Download
1 / 42
E N D
ברצלונה 3 - גאודי צילום ועריכה חוה רחמן
אומרים שבין גאון לשיגעון ההבדל אינו גדול. כך התייחסו לעבודותיו הראשונות של אנטוניו גאודי (1852 – 1926). הוא גדל בברצלונה, והיום הוא אכן גאוות העיר ומקור פרנסתה העיקרי – רוב התיירים באים לראות את יצירותיו, הפרושות על פני כל העיר, ולהתרשם מהן. אך לא כך היה היחס אליו בראשית דרכו כארכיטקט בפרט וכאמן בכלל. כמו רבים מהאמנים בתקופתו ובתקופות אחרות, גאודי נזקק לספונסר כדי לממן את עבודותיו, בעיקר כל עוד לא היה מוכר. לכן הוא בנה בעיקר בתים לאנשים פרטיים. בהתחלה הוא הושפע מארכיטקט צרפתי, ולכן בנה כמוהו, בסגנון ניאו-גותי. במשך הזמן הוא החל לפתח את סגנונו האישי, והירשה לעצמו לתכנן לפי מה שחשב לנכון ולמתאים. בתמונה – בית באטיו (CASA BATLLO). בית זה מדגים את עקרונות בנייתו: לבד מהקירות אין בו קווים ישרים. המעקה, החלונות, השמשות והגג, וכך גם המדרגות והמעקה בפנים הבניין, ואפילו הרהיטים. מאחורי עיקרון זה עומדת השקפת עולם – הוא בסך הכל חיקה את הטבע, ובטבע כמעט ואין קווים ישרים.
גאודי תמך, אמנם, בסגנון האר-נובו שרווח אז באירופה כולה, אך נטה לזרם המיוחד לקטלוניה, המודרניסטה (או המודרניסמה – MODERNISME). יותר מכך, הוא עצמו פיתח סגנון מיוחד, שמכונה היום "סגנון גאודי", ובכך הביא את המודרניסטה לשיא, עד כדי סוריאליזם. הוא הרבה להשתמש בשברי קרמיקה צבעונית, בדרך כלל מחומר ממוחזר. הוא עיגל פינות וקווים, וגם את פנים הבית עיצב לפי עקרונות אלה. הוא השתמש במוטיבים מהעולם האורגאני, כמו קונכיות, עלים ושורשים (בית באטיו ובית מילה).
העיטורים על בית באטיו מזכירים את העולם שמתחת למים; וכך גם הגג, הנראה כמו קשקשי דג. בדומה לכך הוא בנה גם את בית ויסנס (CASA VICENSE), שאגב מוצע עתה למכירה פומבית; את ארמון גואל (PALAU GUELL), את בית קאלבט (CASA CALVET) ובניינים נוספים.
בית מילה שוכן על שדרת גראסייה, בקירבת כיכר קטלוניה. כבר הריצוף סביבו הוא מיוחד: המרצפות מעוצבות כך, שהן יוצרות תחושה של תנועה סיבובית, בדומה לגלי ים. התמונה צולמה אחה"צ, כשהשמש האירה ישירות על המדרכה, ואז עיצוב המדרכה בלט מאד.
כשסיים גאודי לבנות את בית מילה (CASA MILA), ראו השכנים את היצירה החדשה באור שלילי, כינו את הבניין החדש "מחצבה" (PEDRERA), וטענו שבית הדירות החדש יוריד את ערך הבתים שלהם. היום בית מילה הוא אחד האתרים שהם "MUST" לכל תייר המבקר בעיר.
כל הדירות שבבניין פונות בעיגול לחצר פנימית.
הדבר המיוחד ביותר בבית מילה הוא הארובות על גג הבית. הארובות עוצבו כפסלים אנושיים, ולטייל על הגג זו ממש חווייה.
פארק גואל. מלכתחילה תוכנן כשכונה חדשה לעילית של ברצלונה: תוכננו 70 וילות יוקרתיות, שוק, גן במרכז השכונה, וכן מקומות חנייה. כשגאודי קיבל מידידו גואל את המשימה הזו, הוא הירשה לעצמו להשתולל בכל אשר יצר.
אלה שני המבנים שנבנו בפארק. בסופו של דבר כן היו קשיי תקציב למימון הפרויקט היומרני הזה כי לא נמצאו לו קונים , ונבנו רק שני בתים, שהם ממש שכיות חמדה. ב-1923 הפך הפארק לעירוני, לרשות הציבור.
המבנה בכניסה לפארק תוכנן להיות משרד אדמיניסטרטיבי לשכונה העתידית. בראש הגג נבנה צריח ועליו צלב, בדומה למגדל פעמונים של כנסייה.
הבית הזה שימש לגאודי מקום מגורים בשנים 1906 – 1926. במשך השנים הפך גאודי להיות יותר ויותר דתי, לכן הוא גם הציב צלב על גג הבית. ב-1969 הוכרז הבית כמונומנט אומנותי של האומה, והוא משמש כמוזיאון ליצירותיו של גאודי.
הדרקון שעליו התגבר ג'ורג' הקדוש מקבל בכניסה הראשית את פני הבאים לפארק. הדרקון מכוסה כולו בשברי קרמיקה צבעונית, ומפיו נוזלים מים כל העת. מעליו נמצא ג'ורג' הקדוש (לא נראה בתמונה).
האולם בעל מאה העמודים, מעליו נמצאת הרחבה הענקית. למעשה יש כאן "רק" 84 עמודים ולא 100. האולם תוכנן להיות שוק. מפני שבברצלונה חם מאד בקייץ, תוכנן השוק להיות מקורה. וכדי שהאולם לא יהיה אפל ומשעמם, שילב גאודי בתיקרה מעין "שמשות" צבעוניות מקרמיקה.
קטע מהספסל המעוטר, המסתלסל סביב המשטח הענק שבאמצע הפארק. אפשר לכנות את הספסל הזה "היצירה הגדולה ביותר", מבחינת גודל פיזי כמובן. אבל היא גדולה גם מבחינה אמנותית.
קתדרלת "המשפחה הקדושה" (SAGRADA FAMILIA), כפי שהיא נראית ממרום הגג של CASA MILA. את הקתדרלה הזו החל גאודי לבנות בסגנון ניאו-גותי ב-1882. הוא עבד על המבנה 43 שנים, ו- 12 שנה הקדיש לפרוייקט הזה בלבד. ככל שהזמן עבר הוא הקדיש לה יותר ויותר מזמנו, עד שבשנתו האחרונה עבר אפילו להתגורר במבנה הבלתי גמור הזה, ובעצם אפשר לומר שהוא הקדיש לבניית הקתדרלה את חייו. סיפור חייו של גאודי נגמר בטרגדיה. באחד הבקרים של 1926, בהיותו בן 74, הוא יצא ממבנה הקתדרלה ובידו צרור ניירות, שרטוטים של המבנה. לפתע – כנראה בשל פיזור נפש רגעי – הוא צעד אחורה כדי למדוד את המגדלים, לא השגיח בחשמלית שהתקדמה לעברו ונדרס. הוא הובא במצב אנוש לבית-חולים ושכב שם שלושה ימים, אך איש לא זיהה אותו. רק עם מותו נתחוורה לאנשים זהותו, והוא זכה להלווייה המונית. תור המלווים השתרך לאורך 2.5 ק"מ.
במשך השנים שבהן עסק בבניית הקתדרלה הפך גאודי למאמין אדוק יותר ויותר, ומטרתו במפעל חייו זה הייתה להשפיע גם על אחרים להפנים את האמונה הנוצרית כמה שיותר. אחד האמצעים להשגת מטרה זו היה – פיסול פסלים מחיי ישו ושאר הקדושים בשלוש חזיתות המבנה. בתמונה – אחת מסצינות הפסלים בחזית המכונה "לידה".
בשל מותו הבלתי צפוי עברה המשימה לאחרים להמשיך ולסיים את המבנה לפי תכניותיו של גאודי. וכדי לתת לו את הכבוד הגדול על מה שהצליח בכל זאת לבצע, כלל יורשו בבנייה את דמותו של גאודי בקבוצת הפסלים הזו. דמותו היא הקיצונית מימין.
זוהי חזית אחת של המבנה, המכונה "לידה". היא מעוטרת בפסלים רבים. שתי החזיתות הנוספות מכונות "חמלה" ו"מוות ותחייה". בניית הקתדרלה נעצרה בזמן "מלחמת האזרחים" בספרד (39-36), וכשנסתיימה המלחמה אירעה תקלה נוספת - פרצה שריפה במבנה. השריפה כילתה חלק גדול של המבנה, וכן עלו באש רוב שרטוטיו של גאודי. המשך הבנייה החל שוב ב-1952 עפ"י הזיכרון והשקפותיו הידועות של גאודי. אולם יעברו עוד עשרות שנים עד שהמבנה הגרנדיוזי והפנטסטי הזה יושלם.
ברצלונה 3 - גאודי צילום ועריכה חוה רחמן
