הכנס השנתי של המחלקה לתלמוד תשע"ב מוקדש לכבודו של פרופ' צבי אריה שטיינפלד

1. הכנס השנתי של המחלקה לתלמוד תשע"ב מוקדש לכבודו של פרופ' צבי אריה שטיינפלד שלושה חכמים ומעשיהם: עיון במלאכת היצירה ומסורות הנוסח ענף-נוסח חדש במסכת שבת בתלמוד הבבלי שמא יהודה פרידמן בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) ואוניברסיטת בר-אילן

2. אדן במקום אדם בשבת <... ..>אמר אדןלחבירו; ולא יאמר אדןלחבירו; מותר אדן לומר לחבירו; הניראה ש(ת)עמוד עמי לערב ר' יהושע בן קרחה או' מותר אדן לומר לחבירו; דתניא אל יאמר אדןלחבירו שתעמוד עמי לערב; כאי זה צד מותר לאדן לומר לחבירו כך וכך פועלין הוצאתי על שדה זו; מותר אדן לומר לחבירו לְכרַך פלוני אני הולך; אסור לאדן שיעשה חפצו קודם שיבדיל; דא' רב פפא מותר לאדן לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך; א' ר' יצחק בריה דרב יהודה אם יש בו אדן חשוב; א' רב פפא משום ר' יהושע דמיסתַכנֵי לאחר שלשה ימים כריסו של אדןניפקעת; כיון שמת אדן נפטר מן המצות; א' ר' יוחנן מאי דכ' במתים חפשי כמו חללים וג' כיון שמת אדן נעשה חפשי מן המצוות; א' ר' יוחנן לעולם אל יישן אדן יחיד בבית יחידי; שתים בידי אדן ואָחָת באילן כשירה ועולין לה ביום טוב; סופָא שלש בידי אדן ואחד באילן כשירה; אדן נותן לתוכה חרדל; למה הד' דו' לַעַרָבָה שמליאה דבש אדן נותן בתוכה רימונים.

3. -יי במקום -אי זכיי באמירתו רשיי אני להח<.. ...>; בשלָא היה להם פנַיי או דילמא כשאין להם פניי; שטרי הדיוטות מיי; ר' אלעזר בר ר' יניי; כלל א' אבא שאול כל שאני זכיי באמירתו רשַ' א' ל' עליו; אֵי דִּילמָא אסופה קאם דא' כל שאני זכיי בחשיכתו רשיי אני באמירתו מיבעי ליה; כל שאני זכיי באמירתו רשיי אני בחשיכתו מיבעי ליה; תינוק בן יומו חיי; תינוק בן יומו חיי; תניא ר' שמעון בן אלעזר או' תינוק בן יומו חיי

4. "אִיביַילהוּ אבא שאול אַרִּישָׁאקָאֵם אֵי דִּילמָא אסופה קאם"

5. "ומאי א' ר' יוחנן הכי" ומאי = ומי "ממאי אֵינֵימָא משום דכ'"; "אי הכי אִימָא סופָא" ניקוד בצירי לעתיד ובחיריק לציווי, כפי שקבע רב שמואל בן חפני גאון

6. פילוג לענפי נוסח

7. שבת קמח ע"א-קנז ע"ב בדילוגים Bodl. heb. d. 21 / 4-5; (2676) 4 T-S F 1(1).56 T-S NS 329.310 T-S Misc. 26.43

8. MS_HEB_d_21_4a <heb d 41>

9. MS_HEB_d_21_4b

10. MS_HEB_d_21_5a

11. MS_HEB_d_21_5b

12. שיש דאִיכָּא

13. שבת קנו ע"ב ומדשמואל נמי אין מזל לישראל דשמואל ואבלט הוו יתבי והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא אמר ליה אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי טריק ליה חיויא ומיית אמר ליה שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי אדיתבי אזיל ואתי קם אבלט שדיה לטוניה אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי אמר ליה שמואל מאי עבדת אמר ליה כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא הוה קא מיכסף אמינא להו אנא קאימנא וארמינא כי מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה כי היכי דלא ליכסיף אמר ליה מצוה עבדת נפק שמואל ודרש (משלי י) וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל דרבי עקיבא הויא ליה ברתא אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילה לבי גננא טריק לה חיויא ומיתא הוה דאיגא אמילתא טובא ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בגודא איתרמי איתיב בעיניה דחיויא לצפרא כי קא שקלה לה הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה אמר לה אבוה מאי עבדת אמרה ליה בפניא אתא עניא קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה קאימנא שקלתי לריסתנאי דיהבית לי יהבתיה ניהליה אמר לה מצוה עבדת נפק רבי עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה ומדרב נחמן בר יצחק נמי אין מזל לישראל דאימיה דרבי נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה לא שבקתיה גלויי רישיה אמרה ליה כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא אלמיה יצריה סליק פסקיה לקיבורא בשיניה

14. ירושלמי שבת ו ט, ח ע"ד / עמ' 400 תרין תלמידין מן דר' חנינה הוון נפקין מקטוע כיסין חמתון חדא איסטרולוגוס אילין תרין מי נפקין ולא חזרין מי נפקין פגע בהון חד סב אמ' לון זכון עמי דאית לי תלתא יומין דלא טעמית כלום והוה עמון חד עיגול קצון פלגא וי[ה]ביניה ליה אכל וצלי עליהון אמ' לון תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומא היך דקיימתון לי נפשי בהדין יומא נפקון בשלם וחזרון בשלם והוו תמן בני אינש דשמעון קליה אמרין ליה ולא כן אמרת אילין תרין מי נפקין ולא חזרין אמ' אי (דהכא) [ההוא] גברא שקר דאיסתרולוגייא דידיה שקרין אפילו כן אזלון ופשפשון ואשכחון חכינה פלגא בהדא מובלא ופלגא בהדא מובלא אמרו מה טיבו עבדתון יומא דין ותניין ליה עובדא אמ' ומה ההוא גברא יכיל עביד דאלההון די יהודאי מתפייס בפלגות עיגול.

15. שבת ג ג, ו ע"א, עמ' 386 = ביצה ב ה, סא ע"ג, עמ' 691 אבלט שאל ללוי סריסא, מותר לשתות ואסור לרחוץ אמ' ליה אם תראה סריס מחבק עם אשתך שמא אינו רע לך אמ' ליה אין אמ' ליה ומכי הוא לה כלום אמר' לו שלא תתפרץ אמ' ליה והכא שלא יתפרצו כיון שיצא אמרו לו תלמידיו ר' לזה דחיתה בקנה לנו מה את משיב אמ' לו והלא כבר נאמ' אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם [שמות יבטז] עבודה זרה ל ע"א שמואל ואבלט הוו יתבי, אייתו לקמייהו חמרא מבשלא, משכיה לידיה (רש"י: משכיה אבלט לידיה, שלא יגע בו ויאסרנו); א"ל שמואל, הרי אמרו: יין מבושל אין בו משום יין נסך שבת קכט ע"א אבלט אשכחיה לשמואל דגני בשמשא. אמר ליה חכימא דיהודאי! בישא מי הוי טבא דברים רבה, מהדורת ליברמן, ניצבים, עמ' 119-118 מהו לא בשמי' היא (דברים ל יב), שמואל אמ' אין התורה מצויה באסטרוגלין שאומנותם בשמי'. אמרו לו לשמואל והרי אתה אסטרוגולוסוגדול בתורה. אמ' להם לא הייתי מביט באסטרוגוליא אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה, אימתי [בשעה] שהייתי נפנה לבית המים

17. במסכת שבת: "אתו דרדקיהאידנא לבי מדרשא" (קד ע"א), "כמה חריפאשמעתתאדדרדקי" (קמב ע"ב), "איתער בהו רבי יוחנן, אמר להו: דרדקי" (קמה ע"ב). "גברא אזל לאגמ' קטל קניא עבד טונא ולא מצי ביה" (בכורות ח ע"ב, כ"י מינכן 95); רש"י: "חתך חבילה ... ולא מצי ביה להרימו על שכמו". "...אמרו ליה: רבך קטיל קני באגמא הוה (רש"י: חותך קנים מן האגם הוה, לא ידע לפרש משנה)" (שבת צה ע"א). במועד קטן כח ע"א: "אמר רבא חיי, בני ומזוני, לא בזכותאתליא מילתא, אלא במזלאתליא מילתא"

19. שבת קמ ע"א מיסתמיך ואזיל רב אחא בר יוסף אכתפיהדרב נחמן בר יצחק בר אחתיה! שבת קיח ע"ב א' רב הונא בריה דרב יהושע תיתי לי דלא סגינא ארבע אמות בגילוי הראש שבת עז ע"ב סודרא סוד יי' ליראיו (תהלים כה יד). שבת קנו ע"א האי מאן דבמאדים יהי גבר אשידדמא. אמר רבי אשי: אי אומנא, איגנבא, אי טבחא שבת ל ע"ב כל יומא דשבתא הוה יתיבוגריסכוליה יומא ההוא יומא הוה קא סליק בדרגא וגריס אשתמיט כרעיה ואיפחיתדרגא מתותיה אישתיק ונח נפשיה

21. שבת קלה ע"א רב אדא בר אהבה אתיליד ליה ההוא ינוקא כשהוא מהול אהדריהאתליסרמהולאי