Download
1 / 46
470 likes | 781 Views
תכנון עירוני, אזורי ומטרופוליני מאז סוף המאה ה-19 – מגמות יסוד. שורשים בעולם העתיק, מהיפודמוס (מילטוס) ועד עיר הברוק, ותכנון וושינגטון על ידי Pierre L'Enfant . עליית העיר התעשייתית. תגובות: תכנון אוטופי בבריטניה, הברון האוזמן, פולמן. Ebenezer Howard – Garden Cities of Tomorrow (1898, 1902).
E N D
תכנון עירוני, אזורי ומטרופוליני מאז סוף המאה ה-19 – מגמות יסוד • שורשים בעולם העתיק, מהיפודמוס (מילטוס) ועד עיר הברוק, ותכנון וושינגטון על ידי Pierre L'Enfant. • עליית העיר התעשייתית. תגובות: תכנון אוטופי בבריטניה, הברון האוזמן, פולמן.
Unwin and Parker – תכנון פרברי: המפסטד גארדן סביב תחנת הרכבת התחתית (1907). הפחתת צפיפויות מגורים, רצועות ירק: מרחב עירוני משולב בשטחים פתוחים ירוקים. • פרקר – השפעה של תכנון ה-parkways באזור ניו יורק.
היחידה השכונתית –The neighborhood Unit, The New York Regional Plan, Perry, 1929
Radburn, New JerseyA Town for the Motor Age (Clarence Stein) Superblock Design
Patrick Geddes (1854-1932) • חלוץ בתכנון רציונאלי כוללני • תכנון שקושר דפוסי פיתוח מרחבי לסביבה הפיסית ולתהליכים כלכליים מקומיים – תכנון שיוצא מהמציאות ולא מחזון "אוטופי". • שלבי התכנון: סקר, ניתוח, תכנון. • ראייה אזורית רחבה. חלוץ בתכנון בקנה מידה מטרופוליני (conurbation) • Lewis Mumford (1895-1990) – הספר: The Culture of Cities (1938) – "התנ"ך של תנועת התכנון האזורי".
אברקרומבי (1944) • תכנון ברמה אזורית (מטרופולינית) • כבישי טבעת • חגורה ירוקה • ערים חדשות מעבר לחגורה הירוקה
Soria Mata (1944-1920)– העיר הלינארית. • Tony Garnier (1869-1948) – עיר גנים המשלבת תעשייה ומגורים (צרפת) • Ernst May (1886-1970) – ערי לווין ירוקות (גרמניה)
Le Corbusier (1887-1965) • Unite d'Habitation (1946-1952) במרסיי; Chandigarh בירת פונג'אב, הודו (1957-1950). שני ספרים מהשנים 1933-1922: The City of Tommorow ו-The Radiant City. • העיר במבנה המסורתי שלה התיישנה מבחינה פונקציונאלית. • באופן פרדוקסאלי אפשר לפתור את בעיות הצפיפות התחבורתית (congestion) דווקא על ידי הגדלת צפיפויות הבינוי. נוף עירוני של מגדלים ושטחים פתוחים נרחבים. • צפיפויות אחידות בכל רחבי העיר. העלמות המע"ר. זרימות תנועה אחידות יותר בעוצמתן בכל המרחב העירוני, יחליפו המערך הרדיאלי האופייני. • מערכת תחבורה מודרנית, תחבורה מסילתית ורשת דרכים מהירות מעל פני הקרקע (בגשרים), כולל מחלפים גדולים.
Le CorbusierChandigarh, India The Capitol Complex with the Assembly Building and the Secretariat in the background. The emptiness of Chandigarh contrasts with the dynamic modern city it was intended to be. Street life is the most important generator of public space in India. By comparison to this noisy, lively street of a typical Indian city, street life in Chandigarh is sterile and lacking in "soul."
אנשי החזון: חלוצי התכנון העירוני-מטרופוליני - הערכה • רוב המתכננים הציגו מעין blueprints: חזון, תמונת מצב עתידית ולא התמקדו בתהליך, שמושפע ממה שקורא מסביב. • הרעיונות לא כללו גיבוש מסודר של חלופות והערכתן. מאפיין רווח אצל מתכננים-ארכיטקטים. יש רק חזון אחד של עיר העתיד כפי שהיא צריכה להיות. המתכנן כנביא. • התוכנות התאפיין בדטרמיניזם פיסי. אמונה בפתרונות תכנוניים-מרחביים לבעיות כלכליות-חברתיות. המבנה הפיסי של העיר כמעצב קהילה. • המציאות מורכבת יותר – תכנון פיסי לא יכול להשפיע על כל הבעיות. חולי חברתי לא בהכרח יושפע מתכנון עירוני זה או אחר. אפילו פקקי תנועה זה לא דבר שיעלם רק כפונקציה של תכנון.
סוגיות יסוד בתכנון מטרופוליני/אזורי אחרי מלחמת העולם השנייהועדת ברלו (1940) • דעיכה של אזורים תעשייתיים ותיקים וצמיחה גדולה של אזורים מטרופוליניים מרכזיים הן שני צדדים של אותו מטבע. • גורם מרכזי לשקיעה אזורית הוא מבני: מגוון ענפי התעשייה, התמחות בענפים צומחים או בענפים מפגרים (laggard). • חסרונות להתקבצות: החסרונות להמשך ההתקבצות במטרופוליני ענק עולים על היתרונות ולכן יש מקום להתערבות ממשלתית. • הכרה בכך שכדי לפתור בעיה של אזור נחשל יש צורך לטפל גם באזור הצומח. • הגבלת הצמיחה הפיזית של אזורים מטרופוליניים ושמירה על קרקע חקלאית.
רפורמות בתכנון הבריטי אחרי מלחמת העולם השנייה – המסד החוקי • הגבלת הצמיחה התעסוקתית במטרופולינים הגדולים והכוונתה לאזורי פיתוח: ה-The 1945 Distribution of Industry Act, שנועד לכוון את מיקום מפעלי התעשייה החדשים: מניעת מיקום מפעלי תעשייה במקומות מרכזיים ומערכת תמריצים להשקעה במפעלי תעשייה באזורים שהוגדרו כאזורי פיתוח. • חקיקה הנוגעת להקמת ערים חדשות: The 1946 New Towns Act; The 1952 New Development Act. ההחלטה בעניין הקמת ערים חדשות הופקדה בידי השר האחראי על התכנון. השר יקים לצורך זה חברה לפיתוח שתטפל בהקמה עד סיומה. • רפורמה בחוק התכנון: The 1947 Town and Country Planning Act. חוק כוללני שקבע הליכי תכנון ואפשר פיקוח אפקטיבי על שימושי קרקע ורגולציה של פיתוח ב-green belts. החוק מטפל בפיתוח העירוני שלא בידיים ציבוריות. הלאמת זכויות פיתוח. יצירת קשר בין הליך התכנון לפיקוח על הפיתוח באמצעות הקמת רשויות תכנון מקומיות, שהיו אחראיות על שתי הפונקציות (הרשויות המקומיות בדרג הגבוה ביותר שהיה קיים – דרג אזורי). הכנת תוכניות, בהתאם לעקרונות גדס, כולל מפה ומסמך כתוב, לטווח של 20 שנה, שיאושרו על ידי השר המופקד על התכנון. מרכיב חשוב בחוק: מתן פיצויים על אובדן זכויות פיתוח. מנגד, היטל פיתוח / היטל השבחה של 100% על מתן זכויות. • ה-The 1949 National Parks and Access to the Countryside Act. הגדרת פארקים לאומיים, וכללי משחק שיותרו שם, ופתיחתם של שטחים פתוחים לציבור.
סיכום המהלך למיסוד חוקי של המסגרת התכנונית בבריטניה אחרי מלחה"ע השנייה • נתן כוח נגטיבי (רגולטיבי) רב לרשויות התכנון המקומיות (בעיקר לפקח על הפיתוח שיבוצע על ידי המגזר הפרטי), בהנחה שתכנון פוזיטיבי (יוזם) נכון יתבצע על ידי רשויות פיתוח ממשלתיות. • המציאות הייתה שונה. • הסכמה רחבה שהיחידה הגאוגרפית הרלוונטית לתיאום התכנון היא האזור העירוני-מטרופוליני. בפועל הסמכויות ניתנו לרשויות המקומיות, אם כי לא בדרג הנמוך ביותר. נחוצה מידה של תיאום התכנון שתבוצע על ידי השלטון המרכזי. ואכן החוק של 1947 קבע שהתוכניות חייבות לקבל אישור של השר והוא יוכל לשנותן לפי שיקול דעתו.
הניסיון הבריטי עד סוף שנות ה-70: (תקופת מדינת הרווחה) • מדיניות אזורית: תמיכה בהשקעות בתעשייה ובתשתית באזורי פיתוח. בשנות ה-70: אזורי הפיתוח כללו הכול חוץ מהחלק הדרומי-מזרחי של אנגליה. המדיניות האזורית לא הייתה בגדר תכנון מטרופוליני, אבל בהחלט השפיעה. • במהלך שנות ה-60 מהלכים לרפורמה בשלטון המקומי ולתכנון ברמה מטרופולינית-אזורית. הסתבר שלמרות כל המאמצים התכנוניים להגבלת הצמיחה המטרופולינית באמצעות חגורות ירוקות, הצמיחה גולשת אל מעבר לחגורות. התוצאה: גידול רב בנסיעות. הרעיונות של המתכננים מהמחצית הראשונה של המאה ה-20 שאפשר לפתח פרברים שהם self-contained הופרכו. בעיה חריפה בתחום תכנון תחבורה. תכנון תחבורה מחייב ראיה אזורית/מטרופולינית. • כיוונים כלליים: • תכנון תחבורה כמניע עיקרי לקידום מסגרות תכנון ברמה המטרופולינית. • הקמת עיריות מטרופוליניות לשש מטרופולינים גדולים באנגליה, בנוסף ללונדון. • רפורמה מקיפה של איחוד רשויות מקומיות ב-1972/4, דהיינו, הכרה בקשר שבין תכנון למסגרות הממשל המקומי והמטרופוליני. • מעבר מתכנון מפורט של ייעודי קרקע, שמתבטא במפות יעודי קרקע סטטוטוריות, לתכנון בקנה מידה רחב יותר, שמדגיש עקרונות מדיניות. דגש על תכנון תחבורה כמרכיב מרכזי של תכנון ברמה האזורית (ושימוש גדל במודלים סטטיסטיים ממוחשבים בתכנון תחבורה). דגש גובר על הרציונל הכלכלי לתכנון. דגש גדל לאיכות הסביבה. לתכנון חברתי, כולל לבעיות מתחדדות של ה-inner cities – תכנון רב-תחומי אינטגרטיבי.
הקונטקסט לתכנון מטרופוליני בישראל מאז שנות ה-90 של המאה ה-20: תהליכים שהביאו ל”סיבוב” חדש של צמיחהמטרופולינית • גורמי ביקוש • גידול אוכלוסייה מהיר. • פופולריות גוברת של דיור צמוד קרקע. • תלות גדלה של רשויות מקומיות בהכנסות עצמיות. • פופולריות גדלה של מרכזי קניות בעלי אורינטציה לרכב פרטי. • גורמי היצע • הסרת מחסומים לשינוי היעוד של קרקע חקלאית. • הסרת מחסומים להתיישבות כפרית-פרבריתלא שיתופית. • המשבר בקיבוצים ובמושבים. • שיפורים טכנולוגיים.
גורמים המגבילים פרבור מפוזר • מחסור בקרקע. • מערכת תכנון חזקה יחסית ברמה המחוזית והארצית. • לובי “ירוק”.
הסרת מחסומים להפשרת קרקע חקלאיתהתמורה במדיניות הקרקעית • 1990 – הפשרת קרקע חקלאית פרטית. • 1990 – הול"לים, שחיקת כוחה של הועדה לשמירה על קרקע חקלאית • 1990 – העברת שטחים ממועצות אזוריות לרשויות מקומיות עירוניות. • 1990 – העברת מינהל מקרקעי ישראל ממשרד החקלאות למשרד השיכון. שינוי בעמדות המגזר הכפרי-שיתופי. • 1993-1992 – החלטות 533 ו-611 של מינהל מקרקעי ישראל.
תמורות במדיניות התכנון – "דוקטרינת תכנון חדשה" • "דוקטרינת התכנון הישנה": • פיזור אוכלוסייה • שמירה על קרקע חקלאית • 1989-1973: קיפאון כלכלי – שינויים איטיים בגאוגרפיה היישובית. מה בכל זאת היה? • התיישבות ביש"ע. • התיישבות כפרית לא שיתופית ועליית הפופולאריות של צמודי הקרקע. • סתיו 1989: ראשית גל העלייה. • קליטה ישירה. מעורבות ישירה מינורית יותר בדיור ובתעסוקה. • ניצול העלייה לקידום אינטרסים קיימים: הרחבת שטחי שיפוט, קידום מדיניות פיזור האוכלוסייה, פיתוח הנגב. • "סיבוב חדש של תכנון מרחבי כוללני".
תמ"א 31 – תוכנית מתאר ארצית משולבת לבנייה, פיתוח ולקליטת עלייה (1992-1991) • נטישת היעד של פיזור אוכלוסייה בטווח הקצר לטובת יעד קליטת העלייה ויצירת מקומות עבודה. • גישה כוללנית אינטגרטיבית, המתייחסת להיבטי סביבה, כלכלה, תעסוקה, חברה וממשל שהתכנון הפיסי (שהובל על ידי ארכיטקטים) נטה עד אז להתעלם מהם. • גישה מטרופולינית: במקום דגש על אזורי פריפריה, תכנון שבמוקדו האזורים המטרופוליניים המתרחבים. העיתוי: גל העלייה ההמונית: התמודדות עם אריק שרון ועם הול"לים. עבר בממשלה בצורה חלקה ומהירה.
ישראל 2020 – תכנית אב לישראל בשנות האלפיים (1997-1991) • דגש על נדירות הקרקע ועל השלכות קשות של "עסקים כרגיל" על השטחים הפתוחים. • מושג הפיזור המרוכז (ההולנדי).
הכנת תוכניות מטרופוליניות ותוכניות מחוזיות חדשות (שנות התשעים) • השורשים: תוכניות המתאר הגליליות המנדטוריות (1938-1946): בלימת פרבור פראי והתפתחות סרט. • תכנון אזורי יוזם לא סטטוטורי (1948-1965). העברת חוק התכנון והבנייה (ובה תוכניות מתאר מחוזיות) מתעכבת בגלל אי-רצון הממשלה להכפיף עצמה לחוק זה. • הדור הראשון של תוכניות המתאר המחוזיות (שנות ה-70 וה-80): מחסור במשאבים, קומפילציה, התעלמות ביישום. • תוכנית פיתוח מטרופוליניות והדור השני של תוכניות המתאר המחוזיות: יעדי מדיניות ויישום אפקטיבי.
השורשים המנדטוריים: פקודת תכנון ערים 1936 ותוכניות המתאר הגליליות • חדשנות מהותית, גם ברמה הבינלאומית. • יצירת דרג התכנון המחוזי וקיבוע הועדות המחוזיות כזירה מרכזית להכרעות תכנוניות. • תוכניות המתאר הגליליות המחוזיות: אמנם פורמאלית במעמד של תוכנית מקומית, אבל מסד שהשפיע על אופי התכנון המחוזי עד היום ועל אופיים של תוכניות המתאר הסטטוטוריות הישראליות. • כיסוי (כמעט) מלא של הארץ בתוכניות יעודי קרקע סטטוטוריות (חדשנות ברמה הבינלאומית). התוכניות כללו את כל שטח המחוזות, למעט מובלעות של שטחי תכנון עירוניים. • רציונל לתכנון שמתייחס לסדר יום מודרני: בלימת פרבור פראי והתפתחות סרט, שמירה על אתרים היסטוריים, אתרי טבע ושטחים פתוחים רגישים, כמו חוף הים. • פרק הכנה קצר ביותר (4 שנים) ועדכון תוך שנים ספורות – לו"ז שהמתכנן הישראלי כמעט מעולם לא הצליח לעמוד בו (למעט תמ"א 31, תמ"א 39). • השפעה מוגבלת. • הותרת חופש רב בידי הועדות המחוזיות והשפעה מעטה על החלטות תכנוניות. יצירת כלי וגיבוש עקרונות, אך לא חסם אמיתי לפיתוח (לדוגמה על קרקע חקלאית). • תכנון מסדיר ולא תכנון יוזם. • המדינה פטורה מפקודת תכנון ערים ומרחב הגמישות שהותירו התוכניות הגליליות הקל על התכנון הציבורי היוזם גם אחרי שנחקק חוק התכנון והבנייה הישראלי. • בתוקף עד היום בשטחים שלא אושרה בהם תוכנית מתאר מקומית או מחוזית בישראל ובאיו"ש.
מקום המדינה ועד אישור חוק התכנון והבניה הישראלי: תכנון אזורי יוזם לא סטטוטורי • שינוי פניה של הארץ אינו נסמך על תכנון סטטוטורי (ואולי מתאפשר במידה מסוימת בגלל העדר תכנון סטטוטורי). • מסמכי תכנון אזוריים וארציים ("תכנית שרון", 1951; תכנית אב פיזית לאומית, 1964) לא סטטוטוריים. • תוכניות מתאר מחוזיות סטטוטוריות, שמסתמכות על תוכניות ארציות ומנחות תוכניות מקומיות כלולות בהצעת חוק שגובשה כבר ב-1949. • העברת חוק תכנון ובנייה ישראלי מתעכבת 16 שנים בעיקר בגלל אי רצונה של המדינה לוותר על הפטור המנדטורי שניתן לה מעולו של חוק התכנון והבנייה, בתקופה של פיתוח מואץ ביוזמה ממשלתית.
הדור הראשון של תכניות המתאר המחוזיות: 1965 עד סוף שנות ה-80
מאפייני הדור הראשון • אי עמידה קיצונית בלוח הזמנים שנקבע בחוק. הליכי ההכנה והאישור אורכים בין 10 ל-16 שנים ושתי תכניות לא אושרו מעולם. התוכניות מיושנות ולא מעודכנות כבר במועד אישורן. • מחסור במשאבים, קדימות נמוכה (בעיני המדינה וגם במינהל התכנון), היעדר מנגנון יעיל לטיפול בהתנגדויות. • גישה טכנית: קומפילציה והתאמה של תוכניות ארציות ומקומיות. אין הטמעה מלאה של עקרון ההיררכיה התכנונית. • הגדרת מטרות לקוניות וטכנית. אין יעדי מדיניות. • "מטרת התוכנית מפורטת בסעיף 55 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה". • תוכניות פיסיות גרידא (אין ניתוח אינטגרטיבי של היבטים כלכליים, סביבתיים וכדו', שמאפיין את הדור השני, וגם לא ניסיון להטמעת חדשנות תכנונית). • תשריטים/מפות ברמה נמוכה יחסית ואי דיוקים ואי התאמות עם תוכניות אחרות. • התכנון הממשלתי היוזם נותר מחוץ לתמ"מים. חולשת התכנון המחוזי והארצי המסדיר נוחה למדינה – למשרד השיכון ולממ"י. • תמ"מ 2 לא כללה במועד אישורה את המצפים בגליל, שכבר היו קיימים בשטח.
מאפייני הדור הראשון – המשך • השפעה מעטה – התעלמות מהתמ"מים בועדות התכנון. • אישור נרחב של תוכניות שסטו מהתמ"מים ללא שינוי התמ"מים. תשריטי התוכניות לא ממוחשבות, התעלמות במודע, סעיפי גמישות. • התמ"מים אינם הופכים כלי עיקרי המשמש את מתכנני המחוזות ואת הועדות המחוזיות לתכנון ולבנייה. • הול"לים נותנים גושפנקא חוקית להתעלמות מהתמ"מים בין 1990 ל-1995. בחסות הול"לים התעלמות מהתמ"מים גם בתוכניות לא ול"ליות. • תרומת תוכניות הדור הראשון: • עצם התקדים שבאישור תוכניות מתאר מחוזיות סטטוטוריות. • סעיפים שמבטלים במפורש זכויות שהעניקו התוכניות המנדטוריות על קרקע חקלאית מוכרזת. • אבן דרך בשינוי התפיסה התכנונית מ"יישוב השממה" לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים מוגנים. • בפועל, הועדה לשמירה על קרקע חקלאית הייתה המכשיר האפקטיבי ביותר של חוק התכנון והבנייה בשנות ה-70 וה-80. • הייתה חשיבה יצירתית ועבודה מקצועית גם במינהל התכנון, שבאה לידי ביטוי במסמכים שונים, אך לתוכניות המתאר המחוזיות לא היה מעמד מוביל בחשיבה התכנונית ובעשייה התכנונית לפני שנות ה-90 המאוחרות.
הדור השני של תוכניות המתאר המחוזיות • הגדרה מפורטת של יעדים ומטרות (האם שינוי מהותי או קוסמטי?). • גישה אינטגרטיבית. • חדשנות, בפרט בתמ"מ 3/21. • תהליך של למידה, לדוגמה בהטמעת עקרונות סביבתיים. • מחשוב התוכניות משפר מאוד דיוק התשריטים. • יישום קפדני (מחליף באופן חלקי את הולק"ח).
תמ"א 35 (2005-1998) • דגש על פיתוח צמוד דופן, בלימת פרבור מפוזר במועצות האזוריות. • שפת תכנון חדשה: מרקמים: מרקם עירוני, מרקם עירוני-כפרי, מרקם כפרי, מרקם חופי, מרקם שמור-משולב, מרקם שמור ארצי.
