Download
1 / 72
760 likes | 1.25k Views
תרומת יהודי רומניה לציונות יהודית שורק. לזכר הורי היקרים , דוד ורחל ברנדס זכרם לברכה, שהאמינו תמיד ש"שם בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות". עיצוב: צביקה כהן, נין להורי, הנכד של אחותי טובה כהן עריכה לשונית: נכדי עידו כהן, בן של בתי גילת. מפת רומניה הגדולה. רקע
E N D
תרומת יהודי רומניה לציונותיהודית שורק לזכר הורי היקרים, דוד ורחל ברנדס זכרם לברכה, שהאמינו תמיד ש"שם בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות" עיצוב: צביקה כהן, נין להורי, הנכד של אחותי טובה כהן עריכה לשונית: נכדי עידו כהן, בן של בתי גילת
רקע ערב פרוץ מלחמת-העולם, הייתה רומניה מלוכה, בה שלט המלך קרול השני. לרומניה היו אז בעיות בתחום הכלכלי אשר גרמו לאי-יציבות פנימית. בעיות ביחסי החוץ עם המדינות השכנות - בריה"מ, הונגריה ובולגריה, אשר בגלל סכסוכי שטחים, אילצו אותה לוותר על שטחים שסופחו אליה בתום מלחמת-העולם הראשונה. נסיבות אלו הביאו להתחזקות הגורמים הלאומניים, שנטו לכיוון גרמניה הנאצית. ב- 1938, ביטל קרול את המפלגות הקיימות והקים ממשלה עם אוריינטציה פשיסטית שהייתה אנטישמית. בספטמבר 1940 ויתר המלך קרול השני על המלוכה, לטובת בנו מיכאי.
קרול השני [מלך רומניה 1930 - 1940] ומגדה לופסקו
מיכאי נולד ב־25 באוקטובר 1921,ושלט ברומניה פעמיים. בפעם הראשונה, הוכתר אחרי מות סבו המלך פרדיננד הראשון ב־20 ביולי 1927 - משום שאביו ויתר על הכתר שנה וחצי קודם לכן. הוא שלט עד 8 ביוני 1930, כשהודח ע"י אביו. בפעם השנייה, שב לכס המלכות ב־6 בספטמבר 1940, במקום אביו שויתר על הכס בפעם השנייה. שלט עד 30 בדצמבר 1947, כאשר נאלץ לוותר על מלכותו לטובת המשטר הקומוניסטי שתפס את השלטון.
ימי מלחמת העולם השנייה ועד סוף 1947 לזכר בני משפחתי שנספו בשואת יהודי רומניה בטרנסניסטריה: סבי: שרגא-פייבישברנדס, דודי: אלקנה (קוני) ברנדס הילדות: טוני, קלרה אווה, שלוש הבנות של דודי מיכאל ברנדס ואשתו רוזה בפוגרום ביאסי: דודי: זיגפריד מנצר יהי זכרם ברוך!
יון אנטונסקו היה שליט רומניה בתקופת מלחמת-העולם השנייה. הוא היה בעל ברית חשוב של היטלר, והאחראי גם לגירושם של יהודי בסרביה, בוקובינה וצפון-רומניה לטרנסניסטריה. אנטונסקו הוצא להורג בבוקרשט ב־1 ביוני 1946. סעיפי האישום בהם נאשם: פשעי מלחמה, פשעים נגד השלום, פשעים נגד האנושות, אישומים בדבר ניצול כלכלי של הקהילה היהודית, אחריות לפוגרומים של יאסי ואודסה, הגליית היהודים לטרנסניסטריה ואחריות להשמדתם של אלפי יהודים ברומניה ובשטחים הכבושים על ידה.
אנטונסקווהיטלר בתקופת שלטונו של אנטונסקו, נחקקו חוקים רבים נגד היהודים: לפי הוראות ממשלת אנטונסקו, נקבעו אזורים בהם נאסרו מגורים של יהודים. בפרוץ המלחמה עם ברה"מ סולקו בפקודת הממשלה כ-40000 יהודים שהתגוררו בכפרים ובעיירות מבתיהם. רכושם הוחרם, חלקם הועברו למחנות מעצר וחלקם גורשו לעיירות ולערים אחרות – לרוב, לעיר הגדולה שבאזור הקרוב. היהודים חויבו בענידת טלאי צהוב (החוק בוטל מאוחר יותר בהשפעתו של הרב הראשי אלכסנדרו שפרן). הדת היהודית הוצאה מרשימת הדתות המוגנות ע"י השלטונות, דבר שאפשר הפקעת מבנים של הקהילה, כולל בתי-כנסת. בין החוקים הנוספים שנחקקו: הפקעת כל נכסי היהודים באזורים הכפריים, בכלל זה קרקעות ,יערות, מבשלות כוהל ומנסרות לעיבוד עצים, הפקעת ספינות שיט, הפקעת בתים ודירות נחקק חוק העבודה לטובת הציבור (שחייב את היהודים בעבודת כפייה), הוצא צו לסגירת כל בתי הקפה היהודיים. הילדים הקטנים לא התקבלו לגני ילדים והמבוגרים יותר סולקו מהלימודים בבתי הספר התיכוניים. נאסר על עובדות בית נוצריות לעבוד בבתי יהודים
הלאומנות הרומנית הגוברת באה לידי ביטוי בפוגרומים ביהודים: טבח ביהודי גאלאץ, פוגרום ביהודי דורוהוי ובוקרסט, ופוגרום ביאסי פרעות דורוהוינערכו ביום 1 ביולי 1940 ובמהלכו, לפי דו"ח רומני רשמי, נרצחו כ53 יהודים ועשרות נפצעו. לדברי יהודי המקום, מספר הנרצחים נע בין 165 ל-200.
הפרעות ביהודי בוקרשט (החלו בינואר 1941) בפרעות בוקרשט נרצחו 125 יהודים. 120 גופות נספרו וחמש לא נמצאו. במהלך הפרעות נפגעו קשה עד נהרסו כליל 1274 בתי עסק, חנויות, בתי-מלאכה ודירות של יהודים. גופות של יהודים שנרצחו על ידי הלגיונרים בפרעות בוקרסט ונבזזו גם מבגדיהם על ידי האספסוף
הרס ושריפת בתי הכנסת הלגיונרים הציתו בתי-כנסת ורקדו סביב הלהבות, בעודם שואגים משמחה. כ-14מבתי-הכנסת הגדולים והמפורסמים נשדדו, ביניהם קורל - בית הכנסת של המלבי"ם, ובית הכנסת הספרדי הגדול. בנוסף, 13 בתי-כנסת קטנים נשדדו ונשרפו.
"באולם העצום של בית המטבחיים, שם תולים את הפרות על אנקולים לשם ביתוק, היו תלויות גופות של אנשים ערומים. על כמה גופות נרשמה המילה "כשר". אלה היו גופות של יהודים... נשמתי הזדהמה. התביישתי מעצמי. בושתי על היותי רומני, כמו הקרימינלים ההם ממשמר הברזל" הסופר הרומני הידוע, קונסטנטין וירג'ילגאורגיו, ציין בספרו "זכרונות" (Memorii, Ed. Gramar 1999, pag. 523-524):
הפרעות ביהודי יאסי (החלו בסוף יוני 1941) בפרעות יאסי מתו אלפי יהודים, יותר ממחציתם בעיר והיתר ברכבות המוות. מפקד חשאי של הקהילה היהודית ערך רשימה שמית של 14,850 הרוגים.
"האנשים האומללים שהיו דחוקים בקרונות החתומים צווחו וגנחו וביקשו מן החיילים שיסירו את לוחות העץ אשר סומרו וכיסו את החלונות. כמאתיים יהודים נערמו בתוך כל קרון והמסכנים לא יכלו לנשום. הרכבת יצאה עם שחר לפודולויאה" מתוך הספר "קאפוט" (ק. מאלפרטה- עיתונאי איטלקי)
חוקר השואה, פרופ' יהודה באואר כתב על פרעות יאסי: פרשת יאסי והפוגרום שהתחולל בה היא מרכזית בתולדות שואת יהודי רומניה ובתולדות השואה בכלל. היא שימשה מעין פתיח לרצח ההמוני ביהודי בסרביה ובוקובינה על ידי כוחות הצבא והמשטרה הרומניים, שהונחו בהוראות ישירות של הדיקטטור יון אנטונסקו... לאמיתו של דבר יש מקום, כך ניתן להתרשם, למסקנה שהפוגרום של יאסי, שקדם לרציחות ההמוניות שבוצעו על ידי הנאצים בפלישתם לברית המועצות, הוא מבחינות רבות תחילתה של ההשמדה ההמונית של יהדות אירופה. כתב ז'אן אנצ'ל: פרעות יאסי וסיפורן של שתי רכבות המוות שבהן נדחסו אלפי יהודים במטרה לחסל אותם בייסורים הם פרק מזוויע וכמעט בלתי ידוע בתולדות הסבל האנושי ובתולדות הרוע בכלל. הרוע עבד ידנית, תוך גילוי שנאה עיוורת ומעורבות אישית החורגת מן הרצון להרוג. נרשמה אז התפרצות המונית של שנאה, שהתבטאה בריסוק ראשים, עצמות וגפיים ובאקסטזה מול הדם הניגר. הפרעות לוו בשוד, אונס והרס לשמו גם כביטוי להפסקת ראייתו של היהודי כבן המין האנושי ותחושה של שחרור מוחלט מנורמות התנהגות אנושית.
המלכה אלנה הפעילה לחץ כבד על בנה, המלך, שבתורו הפעיל לחץ על הממשלה והביא לפתיחת רכבות המוות ביאסי, ולהגשת סיוע לניצולים. הגרמנים היו מעוניינים להעביר את יהודי רומניה למחנה ההשמדה בבלז'ץ. הפתרון הסופי שיזמו לא יצא לפועל, גם הודות להתערבותה של אם המלך הרומני. המלכה אלנה וגורמים נוספים לחצו על השלטון הרומני לא להיענות לדרישות הנאצים, ובכך הצילו את חיי היהודים אמו של המלך מיכאי הראשון – אלנה, הוכרה ע"י "יד ושם" כחסידת אומות העולם
טרנסניסטריה יחידה פוליטית שיצרו הנאצים. אזור המשתרע על-פני כ-40,000 קילומטרים רבועים, בפינה הדרומית של הרפובליקה הסובייטית של אוקראינה. התקיימה במשך כשנתיים וחצי, מאוגוסט 1941 ועד מרס 1944, אז נכנס הצבא האדום לאזור ושחרר אותו. יצירת טרנסניסטריה - שם שטבע היטלר שמשמעותו "מעבר לנהר דניסטר"- ייצגה את שאיפת הנאצים לפצות את רומניה על מחוזות צפון-טרנסילבניה ודרום-דוברוג'יה,שעברו לידי הונגריה ובולגריה.
עוד לפני הגירושים רצחו הרומנים כ-100.000יהודים בבסרביה ובצפון בוקובינה הגירושים החלו ב-15 בספטמבר 1941, ונמשכו לסירוגין עד סתיו 1942. המספר הכולל של המגורשים הסתכם בכ-150,000. המגורשים לטרנסניסטריה היו מבסראביה, בוקובינה וממחוז דורוהוי. המגורשים רוכזו בגטאות ובמחנות, ועל כולם חלה חובת עבודת כפייה "לטובת הציבור". יותר ממחצית מהמגורשים נספו. חורף 1941/42 היה הקשה ביותר, ועשרות אלפי מגורשים נספו ברעב, בקור, בטיפוס הבהרות ובדיזנטריה. כ-90,000 יהודים נספו בטרנסניסטריה .
החיים בטרנסניסטריה רבים מן המגורשים חיו במהלך החודשים הראשונים בדירי חזירים, באורוות וברפתות. כשמצאו לבסוף מגורים הולמים יותר, נאלצו 15 עד 18 איש לחלוק חדר אחד. ברוב המקומות לא היו אפילו אמצעי התברואה הבסיסיים ביותר; לא היו בנמצא חומרי ניקוי לחיטוי בסיסי או מים נקיים. שיעור התמותה היה גבוה ביותר, במיוחד במהלך החורף הראשון, 1941/2, שבו מתו כ- 50-30 אחוזים מן האנשים עקב מגפת טיפוס שהשתוללה בגטאות ובמחנות. רבים הסתובבו ערומים. ילדים כוסו בסחבות או בעיתונים, שכן נאלצו למכור את בגדיהם תמורת מזון. גופות היו מוטלות בשדות לאורך דרכי הצעידה, או לחלופין, נערמו לצד החיים בדירים.
אביגדור אריכא נולד ב-1929 בעיר רדאוץ בדרום-בוקובינה, רומניה. גדל בצ'רנוביץ (רומניה של אז). באוקטובר 1941, בגיל 12, הצייר לעתיד יחד עם הוריו ואחותו, גורש לחבל טרנסניסטריה. בחורף 1942 האב נפטר אחרי מכות קשות שקיבל מז'נדרמים רומנים. אחרי ניסיון בני-המשפחה לברוח, נתפסו בעיר "מוגילאו", והנער נלקח לעבודות פרך בבית יציקה. על מחברת שקיבל מחייל, צייר שורה של תמונות שבהן תיעד את חיי האימה שחווה באותה תקופה: הוצאות להורג, גופות מושלכות לבור משותף, קאפו מתעלל באנשים בעת חלוקת המים וכו'. בדצמבר 1943 ניצל על-ידי משלחת הועדה לסיוע ליהודים שפעלה במסווה "מרכז היהודים ברומניה" והורשתה לבוא למקום, לשם פינויים, בסיוע הצלב האדום, של 1400 ילדים יהודים. ב-6 במרץ 1944, בעזרת עליית הנוער, התאפשר לו להגר, בזהות בדויה, לארץ ישראל .
ציוריו של אביגדור אריכא שהיה כילד בטרנסניסריה
הסיוע של יהדות רומניה לטרנסניסטריה העובדה שהייתה קיימת קהילה יהודית מבוססת ברומניה (למרות הפגיעות הכלכליות הניכרות וההשפלות שנאלצה לספוג) סיפקה מרחב לפעולות הצלה בטרנסניסטריה. שני גורמים נוספים מסבירים את ייחודו של מקרה טרנסניסטריה: חוסר הסדר הכללי ששרר בקרב פקידי הממשל ונושאי המשרות הרומנים והיעדר תוכנית שיטתית לחיסול היהודים, מצד אחד, והשימוש הנורמטיבי בשוחד בקרב הפוליטיקאים והפקידים הרומנים, מצד אחר. גורמים אלו אפשרו למנהיגות היהודית לגבש אסטרטגיית סיוע והצלה בעבור טרנסניסטריה. מאביב 1942 (שנה כמעט לאחר שהחלו מעשי הרצח ההמוניים, ולא יותר משישה חודשים לאחר שבוצעו מרבית הגירושים) החל להגיע סיוע בצורות שונות ליהודים שבטרנסניסטריה. אף שהגיע באיחור ולא היה מספיק, הייתה בו תרומה חשובה להישרדות חלק גדול מהיהודים. אף קהילה יהודית אחרת תחת השלטון הנאצי לא זכתה לסיוע מסיבי שכזה.
למחנות בטרנסניסטריה הגיעו נציגים של ועד ההצלה (ביניהם פרֶד שָרַגָא, שניהל את מבצע ההצלה הזה, וכן יצחק ארצי, לימים ח"כ ואביהם של שלמה ארצי ונאוהסמל) והחלו לרשום ולארגן את הילדים להעברה לרומניה. בחודש מרס 1944 הועלו 1909 ילדים לקרונות-רכבת והוסעו חזרה לרומניה. הילדים שהובאו לרומניה נקלטו מיד בבתי-יתומים בערים שונות. חלקם אומצו על-ידי משפחות יהודיות, שניסו להחזיר להם צלם אנוש, אהבה ודאגה הורית ולשקם במעט את ילדותם, שנגזלה מהם. אך מגמת מציליהם היתה להעביר אותם שלב נוסף בתהליך הצלתם: להעלות אותם לארץ-ישראל. בעניין זה נוצרו קשרים עם שליחי העליה שפעלו אז ברומניה. ואכן, בשנים 1944-1945 הועלו רבים מן הילדים הללו לארץ.
יתומי טרנסניסטריה- הצלת הילדים והעלתם ארצה יצחק ארצי
אלכסנדר יהודה שפרן נולד ב-1910 בעיר בקאו (רומניה) ונפטר ביולי 2006. היה תיאולוג והוגה דעות, כיהן כרב הראשי של קהילת יהודי רומניה בשנים 1948-1940. במלחמת-העולם השנייה הנהיג את יהדות רומניה, לצדו של העורך-דין ד"ר וילהלם פילדרמן. הרב שפרן גייס את כל כוחות הנפש שלו ואת כישורי השכנוע, על מנת להתערב לטובת עמו. בשנת 1941 התערבותו אצל הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, תרמה לבטל את החלטתו של אנטונסקו לענידת הטלאי הצהוב. זמן קצר לאחר מכן, כשכל הארגונים היהודים הוצאו מחוץ לחוק, הרב שפרן ומנהיגים יהודים אחרים הקימו מועצה במחתרת שהצליחה לפעול במשך הזמן גם בתוך מסגרות "המרכז היהודי" – ארגון הבובה שהקימו השלטונות. אחרי שנכח בחסר האונים מול הטבח ביהודי יאסי, והגירושים והרציחות ההמוניות בקרב יהודי צפון-בוקובינה ובסרביה, הרב שפרן השתמש במגעיו עם כמה דיפלומטים מערביים – וכמו-כן, עם המלכה האם של רומניה, אלנה, ועם כמה מראשי הכנסייה המקומית, על-מנת לשכנע את המרשל יון אנטונסקו לא להיכנע ללחצים הגרמניים לגירוש כל יהודי מדינתו. בעיצומה של מלחמת-העולם השנייה, המועצה היהודית ארגנה מאמצי סיוע ליהודים המגורשים ועזרה לניצולים מטרנסניסטריה בהחזרתם לשטח רומניה.
וילהלם פילדרמן (Wilhelm Filderman; 1882-1963) מנהיג יהדות רומניה בתקופת השואהי, חבר הפרלמנט הרומני בין שתי מלחמות העולםבן כיתתו של אנטונסקו, גורש בהוראתו לטרנסניסטריה. דבר,13 ביוני 1943
סיוע ליהודי פוליןהנמלטים נכתב על ידי יצחק ארצי
הצלת פליטים יהודים • גם בזמן מלחמת-העולם המשיכה פעולת תנועות הנוער. הם שמרו על קשר עם משרדי ההסתדרות ועם ועדת ההצלה, כך, היו יכולים לעודד ולהושיט עזרה. חשיבות גדולה הייתה לקשר עם הגטו בצרנוביץ ועם המגורשים לטרנסניסטריה - סייעו במתן מקלט לפליטים מפולין, והבריחו אותם לבוקרשט. • עם כיבוש הונגריה בידי הגרמנים במרס 1944 והמסע להשמדת היהודים בה, התארגנו חברי תנועות הנוער ברומניה, בסיוע הקהילות וההסתדרות הציונית, לנסות ולהציל יהודים מהונגריה. בעיירות טורדה (Turda) וארד (Arad) ובמקומות אחרים לאורך הגבול עם הונגריה, הוקמה רשת הצלה והברחת פליטים וחלוצים לרומניה, והעברתם בסתר לבוקרשט. • הפעולה ארכה כחודשיים והצילה אלפי יהודים.
קהילת טורדה, תחנת הצלה לפליטים יהודים בתקופת השואה קהילה יהודית קטנה בטרנסילבניה הרומנית, מספר קילומטרים מן הגבול עם החלק שנמסר להונגריה. לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים במרס 1944, הפכה לתחנת הצלה לפליטים יהודים. בקהילת טורדה נוצר שיתוף פעולה נדיר בין ההנהגה היהודית האורתודוקסית לבין פעילי התנועה הציונית החלוצית, אשר היו יוזמי המפעל של הצלת היהודים הנתונים בסכנת מוות בצד הצפוני של הגבול. נסיונות ההצלה היו בתחילה ספונטניים, אך במרוצת הזמן הגיעו המארגנים לידי הסכם עם השלטונות הרומניים, ששיתפו פעולה עם הצלת הפליטים. הברחת הפליטים לטורדה, הדאגה לאיכסונם הזמני בעיירה, ציודם במסמכים מזויפים והעברתם למען בטחונם לבוקרשט – הוקמה "מעבדה" לזיוף מסמכים, שפעלה ללא דופי. התחנה הצליחה להעביר ולהציל 1500 פליטים יהודים מהונגריה, סלובקיה ופולין.
ההעפלה רומניה- נמל היציאה העיקרי לאוניות המעפילים.
ההעפלה • עם סגירתם של נמלי איטליה, יוגוסלביה ויוון בפני העלייה הבלתי-לגאלית, נעשתה רומניה למקום היציאה העיקרי של אוניות המעפילים. • את הקרקע לכך הכשיר ז'בוטינסקי, שנפגש פעמיים עם ראש ממשלת רומניה - בפעם ראשונה בקיץ 1938 בלונדון, ובפעם השנייה - באוקטובר של אותה שנה בבוקרשט. השניים הגיעו להסכם לפיו תאפשר רומניה מעבר ותיתן סיוע לעולים בלתי לגאליים, שיכללו יהודים מרומניה. • המפעל הגדול התנהל ביוזמתם ובהשתתפותם של יעקב שיבר - נציב בית"ר ברומניה, שבתאי גוטנמכר-נדיב ואחרים. ואמנם בסוף 1938 ניתנה הוראה לקונסולים של רומניה בארצות מזרח אירופה ומרכזה לתת אשרות מעבר ליהודים המבקשים זאת, מבלי להיזקק להליכים הפורמליים המקובלים. • המעפילים הגיעו לרומניה בשיט על הדנובה, ובנמל הרומני סולינה היו מועברים לספינה גדולה שהביאה אותם לארץ-ישראל. אחרים הגיעו דרך היבשה, באמצעות הרכבת, ויצאו את רומניה דרך נמל קונסטנצה. • בשנים 1938 ו-1939, עד תחילת המלחמה ב-1 בספטמבר, הפליגו מרומניה 22 ספינות ובהן -12801 יהודים. • יהודים רבים מאוסטריה וצ'כיה ברחו מארצותיהם לרומניה ומשם ניסו להגיע לארץ-ישראל. • ב-1939, לפי בקשת הבריטים, עצרו שלטונות רומניה רכבת שהובילה 750 חלוצים מפולין. השתדלות יהודי רומניה אצל מלך רומניה הועילה: החלוצים שוחררו, עלו על הטייגר-היל, והגיעו לתל אביב.
ספינות המעפילים - בתקופת מלחמת-העולם השנייה על פי סדר כרונולוגי
סיפורו בתקופה מאוחרת יותר • שמי הוא דוד סטוליאר. אני יהודי, יליד רומניה. השנה היא סוף 1941, ואני בדרכי לנמל, אל האונייה "סטרומה", אוניית מעפילים המניפה את דגל פנמה. לאחר שהמצב ברומניה החל להחמיר עקב המשטרים האוהדים להיטלר, החלה שנאת-היהודים להפוך כאן ממשית ומאיימת. הוטלו עלינו עבודות קשות, ורבים מאיתנו נלקחו לעבודת כפייה. • כולנו ידענו את הסבל שכרוך במחיר, כולנו ידענו ש"סטרומה" היא ספינה קטנה ורעועה, אך היינו מוכנים לשלם כל מחיר שיידרש מאתנו רק כדי לצאת מהמקום הנורא הזה. לבסוף יצאנו 769 נפש: גברים, נשים וילדים. • המסע היה קשה מאוד; הספינה הייתה קטנה ורעועה, המנוע שהותקן בה היה שבר-כלי, ציודה היה מיושן, וכמויות המזון והמים לא הספיקו לכולנו. הגברים שבינינו נאלצו לוותר על חלקם הדל ולתת אותו לנשים, לילדים ולמבוגרים שבינינו. • ממשלת המנדט התעלמה מסבלנו וסירבה בתוקף להרשות את כניסתנו לארץ-ישראל. אף-על-פי שידעה כי רוב רובנו נמלט מגיא-ההריגה, הקשיחו השלטונות הבריטיים את לבם. אף השלטונות התורכיים לא גילו הבנה לגורלנו על סיפונה של הספינה הרעועה. • הם ביקשו להיפטר מאיתנו במהירות האפשרית וגירשו אותנו ללב ים, כשאנו נגררים ע"י ספינה תורכית. הרגשתי איך התקווה הולכת ונמוגה כמו הגלים בים, ושוקעת אט אט אל המצולות. כולנו היינו מפוחדים, בן-דודי יעקוב החל להתפלל, ואני אחריו.
ויטורול האנייה 'ויטורול' [העתיד] יצאה מרומניה ב-28 בספטמבר 1942, כשעל סיפונה 120 מעפילים. אורגנה ע"י חברת נסיעות פרטית, כשהמעפילים שילמו סכומי עתק.תוך זמן קצר מעת יציאתה הפסיק המנוע לפעול, ומים החלו לחדור לתוך האונייה. נסחפה אל החוף המערבי של הבוספורוס, נתקלה בסלעים והחלה לטבוע. רוב המעפילים ניצלו, שניים נספו. הניצולים הועברו לאיסטנבול ומשם למחנה המעצר בקפריסין.
המפקורה בלילה שבין 3 ל-4 באוגוסט 1944, יצאו ארצה מקונסטנצה הספינות: מפקורה, בילבולומורינה. הספינה "מפקורה", שהובילה יותר משלוש מאות נוסעים, הוטבעה על ידי צוללת שירתה בה פגזי תותח. הצנחן יצחק בן אפרים (מנו מוסקוביץ), סידר להוריו עלייה ב"מפקורה", אך שם מצאו הם את סופם. ב"מפקורה" היה צריך לעלות ארצה ח"כ דרוקמן, יליד קיטוב [פולין], שמצא מקלט בצרנוביץ. למזלו, המשפחה שהייתה צריכה לקחת אותו ארצה התאחרה. נוסעים שלא טבעו, נקטלו ביריות מקלעים. 5 נוסעים ו-6 מלחים ניצלו ונמשו על ידי הספינה Bülbul.
הצנחנים בשנים 1942-1944 התנדבו רבים מחברי "ההגנה" להכשיר עצמם לשליחות בארצות אירופה, כדי לסייע לאחיהם מהמועמדים נבחרו 37 אשר עברו את ההכשרה, אומנו והוכנו לפעולה מבצעית. הנבחרים היו ברובם יוצאי הארצות אליהן נשלחו, אנשים ששלטו בשפת המקום והכירו את אורח-החיים אשר היו בעבר בעלי קשרים עם גורמים יהודים מקומיים. הם עברו הדרכה רעיונית ומדינית אימונים בנושאי קשר, טופוגרפיה, חבלה, הפעלת כלי נשק, ולמדו לצנוח. מבחינת הבריטים, נועדו הצנחנים לעסוק במשימות ריגול וחבלה בארצות הכבושות, כמו-כן: לעזור לפרטיזנים, ולסייע לבריחתם של טייסי בעלות הברית שמטוסיהם הופלו בארצות אלו. 13 מבין כל הצנחנים נפלו בשבי, מהם שבעה הוצאו להורג: אנצוסירני, חנה סנש, חביבה רייק, רפאל רייס, אבא ברדיצ'ב, צבי בן יעקב, ופרץ גולדשטיין]
הצנחנים ילידי "רומניה הגדולה" • למשימות ברומניה הוצנחו צנחנים מהיישוב הארץ ישראלי, כולם דוברי רומנית. • הצנחנים לרומניה היו: אבא ברדיצב (Aba Bardicev) יליד גאלאץ, דב הררי(Dov Berger), יצחק בן אפרים (Menu Moscovici) יליד פיאטרה ניאמץ, אריה פיכמן (Arie Fichtman), אריה גוקובסקי (Leova Gukovschi) יליד יעדעניץ בבסרביה, ברוך קמין (Baruh Kamin) יליד אקרמן בבסרביה, אוריאל קנר (Mielu Kanner) יליד פלוישט, ריקו לופסקו (Ricu Lupescu) יליד פלוישט [ריקו הוא אבי הספורטאי דב לופי], יצחק מקרסקו, (Itzhac Macarescu) ושייקה דן(Joshua Trachtenberg) יליד ליפקני בבסרביה. • גם מבין הצנחנים שנשלחו לארצות אחרות היו יוצאי רומניה: יונה רוזן, נולד בקלוז, יואל פלגי ופרץ גולדשטייןשפעלו בהונגריה - נולדו בטרנסילבניה היו דוברי הונגרית. • בסך-הכל שלושה-עשר צנחנים ילידי "רומניה הגדולה", וצנחנית אחת, שרה ברוורמן, ילידת בוטושאן.
