מדיירים לפולשים

1. מדיירים לפולשים סיפורם של תושבי שכונת גבעת-עמל ב' תקציר

2. על מה ולמה? • החל מהשבוע (1.2.14) נכנס לתוקף צו הפינוי שהוציאה המדינה לתושבי שכונת גבעת-עמל ב' בתל-אביב • תושבי השכונה, רובם גרים בה משנת 1948 (או שהם צאצאי התושבים מאותה התקופה) שהגיעו אליה בהוראת ממשלת-ישראל, נדרשים לפנות את בתיהם לטובת הקמת שכונת מגדלי-יוקרה בבעלות פרטית, ללא פיצוי הולם

3. קצת היסטוריה • עם סיום מלחמת העצמאות (1948) החליטה המדינה ליישב כפרים ערביים נטושים רבים בתושבים יהודים • הכפר ג'ומסין, באזור שהוא היום צפון תל-אביב, על גבול שכונת בבלי, יושב גם הוא, ונקרא "גבעת-עמל ב'". לתושבים נאמר כי מדובר במגורים זמניים ושבקרוב יסדרו להם דיור קבע הולם. • התושבים לא מקבלים נייר המוכיח את הזכויות שלהם בהסכם זה • בשנת 50, נחקק "חוק נכסי נפקדים" שקבע כי שטחי הכפרים הערביים הנטושים יהיו באחריות האפוטרופוס הראשי של מדינת ישראל. שטחים עירוניים הופקדו בידי רשות הפיתוח, והחלקאים ברשות קק"ל

4. ברכה מגילה, בת 56, נולדה בשכונה וגרה בה כיום: "יש לי מכתב שמראה כי אמא שלי קיבלה את הבית מההגנה. ההגנה תמרצה אנשים לבוא לגבעה כדי שהערבים לא יחזרו לבתים שלהם", "אז זה היה חור, אף אחד לא רצה לבוא לגור כאן".

5. חוק מקרקעי ישראל (1960) • קרקעות המדינה עוברות לבעלות מנהל מקרקעי ישראל. • 1961, מוכר המנהל את שטח השכונה לחברה פרטית בשם דיור ב.פ בע"מ המעוניינת לבנות במקום יחידות דיור. החשבון: 1.9 מליון לירות לכל השטח 83.4 דונם. (22.5 לירות למ"ר. לירה ישראלית באותה שנה שוויה 100 אגורות חדשות כיום) • הוסכם במפורש כי הרוכש מתחייב לתת למשתכנים דיור אקוויוולנטי בבניינים או בשיכונים שיוקמו על ידו". • החברה לא עמדה בהתחייבות החוזית שלה, ומינהל מקרקעי ישראל לא טרח לדרוש ממנה לעשות כן.

6. השכונה-מבט מלמעלה:

7. משנות השישים ועד היום • 1968- בית המשפט מכיר באי-העמידה בהתחייבויות של החברה הפרטית • 1987- החברה מוכרת את זכויותיה על הקרקע לשתי חברות פרטיות אחרות, דנקנר השקעות ו-א.מ.ת.ש. • 2008- שתי החברות מסתכסכות ביניהן בענייני חובות וזכויות קרקע. • כל אחת מטילה את האחריות על התושבים על רעותה

8. היסטוריה של גבעת-עמל ב'

9. מצב השכונה ותושביה • למרות שהשכונה הוקמה ביוזמת ממשלת ישראל ומתוך אינטרס לאומי, היא הוזנחה קשות לאורך השנים ומצב התכנוני בכי רע. בשכונה תשתיות לקויות, (כבישים, מדרכות, ביוב וכו') והבתים בה ישנים ורעועים. • רוב תושבי השכונה שייכים לעשירונים הבינוניים-נמוכים ואין להם רכוש או הון למעט בתיהם

10. המאבק המשפטי • מזה מספר שנים מנהלים תושבי השכונה מאבק משפטי נגד בעלי הקרקע, שמסתבר שהמדינה ועיריית תל-אביב הן "כוחות חיזוק" שלה, ואינן דואגות לתושבים • במסגרת מאבק זה בחר בית המשפט שוב ושוב להיצמד לחוק ולהתרחק מהצדק. • הפיצוי שהוצע לתושבים כ-200,000 ₪ לכל משפחה שתתפנה, יוביל בהכרח למצב של חוסר ביטחון סוציאלי בסיסי למפונים, וכנראה מצוקת דיור, שכן לא ניתן לרכוש בית חלופי במחיר זה, ולא לשלם שכירות לאורך זמן • כחלק ממלחמת הדימוי שמנהלים בעלי הקרקע נגד התושבים, הם מכונים "פולשים" ומתוארים כפורעי חוק

11. כנגד כל הסיכויים- מאבק התושבים

12. מחאת התושבים. יצחק תשובה הוא מהיזמים המרכזיים העתידים לבנות את מגדלי היוקרה בשטח השכונה:

13. מלכוד 22 לתושבים מול העירייה והבעלים: • לאורך השנים דרשו תושבי השכונה מהעירייה לחברם לתשתיות עירוניות ראויות. העירייה פטרה עצמה ממחויבות זו בטענה שבקרוב תפונה השכונה ולכן אין טעם להשקיע בה. • התושבים, שהבינו כי הפינוי שלהם לא יהיה קרוב וביקשו להעלות את רמת החיים שלהם, ניסו לסדר את הגינות ולהגדיל את הדירות למידה שתהיה ראויה למגורים. בתמורה הם זכו לתביעות בגין בנייה לא חוקית מצד בעלי הקרקע.

14. פסטיבל האבסורד של התושבים מול המדינה והבעלים: • הזכויות של התושבים מהדור השני פחות ברורות מאלו של הדור הראשון. • הטיעון המשפטי הצר והקר אומר, שהפיצוי הובטח להורים שלהם ולא להם. • האבסורד: אם החוזה בין מינהל מקרקעי ישראל וב.פ דיור היה מיושם במלואו הדור הראשון היה מקבל את הפיצוי שהגיעו לו, והדור השני לא היה צריך לצאת למלחמה ברשויות ובחברות פרטיות