הערכה מחודשת של מצב- Langer, 1975

1. הערכה מחודשת של מצב- Langer, 1975 שאלת המחקר: האם הערכה מחודשת של מצב משבר מפחיתה תחושת לחץ? אוכלוסייה נבדקת: חולים שעומדים לפני ניתוח. מהלך המחקר: קבוצת הניסוי: חלק מהחולים קיבלו הדרכה להערכה מחודשת של המצב. במהלך ההדרכה נאמר להם שאין שום מצב שהוא כולו חיובי או כולו שלילי, וכדי להתמודד עם מצב לחץ יש להתייחס אל הצד החיובי ולהתעלם ככל הניתן מהצד השלילי. בנוסף לכך, החוקרים עודדו את החולים לחשוב על ההיבטים החיוביים של הניתוח אותו הם עומדים לעבור וביקשו מהחולים לחשוב על דברים אלו בכל פעם שיחושו חרדה מהניתוח המתקרב. קבוצת הביקורת: לא קיבלה הדרכה המובילה לחשיבה מחודשת על המצב. תוצאות: החולים בקבוצת הניסוי ביקשו לאחר הניתוח רק שליש מכמות התרופות משככות הכאב שביקשו בקבוצת הביקורת ועזבו את בית החולים מוקדם יותר. מסקנות: ההערכה המחודשת של המצב מפחיתה את תחושת הלחץ הנחווית ולכן היא שיטת התמודדות יעילה: 1. התמקדות בהיבטים החיוביים של משברי החיים מסיחה את דעתו של האדם מההיבטים השליליים והמאיימים, ולכן היא מעוררת רגשות חיוביים ומוענת רגשות שליליים. 2. הערכה מחודשת מחדדת את תחושת השליטה של היחיד על המצב המאיים וכך מפחיתה את תחושת האיום שיוצר מצב המשבר.

2. טיפוסי אישיות- 1959, Friedman & Rosenman שאלת המחקר: האםקיים קשר בין מאפיינים פסיכולוגיים מסוימים לבין סימפטומים גופניים מסוימים? אוכלוסיית המחקר: 3,000 גברים בריאים בטווח הגילאים 35-39. מהלך המחקר: הנבדקים נשאלו על הרגלי עבודה, הרגלי אכילה, דפוסי חשיבה ודפוסי חיבור. תוצאות: זוהו 2 קבוצות שנבדלו זו מזו באופן מובהק. טיפוס B: שאפתנים יותר וסובלניים יותר מטיפוס A, אינם נתונים בלחץ זמן ומסתדרים עם אחרים. הם מתמקדים יותר באיכות חייהם, מעשנים פחות ורמת הכולסטרול בדמם נמוכה מזו שאצל אנשים מטיפוס A. טיפוס A: שאפתנים, משקיעים הרבה בעבודתם ולפעמים אף מפריזים, תחרותיים מאוד, נמצאים תמיד בלחץ של זמן, חסרי סבלנות, אינם סלחניים כלפי חריגות מתוכנית קיימת. מנסים כל הזמן להשיג ככל היותר בזמן הקצר ביותר. תמיד אינם מרוצים מביצועיהם הקודמים ותמיד מציב לעצמו מטרות חדשות וגבוהות יותר. מאופיינים במידה רבה של עוינות, תנועתיות יתר, עושים כמה דברים בו-זמנית, מרגישים אשמה כשאינם עושים משהו. סיכוי גדול יותר ללקות בהתקפי לב מאשר סוג B. מתוך 257 נבדקים שלקו בהתקף לב- 178 היו מטיפוס A- שיעור כפול מהנבדקים מטיפוס B. בקרב טיפוסי B טהורים אף אחד לא לקה בהתקף לב.

3. מסקנות: במחקר הנוכחי נמצא קשר בין מאפיינים פסיכולוגיים לבין סימפטומים גופניים. לאישיות מטיפוס A צורך חזק לשלוט על הסביבה. אדם מטיפוס זה יהיה מאוים במצבים של חוסר שליטה. טיפוס A חש תמיד תחושת דחיפות בזמן והוא מציב לעצמו מגבלות גם כשאין מגבלות חיצוניות. טיפוסי A מאיצים באחרים למהר ולסיים את מטלותיהם. רוזמן ציין שבחברה המודרנית מעדיפים בדרך-כלל אנשים שמגיעים להישגים במהירות ובתוקפנות, ולכן החברה המודרנית מעודדת התנהגות מסוג A, בלי לקחת בחשבון את תוצאותיה השליליות של התנהגות זו.

4. קונפליקט אצל בעלי חיים- פבלוב שאלת המחקר: האם מצב של קונפליקט עלול לגרום לתחושת לחץ בקרב בעלי-חיים? אוכלוסיה נבדקת: כלבים. מהלך המחקר: פבלוב ניסה ללמד כלב להבחין בין גירויים דומים. הוא הראה לכלב שני גירויים, עיגול ואליפסה. לאחר שהכלב למד לרייר בתגובה לעיגול ולא לרייר בתגובה לאליפסה, שינה החוקר בהדרגה את צורת האליפסה עד שהיתה זהה לעיגול. בנקודה זו יצר הגירוי קונפליקט, שכן עורר שתי נטיות תגובה- להתקרב ולא להתקרב. תוצאות: הכלב גילה תגובות שאופייניות למצב של לחץ בתגובה לקונפליקט שהוצג לו במהלך המחקר. מסקנות: נמצא שמצב הקונפליקט גורם לתחושת לחץ בקרב בעלי-חיים ולא רק בקרב בני-האדם.

5. אירועי חיים ולחץ- Holmes & Rahe, 1967 שאלת המחקר: האם שינויים גדולים מידי, המתרחשים בסמיכות, עלולים לגרום ללחץ? אוכלוסיית המחקר: נבדקים חולים. מהלך המחקר: החוקרים ביקשו מנבדקים חולים לתאר כל אירוע מלחיץ שחוו בחודשים האחרונים. תוצאות: תשובותיהם הכוללות של החולים הצביעו על קיומם של 43 אירועי חיים- חלקם ברורים מאליו כמו מוות או פיטורים מהעבודה וחלקם היו פחות ברורים מאליו כמו נישואין או הישג אישי יוצא דופן. היו גם שינויים שגרתיים שיצרו לחץ. האירועים הללו נתפסו כמלחיצים כיוון שדרשו מהאדם להסתגל מחדש למצב מסוים. החוקרים השתמשו באירועים אלו כדי לפתח כלי מדידה לבחינת מספר אירועי החיים המלחיצים של אדם מסוים- סולם ההסתגלות מחדש. החוקרים ביקשו ממספר רב מבוגרים ממעמדות שונים להעריך את מידת ההסתגלות מחדש הנדרשת לדעתם באירועי חיים שונים. הערכת אירועי החיים נעשתה על סולם שמתחיל מ-0 ומסתיים ב-100. החוקרים החליטו שנישואין הוא אירוע שנמצא באמצע הסולם. סולם אירועי החיים מאפשר לבדוק את מידת הלחץ שבו נתון אדם בתקופה מסוימת. מסקנות: נמצא ששינויים גדולים מידי, בייחוד כשהם מתרחשים בסמיכות, עלולים לגרום ללחץ. שינויים חיוביים ושגרתיים הינם גורמים משמעותיים ללחץ ולא רק שינויים שליליים. החוקרים מצאו שאנשים שצברו מעל ציון של 300 נקודות נמצאים בסיכון לבעיות רפואיות ולקושי לעמוד בפני הלחץ.

6. תפיסת האיום ויכולת ההתמודדות- Mahl, 1949 שאלת המחקר: האם תחושת האיום הנחווית ממצב מסוים מושפעת מתפיסתו הסובייקטיבית על-ידי אדם מסוים? אוכלוסיית המחקר: שמונה סטודנטים העומדים לפני בחינת כניסה לבית ספר לרפואה. מהלך המחקר: החוקר השווה בין רמת החומציות בקיבתם של שמונה סטודנטים לפני הבחינה בהשוואה לרמת החומציות בקיבתם במצבים פחות מאיימים, בהנחה שרמת החומציות מעידה על עוצמת הלחץ. תוצאות: רמת החומציות בקיבתם של רוב הנבדקים היתה גבוהה יותר לפני הבחינה, אך אצל שניים מהם נמצאה רמת חומציות נמוכה. התברר שאחד מהם כבר התקבל לבית הספר לרפואה והאחר ככל לא מעוניין להתקבל. כלומר, המבחן עבור שני האחרונים לא נתפס כאיום ולכן לא גרם ללחץ. מסקנות: נמצא שתחושת האיום הנחווית ממצב מסוים מושפעת מהתפיסה הסובייקטיבית שלו. אותו מצב עלול להיתפס כמאיים על-ידי אדם אחד וכלא מאיים על-ידי אדם אחר. באותו האופן, מצב עלול להיתפס כמאיים בתקופה מסוימת של חיי הפרט וכפחות מאיים בתקופה אחרת.

7. השפעת קונפליקט על לחץ- Fenz & Epstein, 1967 שאלת המחקר: האם אדם יחווה תחושת לחץ כתוצאה מקונפליקט? אוכלוסיית המחקר: אנשים שעוסקים בספורט הצניחה-בעלי ניסיון וטירונים. מהלך המחקר: במחקר הנוכחי היתה הנחה שספורט הצניחה יוצר קונפליקט. מצד אחד הוא יוצר התקרבות, בגלל ההזדמנות להשיג מטרות כמו כנפי צניחה או יצירת רושם, מצד שני, יוצר הימנעות, בגלל הסכנה הטמונה בו. החוקרים הניחו שסימני הלחץ יתגברו ככל שיתקרב מועד הקפיצה. הם חילקו את אוכלוסיית המחקר לבעלי ניסיון בצניחה ול"ירוקים", בהנחה שהניסיון מפחית את עוצמת התגובות שיוצר הקונפליקט. תוצאות: אצל ה"ירוקים" נמצאו סימני לחץ שהלכו וגברו מרגע הגיעם למטוס ועד לצניחה בפועל, ואילו אצל המנוסים נמדדה עלייה מתונה בתגובות לחץ, אך זו נשארה יציבה עד לקפיצה. מסקנות: אדם חווה תחושת לחץ כתוצאה מקונפליקט. ניסיון האדם בהתמודדות עם קונפליקט ממתן את רמת הלחץ שהוא חווה.

8. חוסר שליטה כמקור לחץ- Glass & Singer, 1972 שאלת המחקר: האם אמונת האדם שהוא שולט במצב מסוים מצמצמת את תחושת הלחץ שהוא חווה? אוכלוסיית המחקר: שתי קבוצות של נבדקים. מהלך המחקר: קבוצה ניסוי: נחשפה לרעש ונאמר לה שיש כפתור שהיא יכולה להשתמש בו כדי לעצור את הרעש אם ירגישו שהוא בלתי נסבל לחלוטין. קבוצת הביקורת: נחשפה לרעש אך בלי יכולת לשלוט בו. תוצאות: קבוצת הניסוי לא השתמשה בכפתור כלל ונצפו בה פחות סימני לחץ מאשר בקבוצת הביקורת. מסקנות: אמונת האדם שביכולתו לשלוט במצב מסוים אכן מצמצמת את תחושת הלחץ שהוא חווה.

9. השפעת התמיכה החברתית- Nuckolls, 1972 שאלת המחקר: האם תמיכה חברתית מפחיתה את רמת הלחץ הנחווית? אוכלוסיית המחקר: נשים בהריון שקיבלו ציונים גבוהים בסולם ההסתגלות הכללית של הולמס וריי. תוצאות: מבין הנשים שלא זכו לתמיכה חברתית, 91%חוו סיבוכים בהיריון. לעומתם, רק 33% מהנשים שקיבלו תמיכה חברתית רבה חוו סיבוכים בהיריון. קבוצת הנשים שחוותה רמת לחץ גבוהה ותמיכה חברתית גבוהה סבלה משיעורים נמוכים יותר של סיבוכי היריון מאשר הקבוצה בה דיווחו הנשים על ציונים נמוכים בסולם ההסתגלות הכללית ולא קיבלו תמיכה חברתית. מסקנות: תמיכה חברתית הינה גורם מפתח לצמצום תחושת הלחץ הנחווית.

10. התמודדות מטרימה אצל חולים- Egbert, 1964 שאלת המחקר: האם התמודדות מטרימה יעילה להפחתת תחושת הלחץ הנחווית ממצב משבר? אוכלוסיית המחקר: חולים שעומדים לעבור ניתוח. מהלך המחקר: החולים חולקו לשתי קבוצות: קבוצה אחת שעברה תהליך של התמודדות מטרימה, וקבוצה אחרת שלא עברה תהליך זה ושימשה קבוצת ביקורת. בלילה שלפני הניתוח ניתן לקבוצת הביקורת מידע שיגרתי לגבי משך זמן הניתוח ועל חומרי ההרדמה. לקבוצת הניסוי ניתן מידע נוסף שכלל פרטים על הכאבים שיופיעו לאחר הניתוח ועל מהותם של כאבים אלו. גם הוסבר שהכאבים הם תוצאה נורמאלית של הניתוח. בנוסף, לימדו את קבוצת הניסוי כיצד להרפות שרירים כדי להפחית מעוצמת הכאב והבטיחו להם תרופות משככות כאבים, לפי הצורך. תוצאות: החולים בקבוצה שעברה את ההתמודדות המטרימה ביקשו רק חצי מכמות התרופות משככות הכאב שביקשה קבוצת הביקורת, ועזבו את בית החולים כשלושה ימים מוקדם מהחולים בקבוצת הביקורת. מסקנות: נמצא שהתמודדות מטרימה היא דרך יעילה להפחתת תחושת הלחץ הנחווית כתוצאה ממצב משבר. סיפוק מידע מוקדם ולימוד טכניקות פשוטות של הפחתת מתח מאפשרים לפרט להכין תוכנית פעולה המפחיתה באופן ניכר את הלחץ אותו הוא חווה.