דורון עמיר ז"ל

1. דורון עמיר ז"ל צוללן מס' 385 אל"מ דורון עמיר 1947-2008 ערב מורשת לזכרו של דורוןקיבוץ עין החורש 18.6.2009 באוגוסט 2008 בעת טיסה מקפריסין במטוסו הפרטי, נספה דורון עמיר במהלך נחיתה בשדה התעופה בחיפה. עמותת "דולפין" - יוצאי שייטת הצוללות ביחד עם עמותת חיל הים ומשפחתו של דורון יזמו ערב מורשת לזכרו של דורון. הערב התקיים ב- 18.6.2009באולם התרבות של קיבוץ עין החורשאשר התמלא כמעט עד אפס מקום בחבריו של דורון לשייטת הצוללות וחיל הים בכלל, לילדות ולאזרחות ובני משפחה. לקראת ערב המורשת נכתבו על ידי חברים ובני המשפחה דברים אשר הועלו ברובם במהלך הערב, הן בקריאה והן במהלך פאנל ראיונות אשר נערך על הבמה.היה זה אירוע מיוחד ומרגש. מצגת זו מתעדת את המאמרים אשר נכתבו לאחר מותו של דורון, ובמיוחד לקראת ערב המורשת הבלתי נשכח.למצגת מתלווה תקליטור ובו סרטון וידאו המתעד את האירוע.

2. צוללן מס' 385 אל"מ דורון עמיר ז"ל 1947-2008 אדם, חבר, מפקד וצוללן, מהטובים ביותר. נולד בשנת 1947 בכפר יחזקאל. דורון הצטיין בלימודיו בבית ספר לקציני ים ובלט בכישוריו הטכניים והאנושיים כאחד. סיים את ביה"ס בהצטיינות והתנדב לקורס חובלים במסלול מכונה.סיים את הקורס בהצטיינות והתנדב לשרת בשייטת הצוללות. בשנת 1972 יצא לקורס מפקדי צוללות בצי הבריטי וסיים אותו בהצלחה. עם שובו ארצה פיקד על הצוללת אח"י דולפין, עד להוצאתה מהשרות. בהמשך, יצא לאנגליה והיה למפקדה הראשון של הצוללת אח"י תנין בעת בנייתה והבאתה ארצה. בשנת 1977 קיבל את הפיקוד על שייטת הצוללות. דורון, הוביל את השייטת לעידן חדש, תוך הכשרת צוללות הגל לרמת מבצעיות גבוהה. בהמשך, קיבל את הפיקוד על ספינת הטילים אח"י עצמאות, לשם הביא את ניסיונו ומקצועיותו מהצוללות, יצא ללימודים אקדמיים וסיים תואר בכלכלה.עם סיום הלימודים קיבל את הפיקוד על בה"ד חיל הים, שם הטביע את חותמו בהכשרת דור העתיד של החיל. בהמשך, נשלח לשמש כנספח צה"ל בהולנד, נורבגיה ודנמרק. ב-1990 פרש מצה"ל. במהלך שנות ה-90 היה חבר בוועדה לאיתור מקומה של הצוללת אח"י דקר. בשנת 1999 היה בצוות שזיהה את הצוללת במעמקי הים התיכון. ב-1991 הקים עם שני שותפיו את חברת ליפוג'ין בגוש שגב. במהלך השנים למד והוסמך כטייס והטיסה הפכה לתחביבו העיקרי. באוגוסט 2008 בעת טיסה מקפריסין, התרסק מטוסו במהלך הנחיתה בשדה התעופה בחיפה. דורון ושלושת הנוסעים הנוספים שהיו עמו במטוס נהרגו. דורון הותיר אחריו את אשתו שרה, ילדיו זהר והדס, את נכדותיו האוהבות, קרוביו וחבריו. נכתב ע"י משפחת עמיר

3. 3

4. 4

5. 5

6. 6

7. 7

8. 8

9. חיפושי הדקר גדעון רז הספד לדודו ביום ההלויהערן זיכרונות מבית ספר ימי ומחובלים שמעון מאיר 27 20 10 בפעילות לחקר טביעת צוללת דקר דני אשחר נפגשים שוב בשייטת 3 כתרן דברי פתיחת הערב גדעון רז 11 28 21 דורון עמיר ז"ל אברהם פאר Doron Amir David Jourdan על דורון ישראל לשם 22 29 12 דורון בתקופות שונות גיא דורון עמיר ז"ל- דברים לזכרומיקי קיסרי כמה זיכרונות מדורון עמיר איתן שמחוני 13 30 23 הספד לדורון סימונה פרנקל ראיון עם מוסלי לזכרו של דורון גדעון רז לזכרו של דורון דיויד רוטנברג ואילן פרי 14 24 31 הספד לדודו ביום ההלויה- ערן דורון שמוליק ניר דורון עמיר – סגירת מעגל גבי מגן דורון עמיר ז"ל דברים לזכרו דוד הלפר 25 32 16 7/8/08 יום אכזר ועצוב לחברים אבי פלג דורי יהודה מלמד Doron Amir and the Dakar Tom Dettweiler דברי פתיחת הערב - גדעון רז 33 26 17 דורון עמיר שאול חורב טקס 30 לדודו המדהים ערן 35 18 9

10. 10באוגוסט 2008 טקס האשכבה לדודו המדהים דודו כן דודו, זה השם אשר השתרש בינינו עוד כשהייתי בן פחות משנתיים, והעמיק שורשים אף הרבה יותר, עת התחלת את לימודיך בעכו והיית חוזר באפטרים ואו בשבתות. למזלי הרב, השם לא דבק בך, אף אחד אחר לא עשה בו שימוש, וכך הוא נותר לי, שלי, ורק שלי, הדודו הפרטי והאישי שלי בלבד.לא אפרט כאן, כיצד הייתי עומד ליד דלת הזכוכית וממתין לך בימים הקבועים של האפטרים והחופשות אשר בהם אמור היית להגיע בגשם זלעפות ואף בשלג עם הווספה ואח"כ עם השדרוג המדהים – הלמברטה...מעכו. רטוב עד לשד עצמותיך באופן שאינו ניתן לתפישה, וכך גם בשלג, והכול על מנת שלא להטריח את אבא שהיה לו אוטו ג'יפ וויליס מצוין אשר היה יכול להביא אותך – אבל בגלל שזה רכב של הקרן הקיימת – לא רצית שייסעו עד לעכו על חשבון הדלק שלהם ולנסיעה שלא לשמה נרכש הרכב– כי זה לא פייר... – אז פשוט לא היית מודיע ובמקום זה היית מופיע!!!או כפי ששמעתי לאחרונה, כאשר לא הסכמת כמפקד בסיס לשבת בכורסא שונה מזו של הפקידה, וביקשת להחליף את הכורסא שלך בכיסא של הפקידה...או כאשר ביקשת לתת את הרכב שלך לאחרון הטבחים, כי הוא צריך לקחת את אביו החולה לקופת החולים, ופעם זה טבח ופעם זה אפסנאי, ופעם זה חפ"ש אחר, ולפעמים זה היה גם קצת אחיך הקטן והפוחז אשר היה כל-כך משוויץ בעיני החבר'ה להיות סג"מ עם רכב צבאי בשבת... על תקן מיסתדרניק...או אפילו הדוגמה של טל, אשר הייתה באה אלי לעיתים מזומנות ביותר ואומרת לי באלו המילים: "ערן, רציתי לדבר עם דורי על בעיה מסוימת, אבל אחרי שתי מילים הוא כבר הבין את כל הבעיה, ניתח לי את כל הזוויות, הציע מכלול פיתרונות, המליץ על דרך הנכונה והנבחרת לפתרון הבעיה לדעתו, ועד היום – תמיד אבל תמיד, הסכמתי עימו על דרך הביצוע – וזה תמיד מצליח – איך זה ???"לא אלאה אתכם בסיפורים על דודו, אני מניח שאת שיבחו עוד יאמרו רבים ומכובדים ממני, אבל בתקופה האחרונה, לאחר גרושי, אלוהים העניק לי אח ויותר מכך אב, משענת טוהר ויושר, הגינות בלתי מתפשרת לבלי די, צוק איתן אשר לא אחת העמיד אותי על רגלי בתמיכה פיזית, נפשית, ובעיקר מוסרית, בתקופה בה הייתי זקוק להורים שלנו – עת לעיתים שיגעו אותי כל-כך עד שהייתי על גבול איבוד יכולת התפקוד. - כן, דודו ושרה, לקחתם אותי ממצב של כלום לאחר שהותרתי הכול מאחור- ויחד עם טל – עימה היה לכם קליק מיידי וחזק ביותר, קליק בלתי ניתן להסבר, תמכתם בי כך שהתרוממתי מחדש לתפארת הנפש, האישה, הילדים כולם – והכול, הכול – תוך שמירה על ניקיון כפיים והתנהלות פיירית והוגנת כלפי כל המעורבים . עת היה צורך "לשחרר חוט" שחררת, ובעת שהיה צורך לאסוף ולמשוך משכת – כרגיל שמרת על היושר המופתי ועל הצדק הבלתי מתפשר שלך!!! – בתקופה הזו למדתי ביתר שאת, שהיושר, המצוינות והצדק הם כנראה מקור הכוח העיקרי שלך, זו המורשת אשר השארת לי, ואני אנסה להשתמש בכלי זה על מנת להישאר (אחרי לכתך) חזק, תומך, עוזר ומסייע למי שמגיע – וסותר, מכה, מתעלם ונלחם במי שדורש בשקר!!! זו הסיבה העיקרית אשר בגינה התקרבנו כל-כך במרוצת 4 השנים האחרונות, ולכתך משאיר בפני לא "שוקת שבורה" כי אם "אוקיאנוס פעור"... אין לי כלל ספק בכך שבמאבק האחרון על שהייה במחיצתך, ובמאבק על תשומת ליבך – אלוהים זכה BIG-TIME... אבל את מה שהותרת לנו כאן, איש לא יוכל לקחת לנו, ואני חייב לציין שגם שאירי השאריות ופרורי הפירורים אותם הותרת – שווים כל-כך הרבה כך שייקח לנו הרבה מאוד זמן ל"בזבז", להשתמש ולצרוך אותם.נוח רגוע על משכבך, היה שלום אח אהוב ונערץ, אל תדאג, את החותם אשר השארת כאן על פני האדמה, איש לא יימחה – ניראה שלאלוהים באמת יש תקלה מאוד רצינית אם הוא קרה לאלוף היקום בפתרון בעיות לבוא ולטפל בבעיה – מה לעשות, הוא ודאי חלק מהיקום, גם הוא צריך גאונים צנועים ומזהירים לידו, ניראה שגם לאלוהים יש לעיתים תקלות ומגבלות חמורות עליהן הוא לא יודע להתגבר בכוחות עצמו... באשר לשרה, הילדים והנכדים – אל תדאג, אנחנו מאוד מאוחדים, ואחדות היא היא הפתרון לחולשה בה לקינו עם קראות ליקוי מאורות זה, של לכתך. היה שלום, אוהב אותך מאוד – ערני (כפי שנהגת לקרוא לי) 10

11. ערב לזכרו של דורון / גדעון רז נבחרתי ע"י מארגני הכנס לפתוח את הערב במספר משפטים, נבחרתי כנראה בגלל היותי "זקן השבט", אשתדל שלא להאריך. הערב הוא ערב מורשת, העוסק בכארבעה עשורים של עשייה הקשורה לכולנו ולדורון. את תקופת חייו של דורון החל מלימודיו בבית הספר לקציני ים ועד לתאונת המטוס בה מצא את מותו נעביר באמצעות סידרת ראיונות עם חבריו שחוו איתו פרקים לאורך התקופה המדוברת. אני מבקש לציין את היוזמה שהביאה להרמת האירוע הזה, פרויקט לא קל לביצוע. היוזמה באה מבוגרי ש-7 ובראשם שאול רום ומיקי קיסרי, אליהם הצטרפו חברים קרובים של דורון ועמותות דולפין וחיל הים. אנחנו לא מקצוענים ואיתכם הסליחה באם תופענה תקלות פה ושם. מרכז העשייה של דורון היה בשייטת 7 , שדורון היה מעמודי היסוד של בנייתה. אולם, אין לבטל כלל וכלל את תרומתו לחיל גם ביחידות נוספות וכמו כן בבית הספר הימי ובאזרחות. הקשר שלי עם דורון החל ב-1968 עם הגעת הלוויתן ארצה, אני שירתי בה כסגנו של זאביק אלמוג(ז"ל) ודורון הוצב כמתמחה במחלקת מכונה, בפיקודו של יוסי גור. השתלבותו של דורון בצוות הן במס קצינים והן עם הנגדים ובעלי כל הדרגות היה תהליך מדהים , הן מקצועית והן חברתית. תהליך שלמעשה אפיין אותו בכל אחת מתחנות חייו. פיקדתי על הלוויתן והדולפין יחד עם דורון כקצין מכונה. פגשתי בו שוב כאשר הוצב למחלקת אמל"ח במדור תת-מימי. גם פה הציג יוזמה ומקוריות בעבודת מטה שהחלה עידן חדשני בתחום התת-מימי, שהיה כה מוזנח. עבדתי עם דורון בהכנת וביצוע קורס המפקדים של מיקי קיסרי וצביקה מור, מפקד החיל - יומי, הטיל עלי לתכנן ולהקצות את המשאבים לקיום הקורס, כך שיעמוד בכל הקריטריונים אותם הכרנו מה"פֵּרישֵר" הבריטי. דורון היה מפקדה של התנין ותפקד כ-"טִיצ'ר" והתוצאה הייתה מרשימה. מיקי וצביקה יעידו. בהמשך התמנה דורון למפקד ש-7, לעניות דעתי השפיע דורון יותר מכל אחד על קליטתן המוצלחת של צוללות הגל בחיל. חברים יספרו על פעילותם המשותפת עם דורון בשרות בבסיס דולפין שבמפרץ סואץ, אותו הוא הקים, בסטי"לים, בבה"ד, בנספחות הולנד, בהקמת המפעל ובאהבתו לתעופה. שיתפתי פעולה עם דורון בתקופה בה עמדתי בראש הועדה החילית לאיתור מקום הדקר. הידע הפרטני של דורון בכל אחת ממערכות הצוללת וניסיונו הרב, הן כקצין מכונה והן כמפקד היוו מרכיב חיוני בעבודת הוועדה. להלן משפט מדבריו של David Joardan מנהלה של חברת נאוטיקוס: Even after 30 years he could recall any bolt, any valve, and any thing on the boat… או מדבריו של תום דטווילר(ראש הצוות האמריקאי שגילה את הדקר בעמק 3000 מטר): Clearly, there was significant amount of knowledge residing in this one man…. מי שיבקר במפעל אותו הקימו דורון, דויד רוטנברג ואילן פרי, יוכל להבחין בטביעות אצבעותיו של דורון שהביא לידי ביטוי את כישרונו הטכני יוצא הדופן בשילוב עם יוזמה, מקוריות מנהיגות ואופיו החברי. אני מאמין בכל לבי,שהעלאת זכרו ופועלו של דורון יוסיפו להעצמת מורשת החיל בכלל ושל ש-7 בפרט. גדעון רז 11

12. על דורון / ישראל לשם דורון-צוללן וחבר שעימו בגרנו ובילינו למעלה מ-40 שנה.     בגמר קורס החובלים הצטרף דורון כסגן קצין מכונה לאח"י רהב שבה לחם במלחמת ששת הימים. בהמשך שירת באח"י ליויתן (צוללת "ת") כסגן קצין מכונה. מהר התפתח ולמד את רזי הצוללת והצוללנות, והיה קצין מכונה וצוללן מוכשר. מאחורי חיוכו התמידי הסתתרו אסרטיביות וידע רב, אך גם טוב לב ונאמנות למפקדיו, חבריו ופקודיו.     אחרי אובדן הדקר ב-1968, העלינו בשייטת מחשבות על שיפורי בטיחות אפשריים ודורון, הקצין הצעיר, פיתח הפעלה חשמלית להגאי העומק, שתפעילם בחירום כשמערכת השמן העיקרית "נפלה" בגלל תקלה.  דורון חכם ושאפתן ותחום המכונה כבר אינו מספק אותו והוא עובר הסבה למסלול פיקוד, ובהמשך גם קורס מפקדים באנגליה. היתה לו יכולת פיקוד ומנהיגות שנבעו ממקצועיות ויצירתיות, אך גם מטוב לב, כעין כיסוי של תמימות, והצוות אהב אותו.     בדור צוללות ה-"ת", בהיותי מפקד השייטת, דורון פיקד על אח"י דולפין ואף ליווה את ניסויי שיפור הטורפדו בתחומי מרעום הקרבה ושיוט בעומק רדוד. במטח הניסוי של ארבעה טורפדו הוטבעה המטרה. לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ירד דורון עם צוות הצוללת לבסיס א-טור, ששמו הוחלף ל"בסיס דולפין", שבו הופעל מכ"ם לבקרה על השייט מתעלת סואץ ואליה, וממנו יצאו הדבורים שאוישו על ידי הצוללנים. האווירה במקום הייתה כמו בצוללת ואנשי מקצועות העזר, הנהגים, הטבחים והשומרים שגויסו ממאגר מילואי חיל הים, נהנו ולא רצו להשתחרר.     יחד פעלנו בהכנות לרכש צוללות "הגל" והפעם אני מפקד השייטת ומפקד אח"י גל ודורון מיועד לפקד על אח"י תנין. עד שתסתיים בנייתה, הצטרף לניסויי הים של אח"י גל כקצין הבטיחות על אונית האם-ג'סמר, שליוותה אותנו.   היה צפוי שבתקופת הניסויים אעדר מהבית ולכן שלחתי את אשתי ליאורה ושני בני ארצה וגרתי בביתם של שרה ודורון כאשר הגעתי לחוף. חברים, מפקדים, ממש משפחה. באחת הצלילות הראשונות בנהר הקליד אירעה תקלה בצוללת. עלינו לשטח בחירום, ללא אמצעי קשר ומכ"ם, כאשר לפתע ירד על האזור ערפל כבד שמנע אפשרות לנווט. דורון שלא היה מודע לבעיה, היה כבר עם האוניה במעגן קמבלטאון. הודעתי לו על הקשיים במכשיר הקשר הנייד ותוך דקות ספורות הוא הופיע מבעד לערפל בסירת הגומי, מצויד גם הוא במכשיר הקשר הנייד. וכך "הוביל" אותנו פנימה למעגן, כשאנו נעזרים גם בצופרי הערפל, המוצבים בכניסה למפרץ. ממש תמונה סוריאליסטית. מגבלות מערכת מיזוג האוויר הגבילו את יכולתנו לצרף להפלגות אנשים  נוספים לצוות, אך לדורון פתרונים והוא הכניס שיפור במערכת שהגביר את עוצמתה. רק תן לו בעיה והוא כבר ימצא את הפתרון. ליווינו את פריחתם של זוהר, הדס והנכדים וכן את תהליך בנית "בית החלומות " ב"הרחבה" של קיבוץ ראש הנקרה. בחזונו הוא ראה שלום עם לבנון ואז הוא ימצא בחזית השלום, בשער ללבנון. דורון עזר לכולם.בכל מעגלי החברים תמצא את נכונותו לעזור ובכל צורה ותמיכה והכל בשקט, מבלי לחפש הילה או חשיפה. דורון שאף לקצוות, לשיאים, תמיד לדעת עוד, אך לא מתוך הרפתקנות, או פזיזות. נראה כי הכל בא לו בקלות, גם בתחום הטייס. כל הזמן הוסיף ידע והתמחות בתחומים נוספים.       הוא היה כ"דג במים וציפור באוויר". בלכתו בטרם עת, השאיר חלל גדול במשפחה ובין חבריו הרבים.   ישראל לשם 12

13. דורון עמיר ז"ל - דברים לזכרו / מיקי קיסרי זכות גדולה נפלה בחלקי לדבר על דורון. דרכינו הצטלבו והשתלבו הרבה פעמים. הייתי סגנו בבסיס "דולפין" בא- טור. הוא היה המדריך שלי ושל צביקה מור בקורס המפקדים הראשון שבוצע בארץ והיה המש"ט שלי כשקיבלתי את הפיקוד על אח"י "גל" לאחר התיקון. הרבה כתרים אפשר לשזור לראשו ואינני בטוח שאצליח להפתיע מישהו כאן בקהל. כי דורון, מה לעשות, היה דורון בכול מקום ובכול מצב. משהו מיוחד. קודם כול הוא היה תמיד מקצוען, תמיד היה חייב לדעת ולהבין "איך זה עובד ולמה"... המקצוענות הזו נתנה לו את הביטחון העצמי שלא ידע גבולות. והתכונה הזו הובילה אותו למאפיין השני- הוא וירטואוז ענק, מקורי ויצירתי. לא היה דבר שנראה לו בלתי אפשרי. את הצוללת הפעיל תמיד בשילוב של מקצוענות ווירטואוזיות ולכן תמיד הוציא ממנה את המכסימום. כשתרגל אותנו במהלך הקורס הוא לא עשה לנו הנחות, אבל דרכו תמיד הייתה בסופו של דבר להראות לך שאתה יכול! וזו תכונה נוספת- הדיבור בגובה העיניים. תמיד. הסימולציה שלו בתרגילים דמתה ככל האפשר לחיים האמיתיים ולכן אם הצוללת צריכה להיות כבדה כדי לבחון שליטה, הוא בשקט יכניס טונות של מים למיכלים עד שנתעורר.... זה משהו שלקחתי איתי לכול החיים. הקורס התקיים בעיקרו ב"תנין", זו הצוללת "שלו" אפילו שהוא כבר לא מפקדה הפורמאלי.תזכרו שאנחנו מדברים על תקופת מעבר של צוללות "גל" חדשות, הנהלים לא לגמרי מוטמעים, תורת לחימה שמתגבשת ומתעצבת תוך כדי תנועה וצריך לדעת ולהחליט מה נכון ומה לא. דורון לא היה איש של נהלים, אלא איש ביצוע מעשי, מדריך, מורה, חבר. יציאה לים איתו כל פעם – חגיגה חדשה. בתרגיל תקיפה, ואתה סופר לחוץ, אם לא הקפדת על קוצו של יוד, ואם פספסת בבדיקת המהירות או העומק, אל דאגה- בחיוך ממזרי ובשקט מופתי יבוא "העונש". ואחרי 4 חודשים (או משהו כזה) הגיע השבוע המסכם- ניהול צוללת בים. מצטרף אלינו לכול השבוע- יומי, מפקד חיל הים, מקצוען בפני עצמו. שבוע לא פשוט לנו ואולי גם לדורון במידה מסוימת.... לאחר ניסויי הצלילה של אח"י "גל" בגמר התיקון, דורון מעביר לי את הפיקוד ומתמנה למש"ט. הוא דוחף קדימה מבצעים, מפלס לנו את דרכנו כשייטת בחיל- הים שלא תמיד יודע איך ל"אכול אותנו". דוחף לצבור עוד ועוד ניסיון מבצעי ובעיקר להוכיח לחיל- הים שאנו כבר כשירים למבחן הבגרות. בחלק מהמבצעים הוא נוטל חלק ומאד לא מפתיע שבצילום אחת ה"אוסות" בסוריה נראית משום מה גדולה על רקע שנתות הפריסקופ וזו לא בעיה של הגדלה... המעבר לחשיבה מבצעית חדשה ומגוונת לא קלה לנו. גם אצלנו צריך לעשות סוויץ'' מנטאלי... "הקרב המשולב" לא בא בקלות, החשש מחשיפת- יתר של התרנים עוד מקנן אצל מרבית המפקדים הוותיקים חניכי קורס המפקדים באנגליה. אבל דורון לא "יכופף ידיים". זו אינה דרכו. עוד תרגיל ועוד שכנוע ובסוף זה יגיע. כמה סבלנות יש לו....אח"י רהב בקושי מגיעה לארץ והוא כבר מטיל עלינו, המפקדים, להתחיל לאפיין את ה"דולפין". אבל את אופי הפיקוד שלו מאפיין יותר מכול הסיפור הבא. יש תרגיל חיילי גדול בזירת אשדוד ואח"י גל צריכה לרדת לשם לשלושה ימים. מה לעשות ובמצוקת כוח האדם חסר היה קצין משמרת. אני פונה לדורון והוא בלי לחשוב עונה בפשטות- "אין בעיה, אני קצין המשמרת שלך". אני לא מאמין וכשאני כבר מאמין אני לא מסכים. מי שמע על מש"ט שיצליח להיות בשני כובעים בו זמנית, גם מפקד בכיר וגם קצין משמרת זוטר? הרי מהר מאד נתבלבל. אז זהו שלא! הוא ישן בחדר קצינים והשתלב במשמרות כאחד הקצינים, קרא בעיון את הוראות הלילה ולא פספס שום דיווח חובה למפקד. הוא רק טען שבשינור לא ממש סמכתי עליו אבל זה לא נכון. הוא סמך עלינו ונתן לנו להרגיש בזה. בהפלגה מבצעית, כשאיחרתי בשעתיים להקים קשר, הוא הבין את הסיטואציה המבצעית ועשה כול שביכולתו לשכנע את מפקדת חיל- הים שאין מקום להתנעת נוהל צוללת נעדרת. הוא היה משוכנע שתוך שעתיים נשמיע קול, שם את כול יוקרתו המקצועית למבחן ואנחנו לא הכזבנו. אני חושב שדורון לקח אותנו בגאון מתקופת צוללות ה-"ת" הישנות אל עידן חדש שיצק את התשתית למה שיש לנו היום. הוא היה צוללן מקצוען, וירטואוז, יצירתי, מקורי אך מעל לכל בן אדם וחבר! יהי זכרו ברוך. מיקי קיסרי 13

14. לזכרו של דורון! / דיויד רוטנברגואילן פרי יוני 90-מפגש מחודש עם דורון לאחר חזרתו לארץ מהולנד, המפגש מלבב ונערך בביתו באחוזה. במפגש שוחזרה תקופת השרות המשותפת ותיאור המפגשים האקראיים באחוזה.(בעת לימודיו באוניברסיטה) השיחה נסבה במהרה לגבי תוכניותיו של דורון לעתיד הקרוב והיה צורך לשכנעו להצטרף לפעילות משותפת לא מוגדרת, במקביל לתוכניות הפעלת המסגרייה של מוטל(החותן –אבי שרה), כקציני מכונה לשעבר מצאנו שפה משותפת ועיקר התוכנית היה להתרכז בנושאים טכניים בעיקר . במקביל בשיחה עם דוד רוטנברג הועלה הרעיון להקים שותפות משולשת(גם היא לא מוגדרת) שהייתה המשך טבעי לשיחות ארוכות בין דוד ואילן. הסכמתם של דוד ודורון אפשרה לנו לצאת לדרך ללא מצפן, ללא מפה רק אלתור ויוזמה של שלושה צוללנים עם תוכניות לעתיד. לאחר פעילות עקרה של שנה התגבש רעיון שהעלה דוד בשיתוף החברים מ"מכון ויצמן" להקים שותפות(חברה) ליצור פוספטדילסרין שם ביזארי למוצר אשר צריך להיות מפותח ליצור תעשייתי (תכשיר לשיפור תפקודי מוח) והקמת מערכת שיווק בארץ. מילים פשוטות עם מאמץ אדיר של יוזמה ופתרון בעיות של מדענים. דורון היה מומחה ל"תרגום" הבעיה ופתרונה לשפת מכונאים אשר מובנת לשותפים, ואפשרה לקדם פרויקט ראשוני של מדענים החושבים במיליגרמים ליצור תעשייתי של עשרות ומאות קילוגרמים. כמובן, לדורון אין סבלנות רק לפרויקט אחד, - לאלביט חסר יועץ בנושאים של נספח ימי במיל' ,דורון מבצע, יעוץ בנושא צוללות ישנות וחדשות, דורון פותר וכך הלאה... המשרד באלביט הופך לשלוחה של ליפוגין , החברה המשותפת ליצור PS (פוספטדילסרין) . ניהול מחקר קליני בבית חולים, יצור חומר גלם בקיבוץ גבעת עוז ,משמרות של השותפים לעבודת יצור כמו בימים הטובים של ש-7 . פעילות מבצעית אולם הפעם "המטרות" שונות. הזמן חולף ליפוגין מייצרת , מוכרת בעזרת חברת כ.צ.ט. המשווקת. דורון במקביל משתעמם במסגרייה של מוטל ,יש מנוף בנמל אשדוד אשר ניתקע המשך ייצורו ,מגיסים את גיא ו... פרויקט נוסף. יש נסיעות לאשדוד יש תאומים עם קבלני מישנה יש תאום מול החברה ההולנדית בעלת המנוף ויש ליפוגין, הכול ניכנס בסדר היום. המשרד עובר לבת-גלים, חושבים על מפעל לליפוגין, מוקדם מידי לקפוץ "למים" העמוקים. מחליטים לייצר בלולים הישנים בבת-שלמה, ניבנה מודל למפעל שלנו דורון וסנדי (אביו של דוד) יתכננו, מוטל ייצר, דוד ואילן שותפים. הזמן פועל לטובתנו "אסמינו מתמלאים "בר", המפעל הקטן קורם עור וגידים, דורון מנהל את היצור, המכונות עובדות יום ולילה. המושג "מפתח-8" משתרש בחברתנו, דורון מנהל את "השוליות" אשר מגישים לו מפתחות לתיקון תקלות בציוד. "מפתח-8" הופך להיות מושג בדרישות ובקשות של דורון בשנים הבאות. ב-97 הוחלט: הופכים להיות עצמאיים ומקימים מפעל משלנו בגליל, אותר המקום באזור התעשייה תרדיון בגוש שגב ומתחיל מבצע שיפוץ ובניה, המפעל החדש ישמש אותנו ליצור ופיתוח מוצרים חדשים ויביאו את חברתנו למעמד מוביל בעולם כולו. השיווק האינטנסיבי נושא פירות, ליפוגין מוכרת בעולם כולו והמפעל בעל כושר יצור השני בגודלו בעולם בתחום שומנים המיוחדים שלנו. אולם לדורון יש רעיונות נוספים, לאחר מס' נסיעות לקפריסין לפתור את בעיות היובש באי השכן מודיע לנו דורון "אני לא טס יותר בחברות תעופה אני לומד לטוס" וכך ננהל את פעילותינו בקפריסין (לא פעילות ליפוגנית) אמר ועשה. לאחר היעדרות של שלושה שבועות חזר עם רישיון טיס קפריסאי עם תוכניות לשדרוג הרישיון. חלום הטיס של דוד (מהנדס אווירונאוטיקה ושל אילן, טיס מתוסכל אשר לא בנה יותר מטיסנים בנערותו) החל לקרום אור וגידים. דורון טס בכול הזדמנות הנקראת בדרכו וצובר שעות טיסה. דוד ואילן נגררים לשדה התעופה בחיפה לקיים ישיבות עבודה, עד ליום שבו דורון משכנע את אילן לטוס טיסה אחת בלבד עם מוסלי (מדריך הטיס הוותיק, זאב הים אשר מוכר לנו מחיל הים) הפיתיון ניבלע לאחר טיסה אחת של אילן וטיסה של דוד "המלכודת" נפרסה במלואה ושיעורי טיס מסודרים לשני חניכים זקנים. המשך... 14

15. בסוף דצמבר 2001 מצטרפים החברים לדורון ומאמצים את התחביב החדש ישן. כורך המציאות מחייב את ליפוגין להקים שלוחה בקפריסין(מחסן-שיווק), וכמובן איך מגיעים? טסים, איך? - צסנה 172 נכנס לחיינו ומוביל אותנו לאי השכן. דורון טס וטס, צובר הגדרים וניסיון והופך להיות בר סמכא בנושאי תעופה - הבנה מלאה היורדת לפרטי המכונה יכולת טיסה מרשימה, מכונאי מטוסים בחסד עליון, פותר בעיות ברמת יצרן המטוס ויצרן המנועים. יכולתו המרשימה מעבירה אותו למטוס מתקדם יותר, "הזלין" הצ'כי, ומיד ל"בוננזה" - מטוס חדש מיצור מיוחד משנת 2000 דגם משותף לחברת "ביץ" ויגואר. מטוס מורכב ומשוכלל, הטוב במטוסים הפרטיים הבוכנתיים החד מנועיים, דורון הופך להיות "מר בוננזה" ומפעיל את המטוס בשיתוף עם צביקה. חיל האויר אשר רוכש מטוסים מדגם דומה ניתקל בבעיות אשר דורון פתר כלאחר יד, וגם כאן הבנה והכרה מושלמת של המכונה. חיל הים פונה לדורון להשתתף בגילוי וזיהוי הצוללת דקר,דורון תורם את ידענותו ומרצו עד לרגע שבו הוא ניקרא לזיהוי הסופי של הצוללת אשר נחה במצולות הים. הטיסות לקפריסין הופכות לשגרה חלק מסדר יום של ליפוגין, 7 בבוקר ביקורת דרכונים בחיפה המראה והופ ביקורת בלרנקה, יום עבודה (לומדים להכיר את כל המסעדות הטובות האי)חזרה לחיפה-שגרה. החברה מתקדמת, המפעל בגליל מתרחב ומשתכלל, הטכנולוגיה מתקדמת ואנחנו לא מפגרים. דורון מעורב בכל פרט וכל שיפור, כל רעיון נלמדים בצורה יסודית. דורון תמיד מביע את דעתו המלומדת - השותף הבכיר. שיגרה אשר נקטעת ב- 7.8.08 יום קיץ רגיל. דורון מתקשר בצהרים מלרנקה, השאלה הרגילה "איזה רוטב להשתמש היום בארוחה..." 15

16. כולם מסוגלים להושיב אנשים כשפתקים בידיהם ולתרגל נהלים. מעטים מאוד מסוגלים להעביר תחושת "אמת" במעמד שכזה. לכלי שיט רבים הדביקו כינויים שונים ושמות מכל המינים והסוגים, אבל בודדים הם כלי השיט שנפחו בהם נשמה. אח"י "תנין" הייתה אחת כזאת בוודאי. מבחינתי כל זה התגבש באותו חדר ישיבות בו תרגלנו נהלים. אני התרגשתי והיום אני יודע למה. אני עדיין מוצא עצמי חושב כיצד קרה שאתך דורון הדברים נעו בצורה יותר פשוטה ובצורה יותר קלה. אנשים נמשכו אחריך והיו מוכנים לבצע משימות, והכול נעשה בנחת ובנועם. נראה לי שהתשובה מצויה דווקא בפיסיקה אצל מיודענו ניוטון: כאשר צריך להניע גופים שונים כדי שינועו במהירות זהה יש להפעיל עליהם כוח שונה: כוח גדול לגוף גדול וכו'. פרט למקרה אחד שאני יודע וזו נפילה חופשית. אז כל הגופים נעים באותה מהירות כאשר מופעל עליהם כוח זהה ( כוח הכבידה). הסיבה לכך נעוצה בעובדה שזו פעולה שמתקיימת בין מרכז כובד ומלרכז כובד, בין לב ללב. ואתה דורון ידעת לשדר מליבך ללב כולנו. משום כך סמכנו עליך ובטחנו בך, ולכן התרגשנו בחדר הישיבות, ולכן אנחנו מתגעגעים כל כך היום. בעיני רוחי אני מדמיין אותך עומד ליד כסא הכבוד ואומר בנחת ובשביעות רצון: " אלה הם האנשים שלי". שמוליק ניר דורון / שמוליק ניר11.1.09 קיסרי פנה אלי וביקש לכתוב עליך. נעניתי מיד, כי צריך רק נושא והדברים נשפכים. כדי להתמקד התלבטתי האם לדבר בשבחי יכולות הפיקוד והמנהיגות שלך? ואז הגעתי למסקנה שזה לא הצד שלי. האם לכתוב על הכישורים המקצועיים שלך? לכך יש בוודאי מומחים גדולים ממני. לכתוב עליך כחבר וכאדם ? עצם ההחלטה לערוך ערב לזכרך מדברת בעד עצמה ,ומציבה אותך שם למעלה מעל כולם. אני בחרתי לעצמי להעביר את ההרגשה שלי במעמד מאוד מיוחד שבוודאי משלב את כל התכונות שלך ובעיני זהו מבחן מאוד משמעותי. המעמד הוא הפלגת נהלים של אח"י "תנין" באנגליה אשר נערכה במספנות "ויקרס" בחדר הישיבות של המשלחת. למתבונן מהצד יכול היה מעמד זה להיראות משעשע ולא רציני ,אבל ההובלה המיוחדת שלך דורון ,ההתארגנות לקראת , הsmall talk עם חלק מהאנשים, ההנחיות הברורות והחד משמעיות יצרו אוירה מאוד רצינית למרבית הנוכחים. אני זוכר את עצמי יושב מול הפתק ,שעליו כתוב pcu ומתרגש. למרות שתרגלנו עם הגרמנים, וחשנו את הידיות באח"י "גל", הפלגת הנהלים הזאת נראתה לי מיוחדת במינה. בכל הפעמים שהיה עלי לדווח, לחזור על פקודה חשתי שאם אתבלבל, הדבר ישפיע על ההפלגה ,ויש צורך לגייס את כל הרצינות על מנת להצליח ולהיות מדויק כפי שזה קורה בשעת הפלגה בים. זאת ניתן לזקוף רק לזכותך, דורון. 16

17. נזכור: יום חמישי ה 7 לאוגוסט 2008 יום אכזר ועצוב לחברים / אבי פלג אנחנו זוכרים ועדיין עצובים אך לאט תחושת העצב והאובדן מתחלפת עם הרגשה של .....תחושה נעימה הרגעים היפים עולים מחדש ופתאום אתה כמעט פה איתנו . ושאנו כאן יושבים כולנו, וגם אתה איתנו, מצ'זבטים על תקופת הדולפין, תקופה דורון ,... שהשקעת בה הרבה והצגת הרבה מאד מיכולתך ותזכור את עוצמות הנפש את השעות את ההקרבה ואת האתגר ,......זוכר ? . הדולפין לעומת אחותה הלוויתן הגיעה לארץ לפני שיפוץ ונקשרה ברציף הצוללת ליד הלוויתן שהייתה באותה תקופה בכושר מבצעי מלא . היינו בלוויתן מליון צ'יפים זאבו, מיקלוש, אני , מילר לתקופה וגם אתה , היית מצטרף אלינו ללוויתן מדיי פעם ,מפליג איתנו בחלק מהפלגות אם ב DAYRUN או בנוסף בהפלגה מבצעית ,ואז הוחלט שצריך לדולפין "מפקד" וכמישהו שיש לו גם יכולת טכנית מעולה כי עומדים להתחיל את השיפוץ וגם סמכות ובעיקר אחריות ויכולת בחרו בך צירפו אליך את שרול ומילר וקיבלתם תחת אחריותכם את הדולפין . בצורה מקצועית ומבלי שאף אחד לימד אותך התחלת בסיוע של אחזקה וקצת מטה בהכנת תוכנית דומה לזו שנעשתה ב"מט"ר באנגליה עם צוללות לוויתן ודקר. אין ספק שניהלת עבודה ואורקסטרה מעולה ,זה שלא הוטרד אף אחד ,זה שהכל נע כמו שרוצים היה הסימן שהכל בממלכת דורון ...... דופק. אנשי המספנה שעבדו בדולפין אהבו אותך ושמעו לסמכותך בגלל שהעריכו את היכולת וההבנה הטכנית ובין היתר והחשוב היית אוזן קשבת לפתרון בעיות ,איך מפרקים את הצינור הזה, כאשר ההוא מכוסה ללא גישה, ויש פה איזה בקבוק וכד' ,האזנת בקשב מלא וכתמיד אמרת "מה האלטרנטיבות ....מה אתה אומר אפשר לעשות א', ב'.." וכמורה מנחה לאיש המספנה פועל כמו מנהל, הם כביכול מצאו "לבד " איך מפרקים את אותו צינור פתלתל או ברז ללא גישה או איזה כוות- אדם שבקושי יודעים איפה היא. אתה זוכר את יעקב, פועל המספנה, האדם ללא לאות ואת בן זוגו ויקטור זה שמפחד משדים שהיית צריך לשכנע אותו שאפשר לפרק מת"מ קידמי כי אין קללה וויקטור עם אמון בך, בחיל ורעדה ניגש לפרוק כאשר הצוות מזנב בו ומנסה להפחידו אתה זוכר את תורן אלחוט שהיינו צרכים להכניס טונה של גריז ,זוכר ....כן ....אז אגלה לך סוד שביקשת שאחליף אותך ביום ההוא שהביאו את התורן ואמרת לי מה לעשות: להרים לגובה ואז להתחיל לדחוף גריז. אני הייתי ללא הקשבה, זה היה כבר אחה"צ וחשבתי ללכת לבילוי ואז אמרתי למישהו מאנשי הצוות המכונאים, אני חושב שזה היה אשור, לדחוף עד שיוצא מהחור למעלה מאחר והתורן לא היה מורם לנקודה כמובן שלא הוכנס הגריז למקום הנכון ובצלילה הראשונה הוא הוצף והיה קצר. נידמה לי שדץ היה קצין אחזקה, הוא פנה כועס למספנה שלא עשו עבודה טובה, כי לא היה תורן רזרבי. בקיצור בלגאן גדול. אני בכלל לא ב'סמאטוחה' עד היום, ואני בטוח שאתה ידעת והבנת מה קרה ואף מילה ,מעולם לא אמרתי לך תודה גם לא ציפית לכך. הייתה הבנה שאני האשם, אבל רק אתה ואני ידועים ואני למדתי מזה , והאמת למדתי מזה המון.  עד היום חקוק במוחי אירוע תורן האלחוט, לפעמים התובנה חזקה מהעונש ואת זה אתה הבנת כבר אז. והיו לנו גם כמה דברים משעשעים ,אתה זוכר את הבדיקות רנטגן שהיו עושים ואת אותו לילה ברציף הצבאי כשאר אמרו לכולם לצאת חוץ מהחשמלאי ....ההוא שהורד מהלוויתן ....הבחור המוזר ,לא אמרנו לו כלום והורדנו אותו לבדיקות בתוך הצוללת כאשר הוא ירד שמנו את השלטים עם הגולגולת ואנשי הטכניון עמדו בחוץ וכאשר שהוא יצא כולנו בפליאה שואלים "מה היית בפנים? אנחנו כל הזמן הקרנו בעוצמה גבוהה..." ואז הוא שואל מה יקרה לי, אמרנו לא יודעים והזעקנו את גינס החובש במיוחד, הוא כשותף למתיחה הציע להכניס גריז של צירים מסביב לביצים ולהחזיק בתוך התחתונים כשעה, שיתחמם... זה יוציא את הקרינה והבחור כמובן עשה מה שהחובש אמר, ולאחר חצי שעה גילינו לו את הבדיחה, אירוע שהוא לא התאושש ממנו ולבסוף שחררת אותו לאחר כמה חודשים מהשייטת. ואז החלו ההפלגות כאשר קודם ניסויי הנמל והבדיקות, אני זוכר שהיית היועץ הראשי הטכני וזכורני שגדעון התייעץ איתך לתהליך וכאשר היו תקלות או לא דפק משהו איך ממשיכים . לאחר מכן התחלנו להפליג. אתה מומחה לכל חוליי הדולפין הצפויים, וכספר הפתרונות לתקלות או לבעיות ....האמת היה כף. כל כך טוב היה לעבוד איתך עם אדם שמקשיב ומוכן לשנות את דעתו ובעיקר מישהו שכל הזמן אפשר ללמוד ממנו. בתקופת השיפוץ עם קשריך ועם הנגישות לאנשי הטכניון נכנס לך גו'ק הלימודים והתחלת ללמוד לבד ולהתכונן ללכת לטכניון תהליך שלבסוף וויתרת עליו עבור משימה אחרת ב- ש/ 7 . דורון אתה יודע שהזיכרון שלנו לא משהו... כבר לא זוכרים את כלל הפרטים ואת כל החוויות... ואת החזרה מסיור ששמנו ריח של בושם נשים למישהו על הפריסקופ ואז האיש אומר "וואלה מריחים כבר את חיפה..." זה אותו אחד שרצה שנעבור מתחת לקפריסין שעשינו טעות בניווט ..... , כמו שגמרנו כמעט קבוצה בשינור הראשון בדולפין , בירי לתורן שינור כי שתי השפתיים של התורן העולה והקבוע בפין היו 5 ס"מ אחד מהשני ...אבל בסוף סידרנו את זה והיינו גאים שפתרנו את החידה. אתה יודע דורון.... ככה שאני מדבר איתך.... ואנחנו מנסים להיזכר ...אני עם זיכרון לא כל כך ואתה מעדיף להקשיב ,אני מרגיש קצת יותר טוב וכל הנוכחים פה פחות עצובים ויותר גאים ,כי היינו כולנו פעם יחד, שעות רבות, ובפנים מלווה אותנו עד היום השייכות האחד לשני. דורון ,בינתיים להתראות עד המפגש הבא ,אני בטוח שמישהו יספר מעשייה או בדיחה אמיתית שקרתה, זה יעורר שביב זיכרון ניסתר ויציף עוד זיכרונות ,....כן היה כף ,גדלנו יחד גרנו בבית מעולה ומדהים עם שורשים, ב- ש/ 7 ,ותמיד אנו חוזרים לשם בעצם הימים הללו. ביי ........... נתראה במפגש הבא . 17

18. מתן התשובה החיובית ושליחתי לשייטת הצוללות, לא הייתה פשוטה למפקד השייטת דאז וחברי דורון עמיר: גם אם היינו בני אותו מחזור בקורס חובלים (ואולי חרף מצב זה), נאלץ דורון להתמודד עם החלטת מפקד חיל הים במספר חזיתות: כיצד להסביר למפקדי הצללות את הצורך להצניח קצין בכיר מתחום השטח לשייטת הצוללות? כיצד עליו אישית לנהוג (שכן הגעתי קצבה למעשה את קדנציית התפקיד שלו כמש"ט הצוללות). אך דורון בלויאליות האופיינית הסביר את הנושא לקציני השייטת ובחר אחד מהקצינים הטכניים (שי ברקן) שהיה ידוע בקפדנותו להעביר לי ולעוד שני קצינים אחרים את קורס צוללן גבוה. דורון טרח מעת לעת להתעניין בהתקדמותי בקורס, להכווין אותי נכון בדרך הלימוד ואני חזרתי ונוכחתי לדעת עד כמה דורון מיטיב להכיר את מבנה הצוללת ומערכותיה (ותהיתי כיצד, אם בכלל, אצליח להגיע לרמת הכרה ומיומנות כמו שלו). באותה תקופה עסק דורון במספר משימות חשובות ביותר בתחום ההכשרה, ההפעלה המבצעית ותחזוקת הצוללות. בתחום ההכשרה התרכז דורון בהכשרת צוללנים חדשים שיתפסו את מקומם של הנגדים שהביאו את הצוללות מאנגליה וירדו מהר מאוד לתפקידי אחזקה בבסיס, תפקידים במטה חיל הים, ולימודים. בתחום ההפעלה המבצעית חיפש דורון הזדמנויות לשלב את הצוללות במבצעי בטחון שוטף (בט"ש) של חיל הים שהתמקדו באותה עת בחופי לבנון. גם אם זו לא הייתה משימה קלאסית של צוללת, שכנע דורון את המפקדים בחשיבותה של המשימה גם "אם מדובר באיסוף מודיעין שכלל ספירת קצלי"ם מול חוף לבנון. תחזוקת הצוללות הסתמנה באותה עת כבעייתית: בניגוד לצוללות ה S וה T שהגיעו עם כל הוראות האחזקה וניסיון האחזקה של הצי הבריטי, צוללות הגל אף כי נבנו על בסיס תכנון צוללות 206 הגרמניות, היו בעלות גוף לחץ שונה ומערכות אחרות ייחודיות. חיל הים באותה עת הופתע ממספר בעיות בתחום המצברים (קיבול ובידוד), הגנראטורים (בידוד) וגוף הצוללת. דורון הפנה חלק גדול מזמנו לנסות ולהבין בעיות אלו ולבחון פתרונות אפשריים לתיקונן. הרקע הטכני העשיר של דורון הכשיר אותו להתמודד בהצלחה עם איתור הבעיות ומציאת דרך לפתרונן. גורמי המטה ראו בו חלק מהמערך הטכנו – לוגיסטי ושמעו בכבוד את אבחנותיו. למרות העומס שהוטל על דורון כמש"ט, לא אשכח את הסיוע האישי שהושיט לי בתהליך ההתמחות: הסתבר כי מפקד חיל הים ששלח אותי לשייטת הצוללות היה קצר רוח לדעת האם "השתלת האבר" בשייטת הצוללות הצליחה. וכך בעוד לא מלאו לשהייתי בשייטת 4 חודשים, הכריז יומי כי בעוד שבועיים הוא בא לראות כיצד אני מבצע תרגיל תקיפת מטרה (אח"י מעוז). אני רק השלמתי את בחינות קצין משמרת מרכז טכני וטרם היה סיפק בידי להתחיל ולתרגל את הפעלת הפריסקופים, אך "כשיומי דורש – אפילו מטאטא יורה". דורון פינה לעצמו זמן מתאים ובמספר ערבים בנמל (ובהמשך בים), הקנה לי את היסודות של תקיפה בעומק פריסקופי. יומי שהגיע להתרשם, יצא (בזכות הכנה הקפדנית של דורון) מסופק מהרמה, והודיע לי שבעוד חודשיים אני אצא לקורס מפקדי צוללות בחו"ל... דורון עמיר/ שאול חורב את דורון מקובר (עמיר) הכרתי עוד מתקופת בית הספר לקציני ים בעכו. אומנם הוא היה מכונאי ואני שייט, אך שנינו היינו במחזור יוד המפורסם ("מחזור החיות"). בשנה השלישית ללימודנו זכיתי לחלוק עם דורון חדר משותף ולהכירו בצורה יסודית יותר. דורון היה קטן קומה ועגלגל, ובעל לחיים אדומות ששמרו על תדמית הילד הצעיר עד שנים מאוחרות. דורון היה תלמיד מהיר תפיסה וכבר בשיעורי מסגרות הובחן כי לדורון יש שתי ידי זהב, גם אם בשלב מסוים בעבודה עם מחרטה, הן הכזיבו במעט ואחת מאצבעות ידיו של דורון נקטעה בחלקה העליון. התגייסנו יחד לקורס החובלים, ובסיומו של הקורס התנדב דורון לשייטת הצוללות ובכך גם נפרדו דרכנו לתקופה ארוכה יחסית. אומנם כבן מחזור וחבר עקבתי אחר דורון, שמעתי כי בחר לעבור ממסלול המכונה למסלול הפיקוד, וכמפקד סטי"ל יצא לי להשתתף ולחזות בתרגיל בו אח"י לוויתן בפיקודו של דורון הטביעה מערבית לחוף הכרמל בירי טורפדו את המשחתת אח"י חיפה. לאחר מלחמת יום הכיפורים הצטרף דורון לצוות "מחוג" בבארו שבבריטניה והתמנה למפקד אח"י תנין. בשנת 1977 הגיעה הצוללת לישראל והתקבלה בטכס רב משתתפים בו נכח בין היתר גם ראש הממשלה דאז, מר מנחם בגין. דורון שכבר בבארו אהב להפעיל את הצוללת בקצוות מעטפת ההפעלה שלה, תמרן את הצוללת למקום עגינתה בבסיס חיפה וטעות בשיקול הדעת הביאה אותו לפגוע בירכתי הסטי"ל שעמד לפניו... בשנת 1978 עמדתי לסיים את תפקידי בזירת ים סוף כמפקד פלגת סטילי"ם (פלגה 45), ולעבור לתפקיד מטה במפקדת חיל הים. פניתי במכתב למפקד חיל הים והסברתי לו כי ברצוני להמשיך ולשרת עוד שנה לפחות כמפל"ג 45 בזירת ים סוף, ובכל מקרה - לא לעבור לתפקיד מטה במפקדת חיל הים. מפקד חיל הים האלוף מיכאל ברקאי, זימן אותי לראיון בו טרף את כל קלפי: יומי סיפר לי כי לאחר שישראל לשם עלה על שרטון עם אח"י גל והועבר מתפקידו כמפקד הצוללת ומפקד השייטת, מונה דורון עמיר חברי לחליפו כמפקד השייטת (פעולה טבעית בהיררכית המפקדים שהייתה באותה עת בשייטת). יומי טען כי הקדמת מינויו של דורון שיבשה את תוכנית הקידום של משט"י – 7 לעתיד, וכי נדרש לו מפקד שייטת שיוכל לשנות את דוקטרינת ההפעלה שלה ולהתאימה לדוקטרינת הלחימה המשולבת שהתגבשה בחיל הים שלאחר מלחמת יום הכיפורים. יומי הבין כי הצנחתי לשייטת לא תהיה קלה, ואמר לי כי עלי לדמות עצמי לאיבר מושתל שהצלחת השתלתו /דחייתו, איננה עניין של מה בכך. היות ויומי עצמו ביצע מסלול הסבה יסודי מצוללות לסטילי"ם בתחילת שנות 1970, היה זה אך טבעי שיציע לי לבצע מסלול הסבה מלא דרך מקורס צוללן גבוה עבור דרך פיקוד על צוללת, וכל זאת בסד של לוח זמנים קצר מאוד. יומי ביקש ממני תשובה מהירה להצעתו, ולי היה ברור שהתשובה לא יכולה להיות אחרת מאשר תשובה חיובית. המשך... 17

19. רס"ן חיים כפיר/קופרט ואת אח"י גל בפיקודו של רס"ן גיורא סער בצורה אינטנסיבית ביותר. אח"י רהב עמדה על סף הכניסה לטיפול ארוך ואח"י תנין עמדה להשלים שיפוץ מורחב עם צוות חסר וללא מפקד. הוצאת צוללת משיפוץ מורחב היא משימה לא פשוטה הדורשת קשב ניהולי ממטה השייטת דבר שלא התאפשר עקב הפעילות הענפה של השייטת במבצע של"ג. לאח"י תנין היה צוות חלקי בלבד, ובנוסף לתהליך הקבלה, היה צורך לבנות צוות מהמסד ועד הטפחות. ידעתי כי קיים אדם אחד שניתן להטיל עליו משימה זו, להיות בטוח שהוא ימלאה על הצד הטוב ביותר ויאפשר לי להתמקד בניהול הפעילות המבצעית של השייטת והוא דורון. קראתי לדורון וביקשתי אותו ליטול על עצמו משימה זו אם כי הודעתי לו כי לכשישלימה, הוא אמור להעביר את הצוללת לפיקודו של חיים כפיר/קופרט. הדבר היה בבחינת טרגדיית משה רבנו: הובלת בני ישראל 40 שנה במדבר ואל הארץ הוא לא בא וראה אותה מפסגת הר נבו... דורון באצילות האופיינית לו, לא היסס להיענות לבקשתי למרות שהמשימה שהצעתי לו אותה – שכרה לא היה לצידה. בהבנה הטכנית המצוינת שלו, בהיכרות האישית עם הגורמים השונים במספנת חיל הים ובצוות שיפוץ מורחב ובחוש המנהיגות הטבעי שלו, הצליח דורון בתקופה קצרה יחסית, להשלים את כל הבדיקות והבחינות ולגבש צוות מאומן ומוכן להיבנות מבצעית. למרות הפסקת האש במבצע שלום הגליל, צה"ל היה ערוך עד לפאתי בירות והמחבלים התרכזו בבירות עצמה. חיל הים נדרש להמשיך ולשמור על נפח פעילות מבצעית גדול וכך גם שייטת הצוללות. חיים קופרט מסר את אח"י רהב לדורון עמיר, שביצע עם הצוות הפלגות סקר אחרונות טרם כניסתה לטיפול ארוך, ואילו חיים עצמו לאחר תקופת היבנות מבצעית קצרה עם צוות אח"י תנין, המשיך בפעילות המבצעית. לאחר שדורון השלים את לימודיו, היה הוא אך המועמד הטבעי להיבחר לתפקיד מפקד בסיס ההדרכה של חיל הים. לכאורה מפקד בסיס ההדרכה של חיל הים שהיה בעברו מפקד שייטת הצוללות יכול להוביל קוו שבית ספר צוללן יונחה על ידו מקצועית, והזיקה לשייטת הצוללות תהיה כפי שזיקות בתי ספר אחרים מתקיימות עם השייטות האחרות של חיל הים. אך לא איש כדורון יוביל קוו כזה, ולכן כמש"ט 7 שמחתי מאוד על מינוי זה שכן ידעתי כי בית ספר צוללן יזכה מעתה לעדיפות מתאימה בבסיס ההדרכה של חיל הים, וכי תישמר מערכת יחסי הגומלין המיוחדת שבין בית הספר לבין השייטת, ואכן כך היה. תיארתי קטע קצר אך מכריע, במערכת היחסים שלי עם דורון שתחילתה בבית הספר לקציני ים בעכו, וסיומה במותו הטראגי בהתרסקות המטוס הקל אותו הטיס דורון. מקווה כי הקווים ששרטטתי לדמותו של דורון, יהיו חלק מפסיפס גדול יותר ומרשים שאת חלקו למדתי להכיר לצערי רק לאחר שנפטר. יהי זכרו ברוך! שאול חורב בזמן שהייתי בקורס בחו"ל שנמשך כ - 3 חודשים, הקפיד דורון לשמור על קשר עם אשתי רחל, ולוודא אם נדרש סיוע כלשהו. במהלך תקופה זו הוחלף מפקד חיל הים, האלוף יומי ברקאי שהביא אותי לשייטת הצוללות, באלוף זאב אלמוג, והשייטת הייתה דרוכה לראות כיצד חילופין אלו ישפיעו על הפעלתה ומיקומה של השייטת בתוך חיל הים. יתר על כן, יומי כצוללן, התערב בנושאים רבים בשייטת, ובבוטות האופיינית לו, לא התבייש לחוות את דעתו על נושאים שבדרך כלל מפקד חיל הים איננו מעורב בהם. לאחר חזרתי מקורס מפקדי צוללות בחו"ל דאג דורון לצרף אותי להפלגות שונות כדי שארכוש הכרות עם המרכיבים הייחודיים של הפעלת צוללת "גל" שמטבע הדברים לא הועברו בקורס בחו"ל. תא"ל גדעון רז שהיה באותה עת רמי"ם, הפך לצוללן הבכיר במפקדת חיל הים, ומטבע הדברים התבקש על ידי דורון לעמוד בראש צוות הבוחנים שלי. לאחר מעבר מבחן ההסמכה קבלתי את הפיקוד על אח"י תנין מידיו של רס"ן יגאל גולן. התקופה הייתה טרום מבצע ליטני והשייטת נטלה חלק פעיל במבצעים משולבים שזירת היעד העיקרית הייתה חופי לבנון. בנוסף לכך אישרה מפקדת חיל הים לשייטת לבצע סיורים חשאיים ביעדים נוספים במזרח הים התיכון. כמש"ט אפשר דורון למפקדים מרחב פעולה מספק כדי להרגיש שהם עצמאיים, אך בהכירנו את ניסיונו הרב של דורון ואת היכרותו המעמיקה עם צוללת "גל" ומערכותיה, לא היססנו להתייעץ אתו בבעיות שונות ומגוונות. מפקד חיל הים, האלוף זאב אלמוג רחש לדורון אמון מלא, ונוכח תהליך קליטת אמל"ח מגוון ופעילות מבצעים ענפה, הודיע אלמוג לדורון כי הוא מרוצה מתפקודו של דורון כמש"ט, וכי הוא רוצה לראות את דורון משלים קדנציה ארוכה בתפקיד זה. במקביל, זימן אותי אלמוג לשיחה וביקש לבחון האם נוכח סיכומו עם דורון, אני מעוניין כדי לא להיפגע בקידומי לדרגת אל"מ, להשלים שנת פיקוד על אח"י תנין ולעבור לתפקיד אחר בחיל הים. הודעתי לאלמוג כי אינני רואה בעיה בהארכת הקדנציה של דורון, וכי משך פיקוד ארוך יותר על צוללת "גל" רק יביא אותי מוכן יותר לתפקיד מש"ט – 7. דורון לא עשה לי הנחות בתפקידי כמפקד צוללת, אך הקפיד לשמור על מעמדי כמחליפו בתפקיד לעתיד לבוא, וראה חובה לעצמו להתייעץ איתי ולעדכן אותי בנושאים להם השלכה רחבה יותר על השייטת מתוך הבנה כי אדרש לכך בעתיד. זכור לי אירוע בו הצוללת שבפיקודי יצאה לשיתוף פעולה עם יחידה אחרת, ולא הצטיידה בכל הציוד הנדרש לביצוע השת"ף. למחרת עליתי למשרד המש"ט עם תחושה כבדה של "פישול". דורון לא הסתיר את דעתו על הנושא, אם כי בחר לנתח אתי את המקרה ולמרות מחאותיי, להצביע על מחדלי קצינים אחרים בצוות הצוללת שלדעתו היו יכולים למנוע את האירוע. באביב 1980 העביר לי דורון את תפקיד מש"ט -7 ועזב את השייטת כדי להתמחות לפיקוד על סטי"ל בשייטת – 3 ובהמשך לשמש בתפקיד מפקד אח"י עצמאות. דורון השלים שנת פיקוד על אח"י עצמאות ויצא ללימודי כלכלה באוניברסיטת חיפה ואז פרצה מלחמת "שלום הגליל". השייטת הפעילה את אח"י רהב בפיקודו של 17

20. חיפושי הדקר / גדעון רז אסקור בקצרה את שתוף הפעולה שלי עם דורון כאשר עמדתי בראש הוועדה לחיפושי הדקר,זאת בעיקר כהקדמה לדבריו של דני אשחר שהיה אחראי במפקדת חיל הים על פרויקט חקירת נסיבות טביעת הדקר,מבצע בו היה דורון איש מפתח. בשנת 1995 פנה אלי מח"י בבקשה שאקבל על עצמי את ניהול המאמצים לאיתור מיקום הדקר הראשון שפניתי אליו לשיחה באשר לדרכי פעולה אפשריות היה דורון ואיתו דויד רוטנברג,שעבדו כבר יחד ועם אילן על בניית השותפות שלהם,(ליפוגין) על מפעל זה של דורון ידבר אילן בהמשך. פנייתי לדורון לא דורשת הסברים רבים,דורון גדל בצוללות ה-ת, היה הצ'יף של הדולפין ובהמשך גם מפקדה ומעל לכל, לאחר שירות משותף בצוללות ובמטה מצאתי בו שותף וחבר. גישתי הייתה שיש להביא לשיתוף פעולה עם ציים וחברות שהתמחותם בחיפושים ומחקר תת-מימי. דורון סייע רבות בהכנת החמר הטכני על הדקר ובמקביל עבדנו על בחינה מחודשת של משטר הזרמים בים התיכון. עבודה שחיזקה את ההבנה שמשטר הזרמים בים(מחקר עדכני) עשוי להביא עצם צף ממרכז הים התיכון לחופי ישראל או סיני. מיד עם גילוי הדקר ע"י משלחת נאוטיקוס פנה אלי מח"י בבקשה שאצא לנקודה ואוודא שהכלי שאותר הוא חד משמעית הדקר זאת בטרם ידווח הדבר למשפחות ולתקשורת. פניתי טלפונית לדורון ולמיקי קיסרי בבקשה שיצטרפו אלי. התבוננו ביחד במסך הרובוט ה-תת מימי שסרק את הצוללת וסביבתה. קבענו ביחד את רשימת העצמים הייחודיים לדקר להבדיל מכל צוללת אחרת ושאותם עלינו לזהות כתנאי מחייב. בשלב הזה חזר וגילה דורון את רמת היכרותו הפרטנית עם מערכות הצוללת,צנרת ושסתומים שנחשפו בתוך גוף הלחץ הקרוע. האווירה הייתה של הצלחה על עצם מציאת הדקר על הנתיב המתוכנן ועל פי תכנית החיפושים שהכתבנו ובו בעת, המחשבה על החברים הצוללנים שאבדו איתה.יש לזכור שדורון היה מיועד במקור לצוות הדקר. דורון המשיך להתמסר לחקירת ממצאי הדקר,כפי שיתאר דני אחרי. גדעון רז 18

21. דורון עמיר ז"ל - חבר בפעילות לחקר טביעת צוללת דקר / דני אשחר בתאריך היסטורי עבור משפחת הצוללנים בחיל הים, ה 25 למאי 1999 אותר מיקום טביעתה של הצוללת "דקר". בעקבות גילוי זה הוקם צוות טכני רחב הכולל ותיקי שייטת הצוללות,יועצים מומחים מהאקדמיה ועוד, על מנת לנסות ולהבין מה היו הגורמים והנסיבות לטביעה. בצוות זה דורון ז"ל היה הרוח החיה,"המוח הקודח" לתסריטים השונים, האיש בעל הראייה הטכנית והמבצעית גם יחד, הכל בנועם ובסבלנות אין קץ, במקצוענות ראויה להערכה. יחד פעלנו לסרוק את כל החומרים הרבים המצויים בארכיוני צה"ל ומשרד הביטחון, איסוף חומר טכני מארכיון חיל הים, ניתוח הצילומים התת מימייים שהתקבלו מאתר הטביעה ומשם בנינו הדמייה תלת מימדית ממוחשבת לאיזור השבר בצוללת. על מנת לעמוד על מאפייני תנועת הצוללת ברגעיה הקריטיים לפני הטביעה, בנינו מודל מוקטן ויחד כולנו חוקרי מכון ויצמן, אנשי הידרודינמיקה, ואנשים מהדרג הטכני והמבצעי ובתוכם דורון ז"ל בעל המוח היצירתי ביצענו ניסויי בריכה "מוקטנים" על מנת להבין את תנועת הצוללת, מהירותה במהלך השקיעה והסיבות לשבירת גוף הלחץ. דורון היה שותף מלא ופעיל בכל דיוני הוועדה, והיה אחד מהממליצים המרכזיים ליציאה לסקר טכני נוסף באתר הטביעה על מנת לנסות לאתר סימנים מובהקים לסיבות הטביעה. קיימנו שתי סדרות דיונים טכניים בני שבוע ימים עם גורמים רבים כולל יועצים חיצוניים בנושאי כימיה, רפואה, ותיקי שייטת הצוללות ויחד עם חברת "נאוטיקוס" מארה"ב לגבש את יעדי המשימה. דורון היה עמוד התווך בדיונים אלו, תבונתו וניסיונו סייעו רבות לגבש ולפלס את הדרך הסבוכה בזהירות ובתבונה. מבצע "נופש כפרי" שנערך בין ה 3 לאוקטובר 2000 עד ה 19 לאוקטובר 2000 נערך בהשתתפותו של דורון ז"ל ומטרותיו היו: * ניסיון לאיתור שרידי הצוות * שליית גשר הצוללת להנצחה ובדיקת היתכנות לשליית חלקי גוף בעתיד * מדידת תנאי סביבה לתמיכה בממצאים רפואיים. * המשך חקר נסיבות הטביעה. גם במבצע זה דורון היה דמות מרכזית בהגדרת משימות המבצע, בדרך להשגת המידע החיוני כך כך. יעדי המבצע הושלמו, גשר הצוללת נשלה, שופץ ע"י מספנת חיל הים והותקן במוזיאון חיל הים. פריטים נוספים כמו ציוד ימאות, בית מצוף ההנצלה, ג'יירו ומצפן נשלו אף הם מהמים והיוו מוצגים שעל פיהם ניתן היה לשער את שאירע. הפעילות הרגישה הזו לוותה על ידי דורון באופן ראוי להערכה תוך השקעה של מאות רבות של שעות בדיונים, בחקר כשל, בצפייה בסרטי צילום של הרכב התת מימי ובניתוח הממצאים. גם כאן דורון הפגין מחשבה יצירתית, בצניעות ובתבונה ניגש לנושאים הרגישים כל כך,ותרם תרומה משמעותית לתהליך כה רגיש שעבר על חיל הים במשך עשרות בשנים. חברת "נאוטיקוס", חברה בעלת מוניטין בין לאומי לחיפושים ומשימות תת ימיות שבצעה את משימת החיפוש נשענה לא במעט על ניסיונו של דורון במסגרת שלבי הסקר השונים ובעת כתיבת הדו"ח המסכם שהוגש לחיל הים והוצג למשפחות. דורון עמיר ז"ל, איש רב פעלים, צוללן מקצוען, מפקד ואדם, הרגיש לדעתי, חובה מוסרית להיות שותף מלא לתהליך חקר טביעתה של ה "דקר", תרם ללא ליאות ימים כלילות על מנת להאיר ולו במעט למשפחות השכולות את אשר עבר על יקיריהן והותיר לנו מורשת של מקצוענות מהולה בענווה ואנושיות. יהי זכרו ברוך. דני אשחר (אל"מ במיל.) ראש מחלקת כלי שייט - מספן ציוד (בעת עבודתה של וועדת הבדיקה ההנדסית) 19

22. Doron Amir / David Jourdan Retired Captain Doron Amir spent more than 12 years in the submarine flotilla, starting as a technical engineer and finishing as the Squadron Commander. As a young officer, Amir was part of the T-conversion team in Portsmouth and spent several years serving on those boats, rising to Chief Engineer. Even after 30 years, he remembered the DAKAR in detail, and could recall any bolt, any valve, anything on the boat. He still knew the drawings by heart. He was one of the best qualified men to be called when a submarine shipwreck was discovered in the DAKAR search area and needed to be identified. Amir was slated to ride home with DAKAR in 1968; but fate intervened, and there was no room on board. So he flew back to Israel, and arrived in time to hear the terrible news. He joined the LEVIATHAN and began to search for DAKAR. So, it was with great emotion that, in May of 1999, Amir began the 14 hour sail from Haifa to the DAKAR search area, to come on board the research vessel and help identify the submarine, after over 30 years of searching. But Amir was a professional. He insisted that the team take a piece of paper, and without any emotions, write down what they were looking to find, any conclusive sign, that would prove the wreck to be the DAKAR. Too much time, money, and effort had been spent to make a mistake. So, it was without emotion that the team came aboard and studied the images on the monitors, and saw that the wreck was, indeed, the DAKAR. It was only later, when operations were concluded and the research vessel left the site, that the emotions flooded forth. Amir thought, “Okay, we found the grave of our friends, and that's it. Now we can declare that the DAKAR was found!” Later, Amir was selected to join the second expedition, to recover the bridge fin as a memorial to the men of the DAKAR, to see if any remains could be found, and to try to discover the cause of the tragedy. He and the rest of the team spent many long days working with marine forensics experts to carefully plan the expedition. Part of the plan was to know exactly what to look for to support (or refute) any possible cause of the sinking. Valve positions, switches, damage condition, hatches, masts, voice pipes ... any sign or clue was considered in advance. Amir’s technical expertise was crucial to this effort, and helped ensure that we would learn all we could from the wreck of the DAKAR. On board the expedition, Amir worked tirelessly, spending long hours watching the ROV monitors, to examine every piece of wreckage and determine its condition. Though the precise cause could not be determined because of extensive damage from the implosion of the hull, Amir and the team were able to rule out most external factors and show that flooding in the forward part of the ship contributed to the sinking. He felt that a combination of circumstances led to a chain reaction that the crew was unable to overcome. The Nauticos team that mounted the expeditions greatly appreciated Doron Amir’s professionalism, expertise, hard work, and good will. He was a good shipmate, and his contribution to the discovery of the DAKAR will always be remembered. David Jourdanמנהל חברתNauticusשביצעה את החיפושים אחרי הדקר, עד איתורה 20

23. דורון בתקופות שונות / מספר גיא דורון באח"י רהב - תחילת הדרך בגמר קורס חובלים, הוצב דורון לאח"י רהב שהייתה תחילת דרכו כצוללן. הצוללת לא הייתה כשירה לצלילה. בתקופת ההמתנה, לפני מלחמת ששת הימים, מונה יוּמִי שהיה חניך בפו"ם למפקדה, יומי החליט להפעילה ככלי שיט שטח בתפקידי נצ"ל. דורון תפקד כסגנו של סָני, שהיה הצִ'יף. ד"צ (דן צור) שימש כסגנו של יומי. דורון סיפר שביציאה לים היה עליו "לפתוח לצלילה", פעולה זו הוא עשה עם רס"ל חיצון שהיה אז חיליק, דורון מספר שבזמן שהם עסקו בפתיחה לצלילה העדיפו אנשי הצוות הוותיקים לעלות לגשר. דורון סיפר שבהפלגתה האחרונה נפגשה הרהב עם התנין שחזרה מאלכסנדריה, יומי עבר לתנין ושב איתה לנמל. הרהב חזרה לנמל בפיקוד הסְגַן ויתר הותיקים. דורון באח"י ליוויתן לאחר מלחמת ששת הימים, הוצב דורון לאח"י לויתן שהגיעה ארצה באותם ימים. דורון הוצב כמתמחה לקצין מכונה. יוסי גור היה הצִ'יף ודודו גבאי היה סגנו. יוסי, קירב וטיפח את הקצין הצעיר לאחר שהבחין בכישרונו. זו גם הייתה התקופה בה הכיר דורון את שרה אשתו/ אני(גיא) שימשתי אז בתפקיד רס"ל חיצון, עבדתי הרבה עם דורון שהיה עסוק בלימוד מערכות הצוללת. זכורה לי התקופה בה הפעיל יומי את הלוויתן עם שני צוותים, "תפוז" ו"לימון". דורון ואני הקפדנו תמיד להימצא באותו צבע. בתקופה זו הבחינו כבר אנשי הצוות הוותיקים בכישרון הטכני הנדיר של דורון וכמו כן באישיותו החברתית. דורון בבסיס דולפין חיל הים החליט להקים בסיס בא-טור כדי לתמוך בפעילות הדבורים במפרץ סואץ. על צוות הצוללת דולפין בפיקודו של דורון הוטלה משימת הקמת הבסיס. דורון החליט לקרוא את שם הבסיס "דולפין". השלט המקורי עם שם הצוללת הוצב בשער הבסיס. אמנון גונן היה מפקד סיירת הדבורים במקום צביקה מור היה מפקד תחנת המכ"ם, יואב הדר(ז"ל) היה אחראי על האחזקה. דורון הפעיל את הבסיס על פי מיטב נהלי העבודה שהיו נהוגים בשייטת -7, נהלי אחזקה והפעלה עפ"י הספר. 21

24. ראיון עם מוסלי לזכרו של דורון, 30 דצמבר,2008 / ראיין: גדעון רז ההיכרות שלי עם דורון החלה בעת שהיה חניך בחובלים י"ד ואני הייתי מדריך בחובלים. היה בינינו קשר עבודה הדוק כאשר היה מפקד הבה"ד ואני רמכ"א.(1985). בשנת 1996 הטסתי מטוס קל לקפריסין בטיסה מסחרית, בטרמינל השדה בפפוס, פגשתי בדורון שהתעניין באם נוכל להחזיר אותו ארצה, לצערי לא נותר מקום פנוי במטוס. אולם באותו אירוע החליט דורון להשיג רישיון טיס. עקב מגבלות בריאות היה קושי לקבל אישור רפואי הדרוש לרישיון טיס בישראל, דורון פנה אלי בבקשה לסייע לו להתקשר עם בית ספר לטיסה באחת הארצות הקרובות לישראל. מצאנו ביה"ס מתאים בקפריסין, דורון השתכן במלון בלרנקה לתקופה של כשלושה שבועות ולמד שם לטוס באינטנסיביות רבה. לקראת יום מבחן ההסמכה ניסינו ד"ר אבי בר-לב ואנוכי להפתיע את דורון, טסנו לקפריסין, אולם דורון גילה את הגעתנו, ממעקב שעשה אחר תכנית הנחיתות בשדה. דורון עבר את הבחינה בהצלחה, והחל תהליך קבלת רישיון טיסה ישראלי. למטרה זו קיבל דורון רישיון טיסה אמריקאי בהסתמך על הרישיון הקפריסאי. לקראת הבחינות בארץ עבדתי עם דורון כדי להכינו היטב הן התיאוריה והן בצד המעשי. דורון עבר את הבחינה בהצלחה והחל לטוס באופן סדיר. בהמשך הרחיב דורון את הרישיון לטיס מכשירים ולטיסת לילה. דורון השפיע על צביקה מור ללמוד לטוס, צביקה קיבל רישיון טיסה ורכש מטוס מסוג ססנה 172, דורון התקשר למטוס, טיפח אותו וטיפל בתחזוקתו בקפידה רבה. בהמשך החליף צביקה את הססנה למטוס "זלינג" מתוצרת צ'כיה, דבר שחייב לעבור רישיון טיסה גם על דגם זה. היינו מבלים בטיסות רבות בארץ ולמדינות השכנות, תורכיה, קפריסין ועוד. בשנת 2001 רכש צביקה מטוס חדש מסוג "בוננזה" Beach Craftושוב נדרשו לעבור בחינה לרישיון טיסה על הדגם החדש. דורון טס על מטוס זה במשותף עם צביקה. דורון רכש ספרות מקצועית, למד את המטוס, הכיר אותו על בוריו ווידא שיהיה תמיד מתוחזק ומטופח. הוא אף שלט בתפעולו בצורה מושלמת. ניתן לסכם ולומר שעבורי הייתה החברותא עם דורון באוויר חוויה פנטסטית. רשם: גדעון רז 22

25. דורון עמיר ז"ל דברים לזכרו / דוד הלפר תפקידים ותאריכים (עפ"י קצין מורשת ח"י) שנים 77' – 80' מש"ט 7 שנים 81' – 83' לימודי תואר ראשון בכלכלה אוניברסיטת חיפה ות"א שנים 83' – 86' מפקד בה"ד בשנת 93' מפקד בה"ד במילואים (חצי שנה) תקופת הלימודים באוניברסיטה (שנים 81 - 83) קיץ 81' דורון התחיל את לימודי הכלכלה בסמסטר קיץ באוניברסיטת תל אביב יחד עם מספר קצינים בקבע. בחודשי הלימודים הראשונים נפגשנו כמעט כל יום, למדנו יחד, הכנו שיעורים בבית ביחד והכרתי אדם מיוחד, שאהב אנשים ושהוא חבר אמיתי. לראשונה קצינים למדו כלכלה באוניברסיטת חיפה במקום באוניברסיטת בר אילן בתוך שנתיים. על מנת לסיים את התואר בזמן שהוקצב למדנו בסמסטר קיץ באוניברסיטת תל אביב. אוניברסיטת תל אביב תפקדה בקיץ בצורה חלקית, המרצים ורוב ההנהלה היו בחופשה, המזכירות שהיו אחראיות על הרישום לא עסקו "ברישום מאוחר" ולכן לא ניתן היה להשלים את הרישום. לעומת זאת הודעות שלא נוכל להיבחן ללא השלמת הרישום הגיעו אלינו כל מספר ימים. דורון היה הבכיר בדרגה (סא"ל) ולאחר תפקיד מש"ט, עבור הסטודנטים לובשי המדים הירוקים – מח"ט, יחד עם התנהגותו המכובדת הוא זכה להתיחסות מכובדת מכולם – פרופסורים באוניברסיטה וגם פקידים ומזכירות. מהר מאוד דורון התגבר על הבירוקרטיה ונרשמנו "כדת וכדין" ונבחנו במועדים עם כולם. זה לא עזר לנו, המרצים "הוכיחו" לכולם שרמת החוג לכלכלה הוא גבוה במיוחד. עובדה, רוב הסטודנטים נכשלו ולא קיבלו ציוני מעבר כאשר דורון הפתיע גם במתמטיקה וגם במקצועות הכלכלה והוציא את הציונים הגבוהים ביותר. באוניברסיטת חיפה התחילה הידידות עם עמוס בר ז"ל מחיל האויר שהיה איתו במטוס בתאונה הטרגית. בחודשי הלימודים הראשונים נפגשנו כמעט כל יום, למדנו יחד, הכנו שיעורים בבית ביחד והכרתי אדם מיוחד, שאהב אנשים ושהוא חבר אמיתי. שנים אחר כך המשכנו בחברות ומפגשי משפחות. תקופת מפקד בה"ד (שנים 83 – 86) בפגישת העבודה הראשונה שלי עם דורון ז"ל שאלתי אותו מה הוא מצפה מסגן מפקד. תשובתו הייתה: סגן עושה את כל מה שהמפקד לא רוצה לעשות, לא יודע לעשות, ולא אוהב לעשות. דורון אהב לעשות הכל, ידע לעשות הכל ורצה לעשות הכל. דורון קיבל כל יום ערימת דברי דואר וניקה את השולחן בזמן שיא, ולא השאיר דבר ליום המחרת. דורון היה זה שהמציא את פלגת ההדרכה בבה"ד. הוחלף תפקיד המד"ר בתפקיד סגן מפקד ומפל"ג הדרכה. פלגת ההדרכה כוללת: יחידה האחראית על הכשרת המדריכים קצינים וחיילים, קידומם המקצועי ומעקב ובקרה על המדריכים. יחידה אחרת בפלגה כוללת את האחראים על תוכני הקורסים ואמצעי ההדרכה, אולפן סרטי הדרכה, הדרכה בעזרת מחשב ומחשבים בשירות ההדרכה ועוד. בכל תחום הובלנו בצה"ל ושיתפנו פעולה עם הגורמים המקבילים בצה"ל. בתקופה זו הקמנו רשת תקשורת בין המחשבים בין מסגרות ההדרכה והפלגות בבה"ד הרבה לפני תקופת האינטרנט והדוא"ל (האי-מייל). הובלנו פרויקט ראשון בשיתוף 4 בה"דים בחיל האויר ובה"ד חיל הים, הפרויקט – תיק אישי ממוחשב. כל חייל או קצין המגיע לבה"ד עם קליטתו נפתח לו תיק אישי ממוחשב שמלווה אותו בשירותו בבסיס. תיק זה עבר ברשת האינטרנט / מייל שבין יחידות הבסיס השונות וכל בי"ס או מסגרת הוסיפה פרטים כמו ציוני מבחנים וקורסים. בתקופתו של דורון תוכננו והוקמו סימולטורים חדשים כמו סימולטור צוללת. לקראת סוף תפקידו בבה"ד דורון התחיל להתכונן לתפקידו הבא נספח צבאי בהולנד וצפון מערב אירופה. הוא התחיל בלימוד השפה ההולנדית בערב, ולמחרת שמעתי ממנו משפטים בהולנדית הדומים לשפת האפריקנס שהכרתי קצת מדרום אפריקה. בשנת 93' נקרא דורון למלא את תפקיד מפקד בה"ד במשך חצי שנה – מילואים בתנאי קבע. פגשתי את דורון בבה"ד מאושר שהוא יכול להמשיך ולתרום מכישוריו וניסיונו לחיל הים. רשם: דוד הלפר 23

26. דורי / יהודה מלמד אדם מופלא יחיד ומיוחד, חבר שאין ישווה לו, נושא קונסנזוס האהבה שאין עליו עוררין. לראשונה הכרתיך בבואי לאנגליה לקראת הצטרפותי להפלגת הגל ארצה. שרהל'ה ואתה אימצתם אותי לחיק המשפחה ומאז הקשר הלך והתחזק ונהיה עבות ואמיתי ואהבתיך יותר ככול שהכרתיך יותר. כל כך רבות התכונות הנפלאות שאפינו אותך, תכונות שאין בנמצא אצל בן אנוש אחד שמעל כולן טוב לבך, רגישותך לזולת והקשר המיוחד למשפחתך הן המובהקות ביותר. רבות דובר ובוודאי עוד יורחב על מקצועיותך הרב תחומית, תכונותיך הייחודיות כמפקד, החתירה למצוינות ולשלמות בביצוע משימות ומטלות, תרומתך המאוד מיוחדת לחיל הים ועוד ועוד, אך טוב הלב, הרגישות האנושית הכול כך מיוחדת שלך,האדם האמיתי שבך, זו התכונה שמעל הכול גורמת לכך שאהבה גדולה רוכשים וירכשו לך כל מכירך לתמיד. דורי אוהב אותך, יהודה מלמד. 24

27. דורון עמיר זיכרונות מבית ספר ימי ומחובלים / שמעון מאיר למדתי עם דורון בבית הספר לקציני ים במחזור י', בשנים 1961-65 החל מכיתה ב',פנינו שנינו למגמת מכונה גרנו יחד בחדר עם עוד ארבעה כבר משנה א' היה דורון מצטיין,היה מוערך ע"י כל החברה והמורים ובמיוחד ע"י דויד לוי, המדריך שלנו. אף שהיה מצטיין,לא היה "סבון" ולא מתנשא. השתתף בכל הפעילויות החברתיות ופעילויות הספורט,אף שלא היה בעל כישורים של ספורטאי. דורון ניחן בכישרון טכני חריג,ותחום זה בלט במיוחד יחסית לחברה בכיתה. בכיתה ג',התמנה ל"שליש"-היה סמכותי באופן אלגנטי,השליט את דעתו מבלי להרים את קולו. יש לציין שלא העמיד עצמו לבחירה לועדות חברתיות שונות. המשכנו יחד לחובלים מחזור יד',מגמת מכונה,מ-פברואר 66 ועד פברואר 67. גם בחובלים בלט דורון בלימודים התיאורטיים ובעיקר במכונאות המעשית, הדבר בלט בשעורי איתור תקלות,שם גילה עליונות רבה. דורון שאף להגיע לשרות בצוללות כבר מתחילת הקורס.אלו היו השנים של רכש הצוללות מדגם ה-T . דורון ניחן בביטחון עצמי חריג, תכונה שהתעצמה עם ההצלחות להן זכה בלימודים ופעילויות בהמשך. רשם: גדעון רז 25

28. נפגשים שוב בשייטת 3 / כתרן נפגשים שוב בשייטת 3 – דורון מפקד אח"י עצמאות אני מפל"ג 32 פלגה 32 של שנת 1979 נבנתה כפלגת האמל"ח המתקדם בשייטת. הספינות ניצחון, עצמאות, סער וסופה היו הראשונות להצטייד במיטב מערכות הבקרה והלוחמה האלקטרונית של אותם הימים. כניסתן של מערכות השליטה והבקרה היוו תפנית בצורת התפעול ובניית תמונת הקרב של השייטת ויחד עם המפקדים וקציני המחלקות יצקנו את היסודות לתפעול מערך השו"ב העתידי של השייטת. רבים לא הבינו לאן אנחנו מכוונים ולעיתים נתקלנו במחסומים שנבעו ברובם משמרנות בדרגי הפיקוד הבכירים. למרות זאת קיימנו מלחמה מתמדת לא תמיד בהצלחה ותוצאותיה קבלו ביטוי רק שנים לאחר מכן. ממש"ט צוללות למפקד "מטרה"! באותם ימים הצטרף דורון לפלגה כמפקד אח"י עצמאות. היינו שנינו בני מחזור "י" בבי"ס לקציני ים בעכו ובהמשך בקורס החובלים. שנינו בדרגת סא"ל כאשר לדורון היה יתרון פיקודי בהיותו מש"ט הצוללות לפני הגעתו אלינו. לדורון המעבר מהמדיה התת-מימית לפיקוד על "מטרה" בשפתם, היה מעבר לא קל, אבל בהיותו "דורון" נכנס לתהליך ההסבה עם המון רצון והשקעה. החל בתמרון הספינה, הכוח והעצמה הלאה לים בו נדרש תמרון במהירויות העולות לעיתים בסדר גודל ממהירות הצוללת. לכך מתחבר הרעש וכמות המידע הזורם לחדר המי"ק ממגוון המחושים הפנים וחוץ ספינתיים, העבודה בזוגות וברביעיות חשיבה בטווחים של מעבר לאופק ועוד רבה היריעה. לכל אלו הסתגל דורון בזמן קצר ורכש את אמונם של קציניו וצוותו, ותפס מעמד בכיר בין המפקדים בפלגה. קיימנו הרבה שיחות ב 4 עיניים כי מצאתי בו חבר אמיתי עם אוזן קשבת ללבטים האישיים והטכנולוגיים כאחד. תהליכי השינוי בתחום השו"ב שיחק לידיו ככפפה, "המי"ק השקט" ניהול הקרב מעמדת הפוסידון, התקשורת הספרתית בין ספינות הפוסידוןלירצ"מ מערכת הל"א המתקדמת, טילים מעבר לאופק, שיוו ללחימה גוון של משהו עתידני והוסיפו עניין רב לדורון שראה בכל חדשנות אתגר. לא עוד מי"ק של עפרונות צבעוניים וסרגל מקביל לחיתוכי הציפורים אלא מערכות ממוחשבות המשפרות את רמות הדיוק וקבועי הזמן בעיבוד התמונה. במקביל התנהלו בחייל ימי העיון בנושא כלי השייט העתידי של חיל הים תחילה התנהל הויכוח בין העל מימי לתת מימי, כאן הייתה עמדתו ברורה ולא מתפשרת. משהוכרעה הכף והוחלט "פה אחד" שהכיוון הינו על מימי החלו ימי העיון באפיון ספינת הסער 5. המפגשים הפכו להיות מכווני פיתרון ומתסכלים הן עבורי אישית והן לדורון מהבחינה הניהולית האטית (סתימת פיות בציבור). בתום כל מפגש כזה היינו יושבים בייננו שעות ומנסחים התייחסות בתשובה לשאלות שנשאלו במהלך הכנס וסוכמו מבלי להתייחס לדעת הרוב שעם הזמן הפך למיעוט. התייחסויות אלו שלא גובו על ידי שרשרת הפיקוד היוו עבורי כתב אשמה לעתידי בחייל ואני מאמין שלדורון גורם מעכב בקידומו. את ניהול מסיבת הפרדה שלי מהפלגה לקחו על עצמם דורון וצוותו. הם הכינו לי כמתנה דגל מפל"ג רקום עם ברכות המפקדים דבר שנישמר ונשאר קרוב לליבי. לי היה זה אירוע לא קל, מלווה בהמון רגשות ותחושות של החמצה ואי השלמת המשימה כי רק התחלנו לבנות יחד דבר חדש ומיוחד שלצערי ירד לטמיון למשך מספר שנים בהמתנה לדור חדש של מפקדים מחד ושל אוהבי טכנולוגיה מאידך. כתרן 26

29. דורון עמיר ז"ל / אברהם פאר ההכרות שלי עם דורון הולכת אחורה לתקופה בה דורון היה חניך קורס חובלים במגמת מכונה ואני שימשתי כמפקד בי"ס הנדסה בבה"ד ח"י. עצם עובדה זו שעל אף הבדל הגילים בינינו והזמן הרב שעבר מאז – למעלה מארבעים שנה – דורון נשמר לי בזיכרון מצביעה על אישיותו יוצאת הדופן. באותו זמן, אני לימדתי בקורס חובלים את מנוע הדיזל החדיש ביותר שהיה בחיל – מנוע נפייר דלתיק - שהיה בשירות בס"טרים. מנוע זה התאפיין במורכבותו ובמכלולים המשוכללים ביותר שהיו קיימים טרם כניסת העידן המחשב. דורון, בחושיו הטכניים המפותחים ביותר, בלט בקליטת החומר ובמהירות היוצאת דופן של תפיסת הנושאים המסובכים כיותר שניתן לצפות מחניך שזה עתה מתחיל את דרכו המקצועית. דורון, בשאלותיו החכמות העמיד בפני אתגרים מקצועיים שלא נתקלתי בהם קודם וגם אחר כך. מאז, באופן טבעי המשכתי לעקוב על המשך דרכו בחיל. המעבר שלו מקצין מכונה לפיקוד,ציערה אותי כי "הפסדנו" מהנדס מוכשר, אך מאידך הבנתי אותו וידעתי שתרומתו למערכת כמפקד בעל רקע טכני מפותח תבוא לידי ביטוי בהמשך שירותו. לא ידעתי אז עד כמה אני באופן אינטימי איווכח בכך. בהיותי ראש צוות טכני של המשלחת לבניית צוללות הגל בויקרס ואחר כך כמפקד המשלחת, דורון הגיע לאנגליה עם משפחתו לאחר שסיים קורס מפקדי צוללות של הצי הגרמני והתנסות מעשית בשייטת הצוללות הגרמנית. בהיותו בגרמניה ביקרתי אותו מספר פעמים ראיתי איך דורון מתמודד עם הקשיים של קצין ישראלי בצי הגרמני, התמודדות עם שפה חדשה והרגלים שמזכירים תקופות אפלות בתולדות עמינו. ועל אף קשיים אלו, לא היו בפני הקצינים הגרמניים מילים לשבח את כישרונו של דורון. דורון הגיע לאנגליה מיועד לפקד על אח"י תנין.בהמשך הגיע צוות הצוללת. הצוות היה מורכב בעיקר מחיילים צעירים ללא ניסיון מעשי רב. רוב הותיקים הוצבו באח"י גל. היה תענוג להיווכח איך דורון מכשיר את אנשיו ומטפל בהם כדי להביא את הצוות לרמה של הפעלה בטוחה ויעילה של הצוללת. ניסיונו של דורון בהפעלת צוללות הדומות לצוללות הגל ביחד עם חושו הטכני היוצא מן הכלל, תרמו תרומה שלא תסולא בפז בהכנסת שיפורים תפעוליים, מבצעיים ונושאים שקשורים ברווחת הצוות בים בזמן בניית הצוללות. אין לי ספק שרק הודות לתבונתו ביחד עם חביבותו יכולתי להסכים להכניס את השינויים המבוקשים ולהתגבר על הקשיים התקציביים ולוחות הזמנים הצפופים שהיו לי מול המספנה ומפקדת חיל הים. קשרי הידידות והערכה שלנו נמשכו עד יום מותו הטרגי. יהי זכרו ברוך. אברהם פאר 27

30. כמה זיכרונות מדורון עמיר מורי ומדריכי והמשפיע ביותר על החלטתי להישאר במסלול פיקוד / איתן שמחוני עם הגעתנו (מחזור חובלים ראשון לאחר הגעת צוללות הגל לארץ) לשייטת נקראנו ללשכת המש"ט דורון ולאחר שיחה קצרה נשלחנו לצוללות ללימוד עצמי של הצוללת (כפי שהיה נהוג בהצבת קצינים באותה תקופת). לאחר כחודש ללא יציאות הבנו שאין אפשרות מעשית לעמוד בקצב ובמבחנים, ושלצוות אין את הזמן להקדיש לחבורת סג"מים במקביל לפעילות הצוללת, "התארגנו" וחזרנו למש"ט בבקשה שיפתח לנו קורס צוללן מיוחד בבה"ד ע"מ ללמוד את הצוללת, דורון הבין מיד והחליט להצמיד אלינו את מוג'יק "זהב קטן" כמדריך צמוד וכך נוצר קורס צוללן לקצינים מחזור א' והשאר היסטוריה!! במהלך הקורס הפלגנו והמש"ט דורון הצטרף להפלגה (תנין בפיקוד יגאל גולן) ישבנו במרכז הטכני בצמוד למוסמכים וניסינו להבין איך הכול עובד ובמיוחד נושא שמירת העומק. דורון נכנס למרכז הטכני והורה על כל המוסמכים לצאת מהמרכז ולתת לקורס לאייש את כל העמדות "אני משגיח" אמר בסמכותיות. בהתחלה "דילפננו" ולאט לאט הצלחנו לשמור עומק. בתחילה בתנועה קדימה אך את מרבית הלילה בילינו בשמירת עומק בתנועה לאחור!!! בשלב ההתמחות שלי לפיקוד הצטרף דורון להפלגת התרשמות, בסיומה ישבנו לדבר ודורון פרש לי את משנתו הפיקודית. "תרגיש" אמר "תרגיש את הכלי, תתחבר אליו, אם אתה לא שקט משהוא לא בסדר... תן באמת סמכויות לצוות ולקצינים אפשר להם לטעות התערב רק כשאין ברירה, רק כך ילמדו אחריות מהי, יתבגרו ויגיעו לרמה הנדרשת כמפקדים לעתיד, בדרך יאפשרו לך שקט..." מילים שנאמרו לא מהשפה החוצה אלא מעומק ההבנה הצוללנית הרגועה והמקצוענית. בשבילי היה ונשאר צוללן מס' 1. איתן שמחוני, חדרה 28

31. מרסיי 26 בפברואר 2009 - הספד לדורון / סימונה פרמנקל דורון היה הנספח הצבאי בשגרירות ישראל בהאג הולנד בשנים 86-89. במסגרת תפקידו הוא שימש גם נספח צבאי שאינו תושב לנורבגיה ודנמרק. הדבר הבולט ביותר אצל דורון היה היחס האנושי הבלתי אמצעי והחיוך התמידי. ככל שניסיתי לחשוב על דורון כנספח צבאי, כדיפלומט, התמונות שעלו לנגד עיני היו זיכרונות מדורון האדם. דורון כלשכה של איש אחד שתמיד אפשר היה לפנות אליו, בעניינים מקצועיים ובעניינים אחרים, ותמיד ללא יוצא מן הכלל הוא מצא דרך להשיב בחיוב ולעזור. דורון עם העיניים הבהירות והמאירות. דורון שתמיד הסתובב לבוש בחולצה משובצת קצרת שרוולים ובמכנסי ג'ינס ונועל כפכפים. הגעתי להאג כדוברת השגרירות בשליחותי הראשונה בחו'ל. הייתי אז ילדה צעירה, טרם מלאו לי שלושים... ויש חוויה אחת שקשורה לדורון, ושמבחינתי היא החוויה שלעולם לא אשכח. עם הגעתי ולאחר מספר ימי חפיפה נסעתי לדרום הולנד לעיר בשם Vughtלפנימייה ללימוד השפה ההולנדית. חזרתי להאג לאחר מספר שבועות, ביום ששי. הגעתי בערב למלון "פארק" בעיר שמבחינתי הייתה עיר זרה ומנוכרת ומבלי שהכרתי בה אף אחד. אני מזכירה לכם שמדובר באירוע שקרה לפני עשרים שנה, כאשר לא היו לא פלאפונים ולא מחשבים והתקשורת עם הארץ עלתה הון תועפות בעיקר מבתי מלון. בקיצור הרגשתי הכי בודדה בעולם. פתאום, מצלצל הטלפון בחדר במלון ועל הקו דורון שבקושי זכרתי מיהו, ואומר לי כאילו שאנחנו חברי ילדות: אני יוצא עם זוהר (מי זה זוהר?...) לארוחת ערב אולי את רוצה לבוא איתנו. ..כמובן שרציתי. נשבעתי באותו ערב שאני לעולם לא אשכח לו את המחווה הזאת. העובדה היא שלא שכחתי. לצערי, אני מספרת את הסיפור עכשיו באירוע לזכרו! אני חושבת שהאנקדוטה הקצרה הזו מתארת באופן הכי מדויק מי הוא דורון האדם או יותר נכון מי הוא היה. לאחר מכן ולאורך כל השליחות בהאג, דורון ושרה היו עבורי "הורים מאמצים". מאז עברו הרבה שנים. גם היום, לאחר ארבע שליחויות כשאני ראש הנציגות ויש לי משפחה משלי, התנהגותו של דורון, באותה פעם ראשונה שיצאנו לסעוד ביחד, הינה נר לרגלי. שרה, זוהר והדס היקרים, למרות שלא התראינו בשנים האחרונות... לעולם לא אשכח את המשפחה שהייתם עבורי. סימונה פרנקל, קונסול כללי במרסיי 29

32. דורון עמיר - סגירת מעגל / גבי מגן את דורון עמיר, או בשם משפחתו הקודם מָקוֹבֵר, חלקכם (בוגרי קצי ים עכו) ודאי מכיר לפני.אני זוכר אותו, ראשית, כחניך בקורס חובלים מחזור י"ד - שהיה קורס מעלינו -במגמת מכונאים.כזכור הוא סיים את הקורס כחניך מצטיין. כבר לקראת סוף הקורס שלנו במסגרת סבב היכרות כלי השיט בחיל, יצא לי, בהפלגה בצוללת אח"י לויתן, להכיר את דורון מקרוב, (היה אז סגן צ'יף) ואני חייב להודות שאופיו הנעים והיחס שהקרין אלינו החובלים בהפלגה היוו גורם משמעותי עבורי בהחלטה להתנדב לצוללות בסיום הקורס.בצוללת, דורון היה מה שנקרא "ספֵץ" בכול מה שקשור למערכות הטכניות.אני זוכר שאחרי תקופת לימוד הצוללת, ב"בוחן הסיום" שהיה לנו בלויתן (מיקלוש, ג'וני, אלכס קיסרי ואנכי) בהכרת הצוללת השתתף דורון לצד "יוּמי" המפקד, וזאת בתוקף היותו בר סמכא בכל מה שקשור בהכרת הכלי.(הסיפור היה אז שבבוחן של דורון, שנה קודם לכן, היו כמה דברים שדורון לימד את "יומי"...)בהפלגות הארוכות יצא לי לחלוק עימו משמרות ב"מרכז"  בימים סוערים בלילות טרוטי שינה, ותמיד היה נעים ונוח לשהות במחיצתו, ללמוד ממנו, ולהנות מחוש ההומור שלו.גם כשיצאנו לחו"ל יחד לגיחת אימון בסימולטור בסקוטלנד היה כיף כשהוא היווה חלק מהצוות.לימים, כשדורון נישא לשרה, התברר לי ששרה זוהי אחת משתי אחיות תאומות (שרה והניה) שהיו איתי מהגן עד כתה ג' בקרית-ים א'. וכך, לעיתים, כשיצא לנו להיפגש באירועים נהנינו להיזכר בסגירת המעגל המשותפת שלנו.לפני מספר שנים, כשדורון ושותפיו לעסקים (אילן פרי ודיויד רוטנברג) עמדו להקים את המפעל שלהם באזור תעשייה תרדיון במשגב (על גבעה ממש מול חלון ביתי בישוב יובלים) התברר שהמבנה ששכרו תוכנן על ידי המשרד שלי, ונכנסנו לתהליך תכנון התאמת המבנה למפעל שלהם - "ליפוֹגֵ'ן". בהשראתו של דורון התנהל ההליך והסתיים בצורה טובה, נעימה ולשביעות רצון כולנו. הייתה זו לנו סגירת מעגל נוספת מוצלחת.בשנים האחרונות יצא לי להיפגש עם דורון, ועם החבר'ה משייטת הצוללות, לפחות פעם בשנה , תחילה בהלוויה, ולאחר מכן באזכרה השנתית לזכר יואב הדר ז"ל - איש שייטת הצוללות - שחי ביובלים ונפטר לצערנו ממחלה קשה. מה עצוב וצר שנאלץ להיפגש שוב בנסיבות דומות - אך הפעם ללא דורון. גבי מגן, בוגר חובלים ט"ו, 8.8.2008 פאריס, 1968 - בחזרה מ – Attack Teacher בסקוטלנדמימין לשמאל: ישראל לשם, גבי מגן, דורון עמיר, דוד עצמון 30

33. Doron Amir and the Dakar By Tom Dettweiler I first met Doron Amir in early 1997. We had been invited to Tel Aviv to convene a reopening of the investigation into the loss of the Dakar, in order to offer support of the US Navy in the search for Dakar. A panel of experts in every aspect of the tragic loss was assembled and put at our disposal for this investigation, and one of those experts was Doron Amir. Doron, a former engineering officer on the sister submarine to the Dakar, was brought in not only for his engineer’s knowledge of the submarine, but also his experience in the operation of submarines at that time as well as his personal knowledge of the crew of the Dakar and their personalities. Clearly there was a significant amount of knowledge residing in this one man that could contribute much to the investigation. But what became even clearer was the passion emanating from Doron to succeeding in this effort to find the Dakar. These were his friends and his contemporaries and he was going to succeed! Doron and I soon became close friends spending hours together so that I could gather as much information about the Dakar as possible. He collected valuable information from other engineers and officers as well, all of which went into the growing pile of information which all led to the success in finding Dakar. After several unsuccessful or aborted attempts by the US Navy, my company was contracted to conduct the search and I was honored to be appointed as the project manager. I used my friendship with Doron to step up our efforts in extracting every detail possible for our first search for Dakar. We were going to find it, and we did! Before releasing the information to the families, whose hopes had been raised and dashed before, it was decided to send out experts representing the Israeli Navy to confirm our find. Of course, Doron was one of these experts because of his extensive overall knowledge of Dakar. The emotions poured from Doron as he was presented with the first images of Dakar lying on the bottom. I have always considered the finding of Dakar the most rewarding of any projects in my professional career, primarily because of the interaction with people such as Doron, and seeing how much the success meant to them. After finding Dakar, the decision was quickly made to launch a second expedition to fully explore the site, with goals to find why the submarine had sunk, what had happened to the crew, and were there any possibilities of recovery of all or part of the submarine. The level of planning was stepped up significantly in preparation for this second expedition. For the next year, Doron and I grew even closer as we spent the months defining all the possible scenarios which could have caused the accident, and what particularly minute details we would have to look for to confirm which scenario was the correct one. We decided that it would be imperative to have Doron with us on the expedition, as we could never bring ourselves up to the level of intimate knowledge that he had, and that we might miss something that his trained eyes wouldn’t. I will never forget, and will always be grateful for the experience I gained from Doron in exploring the Dakar through his eyes and mind. One of the objectives during this expedition was to recover a 4 ton section of the Dakar sail which had been separated from the submarine. This recovery occurred at night and was very dramatic. One of the most unforgettable scenes in the National Geographic documentary, Mystery of the Dakar, is a look at Doron’s face just as the sail is coming out of the water and onto the ship. The emotions in that face tell the whole story. One of my favorite anecdotes about Doron, involved an incident when we delivered the section of sail to Haifa. The whole delivery was done under tight security and secrecy, but Doron had cleared it for his wife, Sara, to come to the base because of the particular meaning the event had for her. Sara’s fiancé had been lost on the Dakar. Doron asked me if I could take Sara up to the sail, as it would be more appropriate for me to do than for him /…. 30

34. As I took Sara towards the sail, I saw a sudden weakening and wondered if this was a good idea. Sara then asked me if she could touch the sail. I said “of course” and as she laid hands on the sail, I saw a strength pass into her, as if she had made contact with her lost fiancé, and I suddenly realized fully the closure and importance that this event meant to all the surviving family members and Israel as a nation. I also saw an incredible compassion in Doron, that he recognized that he would have to share this event with his beautiful wife, but that it would have to be independently because of the unique meaning it had to her. I will always be grateful to Doron for making me a part of this experience. We returned back to the Dakar, and got down to serious business looking at the thousands of details, evaluating the cause of the loss, and Doron was able to separate the personal impact of what he was seeing, and professionally step us through detail after detail, analyzing what each little bit of information meant. In our many hours together, Doron had also talked to me about two of his other passions, his “brain pills” and flying. Doron had become involved in a company that was producing supplements which helped the brain, and that he had personally tested these supplements while studying and successfully passing his flight exams. He knew that I too had a love of flying and we had great times discussing planes and flights and he promised me that we would go flying together as soon as the opportunity presented itself. Unfortunately I never got that opportunity, but I did get an opportunity to spend a day with Doron after the project was over, and he drove me all around Israel and taught me the entire process in the making of olive oil, as it was harvest time. It was another day I will treasure. I was just headed out the door of my home to go back to sea on a new project when I received a call regarding Doron’s accident. Over the next few days, I received many emails from others involved in the Dakar project, all in shock at the sudden loss, but all remembering the good hours we were fortunate to spend with Doron in returning the Dakar to Israel, and I realized that I was not the only person who had been so strongly impacted by his friendship. Tom Dettweiler 30

35. 7 בספטמבר 2008 טקס 30 לדודו המדהים דודו כן דודו, עברו 30 והכאב איננו מחלים!!! בתקופת ה"שבעה", נחשפנו לעוד כל-כך הרבה נושאים ואינצידנטים, מייל-סטונס ידועים, ושאינם ידועים מחייך הלא מספיק ארוכים, כך שהבינונו שכמה שחשבנו שהאובדן גדול – לא הערכנו נכון את גודלו האמיתי, ובעיקר לא הערכנו את כמות האנשים אשר נחשפו לכאב, נהי וחרון גרון – עקב אובדנך! אין לי הרבה מה להוסיף על דברי ביום הלוויה, רק אומר ואזכיר לך, שהבור אשר השארת אף גדול בהרבה; הרבה יותר ממה ששיערנו, וכי לא שיבעה, לא שלושים, וניראה לי שגם לא שנים ויובלות לא ירפאו את הכאב החד והמשתק אשר אחז בנו עם הסתלקותך הפתאומית והכל-כך לא מתוכננת – כל-כך כל-כך לא אופיינית לדודו שלנו אשר תמיד, אבל תמיד תכנן את כל מהלכיו ומהלכיהם של אחרים מראש ואשר אף פעם לא השאיר דבר ליד הגורל וליד המקרה. ברמה האישית – אני מתקשה מאוד להמשיך ללא שיחות הטלפון המייעצות היומיות בצורה כמעט כפייתית... ברמה המשפחתית – זה לא פשוט לשרה לילדים ולכולם (הם לבטח יגידו את דברם, בעצמם...) ברמה הלאומית – אני משוכנע שחסרונך עוד ידובר רבות, ומעשיך הנסתרים עוד יילמדו בספר תורות הלחימה והתכנון השונים. אין לי ספק שעוד ידובר בך רבות – אבל מה כל זה עוזר לנו???, למה הסתלקת לנו כל כך מוקדם? --- היה לך עוד כל-כך הרבה לעשות ולהשלים בעולם... היה שלום, אוהב אותך מאוד – ערני 31

36. צוללן מס' 385 אל"מ דורון עמיר ז"ל 1947-2008 ארגון ערב המורשת: עמותת "דולפין"ריכוז הערב: גדעון רז, שאול רום, מיקי קיסריצוות היגוי: מוסלי, קיסרי, קינן, גיא, שאול חורב, הלפר, כתרן, שאול רום, גינזבורג, גדעון, איל כהן.צילום ועריכת סרט וידאו: עזרא אביאני בעזרת דן צור (ד.צ)עריכת מצגת הערב: גבי מגן יציאה