Download
1 / 38
410 likes | 687 Views
רמת הגולן. גיאוטופ על יסודי נחשון. רמת הגולן שוכנת בין נהר הירמוך מדרום והר החרמון מצפון, ממזרח לכנרת ולעמק החולה. שטח הרמה הוא 1,800 קמ"ר בערך, מהם כ-1,200 קמ"ר בשליטת ישראל. החלק שבשליטת ישראל ברמת הגולן נכבש על ידיה מידי סוריה במלחמת ששת הימים וסופח לשטחה ב-1981 באמצעות "חוק רמת הגולן".
E N D
רמת הגולן גיאוטופ על יסודי נחשון
רמת הגולן שוכנת בין נהר הירמוך מדרום והר החרמון מצפון, ממזרח לכנרת ולעמק החולה. שטח הרמה הוא 1,800 קמ"ר בערך, מהם כ-1,200 קמ"ר בשליטת ישראל. החלק שבשליטת ישראל ברמת הגולן נכבש על ידיה מידי סוריה במלחמת ששת הימים וסופח לשטחה ב-1981 באמצעות "חוק רמת הגולן".
כיצד נוצר נוף רמת הגולן? הנוף הגעשי של רמת הגולן הוא תוצאה של השבר הסורי אפריקאי. השבר הסורי אפריקאי הוא חלק מהבקע הסורי-אפריקני. חלקו בישראל מתמשך במזרחה של ישראל לאורך כ-420 ק"מ, ומורכב משורת בקעות (עמק חולה, עמק כנרות, עמק בית-שאן, בקעת הירדן, ים המלח והערבה, וכן ים סוף).
גבולות רמת הגולן • הגולן הוא חלק מגוש געשי אדיר, שבצפון הוא גובל בגוש הגבוה של החרמון, שבנוי גיר ימי קדום. • במערב הוא נשבר בשברי המדרגות של שולי הגולן; המשכם במערב של סלעי הבזלת של הגולן מצוי אפוא מתחת למעטה עבה של קרקע, כבול וחלוקים, המרפדים את קרקעית עמק חולה. • בדרום הולך גוש זה ונעשה דק יותר ויותר, עד שבממלכת ירדן, מעבר לירמוך, נותרו ממנו רק כברות ארץ געשיות קטנות ומבודדות, הפזורות על פני הגוש הגירי העבה. • במזרח מתעבה הגוש הגעשי. לעוביו הגדול ביותר הוא מגיע באזור החורן בהר הדרוזים - ג'בל א-דרוז; מזרחה משם הוא נעשה דק יותר ויותר, עד שהוא נעלם במדבר הסורי. • אפשר לראות אפוא את כל אזור הגולן והבשן כ"עדשה" געשית ענקית, שחלקה העבה ביותר נמצא ממזרח לנו, והגולן יושב על שוליה הדקים ממערב.
הנוף הגיאולוגי של הגולן • הנוף הגיאולוגי בגולן הוא בעיקרו נוף געשי, שנוצר בתקופה גיאולוגית מאוחרת, יחסית, והוא שונה מן הנוף בשאר אזורי הארץ, שרובם בנויים סלעי משקע קדומים יותר. • הנופים הגעשיים של הגולן ציוריים ביותר; תהליכי הבליה המעטים בחבל זה, והשתמרות צורות הנוף המקוריות שלו, מקילים על הבנת התהליכים שבנו אותו.
השבר הסורי אפריקאי הנוף הגעשי של רמת הגולן הוא תוצאה של השבר הסורי אפריקאי. השבר הסורי אפריקאי הוא אזור המתמשך במזרחה של ישראל לאורך כ-420 ק"מ, ומורכב משורת בקעות – עמק חולה, עמק כנרות, עמק בית-שאן, בקעת הירדן, ים המלח והערבה, וכן ים סוף. אזור זה הוא חלק מהבקע הסורי-אפריקני, המשתרע ממרגלות הרי הטאורוס שבדרום טורקיה ועד מוזמביק שבאפריקה. אורכו של כל הבקע הוא למעלה מ-6,000 ק"מ – כשישית מהיקפו של כדור-הארץ כולו! לפי תיאוריה מדעית מקובלת, החלק הצפוני של הבקע הסורי אפריקני מהווה קו הפרדה בין שניים מהלוחות הבונים את קרום כדור הארץ. התהליך החל לפני כ-25 מיליון שנה, אז החלה ההפרדה וההתרחקות בין שני הלוחות – הלוח הערבי והלוח האפריקני, שהלוח הערבי היה חלק ממנו. ההתרחקות בין שני הלוחות, בקצב של כ-1 ס"מ עד 1.8 ס"מ בשנה, הביאה ליצירתו של ים סוף. החוקרים משערים כי בקרקעיתו של ים סוף מתחיל להיווצר רכס תת ימי שיגרום בסופו של דבר ליצירתו של אוקיינוס רחב ידיים. בשלב מאוחר יותר החל להיווצר בקע ים המלח, ממפרץ אילת ועד הרי הטאורוס בטורקיה. בקע זה נוצר בעקבות תנועה מהירה מעט יותר של הלוח הערבי (אזור ירדן וסוריה) מן התנועה של הלוח האפריקני (הכולל את תת הלוח המערבי – ישראל וחצי האי סיני). הקצב השונה של התנועה יצר תזוזה יחסית של החלק המזרחי – אזור ירדן וסוריה – למרחק של 105 ק"מ צפונה. תזוזה זו היא שיצרה את מערכת הבקעות העמוקות בחלקה המזרחי של ישראל וביניהן ים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם. התזוזה והשברים גרמו גם לרעידות אדמה ולהתפרצויות געשיות לאורך הבקע, ומעידים על כך הרי הגעש וסלעי הבזלת המכסים שטחים נרחבים משני צידי הבקע. רמת הגולן, השוכנת בחלקו המזרחי של הבקע, בצפונה של ישראל, היא רמה בזלתית שנוצרה גם היא בתהליך היווצרות הבקע. הרמה הזאת נמצאת בשוליים המערביים של אזור בזלתי מהגדולים בעולם, המשתרע מדמשק בצפון ועד מכה שבערב-הסעודית בדרום, לאורך כ-1,400 ק"מ.
קו השבר הסורי אפריקאי עובר בתוך מצודת שסטלה
זוג תמונות של השבר הגאולוגי בחומה הצפונית של מצד עתרת. ריבוי הפגיעות כתוצאה מרעידות אדמה במקום מוסברת בהמצאות התל עליו הוקם המבצר במרכזו של השבר הסורי אפריקאי ותזוזת חלקי המבצר והמסגד הם אמצעי מדויק ורב ערך לחקר תזוזת ההלוחות הטקטוניים באזור זה.
שיכוב הקרקע בגולן סדרת הסלעים הגעשיים בצפון הגולן נמצאת על סלעים ימיים גיריים מגיל האיאוקן, ואילו בדרום הגולן היא נמצאת על סלעים ימיים, אגמיים ויבשתיים מתקופת הניאוגן על פי סדר המאורעות הבא: א. לאחר ההשקעה הימית בגיל האיאוקן נפסקה ההשקעה והחלה הבליה. ב. בדרום הגולן נוצרה סדרת סלעים ניאוגניים וסלעים געשיים לסירוגין. אפשר שסדרה זו נמצאת גם במרכז הגולן ובצפונו, אך שם אין היא חשופה על פני השטח. ג. קילוחי בזלת אדירים השתפכו על פני הגולן וגם על פני הגליל התחתון, וכיסו את פני השטח בבזלת הכסוי. ד. במרכז הגולן ובצפונו נמשכת פעילות געשית מצומצמת יותר, שיצרה בזלות "צעירות" והרי געש של טוף וסקוריה. זוהי "תצורת גולן".
חתך גיאוגרפי של מרכז הגולן הגולן מחולק לרצועות שכיוונן צפון-דרום. טורים של הרי געש מסמנים את גבולות הרצועות האלה.
הפעילות הגעשית ברמת הגולן ברמת הגולן התרחשו שני מחזורים געשיים עיקריים: במחזור הראשון שראשיתו לפני 4 מליון שנה נוצרה הבזלת המסומנת בסימן BA "בזלת בלתי מחולקת תחתונה" מעל לסלעים גיריים מגיל הקנומן עד גיל האיאוקן. על גביה נשפכה הבזלת המסומנת ב-BD בזלת דלוה") ומעליה מתנוססים, פה ושם, הרי געש קטנים המסומנים ב-ScS "סקוריה שיבן". אחר כך נפסקו השתפכויות הבזלת, ומרכז הפעילות הוסט מזרחה. • במחזור השני, המזרחי יותר, נשפכה תחילה BM ("בזלת מויסה"), ומעליה נוצרו חרוטים של סקוריה ואפר געשי, הבנויים ScO"סקוריה אדם וכן TA "טוף אביטל"מהרי געש אלה פרצו קילוחי לבה שיצרו את BE "בזלת עין זיון" ואת BF "בזלת אלפרן". • אחרי מחזור געשי שני זה חלה הפסקה, ומרכז הפעילות הוסט מזרחה מזה, אל האזור הנמצא מעבר לקווי הפסקת האש: קילוחי הלג'ה, הצעירים עוד יותר - לפי אחת העדויות פרצו קילוחים אלה לפני כ - 4,000 שנה בלבד - והר הדרוזים, שהוא הר הגעש הגדול והבולט ביותר בכל הגולן והבשן. • אפשר שהעדר הפעילות הגעשית בגולן היום אינו אלא זמני, ומרכז הפעילות הגעשית ממשיך וניסוט מזרחה, ועוד תתרחשנה התפרצויות געשיות אדירות אי שם במדבר הסורי הגדול, אך רק העתיד יוכל לאשר או להפריך השערה זו.
המסלע בגולן • בגולן מצויים ארבעה סוגי הסלע הבאים, לפי סדר שכיחותם: בזלת, סקוריה, טוף וקרקע מאובנת. • בהכללה אפשר לומר, שמרבית שטחו של הגולן בנוי משכבות עבות של בזלת וביניהן אפקים דקים של קרקע מאובנת. על פני השטח בולטים הרי געש גדולים וקטנים, הבנויים בעיקר סקוריה וטוף.
הבזלת • הבזלת היא סלע שחור, קשה מאוד, המכיל בדרך כלל מספר לא גדול של חללים עגלגלים, הנקראים וסיקולות. אם נתבונן בו מקרוב, נראה שהוא בנוי ממסה דקת-גרגר וכמעט אחידה. בזכוכית מגדלת יתגלו בו, פה ושם, גבישים ירוקים של המינרל אוליבין וגבישים שחורים של המינרל פירוקסן. • הבזלת נוצרת כאשר הסלע המותך במעמקי כדור הארץ, שהטמפרטורה שלו מגיעה עד ל- C°1,200 ו - C°1,400, והנקרא מגמה, עולה ב"צינורות" הגעשיים עקב הלחץ המופעל עליו. בסלע זה לכודים גזים לוהטים. כאשר יורד הלחץ, משתחררים גזים אלה ומתפרצים כלפי מעלה בדרכים משלהם. המגמה דלת הגזים, הנקראת לבה, משתפכת על פני הארץ, מתקררת ומתקשה. תוך כדי קירור משתחררות מן הלבה המתקשה שאריות הגזים, ויוצרות את החללים המעוגלים, הם הוסיקולות.
הסקוריה הסקוריה נוצרת כאשר קצב עליית הסלע המגמתי אל פני כדור הארץ הוא מהיר מאוד, והגזים אינם מספיקים להשתחרר מן המגמה לפני שהגיעה ללוע. כתוצאה מכך מתחוללות במקום, בזו אחר זו, התפוצצויות געשיות, היורות לחלל האוויר גושי מגמה, טיפות מגמה וקרעי מגמה. התקררותם של גושים אלה גם היא מהירה מאוד. הם נזרקים מן הלוע בעודם נוזלים, ובנופלם ארצה הם הופכים כבר לסלע מוצק, המלא כולו בועות גז שהשתחרר תוך כדי התפרצות. זוהי הסקוריה: סלע שחור, או אדמדם - אם חלו בו תהליכי התחמצנות ובליה, המלא כולו וסיקולות, ועל כן הוא קל מאוד. אם הסקוריה קטנה מ 32 מ"מ תהיה זו אבן טוף.
טוף הטוף נוצר כאשר ההתפוצצויות הן רצופות וחזקות ביותר; אז נקרע החומר הגעשי שבלוע ו"נטחן" לחלקיקים זעירים - אפר געשי ואבק געשי - המוסעים ברוח למרחקים. כאשר נופל האפר על הארץ, נוצרות שכבות של סלע געשי דק-גרגר וכמעט בלתי מלוכד, הוא הטוף. בדרך כלל הטוף שנוצר בקרבת הר הגעש הוא גס יותר, וזה שנזרק הרחק מהר הגעש - דק ומרובד יותר. הסקוריה והטוף נקראים בשם משותף: "פירוקלסטים", כלומר, חלקיקי אש.
קרקע מאובנת קרקע מאובנת נוצרת בעקבות תהליכי הבליה החלים בסלע הגעשי בתום ההתפרצויות הגעשיות. בתהליכים אלה נוצרת על פני סלע זה שכבת קרקע. אך אם תחזור ותתרחש בשטח זה פעילות געשית - תיקבר קרקע זו מתחת לסלע הגעשי החדש, ותתקבלנה שלוש שכבות, זו על גבי זו: שכבת בזלת, עליה שכבת קרקע מאובנת, ועליה שוב שכבת בזלת.
קרקע מאובנת בין זרמי הבזלת בנחל עורבים שבמורד הגולן מפרידות שכבות של קרקע אדומה, "מאובנת".
המבנים הגעשיים בגולן המבנים הגעשיים הבולטים ברמת הגולן הם קילוחי הבזלת, הרי הגעש לסוגיהם ותופעת ההיפוך המגנטי (פליאומגנטיזם).
קילוחי הבזלת • כל הגולן מכוסה בקילוחי בזלת, שנרבדו זה על גבי זה. • לעתים קרובות בקעה הבזלת מסדק ארוך וצר, שאורכו עשוי להגיע עד קילומטרים אחדים, ורוחבו הוא בדרך כלל רק מטרים ספורים. • אם ההתפרצות הגעשית היתה נקודתית, כלומר, מנקודה אחת, אפשר להבחין, ברוב המקרים, במקום המוצא של הבזלת, הואיל ועליו מתנשא בדרך כלל "תל מקור". קילוח הלבה בקע לרוב בצדו של הר הגעש ורק לעתים רחוקות בקע מראשו. • הקילוח מתפשט והולך עד שפוסקת אספקת הלבה, ואז הוא נעצר ומתקשה. לרוב קל להבחין ב"מתלול הקילוח", שהוא חזיתו הקפואה של הקילוח, וכן בחלקו העליון של הקילוח. זה האחרון יוצר משטח מחוספס וטרשי, הנקרא "שלח הקילוח". לעתים מקיף הקילוח שטחים גבוהים, וכמותו אינה מספקת כדי לכסותם. אז נוצרים "איים" של סלע קדום, המוקפים בסלע צעיר. לפעמים נבלם הקילוח על ידי מכשול טבעי, ונוצרת מעין "בקעה" בלתי מכוסה. במקרה הראשון נמצא סלע קדום בעמדה טופוגרפית גבוהה יותר מאשר סלע צעיר ממנו, והיפוכו של דבר במקרה השני. • ניתן לראות שאת שטחי קילוחי הבזלת בנסיעה על כביש אלואסט-מרום-גולן (מס' 959), או כביש גשר-בנות-יעקב-עין-זיון (מס' 91). • בקניונים התלולים אפשר לראות את חילופי הבזלת השחורה והקרקע המאבנת האדומה, ולשחזר את רצף האירועים הגיאולוגיים: קילוחי לבה ואחריהם בליה רבת עוצמה.
משושי הבזלת אחד מתוצרי הלוואי של קילוחי הבזלת הם העמודים המנסרתיים – משושי הבזלת. על פי רוב לא כל העמודים המנסרתיים הם אכן משושים : 40% משושים, 40% מחומשים ו 10% הם בעלי 7 או ארבע צלעות. הקוטר השכיח של עמודי המשושים הוא כחצי מטר אך הגובה שונה ממקום למקום. בבריכת המשושים אשר במרכז רמת הגולן בה בולטת תופעה זו גובה המשושים נע בין 3 – 5 מטרים. תופעה זו נוצרת כאשר עם קירור הלבה חלה התקררות של הנוזל והתכווצותו. בשלב זה של צמיגות נמוכה הזרם מתכווץ ונעשה דק יותר. עם המשך ההתקררות והגידול בצמיגות חלה הצטברות של מתחי חום ולבסוף, כאשר עוברים את גבול חוזק המתחים, חל סידוק ונוצרים עמודים מנסרתיים – המשושים. ההופעה של משושים בטבע מוסברת במערכת של סדקים הדורשים מינימום של אנרגיה ליצירתם. במצב זה מספר הסדקים הנגרמים עקב התכווצות החומר הוא המזערי ביותר לנפח מסוים של חומר. כל צורה אחרת, כגון מרובעים, משולשים או מעגלים תדרוש אנרגיה גבוהה יותר. את אורך העמודים קובע חוזק החומר: ככל שזה גדול יותר העמודים המתקבלים יהיו ארוכים יותר.
נחל המשושים בקילוח לבה בברכת המשושים בגולן. ההיסדקות למצולעים מתחילה בגג הקילוח משום שהוא מתקרר במהירות במגע עם האוויר. משהחל הסידוק בגג הקילוח, הוא נמשך ויורד כלפי מטה אל תוך הקילוח המתקרר. תהליך דומה מתרחש בחלקו התחתון של הקילוח המתקרר במגע עם הקרקע.
נחל המשושים נמצא שקילוח לבה מתקרר ונסדק בו בעת משני עבריו תוך יצירה של שתי שדרות עמודונים שחתכם האידיאלי משושה. שדרות אלה נפגשות בשליש התחתון של חתך הקילוח ויוצרות אזור סדוק בלתי סדיר.
הרי געש ה"מאבק" כביכול בין הנוזלים והגזים שבתוך המגמה העולה הוא הקובע את טיב החומר הנפלט מן הלוע: גזים, לבה, סקוריה או טוף. מאבק געשי נוסף מתחולל בין החומר העולה ממעמקים ומפלס לו דרך החוצה, ובין החומר שכבר התקרר, התקשה ונערם, ועתה הוא חוסם את פתח היציאה. תוצאות מאבק זה הן הקובעות את צורתו של הר הגעש. הגזים הנפרשים מן המגמה מפלסים את דרכם בסדקים ובחללים ההת-קרקעיים עד הגיעם אל פני הקרקע. במעבר מתנאי הלחץ הרב, שבו היו נתונים במעבה האדמה, אל הלחץ החיצוני, שאינו אלא אטמוספירה אחת, מתפשט הגז התפשטות רבה ונפחו גדל עד כדי התפוצצות. עקב התפוצצויות אלה נפערים לועות גדולים במקומות שבהם פרצו הגזים (למשל ג'ובת אל כבירה ביער אודם). פליטת לבה. אם הלבה הנשפכת היא דלת גזים, יתקבל בדרך כלל חרוט געשי שטוח מאוד, שתלילות מדרונותיו נמדדת במעלות ספורות. חרוט כזה הוא, למשל, רכס דלוה, הנמצא כקילומטר ממערב לחורבות הכפר דלוה. על גבי החרוט יכולים להיבנות, בתקופה מאוחרת יותר, חרוטי אפר נוספים, קילוחים משניים של לבה וכו', ואז נוצרות קבוצות של הרי געש (תרשים 4, וכן תרשים 5, מס' 5), כגון קבוצות הרי געש - רכס בשנית. כאשר נפלטים פירוקלסטים בכמות רבה דרך הצינור הגעשי, הם נופלים ונערמים, לאחר שהם מתעופפים באוויר במשך זמן קצר מסביב לפתח המוצא.
יער אודם ברכת רם והג'ובות ביער אודם
הר בנטל • בהר בנטל, בגלל פקק בזלת בראשו חיפשה לה הלבה מוצא אחר ופרצה דרך הקיר הצדדי של ההר. • קילוח הלבה היה כה חזק עד שכל הקיר שמעליו התמוטט וגלש כלפי מטה לכיוון מערב, והחומר שלו הוטמע בקילוח, או הוסע על גביו למרחק ניכר. דוגמה לכך היא הר בנטל שליד קיבוץ מרום גולן. • קיבוץ מרום גולן יושב בין ה"פצע" הפעור בצדו של הר בנטל, במקום שבו התמוטט וגלש קירו של ההר, ובין גבעות הסקוריה האדמדמות, ש"הוסעו" הרחק על גבי הקילוח.
חומרים פירוקלסטיים על דפנות הר בנטל רבדים תלולים של חומרים פירוקלסטיים על דופנות הר הגעש בנטל שברמת הגולן. חומרים פירוקלסטיים הם חלקיקי חומר דוגמת סקוריה שבעת התפרצות געשית התפוצצותית מושלכים לאוויר מלוע הר הגעש.
טיפות געשיות שנאספו בהר הגעש בנטל שברמת הגולן. צורת הטיפה מתקבלת כאשר פיסות לבה מותכת נזרקת לאוויר ומתמצקת תוך כדי נפילה. טיפות געשיות
הר אביטל • בהר אביטל שבולטת במרכז הרמה, בעקבות פקק בזלת, הלחץ המצטבר הגיע לממדים כה גדולים עד שהוא פוצץ את כל ראש ההר והעיף השמימה בזלת וסקוריה וטוף וסלעי-סביבה גם יחד. • בהר אביטל היתה תחילה התשתית, כלומר חרוט בזלת שטוח שעליו צמח חרוט אפר, הבנוי בעיקר סקוריה, ומעליהם נרבד והלך גם טוף דקיק. בשלב זה היה הר הגעש גבוה יותר משהוא כיום ב - 300 מ' לפחות. • בשלב הבא עלו ופרצו דרך דופנות ההר כמה קילוחי לבה לכיוונים שונים. נראה שלבה זו סתמה גם את הצינור הגעשי. • הלחץ האדיר, שהלך והצטבר מתחת ל"פקק", הצליח לבסוף לפוצץ ולהעיף את כל ראש ההר. • ה"פצע" התמלא אחר כך בלבה טרייה, שנאגמה על קרקעיתו כיוון שלא הצליחה לפרוץ לה דרך החוצה. עד היום אין לבקעה ניקוז חיצוני, ולפיכך אין היא יכולה להיות תוצר של בליה. • לאחר התקשות אגם הלבה נערמו עליו, ברבות הימים, שברי סלעים שהידרדרו מן הדפנות, סחף וקרקע, וכך נוצרה בקעת אביטל, המשתרעת כיום בלבו של ההר.
פליאומגנטיזם • בכמה מקומות בגולן קיימת התופעה של "מגנטיזם הפוך": לסלעי הבזלת יש כאן שדה מגנטי משלהם, שהוא היפוכו של השדה המגנטי של כדור הארץ; אם מניחים מצפן על סלע כזה אפשר לראות שמחט המצפן פונה לכיוון אחר, לא לצפון, ובמקרים קיצוניים - אפילו לדרום. • תכונה זו של הבזלת הנמצאת כאן - מקורה בכך, שהבזלת מכילה כמה מינרלים הניתנים למגנוט - החשובים שבהם הם המגנטיט והאילמניט. כאשר הלבה הנוזלית מתקררת לאט, נוטים מינרלים אלה להסתדר בתוך הבזלת בכיוון השדה המגנטי השולט באותה עת בכדור הארץ. • בתולדות כדור הארץ היו תקופות, שבהן היה הצפון המגנטי במקום שהוא נמצא בו כיום, כלומר, סמוך לציר הצפוני הגיאוגרפי. אלו נקראות תקופות של "מגנטיזםנורמלי". והיו תקופות של "מגנטיזם הפוך", שבהן היה הצפון המגנטי מצוי באנטארקטיקה. זהו ה"פליאומגנטיזם", מונח שפירושו "מגנטיזם קדום". • אם הבזלת התמצקה בתקופה של שדה מגנטי הפוך, הסתדרו המינרלים הניתנים למגנוט בהתאם לשדה זה, ומשזז הצפון המגנטי - היו כבר "תקועים" בסלע הקשה, בלי יכולת לזוז, והם שומרים עד היום על השדה המגנטי המקורי שלהם. • עם המקומות הבולטים שבהם ניכרת תופעה מעניינת זו נמנים מדרגת סלע בזלתית על שפת הכביש אלואסט-מרום-גולן (כביש מס' 959), מצדו הצפוני, ועוד מקומות רבים.
סלע הפליאומגנטיזם ליד צומת וואסט שדה מגנטי הפוך בסלע בזלת. טביעה של שדה מגנטי הפוך מודגמת ב"סלע הפליאומגנטיזם" בפארק הגעשי ברמת הגולן. כאשר מקרבים מצפן לסלע בזלת זה מסתובבת מחט המצפן ומורה דרומה. עם זאת, יש הטוענים כי תופעת ההיפוך המגנטי ב"סלע הפליאומגנטיזם" היא מקומית ונגרמה על-ידי מכת ברק.
