לזכרם של הנופלים

1. לזכרם של הנופלים בוגרי בית הספר "קרית יערים"

2. סמל ראשוןגל לוינסון 1973-1994 יהי זכרו ברוך

3. סמל ראשוןגל לוינסון בן מלכה ודוד. נולד ביום כ"ח באייר תשל"ג (30.5.1973) בלונדון, אנגליה, בן שני למשפחה בת שלושה ילדים. גל היה כבן חמש, בדצמבר 1977, כשחזרה המשפחה ארצה משליחות ממושכת באנגליה, והתיישבה ברמת השרון. שם גם עברו עליו שנות חינוכו ולימודיו, תחילה, בבית-הספר היסודי "קרית יערים" בהמשך, בחטיבת הביניים בנווה מגן, ולבסוף, במגמת הכימיה בתיכון "יגאל אלון". בנעוריו, היה גל הג'ינג'י מופנם, רגיש וביישן, אך בעל מוטיבציה גבוהה להגיע להישגים בכל תחום בו עסק. היה חובב מוסיקה וספורט, בעיקר ריצה, חבר נאמן ומסור לחבריו, ואהוב על כל מכריו. התגייס לצנחנים , בנובמבר 1991, היתה המשך טבעי לדרכו ולתפיסתו את חובת השירות הצבאי, והלמה את כושרו וכישוריו. לאחר קורס חובשים היה גל לחובש בפלוגה מובחרת, ומילא את תפקידו במסירות ובהצטיינות. חבריו ליחידה תיארו אותו כ"ג'ינג'י בצבע ובאופי" - תוסס, מלא שמחת חיים, בעל חוש הומור נדיר ומלא אנרגיה. "גל התבלט כלוחם מצטיין, כחייל בעל מוטיבציה גבוהה במיוחד, ונחשב לאחד הלוחמים המובילים בצוותו וביחידה כולה. הוא שימש כחובש בכיר ביחידה, ובתפקיד זה גילה מקצועיות רבה בשגרה וגם בשעת אמת", כתב מפקדו.

4. סמל ראשוןגל לוינסון ביום כ"ו בשבט תשנ"ד (7.2.1994), בעת פתיחת ציר באיזור סוג'וד שבדרום לבנון, נתקל כוח צנחנים, בו היה גם גל, במארב של החיזבאללה, שהמטיר על הכוח אש תופת. גל, החובש הקרבי בכוח, מיהר להגיש עזרה ראשונה לחבר שנפצע, ותוך כדי הטיפול נפצע גם הוא אנושות ומת מפצעיו. יחד עמו נהרגו סגן יואב הר-שושנים, סמל ניר עברון וסמל טל כהן. הותיר אחריו הורים, אחות בוגרת - יעל ואח צעיר - אהוד. גל הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. בן עשרים ואחת היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. "גל לוינסון נהרג בדרך שמאפיינת אותו יותר מכל", כתב מפקדו, "הוא לא נרתע מהמצב הקשה אליו נקלע הכוח, ובאומץ לב נע קדימה אל עבר הפצוע, עד שנפגע מכדור אויב. גם כששכב פצוע אמר לכוחות המחלצים שהוא בסדר, ושיגשו לשאר הפצועים. התנהגותו האמיצה של סמ"ר גל לוינסון תישאר בלבותינו לעד ותשמש דוגמה לדורות הלוחמים הבאים". לאחר נפילתו של גל, הוחלט לקרוא ל"מירוץ האביב", המתקיים מדי שנה ברמת השרון על שמו. המירוץ הוא עממי ותחרותי למרחקים שונים, ונוטלים בו חלק, מדי שנה, למעלה מאלף רצים, וכדברי הוריו, "רוח המירוץ, המהווה גם סמל ספורטיבי לרמת השרון, היא מפעל זיכרון ההולם את גל ואת אשר אהב".

5. קובי בן שם 1976-1997 יהי זכרו ברוך

6. קובי בן שם בן טובה ואלי. נולד ביום ט"ז באדר א' תשל"ו 17.2.1976)) בבית החולים "תל השומר",.כשהיה בן שלוש עברה המשפחה לרמת השרון, העיר בה גדל ובגר.קובי היה ילד מלא שמחת חיים וחום אנושי. כאשר בגר ידע לחיות את הרגע עד תום, מבלי לוותר על מה שחשוב לו. קובי לקח הכל בקלות ואימץ לעצמו ראייה אופטימית, מלווה בחוש הומור ציני ומפוקח.קובי למד ברמת השרון - הוא החל בבית-הספר היסודי "קרית יערים", המשיך בחטיבת הביניים "נווה מגן" וסיים בבית-הספר התיכון "רוטברג". לאורך שנות נעוריו היה קובי פעיל נלהב בתנועת "הנוער העובד והלומד" ברמת השרון, בתחילה כחניך ולאחר מכן כמדריך וכאחראי על המדריכים, ושעות רבות מזמנו הקדיש לארגון הפעילויות השונות במסגרת התנועה לצד הפעילות בתנועה עסק קובי בפעילות ספורטיבית - בסקי שלג ובענפי הספורט הקשורים לים שאהב ובילה בו שעות רבות. בנעוריו התנסה קובי גם בלימודי נגינה בגיטרה. לפני גיוסו לצה"ל, זוהה קובי כבעל נתונים גבוהים במיוחד, אך התעקש לשרת בחזית כחייל קרבי לכל דבר, למרות שניתנה לו האפשרות לשרת קרוב לבית

7. קובי בן שם באוגוסט 1994 התגייס קובי לצה"ל, ליחידת התצפיתנים של חיל המודיעין, שם עבר מסלול הכשרה, שבסופו הוצב בפלוגה ביהודה ושומרון. לאחר שנת שירות, בה הוערך קובי על ידי מפקדיו כחייל מצטיין, הומלץ לקורס קצינים. בדצמבר 1995 החל קובי את הקורס וכאשר סיים אותו הוצב, על-פי בקשתו, בחזית לבנון.במשך שמונה חודשים פיקד קובי על יחידת תצפיתנים במוצב "דלעת". מפקד היחידה בה שירת כתב: "בתום קורס הקצינים התבקש קובי על-ידי מפקד היחידה לחזור לפלוגת לבנון ולפקד על תצפית 'דלעת'. קובי הסכים לעלות לעמדה, למרות הקשיים שהיו בבית. בעמדה עבד קובי עם חייליו בשני מישורים עיקריים: האחד - מקצועיות, שיהיו הכי טובים! קובי , נהרג באסון המסוקים 4.2.1997בערב כ''ח בשבט תשנ''ז.

8. הרןפרנס 1976-1997 יהי זכרו ברוך

9. הרןפרנס בן יהודית ומשה. נולד ביום ה' באדר ב' תשל"ו (7.3.1976) בתל אביב. ילד רגיש, חכם ומוכשר, שניכר היה כי קורץ מזן מיוחד. בהיותו בן שלוש עבר עם משפחתו לרמת השרון, בה גדל והתחנך. הרן החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "קרית יערים", המשיך בחטיבת הביניים "נווה מגן" וסיים בתיכון "אלון" בעיר, במגמה הפיסיקלית. הרן היה שילוב מעניין של ילד-נער-גבר. לא בכדי התחבב על כל מי שבא עמו במגע, שכן היה אדם חברותי שאהב לעזור לאחרים, "נשמה טובה" של ממש. הרן בלט בנטייתו החזקה לאמנות ובידי הזהב שלו. בשעותיו הפנויות עסק בציור, רישום ופיסול, ויצירותיו עוררו התפעלות. הוא תכנן תוכניות לעתיד ודיבר על לימודי ארכיטקטורה. משקרב מועד גיוסו לצבא, החל הרן לשקוד על שיפור כושרו הגופני, מתוך מטרה להצטרף לקומנדו הימי. באותם ימים כתב לאביו: "הגיוס שלי הולך ומתקרב מיום ליום. האמת היא, שאני קצת מפחד מהגיוס, כי אני לא יודע למה לצפות ואני גם יודע שזו נקודת מפנה ושינוי אמיתית בחיי...".

10. הרןפרנס בתחילת חודש אפריל 1995 התגייס הרן לחיל הים. הוא שירת בשייטת כתשעה חודשים, עבר מסלול אימונים קשה והגיע עד לשלב האחרון, אך אז נאלץ לפרוש בשל מחלת ים קשה ועקשנית. חבריו בשייטת אהבו אותו מאוד וכך גם המפקדים, שעשו כל שביכולתם כדי למנוע את פרישתו ממסלול האימונים. על אף האכזבה, שמר הרן על מוטיבציה גבוהה והחליט להתנדב ליחידה מובחרת, שגזרת הפעילות הקבועה שלה בלבנון. הוא שובץ בחיל הרגלים, עבר אימונים מתקדמים והוכשר כחייל קרבי. בין היתר, עבר קורס צניחה וקורס לגילוי מטענים. מפקד היחידה סיפר: "הרן נמנה עם זן מיוחד של אנשים, שלא מוצאים כל יום. הוא השתלב בין חבריו במהרה והיה לעמוד התווך של הפלוגה. חבריו ביחידה ראו בו דמות לחיקוי, חסרת פחדים ומעצורים". הרן נהרג באסון המסוקים 4.2.1997בערב כ''ח בשבט תשנ''ז. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "הרן שירת כלוחם מפעיל-כלב ביחידת 'עוקץ' של מפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי, ותואר על ידי מפקדיו כחייל מסור, בעל רמה אישית גבוהה, שגילה עצמאות בביצוע תפקידו והפגין מוטיבציה גבוהה לשירות הצבאי. הרן ניחן בכשרון אמנותי, והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד". מפקד היחידה בה שירת הרן, הוסיף: "את יפי החיים ואהבת הטבע שמצא הרן, נמשיך אנו לחפש."

11. יוני משה 1978-1998 יהי זכרו ברוך

12. יוני משה בן ג'נט ונפתלי. נולד ביום ב' בחשוון תשל"ט (2.11.1978) ברמת השרון, אח צעיר לסיגל, זיוה, אלון וענת. יוני החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'קריית יערים', משם המשיך לחטיבת- הביניים 'נווה מגן'. כמחויבות אישית בעת לימודיו בחטיבה, התנדב לעזור בספרייה הציבורית, וקיבל תעודת הצטיינות על תרומתו. את לימודיו סיים בבית-הספר התיכון 'רוטברג', שם למד במגמת מכונאות רכב, תחום שאהב והצטיין בו. כבר מילדות ניכר יוני באהבתו למכוניות ואופנועים. יוני שפע שמחת חיים, והיה בעל כשרון מיוחד להצחיק אנשים. בזכות תכונות אלה הקיפו אותו תמיד חברים וחברות רבים, בני כל הגילים. בחודש אוקטובר 1997, התגייס יוני לצה"ל. לאחר אימוני הטירונות הוצב בחיל-המודיעין כנהג יחידה בבסיס גלילות. מפקדיו ראו בו חייל אחראי, שביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר, תוך הפגנת תושייה רבה. יוני סייע ותרם מזמנו בכל עת במסירות אין קץ, והיה אהוד ומקובל על מפקדיו וחבריו כאחד.

13. יוני משה ביום י"א בטבת תשנ"ט (30.12.1998), נהרג יוני בתאונת-דרכים והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי קריית שאול. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. מפקד היחידה, סגן-אלוף שמואל, כותב: "יוני שירת ביחידתנו כשנה. מתקשים אנו להאמין שלא נוכל לצחוק עימו יותר, לראותו כל בוקר, מגיע עם חיוך לבסיס ומיד מסדר את הכל. יוני היה אהוב על כולנו ותמיד השרה על כולם אווירה של רוגע, אשר הובילה אותנו למחשבה שהכל יהיה בסדר." מתוך דברים שנשאה אחותו, ענת, ביום השנה למותו: "הימים עוברים, חלפה לה שנה, אך לנו הזמן עצר מלכת ביום שאיבדנו אותך. נשאר צער וכאב עמוק, עם חור גדול בלב, ובמוח מתרוצצות מחשבות וחרטות על דברים שלא הספקנו לעשות או לתת לך. למה זה קרה? למה אי אפשר לעצום עיניים, להתעורר ולהבין שזה סתם סיוט רע? אין את מי לשאול, וממי לקבל תשובה, רק לדבר אליך בלחישה ולהגיד שאוהבים, מתגעגעים ורוצים אותך כל כך בחזרה".