויבשות הן הסיגריות קנו סיגריות תנו מעות להתחנן איני יכול עוד קנו ועל יתום תרחמו. הו קנו נא קנו נא גפרורים ממני כאן כח לעמוד כמעט ואין לי קנו ממני תנו מעות כי לא אוכל כך לעמוד קנו ועל יתום תרחמו. לא מכבר הייתה איתי הייתה גם אחותי הייתה עומדת ליידי והתהלכה איתי פתאום בלילה קר חלפה ובידי התמוטטה מאז אני ניצב כאן לבדי מה נשאר לי מה נותר, הכל איתה אבד גם לי זמן רב כבר לא נשאר, שעה או יום אחד כך מתחננות עיניו וגשם גשם על פניו והד קולו נישא בין הברקים

7. מײַן טאַטע אין מלחמה האָט פֿאַרלױרן זײַנע הענט, מײַן מאַמע האָט די צרות מער אױשאַלטן נישט געקענט. יונג אין קבֿר זי געטריבן, בין איך אױף דער װעלט פֿאַרבליבן, אומגליקלעך און עלנט װי אַ שטײן. ברעקלעך קלײַב איך אױף צום עסן אױף דעם קאַלטן מאַרק, אַ האַרטע באַנק איז מײַן געלעגער אין דעם קאַלטן פּאַרק. און דערצו די פּאָליציִאַנטן, שלאָג מיך שװערן קאַנטן, ס´העלפֿט ניט מײַן בעטן, מײַן געװײן. איך האָב געהאַט אַ שװעסטערל, אַ קינד פֿון דער נאַטור, מיט מיר צוזאַמען זיך געשלעפּט האָט זי אַ גאַנץ יאָר. מיט איר געװען איז מיר פֿיל גרינגער, לײַכטער װערן פֿלעגט דער הונגער, װען איך פֿלעג אַ קוק טאָן נאָר אױף איר. מיט אַמאָל געװאָרן איז זי שװאַך און זײער קראַנק, אױף מײַנע הענט איז זי געשטאָרבן אױף אַ גאַסנבאַנק. און אַז איך האָב זי פֿאַרלױרן, האָב איך אַלץ אָנגעװױרן, זאָל דער טױט שױן קומען אױך צו מיר. אַ קאַלטע נאַכט אַ נעפּלדיקע פֿינסטער אומעטום, שטײט אַ ייִנגעלע פֿאַרטרױערט און קוקט זיך אַרום. פון רעגן שיצט אים נאָר אַ װאַנט, אַ קאָשיקל האַלט ער אין האַנט, און זײַנע אױגן בעטן יעדן שטום. איך האָב שױן ניט קײן כּוח מער אַרומצוגײן אין גאַס, הונגעריג און אָפּגעריסן פֿון דעם רעגן נאס. איך שלעפּ אַרום זיך פֿון באַגינען, קײנער גיט נישט צו פֿאַרדינען, אַלע לאַכן, מאַכן פֿון מיר שפּאַס. קופּיטיע קױפֿט זשע, קױפֿט שע פּאַפּיראָסן, טרוקענע פֿון רעגן נישט פֿאַרגאָסן. קױפֿט זשע ביליק בנאמנות, קױפֿט און האָט אױף מיר רחמנות, ראַטעװעט פֿון הונגער מיך אַצינד. קופּיטיע קױפֿט זשע שװעבעלאַך אַנטיקן, דערמיט װערט איר אַ יתומל דערקװיקן. אומזיזט מײַן שרײַען און מײַן לױפֿן, קײנער װיל בײַ מיר ניט קױפֿן, אױסגײן װעל איך מוזן װי אַ הונט.

8. מוכר סיגריות פּאַפּיראָסן Papirosn

9. קבוצת ילדים יהודים בזמן הכיבוש הנאצי, שברחו / הסתננו מהגטו בוורשה לאזור הארי, בכדי להביא אוכל למשפחותיהם ( להבריח את האוכל לגטו ) ולהישרד לאחר נפילת הגטו. רקע ( מקור:נחום בוגנר, בחסדי זרים, הצלת ילדים בזהות שאולה בפולין, תשס"א, יד ושם. ) בשואה היו ילדים שנמלטו לכפרים ומצאו בהם מסתור בתור רועים ופועלים. והיו ילדים שברחו לצד הארי של העיר הגדולה והסתתרו בה כילדי רחובות ושם נאבקו על הישרדותם בתוך ההמון הגדול. הייתה נפוצה בעקר בוורשה, יוסף ז'מיאן כתב על ילדי רחוב אלה בספרו "מוכרי הסיגריות מכיכר שלשת הצלבים" גם בצד הארי בקרקוב ובלבוב היו ילדי רחוב יהודים, אך בשיעור קטן מבוורשה. ילדי רחוב יהודים החלו להופיע ברחובותיה של וורשה מיד אחרי שנסגר הגטו, בעקבות המצוקה הכלכלית שהייתה בתוכו. לפי אומדנו של אדולף ברמן מנהל "צנטוס" המוסד לעזרת ילדים בגטו וורשה, כמאה אלף ילדי הגטו סבלו רובם מרעב וממחסור, כ 80% מהילדים נזקקו בדחיפות לעזרה סוציאלית. הערך האנרגטי של המצרכים המוקצבים שחולקו להם הגיע כדי 15% מהמינימום הדרוש. מאבקם העצמאי של הילדים להתקיים ולשרוד ברחובות הכרך עורר בשעתו את השתאותם ואת הערצתם של המבוגרים שנתקלו בהם. בגטו ורשה שאליו הגיעו רוב מצרכי המזון באמצעות הברחה, תפסו הילדים מקום מיוחד ברשת המבריחים הגדולה. ( רוב ההברחות נעשו ע"י מבריחים מקצועיים, וחלקם ע"י פועלי החוץ, פולנים, שוטרים, וחיילים גרמנים שהעלימו עין ). הילדים היו מוצאים סדקים ומעברים בחומות הגטו והודות לממדיהם הקטנים ולזריזותם יכלו לחמוק דרכם ביתר קלות מהמבוגרים מדובר בעיקר בילדים בנים למשפחות שהתרוששו ונקלעו למצוקה כלכלית קשה, ילדים שהוריהם חדלו לתפקד, ולא יכלו עוד לפרנס את משפחתם, והם נאלצו להיחלץ לעזרתה ולסייע בקיומה או ילדים שהתייתמו ונשארו בלא דואג, ...2

10. הנועזים שביניהם חמקו לצד הארי, שבו הסיכויים להשיג מעט מזון למחייתם היו טובים מאשר בין חומות הגטו שהלך וגווע ברעב. יחידים ובקבוצות שוטטו ילדים אלה ברחובות, לגופם בלויי סחבות וקיבצו נדבות. לפעמים נתקלו באנשים רחמנים שהושיטו להם פרוסת לחם או בגד ממורטט, ולפעמים גירשו אותם כגרש כלבים. אבל לעתים קרה ובמקרה דפקו על הדלת הנכונה, ובעלי הבית הכניסו אותם פנימה, האכילו אותם ארוחה חמה, ואפשרו להם לעבור את הלילה תחת קורת גג רוב ילדי הרחוב היו בני העיר והכירו את מבוכיה ואת מבואותיה, אך גם היו ביניהם בני פליטים שבשיטוטיהם למדו להכיר אותה. כל עוד עמד הגטו על תלו רוב ילדי הרחוב הללו נהגו לחזור לגטו עם שללם. כשהחלו הגירושים מהגטו, החמיר בייחוד מצבם של ילדי הרחוב שהיו לקורבנות הראשונים שנשלחו להשמדה, המעטים שנשארו בצד הארי החליטו לא לחזור לגטו או חזרו ובהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכם ברחו שוב אל הצד הארי. היו ילדים שחזרו לגטו משיטוטיהם בצד הארי בחיפוש אחר מזון ופתאום התברר להם כי בעצם אין למי ולאן לחזור. בהיעדרם נלקחו הוריהם להשמדה וביתם אינו עוד, ואין מי שידאג להם ואין להם היכן להסתתר. בינתיים הם כבר הספיקו להכיר את רחובות הכרך וידעו הן שמרחב התמרון בהם גדול מאשר בגטו, והן שאפשר להסתדר בהם טוב מאשר בגטו המתחסל. לעתים הם גם הצליחו ליצור קשר עם מכרים נוצרים שהיו מוכנים לסייע בידם להסתתר ולכן העדיפו לברוח אליהם. היו גם ילדי רחוב שקרובי משפחה שעדיין נשארו בגטו אך לא יכלו לקיימם ולהגן עליהם דחקו בהם לברוח אל הצד הארי. ראוי לציין שילדי הרחוב היהודים שהופיעו בצד הארי של העיר בשלב חיסול הגטו ולאחריו לא היו בגדר תופעה המונית ולא רק בגלל קשיי הבריחה מהגטו אלא גם מפני שמעטים מילדי הגטו ניחנו בתכונות הדרושות כדי לשרוד ברחובות הכרך. ...3

11. כדי שילד יהיה מסוגל להתקיים זמן ממושך לבד בזהות שאולה בעיר, עליו להיות בוגר דיו לדאוג בעצמו לצרכיו הבסיסיים כגון להשיג מזון, למצוא מקום לינה ומסתור מפני פגעי מזג האוויר לשמור בעצמו על תנאי היגיינה מינימליים, כלומר לרחוץ את גופו, לכבס את בגדיו ומפעם לפעם להחליף לבנים כדי לא להידבק במחלות וכדי שהכינים לא יעשו שמות בגופו. היה עליו לדעת להתמצא בעיר להכיר את מבואותיה ואת רחובותיה את המקומות הציבוריים שבה הכיכרות. הגנים, מקומות הבילוי את סדרי התחבורה ואת תחנות הרכבת - הוא היה חייב לדעת את אורחות חיי העיר הגדולה ולהיות מסוגל להיאבק על חייו בתנאים האכזריים של הכרך המנוכר. לשם כך היה עליו להיות חזק פיזית נבון ובעל תפיסה מהירה שאינו נרתע מאתגרים, היה עליו להיות מסוגל לא רק להעריך את הסכנות שארבו לו על כל צעד ושעל, אלא גם להיחלץ מהן כשנקלע לצרה לכן הגיל הממוצע של ילדים אלה היה שתים עשרה עד חמש עשרה כגילם של הילדים ששימשו רועים בכפרים כלומר גבוה יותר מגיל הילדים שמצאו מקלט אצל משפחות. במושגי התקופה הם נחשבו לנערים לכל דבר ואף יותר. אמנם, פה ושם היו ביניהם גם ילדים קטנים יותר אך אלה נזקקו בדרך כלל לעזרתם ולהגנתם של הגדולים מהם. הקטנים בני עשר ומטה לא שרדו ברחוב זמן רב אם לא נמצא מישהו שדאג להכניסם לבית יתומים או למשפחה נוצרית סיכוייהם לשרוד ברחוב היו אפסיים. ילד יהודי בודד שנקלע לרחוב בצד הארי לא היה יכול לשרוד בו, אלא אם הצטרף לחבורת ילדי רחוב קיימת או התחבר לעוד ילד כמוהו, כדי להאבק יחד על קיומם. מילד רחוב יהודי נדרשו תכונות הדומות לאלה של עמיתיו הפולנים דהיינו " מראה טוב " סיפור כיסוי מתאים ידיעת השפה ובייחוד שליטה בשפת הרחוב, מבחינתו היה אולי יתרון אחד בחיי הרחוב שכן הוא לא נדרש להוכיח לעמיתיו הפולנים בקיאות מיוחדת במנהגי הדת הנוצרית, איש לא שם לב אם הוא מבקר בכנסייה בימי ראשון ומתוודה לפני הכומר. לעומת זאת נדרשו ממנו זריזות, קשיחות, היעדר בושה, ערמומיות ומידה לא מבוטלת של חוצפה. הבררה הטבעית, תוצר של תנאי החיים של ילדי הרחוב, הייתה קשוחה ורק ילדים יהודים מעטים ניחנו בתכונות הדרושות כדי לשרוד בהם. ...4

12. המאבק על הפרנסה ועל הקיום בתנאים של מחסור כרוני במצרכים בסיסיים, היה קשה ואכזרי לכולם ולכן הצורך לשרוד הכשיר כל עיסוק, אם חוקי ואם לא חוקי. לילדי הרחוב לא היו מזומנים רבים כדי לספסר בסחורות בעלות ערך. לכן על פי רוב הם מכרו סיגריות ועיתונים צחצחו נעליים וביצעו עבודות סבלות מזדמנות. היו בין ספסרי השוק השחור שניצלו את ילדי הרחוב והעסיקו אותם, והם העבירו למענם סחורות מוברחות ומכרו למענם את ה " בימבר " היי"ש הלא חוקי מתוצרת בית. מרחב הקיום שהעדיפו ילדי הרחוב היהודים היה כאמור חוצות העיר הגדולה שהאוכלוסייה בה הטרוגנית ואוכלוסיית השוליים בה של מחוסרי בית, קבצנים, זונות, פליטים, וביניהם גם ילדים שנפלטו לרחוב מסיבות משפחתיות וסוציאליות – רחבה. מבחינה זאת הייתה וורשה עיר ייחודית בפולין שכן הייתה כרך של ממש במושגים מרכז אירופיים שאוכלוסייתו מנתה למעלה ממיליון תושבים. בתוך ההמון הסואן הזה של אוכלוסיית הכרך, ההטרוגנית היה קל יותר להיעלם ולשמור על אלמוניות. לכן יהודים רבים ברחבי פולין שהסתתרו בצד הארי בזהות שאולה נמשכו אל וורשה. עם זאת מאחר שהייתה עיר בירה שבה התרכז עיקר הפעילות הפוליטית והמחתרתית, הרי הפיקוח של שלטונות הכיבוש הנאציים בה היה חמור. רחובותיה שרצו שוטרים במדים ובלי מדים וסוכנים למיניהם שהתחקו אחר יסודות חתרניים ואחר ספסרי השוק השחור ותרו אחר יהודים מסתתרים. ילדים יוצאים להברחה מפתח בחומת גטו וורשה ...5

13. החיילים הגרמנים הרבים שהגיעו לעיר לבלות את חופשותיהם והסתובבו במקומות הבילוי, לא הוסיפו לשלוות העוברים ושבים. אליהם יש להוסיף את אנשי העולם התחתון חסרי העכבות המוסריות. שכמותם לא הייתה ורשה חסרה גם בימים כתיקונם, אלה עלו ופרחו, בייחוד בתקופת הכיבוש ברובעיה השונים של העיר, תופעת הסחטנים ה " שמלצובניקים " - המלשינים שהתמחו בזיהוי היהודים המסתתרים בצד הארי ובהסגרתם, הייתה נפוצה בוורשה יותר מאשר בערים אחרות, סחטנים אכזרים אלה סיכנו כל יהודי שנקרה בדרכם וגם על הילדים לא ריחמו. אזורי הפעולה של ילדי הרחוב היהודים היו בעיקר במקומות הציבוריים הסואנים, בכיכרות, בתחנות הרכבת, בגנים הציבוריים וליד מקומות הבידור כמו בתי קולנוע, בתי קפה ומסעדות, שם הם עמדו והציעו את מרכולתם לעוברים ושבים. בין לקוחותיהם היו גם חיילים גרמנים. אתרים אלה היו ממש גוב אריות מבחינת כל יהודי שהסתתר בצד הארי – כי בייחוד שם פקחו שוטרים גלויים וסמויים כאחד, את עיניהם תרים אחר חשודים בסחר השוק השחור. לעתים קרובות בבתי הקפה ובחשמליות נראו ילדים וילדות קטנים וביניהם גם ילדי רחוב יהודים. מקום חביב על ילדי הרחוב היהודים היו תחנות הרכבת, שבהן הציעו לנוסעים את מרכולתם, סיגריות ועיתונים. לתחנות הרכבת היה יתרון בייחוד בימי החורף הקרים, כי היו מוסקות והיה אפשר לחסות בהן מפני הכפור המקפיא שבחוץ. זרם האנשים המתמיד שחלף בתחנות הרכבת הקל גם הוא על הילדים, לשמור על אלמוניותם. אלא שתחנות הרכבת גם שימשו צמתים חשובים שדרכם הבריחו הפולנים סחורות ומצרכי מזון לשוק השחור לכן הפיקוח של שלטונות הכיבוש בהן היה הדוק כאן יותר מאשר במקומות ציבוריים אחרים הייתה נוכחות מתמדת של אנשי משטרה שבדקו את תעודות הנוסעים וחיפשו בכליהם. תחנות הרכבת כמו הרחובות סביב הכנסיות גם שימשו שדות ציד שמפעם לפעם ביצעו בהם הגרמנים מצודים אחר צעירים פולנים כדי לשולחם לעבודות כפייה בגרמניה. ...6

14. החיפושים והמצודים סיכנו את ילדי הרחוב היהודים שנקלעו לתוכם אף שלא אותם חיפשו במיוחד, הרי היו עלולים לגלות אותם באקראי בשעת בדיקת התעודות או הבדיקות הגופניות. הסכנה שנשקפה להם בשל המעקב אחרי אנשי השוק השחור לא נעלמה מעיני ילדי הרחוב היהודים וכשהרגישו ששוטרים עוקבים אחריהם בגלל עיסוקיהם הלא חוקיים היו עולים על הרכבת . הראשונה העוזבת את התחנה ונעלמים. ילדי הרחוב היהודים כמו עמיתיהם הפולנים נהגו בדרך כלל לשוטט בחבורות או בזוגות לילד היהודי הייתה החברותא חשובה במיוחד, כי היא סיפקה ערבות הדדית מסוימת, והפיגה את הבדידות מעט וחשוב לא פחות, אפשרה לעמוד למול התנכלויותיהם של ילדי הרחוב הפולנים שלא קיבלו בהבנה את חדירתם למגרש הקיום שלהם, התנכלו להם ולא אחת ניסו לשדוד את מרכולתם .בדרך כלל שררה סולידאריות בין ילדי הרחוב היהודים, גם כשלא פעלו בחבורה אחת הם פגשו זה את זה ברחוב, ידעו על פי רוב לזהות זה את זה והיו מחליפים מידע על מקורות מחיה אפשריים ועל מקומות שאפשר להעביר בהם את הלילה. אלא שלא תמיד שררה אידיליה בחבורות הללו, מלחמת הקיום האכזרית ברחוב יצרה לעתים תחרות על לקוחות ומתחים בין הילדים ובין עצמם, והשותפות הייתה מתפרקת. קרה שחברים בעלי גורל משותף, שיצאו יחד מהגטו אל הצד הארי, נאלצו בהמשך להיפרד זה מזה. בהתחברותו של ילד יהודי לחבורת ילדי רחוב פולנים היה יתרון שכן לא זו בלבד שהחבורה סיפקה לו כיסוי מסוים והפחיתה את החשד שהוא יהודי, אלא שלעתים גם פתחה לפניו אפשרויות תעסוקה מכניסות שלא הכיר קודם לכן, ו" שווקים חדשים " למרכולתו, וחשוב יותר אפשרה לו ליצור קשרים עם אנשים חדשים ולמצוא מקומות לינה מוגנים אצל מכריהם וקרובי משפחתם של חבריו הפולנים, כל זה היה יפה וטוב כל עוד חבריו לא גילו שהוא יהודי. ראוי לציין שלא תמיד הסגירו נערי הרחוב הפולנים את עמיתיהם היהודים לעתים התפתחו ביניהם יחסים של סולידאריות מסוימת, למרות התחרות ביניהם. אמנם יחסים אלה לא דמו ליחסי הסולידאריות ששררו בין הנערים היהודים ובין עצמם, אך פה ושם גילו כלפיהם הפולנים יחס של סובלנות ואפילו כיבדו אותם על אומץ לבם ועל יכולתם לעמוד בקשיים. ...7

15. הבעיה החמורה שגרמה סבל לילדי הרחוב היהודים הייתה מחסור בקורת גג - בית שהיה אפשר לשוב אליו עם ערב, לנוח מעט מתלאות היום, לפגוש נפש קרובה, לאכול ארוחה חמה, להתרחץ, להחליף בגדים ולישון. את לילות הקיץ היה אפשר להעביר במרתפים ובעליות גג בבתים הרוסים, בפתחי בניינים ובגנים הציבוריים. לא כן את לילות החורף הארוכים, הקרים והלחים. מקום לינה מקורה וחם היה משאת נפשו של כל ילד רחוב יהודי. אלה שהיו להם מכרים נוצרים ניסו מפעם לפעם להגיע אליהם וביקשו מהם להעביר אצלם את הלילה לעתים נענו אך על פי רוב נדחו וגורשו. מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים מצאו מקום לינה אצל " הסבתא ", אישה קשישה וענייה שהייתה מוכנה להלינם בעליית הגג שבדירתה העלובה, תחילה לא לקחה מהם תשלום , אך כשנודע לה שהם יהודים, גבתה מהם תשלום זעום של כמה זהובים ללילה. כדי לשמור על ניקיון הגוף, היו ילדי הרחוב היהודים, מתרחצים בבתים שבהם לנו בשכר או בבתי מרחץ ציבוריים. מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים נהגו ללכת בחבורה להתרחץ ב " גיגאנט " - מעון לינה לחסרי בית שבו היה בית מרחץ ציבורי ושם גם היו מחטאים את בגדיהם. כדי שלא יראו אותם במערומיהם ויגלו את יהדותם, היו נוהגים בחשיבות עצמית ומעניקים לשומר " מתנת יד " כדי שלא יכניס איש לבית המרחץ בשעת רחיצתם. סכנה חמורה איימה על ילדי הרחוב היהודים, כשאחד מהם נפצע או חלה, מכיוון שלא היה מי שיטפל בו. לכאורה היה מצבן של הילדות בטוח יותר ממצב הילדים ובפרט אם היה להן " מראה טוב ", ואנשים לא הלשינו עליהן מכיוון שהתקשו לוודא שהן אכן יהודיות. לעומת זאת הן התקשו להתקיים ברחוב יותר מהילדים, בגלל היעדר תנאים היגייניים ומשום שהיו טרף קל לניצול מיני של סרסורים ושל סחטנים אלימים ששרצו ברחובות הכרך. מסיבה זאת השתדלו הנערות ככל יכולתן להתקבל לעבודה במשפחות בתור עוזרות בית או מטפלותובלבד להימלט מאימת האלימות ומהסחטנות ששררו ברחוב. ...8

16. אבל כדי להתקבל לעבודה במשפחה, נדרשו תעודות אריות, ולא כל אחת יכלה להשיגן, למרות הסכנות המרובות ותנאי החיים הקשים שהתנסו בהם הילדים ברחובות העיר, הם לא נטו להסתתר במקלטים סגורים. היו ביניהם שהתנסו בכך עוד בתקופה שחיו בגטו,והעדיפו לחיות באוויר החופשי. הם סמכו על כישרון המשחק שלהם ועל רגליהם הקלות שלא יבגדו בהם בשעת סכנה, שאלת גורלם של ילדי הרחוב מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים נידונה בשעתו בוועד הלאומי היהודי בצד הארי בוורשה. היו בוועד שסברו כי צריך להשתדל לפזרם ולהעביר אותם בקבוצות קטנות לכל מיני מקומות, כדי שלא כולם יהיו מרוכזים בכיכר. אחרים סברו שעדיף להשאירם בכיכר, מפני שתעסוקתם, הופעתם והתנהגותם חיפו על מוצאם יפה למדי. לבסוף סוכם בוועד, שלא לפרק את החבורה ולהשאיר את הילדים במקומם בסביבה שהם בחרו לעצמם והסתגלו אליה ולא לשנות את אורח חייהם, אלא רק לספק להם תעודות אריות מתאימות. נאספו מהם הפרטים האישיים ובתיה ברמן רעייתו של אדולף ברמן דאגה לציידם בתעודות לידה ובתעודות תלמיד מזויפות. מובן שלא היה בתעודות אלה כדי להציל את חייהם. אך היה בהן כדי לנסוך בהם מעט ביטחון עצמי, ולאפשר להם לנהוג ביתר חירות, לפחות בקרבת עמיתיהם הפולנים. לא כל ילדי הרחוב היהודים הוסיפו לחיות ברחובות העיר עד השחרור. היו ביניהם שהתפנו מוורשה בקיץ 1944 לפני המרד הפולני שפרץ בעיר, באותה שנה או לאחריו ומצאו מקלט בתור רועים ופועלים, במשקיהם של איכרים בכפרים. אחרים נקלטו עם ילדים פולנים במוסדות שונים לחסרי בית של ה RGO , ארגון הסעד הפולני ושם נשארו עד השחרור. דרך ההצלה של ילדי הרחוב שהייתה המשך למאבק הקיום שלהם עוד מימי הגטו, כשקיבצו נדבות והבריחו מצרכי מזון, הייתה קשה ולא שגרתית. לכן רק מעטים ונועזים יכלו לעמוד בה. רק קומץ קטן של ילדים ונערים הצליחו לשרוד בדרך זאת בערים הגדולות כמו וורשה קרקוב ולבוב.

17. המשוררת הצעירה הנריקה לאזובארט, שנספתה בטרבלינקה, הקדישה שיר נוגע ללב לגורלו האכזר של "המבריח הקטן", הילד המבריח מצרכי מזון מהצד הארי, כדי להציל את הוריו ממוות בחרפת רעב ונופל ליד שער הגטו מכדורי אנשי הס"ס. מצבת הילדים בבית העלמין בוורשה

18. המבריח הקטן / הנריקה לזוברט בין גדרות התיל ועיי החורבות, בין חומות וסדקים וחיל המשמר, בעקשנות באומץ ורעב מאד חומק אני כמו עכבר עם שחר ובשעות צהרים, בכפור מקפיא וביום של שרב, מסכן אני את חיי שבעתיים ומושיט צוארי הקט. השק תחת זרועי ובלויי סחבות על הגו, רגלים קטנות אך זריזות ופחד תמיד שבלב. כל זאת עלינו לשאת, כל זאת עלינו לסבול, כדי שיהיה לגבירים, לחם יום יום לאכול. בין חומות, בין גדרות ולבנים, עם שחר, ביום ובליל, מורעב, ערמומי וחצוף חומק אני כמו צל. ואם יד הגורל תפתיעני, כמו במשחק מחבואים, תהיה זו מלכודת אשר תלכדני, אַת אמא אל תחכי. לעולם לא אשוב עוד אליך, קולי מרחוק לא ישיגך עפר הרחוב יכסני אבוד גורלו של בנך. ורק דאגה אחת תקפא לי על השפתיים. מי יביא לך, אימי, מחר פת לחם וכוס של מים.

19. מראות מככר שלשת הצלבים

24. סיפורו של דוד פלונסקי, היום חבר קיבוץ מגידו, ששרד את השנים הנוראות ההן09/04/02 מתוך: http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/273/583.html סמוך לאותו זמן נצטרפו אל החבורה ילדים חדשים. ערב אחד, היה זה בסוף אוקטובר 1943, כשהלך פאוול ברחוב טארגובא, נתקל בנער יהודי כבן 14. הוא זכר אותו מימי ההברחה בגטו. הוא נראה כ'ארי' לכל דבר. באפו ובשערו הבלונדיני שירד לו על עיניו דמה יותר ל'שגץ' מגדות הוילסא מאשר לתושב גטו לשעבר. השניים פתחו בשיחה וחקרו זה את זה על חייהם. דווקא באותו יום אבדה לנער ה'מאורה' שלו, והוא נגרר ברחובות העיר, מחפש מקלט. פאואל הביאו לכיכר. כשראה 'שור' את האורח, שאל בחוסר אמון: 'שלנו?''כן, אני מכיר אותו', ענה פאואל קצרות ובטוחות. מוכרי הסיגריות ששוטטו במקום סירבו תחילה להאמין. כעבור שעה כבר צעד יורק (כך כינה עצמו החדש) עם השאר לרחוב קרוצ'א, אל "סבתא". לאחר "ההליכים, השגרתיים" עלו הילדים לעליית החדר.(מתוך "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים", עמ' 87, מאת יוסף זמיאן, הוצאת "מורשת")כמעט 60 שנה אחרי, דוד פלונסקי כבר בן 76, חבר קיבוץ מגידו. "יורק זה אני", הוא אומר ומספר את סיפורו הבלתי יאמן של הילד היהודי, שנראה כמו "ארי", שרד את מוראות המלחמה, עלה לישראל ואיבד במלחמת יום הכיפורים את ב נו האהוב, איתן ז"ל. משואה לתקומה.פלונסקי נולד בשנת 1926 בוורשה, והיה בן 13 כשפרצה המלחמה. הספר לא דייק בעניין גילו, שכן בשנת 1943 כבר היה בן 17. סיפורו של יורק ב"כיכר שלושת הצלבים" הוא רק שלב מאוחר בטרגדיה הנוראה שפקדה אותו במהלך השואה, בה איבד את בני משפחתו. "לקחו אותם, את אבי, אמי, אחי ואחותי לטרבלינקה", הוא מספר. "לי היתה דילמה, אבל במצוות אמי, לא הלכתי איתם".פלונסקי, בעל השיער הבלונדי הגולש שלמעשה הציל את חייו, גוייס לעבודות שונות במחתרת. הוא היה נער שליח, שהצליח להבריח נשק לתוך הגטו. הוא אימץ את הכינוי המחתרתי "יורק" כדי לטשטש את זהותו, המשיך לעסוק בהברחות והפך למעשה לבלדר של הגטו. "יורק" הוא גם שמו של הספר שנכתב עליו, ואשר ייצא ממש בימים אלה במהדורה מחודשת. ...2

25. הרעב והמחלות היכו בכל עבר. גופות אנשים התגלגלו בכל הגטו. "אין מוות קשה יותר ממוות ברעב", אומר יורק.כושר ההישרדות של יהודי הגטו הלך ופחת והיתה תחושה שחייבים לעשות משהו. ערב ליל הסדר, בשנת 1944, החל החיסול הסופי של יהודי הגטו. אז נפלה ההחלטה שיש לפתוח במרד. "הנשק היה דל ולא היו כדורים, אבל לא היתה ברירה", הוא אומר. "אחרי יומיים של קרבות שרפו את הגטו".וכך, אחרי כישלון המרד, נקלע יורק לקבוצה של 14 צעירים יהודים שנותרו בחיים מתוך 74. כדי לשרוד נכנסו לתעלות ביוב. "מאי ועד יולי הייתי בתוך הביוב", הוא מספר. "הלכתי שם קילומטרים, זחלתי בחשיכה, מנסה להאחז בזיזים כדי לא להיסחף בזרם האדיר אל נהר הויסלה, משם אין דרך חזרה. מדי פעם נאלצתי להסתכן ולצאת מעל פני השטח, אל הנקודות החשופות בגטו."באותה תקופה אכלנו רק מה שמצאנו מתוך הביוב. יצאתי לצד הארי עם חבר שסיפר כי יצר קשר עם אנשים שלו. הוא נתפס ונהרג, ונשארתי לבד. היה לי קשה להיפגש וליצור קשר עם אחרים. אנשים חשבו שאני מלשין ולא רצו להיפגש איתי. היה אז טרור נוראי. איש אחד עקב אחרי וראה שאני בסדר. הוא עזר לי לחזור לגטו, אני עזרתי לו להוציא משם עוד אנשים, כמו שעשיתי בתקופה קודמת. זה היה קשה. לא היו לי תעודות, לא כלום. "חברי ואני הרמנו את מכסה הביוב בקושי, יצאנו וניסינו ליצור קשר עם אנשי המחתרת. בקושי הצלחתי לראות משהו אחרי כל כך הרבה זמן בתעלות הביוב החשוכות. חודשיים וחצי לא התרחצתי. הלכלוך דבק בגוף שלי בשכבה גדולה ועמוקה. הבלו רית שלי הפכה לג'ונגל. קשה היה להתרגל לאוויר הצח. נסעתי בחשמלית לספר, אבל אז התברר לי שהוא מנסה להזעיק משטרה.יורק ברח לבית הקברות. לאחר נדודים רבים, תוך שהוא מתקשה לשרוד, הגיע ל"כיכר שלושת הצלבים", בה היו ארמון נשיא פולין, משרדי המשטרה והגסטפו. "הפולנים הסתובבו שם", הוא מספר. "ראיתי קבוצה של כמה נערים, מוכרים סיגריות כדי להרוויח כמה גרושים. באותה כיכר היו גם ילדים פולנים, שעבדו יחד אבל אני עבדתי סולו".יורק נדד ממקום למקום, ישן בצידי דרכים, ליד גדרות ומתחת לשיחים, התעורר מכל רחש ומשב רוח. ...3

26. הנערים התחילו לסחור בסיגריות ברכבות חשמליות בקו אוטבוצק­ז'ראדוב. הרווחים עלו יפה. ולאדק היה לן אצל מכר באוטבוצק, במאורת שפנים. יורק מצא לעצמו מקום לינה בבית הקברות הנוצרי שברחוב פובונסקי, בקבר משפחת הרסה (משפחת סוחרים ידועה מוורשה).בין מכסה הקבר לבין הקיר הקמור היה חלל גדול כדי להכילו בלילות. השכם בבוקר היה יוצא מן הקבר, מתרחץ בכיור המים הסמוך ואחר כך מטפס ועובר את הגדר, ויוצא לעסקיו. היה קונה מלאי סיגריות ורץ לרכבת שסחר בה.בסוף ספטמבר גילה דכן אחד את ולאדק בבית מ לינו. מעתה לא היה לו איפה ללון והצטרף אל יורק. את הימים עשו בדרך כלל כל אחד לעצמו, ובצהריים היו נפגשים בעיר, בבתי אוכל שונים. לא פעם נטפלו אליהם שוטרי רכבת וז'אנדרמרים והיו גוזלים מהם את הסיגריות".(מתוך "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים", עמ' 89)באחד הימים הגיע יורק לביתה של אשה אחת שאיפשרה לו, תמורת סכום סמלי, להתקלח. במחיר של חפיסת סיגריות נטל גם כמה בגדים ישנים שהיו שם. "זה היה תענוג", הוא מספר. "נכנסתי לאמבטיה, ומילאתי אותה מים, אבל אחרי חמש דקות האשה באה להוציא לי את הפקק, ואמרה שאני לא לבד, שיש עוד אנשים שרוצים להתקלח".יורק המשיך בדרכו, קנה כמה חפיסות סיגריות והחל למכור אותן. "החלום הגדול שלי באותם ימים היה לשכב במיטה. פשוט שיהיה לי מקום להירדם בו, לא לישון על קרשים, לא בקרון רכבת שנוסע לילה שלם. פשוט מקום לשים את הראש. זה באמת הדבר הראשון שעשיתי אחרי המלחמה. קניתי לי שמיכה, סדין וכרית, שמתי את הראש והלכתי לישון"."מה החזיק אותי כל השנים הארוכות האלה?", שואל יורק את עצמו. "אני באמת לא יכול להגיד משהו ברור וחד­משמעי. מה יכול לעשות ילד שנותר לבד וצריך להמשיך להתקיים? מיום ליום אתה צובר יותר ניסיון ומוכיח לעצמך שכל מה שחשבת שכבר עברת, זה כלום לעומת מה שעוד צפוי לך". את יום סיום המלחמה לא ישכח יורק לעולם. לפתע שמע שהיריות פסקו.הוא חיפש יהודים אחרים, עלה על הרכבת ונאסר ע"י הרוסים. הוא הצליח להימלט מידיהם והצטרף לתנועת "השומר הצעיר". לפני שעלה ארצה, נפגש עם הפסל נתן רפפורט, שפיסל את האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה, וסיפר לו את מה שעבר עליו. סיפוריו של יורק נתנו לרפפורט את ההשראה לפיסול האנדרטה. ...4

27. ביוני 48', חודש לאחר הקמת המדינה, הגיע דוד פלונסקי (יורק) באוניית עולים לא חוקיים לתל אביב, ומיד נשלח להילחם בנגבה. בתחילת 49' הגיע לקיבוץ מגידו, שם הוא מתגורר עד היום. כשנולד בנו, איתן, הוא היה בטוח שלא יהיו יותר מלחמות. "איתן נולד פג, אבל גדל והפך לילד מוצלח. הוא התגייס לסיירת ונהרג בכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים".בצל"ש שהוענק לאיתן אחרי מותו ע"י הרמטכ"ל מוטה גור, נכתב: "ב­22 באוקטובר 1973 שימש סמ"ר איתן צבי פלונסקי כחובש בקרב השני על החרמון. לאחר ששמע שהמ"פ והקשר פצועים, רץ קדימה לטפל בהם על אף האש החזקה שניתכה על המקום. אחד הלוחמים ניסה לעצור בעדו בנימוק שאין לו סיכוי להגיע בגלל אש האויב, אבל סמ"ר איתן צבי פלונסקי השיב כי זוהי חובתו לטפל בפצועים, והמשיך לנוע לעברם. כשהתקרב אליהם, נפגע בראשו מכדור ונהרג. במעשה זה גילה אומץ לב, דבקות במשימה ואחוות לוחמים". "משנה לשנה זה נעשה לי יותר קשה", אומר אביו, דוד. "אני הולך הרבה לבית הקברות, יושב ליד הקבר. אין דבר כואב יותר מהאובדן. ממשיכים לחיות, קונים עוד בגד, עושים עוד משהו, אבל החיים זה לא מה שהיו"."אי אפשר להשוות בין השואה של העם היהודי לבין השואה הפרטית שלי", ממשיך יורק. "אלה שני דברים שונים, שאסור להשוות ביניהם". הוא שומע ברדיו על עוד פיגוע ונאנח. "אני לא יודע מה יהיה. יש הבדל תהומי אחד בין מה שהיה אז לבין מה שקורה עכשיו. בתקופת השואה לא היתה לנו מדינה. היום אנחנו פה, חיים ומגינים על הבית שלנו, על המדינה שלנו. אבל צריך להסתכל על הכל בפרופורציה. מאז קום המדינה ועד עתה נהרגו לנו 20 אלף חיילים. זה אולי קשה להגיד את זה ככה, ואולי לא נכון, אבל 20 אלף הרוגים זה יומיים טרבלינקה. בשואה זו היתה מלחמת הישרדות של עם שלם שרצו להשמיד אותו. היום, עם כל הקשיים, אנחנו צריכים לזכור שאנחנו חיים במדינה משלנו, במדינת היהודים".

28. דוד פלונסקי ז"ל ניצול מרד גטו ורשה נפטר בגיל 83 נולד ב 15 ביולי 1926 . נפטר ב 5 אפריל 2009 דוד פלונסקי בצעירותו Jurek (Dawid) Płoński פלונסקי מדליק משואה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ב-2003

29. כריכת הספר מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים מאת יוסף ז'מיאן

30. מקורות תקציר הספר מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים מחבר : יוסף ז'מיאןhttp://simania.co.il/bookdetails.php/?item_id=22031 ספורו של יורק – דוד פלונסקי http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/273/583.html מת ניצול מרד גטו ורשה– דוד פלונסקי http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3697376,00.html ילדים יוצאים להברחה מפתח בחומת גטו ורשה http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=15865 המבריח הקטן / הנריקה לזוברט http://www.geocities.com/CollegePark/Bookstore/2756/child/shoa/thelitle.htm מצבת הילדים http://www.e-mago.co.il/Editor/history-1091.htm ילדי הרחוב - נחום בוגנר בחסדי זרים הצלת ילדים בזהות שאולה בפולין תשס"א יד ושם http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%206768.pdf