ירושלים של זהב

1. ירושלים של זהב לשמיעת השיר מגישות: נוי קוממי ומעיין אפרמיאן

2. בעברית בית ראשון אסלם בנצרות בית שני יהדות בשפות אחרות

3. ירושלים – תקופת בית ראשון על פי המסופר בתנ"ך הייתה ירושלים עיר יבוסית, עד שדוד המלך כבשה והפכה לבירתו.[3] בנו שלמה בנה בה את בית המקדש. עם זאת, לא נמצאו עדויות ארכאולוגיות חד משמעיות לקיום הממלכה המאוחדת או לגדולתה של ירושלים בתקופה זו, אלא רק להיותה בירת יהודה בתקופה מאוחרת יותר. עדויות אלו ניתן לראות במטבעות המודפסים בידי כובשי העיר השונים המתייחסים אליה בתור בירת יהודה. ירושלים שכנה בתחילה על הגבעה המזוהה כ'עיר דוד', ומאוחר יותר התפשטה צפונה להר הבית. בימי המלך חזקיהו, בסוף המאה השמינית לפנה"ס, השתרעו גבולות העיר גם על הגבעה שמצדו המערבי של "הגיא האמצעי" (או ה"טירופיאון"), עליה שוכנים כיום (הרובע היהודי והארמני. באותה עת צרו על העיר צבאות אשור, והיא ניצלה בין היתר בזכות נקבת השילוח שהזרימה מים ממעיין הגיחון שהיה מחוץ לחומות העיר אל תוך העיר. בשנת 598 לפנה"ס נכבשה ממלכת יהודה על ידי האימפריה הבבלית, ואחרי ניסיון מרד נגד השלטון הבבלי, כבש נבוכדנצר השני מלך בבל, בשנת 586 לפנה"ס, את העיר והחריב את בית המקדש. במהלך השנים התגלו בחפירות בסביבות ירושלים מספר ראשי חץ בבליים.

4. ירושלים – תקופת בית שני עם עליית האימפריה הפרסית, ופרסום הצהרת כורש הוקמה ירושלים מחדש כבירת הפרובינציה היהודית, אשר הצטמצמה לגבולת הגבעה המזרחית ונבנה בית המקדש השני – בתחילה במתכונת צנועה. בשנת 332 לפנה"ס כבש אלכסנדר מוקדון את יהודה ללא קרב, העיר לא נפגעה והמשיכה להתפתח בתקופה ההלניסטית בה הייתה נתונה לרוב בידי הממלכה הסלאוקית. אנטיוכוס הרביעי ניסה לגרום להתייונות ירושלים ופגע בעבודת המקדש, ובתגובה פרץ בשנת 167 לפנה"ס מרד החשמונאים, שבסופו השתלטה משפחת בית חשמונאי על יהודה ושלטה בירושלים עד הכיבוש הרומי בשנת 63 לפנה"ס. בשנת 37 לפנה"ס מונה הורדוס על ידי הרומאים למלך יהודה, ועד מהרה השתלט על ירושלים. הורדוס הרחיב ופיאר את העיר, ובנה מחדש את בית המקדש במתכונת מפוארת. בשנת 66 לספירה פרץ המרד הגדול נגד הרומאים, ובשנת 69 הגיע הצבא הרומי בראשותו של טיטוס לשערי ירושלים והטיל עליה מצור קשה. העיר נכבשה ונשרפה בשנת 70 ובית המקדש חרב. את הפיח מהשרפה ניתן לראות עד היום בחפירות הארכאולוגיות של אתרים מן התקופה. אחרי המרד ירושלים נותרה שוממה מלבד הלגיון העשירי פרטנסיס שחנה בעיר והיה אחראי על שמירת הביטחון ביהודה.

5. מקור השם ירושלים - עברית חוקרים סבורים, אם כן, כי ירושלים נקראה מלכתחילה על-שמו של האל שלם, וכי במקום היה אולי מקדש לפולחן האל הזה. המילה "ירו" לקוחה מן השורש השמי י.ר.ה שפירושו "ייסד" (ואף בעברית: או מי ירה אבן פִּנָּתָהּ - ספר איוב לח, ו), ולפיכך, על פי השערת חוקרי המקרא, משמעות השם המקורית היא "ייסד האל שלם", או העיר שאותה ייסד האל שלם. על פי המדרש, השם "ירושלים" הנו צירוף של השם שאברהם קרא לה, "הר ה' יראה" עם השם "שלם" וכך נוצר השם המלא של העיר, המופיע בתנ"ך בדרך כלל כ"ירושלם". במקרא מופיע שם העיר (חוץ מחמישה מקומות) בכתיב חסר, ללא יו"ד, מה שמרמז לכאורה על הקריאה הקדומה "ירושלֵם" (בדומה לשמה בארמית). עם זאת, הקרי הוא "ירושלים", וכך הוא גם שמה של העיר אצל חז"ל. על פי המסורת ירושלים היא עיר מוקפת חומה מימות (כלומר לפני)יהושע בן נון. לירושלים שמות רבים; על פי המדרש בעברית יש 70 שמות לעיר: ירושלים, שלום, יראה, יבוס, גלעד, לבנון, ציון, מרום, ים, כיסא ה', עיר דוד, יפה נוף, הר ציון, ירכתי צפון, קריית מלך רב, משוש כל הארץ, בעולה, חפצי בה, אבן מעמסה, אפרתה, שדה יער, מנוחה, אריאל, הר מועד, יפה, בתולה, כלה, אשת נעורים, רבתי עם, רבתי בגוים, שרתי במדינות, עיר שחברה לה, בית תפלה, מגדל עדר, מצודה, ידידות, דרושה, עיר לא נעזבה, גילה, עדן, גן ה', הר מרום, ה' קדושים, עקרה, מוריה, הר גבוה, עיר היונה, קריה נאמנה, עיר הצדק, גיא חזיון, דלתות העמים, במות, נחלה, הר הקדש, הר חמד, גבעת הלבונה, עיר הנגב, הר מרום ישראל, שם חדש אשר פי ה' יקבנו.

6. מקור השם – שפות אחרות בערבית, השם הנפוץ ביותר לירושלים כיום הוא "אל-קודס" (القـُدْس) שפירושו המילולי הוא "הקודש". בתרגום התנ"ך והברית החדשה לערבית, נקראת ירושלים: "אורשלים" ‎(أورشليم), אולם שם זה אינו נפוץ בשפה היומיומית. בכלי התקשורת הישראליים הממלכתיים בשפה הערבית מקובל לצרף את שני השמות: "אורשלים-אל-קודס" (‎أورشليم القدس), אולם נוהג זה אינו מקובל מחוץ לישראל, ואף לא בקרב הערבים אזרחי ישראל. בהקשרים דתיים מכונה ירושלים בערבית: القدس الشريف ("אל-קודס א-שריף"), כלומר "ירושלים הנכבדת" או "ירושלים הנעלה". בכתבים מוסלמיים מהתקופה הסמוכה לכיבוש המוסלמי של ירושלים, מופיע השם "איליא" (‎إيلياء)[2] שהוא ככל הנראה קיצור של השם הלטיני: איליה קפיטולינה (ראו להלן). בכתבים ערביים מימי הביניים רווח השם: בית אל-מקדס (بيت المقدس) שהוא כנראה גלגול של "בית המקדש" בעברית, וזהו השם הנהוג כיום בפרסית. עד היום התואר "ירושלמי" בערבית ספרותית הוא: "מקדיסי" (مـَقـْدِسيّ). השם הערבי של ירושלים התקבל גם בטורקית: Kudüs. בשנת 131 הקים הקיסר הרומי אדריאנוס על חורבות ירושלים מושבה רומית, וכינה אותה: "קולוניה איליה קפיטולינה" (Colonia Aelia Capitolina). "קולוניה" בלטינית פירושה "מושבה", Aelius היה שם משפחתו של אדריאנוס, ואילו הרכיב השלישי בשם הוקדש לאל הרומי יופיטר, ששמו המלא בלטינית הוא Iuppiter Capitolinus. בניית המושבה הרומית בעלת השם האלילי על חורבות ירושלים הייתה אחד הגורמים שהציתו את מרד בר כוכבא. השם הלטיני היה בשימוש כמה מאות שנים, כפי שמעידים כתבים מוסלמיים בערבית מהתקופה הסמוכה לכיבוש המוסלמי של ירושלים, אולם הוא נשכח זמן מה לאחר מכן. בתרגום השבעים מופיע שמה של ירושלים: "ירוסלמי" (Ιερουσαλήμ). באופן מקרי, פירוש המילה "ירוס" (ιερός) ביוונית הוא "קדוש", וייתכן שכך פורש שמה של ירושלים בפי דוברי יוונית. בתרגומו של הירונימוס לתנ"ך, המכונה וולגטה, מתורגם השם ירושלים ל"היירוסלם" (Hierusalem), שהוא תעתוק ללטינית של הגרסה היוונית של השם. שמה של ירושלים ברוב לשונות אירופה היום נגזר מהשם היווני או הלטיני, בשינויים פונטיים כאלה ואחרים (המשתקפים גם בכתיב).

7. קדושת ירושלים - נצרות לנצרות בראשיתה (המאה ה-4) היה יחס דו ערכי לירושלים. מחד היא עיר בה, על פי המסורת הנוצרית, נמצאים האתרים בהם חי ומת ישו, כמו ויה דולורוזה או כנסיית הקבר הקדוש. אולם מאידך, חורבנה של ירושלים נתפס כעונשם של ישראל על כך שדחו את ישו כמשיח. בתקופה הביזנטית נבנתה ירושלים מחדש כעיר נוצרית, אולם הר הבית הושאר שומם, כסמל לחורבן העיר. חשיבותה של ירושלים בתפיסה הנוצרית עלתה עם כיבושה בידי המוסלמים, ובמיוחד בתקופת מסעי הצלב (המאה ה-11). עם כיבוש הארץ בידי הצלבנים הפכה ירושלים לבירת ממלכת ירושלים הצלבנית. עם זאת, יש גישות בנצרות המתייחסות לירושלים הנזכרת בתנ"ך ובברית החדשה באופן מטאפורי, כסמל למקום קדוש או טהור באשר הוא. לכן מדובר בנצרות על "ירושלים של מעלה" כנגד ירושלים הפיזית. גישה זו התפתחה, כנראה, לאור העובדה שירושלים לא הייתה נגישה לנוצרים ברוב התקופות, ובשל כך שמרכז הנצרות הקתולית נמצא ברומא. כיום נחשבת ירושלים אתר קדוש בעיני כל העדות הנוצריות, וביקור בה נחשב לזכות גדולה. ב-1917, כשנכבשה ירושלים בידי הבריטים מידי העות'מאנים המוסלמים, צלצלו פעמוני הכנסיות ברחבי אירופה לאות שמחה. הפילדמרשל הבריטי אדמונד אלנבי שעמד בראש הכוחות שכבשו את הארץ, ירד מסוסו ונכנס לירושלים ברגל, מפאת קדושת העיר.

8. קדושת ירושלים - יהדות ירושלים היא העיר הקדושה ביותר ליהדות. קדושתה נובעת מהאמונה הדתית שזהו המקום בו בחר הבורא לשכן את שכינתו ושמו (ועל כן היא נקראת בתהילים עיר האלוהים), כמו כן מהעובדה ההיסטורית של קיום בית המקדש הראשון ששכן בה בתחילת האלף הראשון לפני הספירה ובית המקדש השני שהתקיים בירושלים מן המאה הרביעית לפני הספירה עד המאה הראשונה לספירה. בזמן שהיו מקריבים קרבנות היו קרבנות שהיו מותרים באכילה רק בין חומות העיר. במסורת היהודית נאמר גם שאבן השתיה, שהייתה מתחת לקודש הקודשים, היא הסלע שממנו הושתת כל העולם, ומקום עקידת יצחק. ירושלים אינה מופיעה בחמשת חומשי תורה בשמה, אלא כ"מָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ". יש השערה כי העיר שָלֵם הנזכרת בספר בראשית (יד, יח) היא ירושלים. ירושלים מופיעה בשמה פעמים רבות פעמים בשאר ספרי התנ"ך (653 פעמים), וכן במשנה, בתלמוד, ובתפילות (120 פעמים). כמו כן היא מופיעה בשם "ציון". רבים הם המייחסים את "הר המוריה" מקום עקידת יצחק, להר הבית. על פי המקרא וההלכה ישנן כמה מצוות הכרוכות בירושלים, כאשר כולן סובבות סביב ריכוז הפולחן ובניית בית המקדש שם. המצווה המרכזית היא העליה לרגל, שלוש פעמים בשנה, בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות (שמות כג, יז). בבית המקדש יש גם להקריב את כל הקורבנות המוטלים על האדם - עקב נדר או חטא. בנוסף, יש מצווה להביא ביכורים לירושלים (שם כג, יט) וכן מצווה להביא את פירות השנה הרביעית לנטיעת העץ ולאוכלה בירושלים - נטע רבעי. כמו כן, יש מצווה להביא בשנים מסוימות את המעשר השני ולאוכלו בירושלים. כאשר ישנן בעיות משפטיות חמורות, מצווה להגיע לבית הדין הגדול בירושלים, כדי לבררן בפניו (דברים יז, ח). בנוסף יש מצווה בתפילה להפנות את הפנים לכיוון ירושלים (ובירושלים עצמה - לכיוון הר הבית) על פי הנאמר בתפילת שלמה: כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבָיו בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ

9. קדושת ירושלים - איסלאם ירושלים היא אחת מהערים הקדושות לאסלאם. באסלאם הסוני רואים את ירושלים כמקום הקדוש השלישי בחשיבותו, אחרי מכה ואל-מדינה, ולפיכך היא מכונה "ת'אלת' אל-חרמיין" (ثالث الحرمين) - השלישי מבין המקומות הקדושים. מוחמד הורה על המוסלמים בימיו הראשונים לאסלאם להפנות את פניהם בתפילתם לכיוון ירושלים (כשם שעושים היהודים), אולם מאוחר יותר שינה את הוראתו, וקבע שיש להפנות את הפנים בתפילה לכיוון מכה. השינוי משתקף כבר בקוראן אולם הסיבה לשינוי אינה ברורה. ייתכן שהדבר נבע מכך שמכה כבר הייתה מוכרת בחצי האי ערב כאתר קדוש (ואילו ירושלים הייתה מוכרת הרבה פחות בתקופה ההיא). ייתכן שהדבר נבע מהמחלוקת שהתגלעה בין מוחמד לבין השבטים היהודיים בעיר אל-מדינה. הסבר נפוץ אחר מסביר את השינוי בכך שהכעבה במכה הייתה מוקד לעבודת אלילים, ולכן אי אפשר היה לפנות לעברה בעת התפילה לכתחילה וכברירת מחדל נבחרה ירושלים. אלא שלאחר שמוחמד סילק כל זכר לעבודת אלילים מהכעבה נפתרה הבעיה.אחד מתארי ירושלים באסלאם, עד היום, הוא ‎"אולא אל-קיבלתיין" (أولى القبلتين), כלומר כיוון התפילה הראשון. באל-מדינה נמצא מסגד המכונה "ד'ו אל-קבלתיין" (ذو القبلتين), כיוון שיש בו שתי גומחות תפילה - אחת פונה לכיוון ירושלים, ואחת לכיוון מכה. בקוראן עצמו ירושלים אינה נזכרת. מה שכן נזכר בו הוא "המסגד הקיצון" הוא מסגד אל אקצא (المسجد الأقصى), שממנו עלה מוחמד לרקיע השביעי על גבי בהמתו הפלאית אל-בוראק לקבל את מצוות התפילה. הפרשנות המוסלמית המקובלת (והמאוחרת יותר) מזהה את המקום עם הר הבית בירושלים ולפיכך מייחסים המוסלמים לירושלים קדושה כבר מימי ראשית האסלאם. חשיבותה של ירושלים באסלאם החלה לעלות בהמאות ה-7 וה-8 לספירה עם הקמת המסגדים על הר הבית. התהליך נמשך לתוך המאות ה-11 וה-12 והגיע לשיאו בתקופת הכיבוש הצלבני וממלכת ירושלים. כאשר בתקופה האיובית הוא בא לכדי ביטוי. הכיבוש הצלבני כמו גם המלחמה הובילו לצורך לחזק את הקשרים של האסלאם לירושלים כפי שהדבר בה לידי ביטוי בהתפתחות ספרות "שבחי ירושלים".

10. סיכום העבודה על ירושלים הייתה מהנה ומעניינת. אהבנו את העבודה בזוגות,ולמדנו הרבה בנושא : על מקומות בירושלים עוד על הכותל ומקומות שונים בירושלים לא בהכרח של יהודים. העבודה תרמה רבות למיומנותנו בנושא העבודה בזוגות וחלוקת התפקידים בעבודה הייתה שווה.

11. וובליוגרפיה אתר ביה"ס בר-לב אתר התמונות של ירושלים אתר ויקיפדיה אתר עיריית ירושלים אתר ירושלים של זהב