דאדא

1. דאדא Marcel Duchamp, L.H.O.O.Q., 1919rectified readymade: pencil on reproduction of Leonardo da Vinci's Mona Lisa19.7 x 12.4 cm (7 3/4 x 4 7/8)Private collection

2. ציריך, עיר בשוויץ הניטראלית של מלחמת העולם הראשונה, היוותה מקום מקלט לאמנים ולאינטלקטואלים, שנמלטו מהמציאות הפוליטית של שנת 1916. • בעיר זו נתלכדה קבוצה של סופרים, אמנים רקדנים ושחקנים, שיחדיו ייסדו את תנועת הדאדא. • בשנת 1915 הגיע לציריך הוגו באל. באל היה סופר, משורר, עיתוני, מוזיקאי ומסטיקן. היה לו ניסיון עשיר בתחום הספרות והתיאטרון והוא הכיר אישית את קנדיסקי ומארק. • בשנת 1916 ייסד באל את "קברט וולטר" מתוך מחשבה כי: • "בשוויץ חייבים להימצא כמה צעירים החפצים כמוני, לא רק ליהנות מעצמאותם אלא גם להפגין אותה ... מטרתו היחידה של הקברט, היא להפנות את תשומת הלב, מעבר למחסומי המלחמה והלאומנות, לקומץ נפשות עצמאיות החיות למען אידיאלים אחדים"

3. הוא פרסם בעיתון את המודעה הבאה. • "קברט וולטר. תחת שם זה התאחד צוות של אמנים וסופרים במטרה להקים מרכז לבידור אמנותי. הקברט וולטר ינוהל על פי עיקרון של פגישות יומיות, שבהן יציגו אמנים אורחים את יצירותיהם המוזיקליות והספרותיות. האמנים הצעירים שבציריך מוזמנים להרים את תרומתם (האמנותית) ולהביא הצעותיהם" • בין האמנים הראשונים שנענו להזמנה היו ז'אן ארפ, מרסל ינקו והמשורר טריסטאן צארא. • "קברט וולטר" מילא שלוש פונקציות עיקריות: הוא שימש כמועדון ספרותי, כתיאטרון וכגלריה לאמנות. האמנים נהגו להתאסף שם מידי ערב במטרה לשיר ולקרא שירה. על הקירות הוצגו עבודות של ארפ, פיקאסו, קנדינסקי אגלינג וינקו.

5. ארפ כותב על התקופה • "בציריך, בשנת 1915, אדישים למשחטות מלחמת-העולם, התמסרנו לאמנויות היפות. בעוד מרחוק רועמות סוללות התותחים, עסקנו אנו בהדבקה, בדקלום, בחריזה, בשירה מקרב לב. חיפשנו אמנות אלמנטרית שתציל, כך חשבנו, את בני האדם מן הטירוף המשתולל של התקופה. שאפנו לסדר חדש שיחזיר על כנו את האיזון בין השמיים לבן הגיהינום. עד-מהרה הפכה האמנות הזאת מושא לגינוי כללי. אין תימה שה"פושעים" לא יכלו להבין ללבינו. השיגעון הילדותי שלהם לאוטוריטיזם דורש שהאמנות עצמה תשמש מכשיר לטמטומם של בני האדם." • באל ניגן בפסנתר, אמי הנינגס דיקלמה בגרמנית וצארא בצרפתית וברומנית. הם הקריאו שירים של המשוררים החדישים ביותר , ונגנו מוזיקה מודרנית, הציגו מחזות, מחולות מודרנים ושירים "כושיים" המלווים בתיפוף. • הערבים המשעשעים של "קברט וולטר" ידעו השתתפות פעילה של הקהל אשר צחק ,צעק והגיב למתרחש. נערכו נשפים רוסיים, צרפתיים, רומניים וגרמנים. כולם – אמנים וקהל גם יחד – נטלו חלק פעיל במהומה הכללית.

6. מיצג • http://www.artinfo.co.il/modules.php?name=Encyclopedia&op=content&tid=25

7. השירה הסימולטנית שירה זו הייתה כאמור, אחת הפעילויות השכיחות ב"קברט וולטר": מספר דוברים קוראים בעת-ובעונה אחת שלושה שירים בשלוש שפות שונות. התוצאה היא כמובן, בליל חסר פשר של צלילים.

8. השירה הפונטית • המרחק מן השירה הסימולטנית אל השירה הפונטית לא היה רב. אומנם השירה הסימולטנית יוצרת אפקט של צעקות וצלילים חסרי-מובן, אך אלה מופקים מתוך שירים בעלי משמעות. כאן באה השירה הפונטית למלא את החסר או, ליתר דיוק, להחסיר את המלא: היא מורכבת מאוסף צלילים שאינם מביעים דבר. • הוגו באל עורך השוואה בין השירה הפונטית לציור מודרני: "הצעד הבא בשירה היה סילוק הלשון, כשם שהציור סילק את האובייקט, ומסיבות דומות". הדגש, בשני התחומים, מושם על חומרי-הבניין (האמצעים האמנותיים) של היצירה שהופכים לנושאיה. • במהלך מופעיו לא הסתפק באל באפקט הצלילי שיצרו שיריו, וביקש לעשותם מופע חזותי, בלבושו – תחפושת האובליסק – ובתנועותיו. כל אה הם המשך לרעיון של שירה החורגת מעבר לגבולותיה והופכת למופע.

12. השירה הלטריסטית • השירה הלטריסטית כשמה כן היא, שירה המבוססת על אותיות בלבד.הליטריזם היווה צעד נוסף, אחרון מעצם מהותו, במאמץ לסילוק האובייקט מן השירה. • חומר הגלם של השירה אינו המילה אלא האות • הלטריזם משחרר את השפה מכבלי הצליל. בנוסף על כך הוא מיסב את תשומת הלב למימד הגרפי של האות.

14. השירה האבסורדית • ביטול של כל חוקי ההיגיון, שדחייתו המוחלטת הולידה שירה פרועה, הומוריסטית, לועגת לכל סבירות: • "מוצארט הוא האחראי לצירים המוקדמים של האישה" – ריבמון דסיין • "כחול הוא צבע שערך הצהוב / אדמה היא המיית ציפורך הירוקה" – שוויטרס • "את חובשת את כובעך על רגלייך" – שוויטרס

15. שימוש במקריות ביחס לשירה ולספרות - טריסטאן צארא כדי לכתוב שיר דאדאיסטי קח בידך עיתון קח מספריים. בחר מן העיתון כתבה שאורכה כאורך השיר שאמרת לחבר. גזור את הכתבה. לאחר מכן גזור בזהירות כל אחת מן המילים המרכיבות כתבה זו והנח אותן בתיק. נער קלות. כעת הוצא את כל הגזירים אחד אחרי השני. העתק בקפידה לפי הסדר בו הם יצאו מן התיק. השיר ידמנ לך. והרי אתה סופר מקורי לאין-שיעור, בעל רגישות מופלאה, אם כי נבצרת מבחינתו של ההמון.

16. מתוך המניפסט של צארא • "דאדא נולד עקב הצורך בעצמאות ועקב חוסר האמון באיחוד. אלה שהצטרפו אלינו שומרים על החופש שלהם. איננו מכירים בשום תיאוריה שהיא. יש לנו די והותר אקדמיות קוביסטיות ופוטוריסטיות; מעבדות לרעיונות צורניים. האם מטרת האמנות היא להרוויח כסף ולהחניף לבורגנים הנחמדים?..

17. "כל תוצר של גועל נפש המסוגל להפוך לשלילת המשפחה הוא דאדא; • מחאה עם האגרופים של כל הישות העסוקה בפעולה הרסנית: דאדא; • ידיעת כל האמצעים שעד כה נדחו על ידי המין המבויש של הפשרות הנוחות ושל הנימוסים: דאדא; • ביטול ההיגיון, שהוא המחול של אלה שאינם מסוגלים ליצור: דאדא; • של כל היררכיה ומשוואה חברתית שהוקמה למען הערך על ידי משרתינו: דאדא; • כל חפץ, כל החפצים, הרגשות, הדברים החבויים, רוחות הרפאים וההתנגשות המדויקת של קווים מקבילים הם כלי נשק למאבק: דאדא; • ביטול הזיכרון: דאדא; • ביטול הארכיאולוגיה: דאדא; • ביטול הנביאים: דאדא; • ביטול העתיד: דאדא; • אמונה אבסולוטית ובלתי מעורערת בכל אל שהוא תוצר ישיר של הספונטניות: דאדא..."

18. המינספט של צארא דוגל בפירוק ובהרס, בכדי להגיע לעולם חדש. אך הוא אומר לנו איך להגיע לעולם החדש. • אצל האמנים הפלאסטיים הדאדאיסטים עמדה זו של הרס הייתה רק אמצעי ולא התכלית עצמה. שהיו יוצרים יותר מאשר הורסים • אך הם התחברו למחאה ולהתנגדות של האמנות המסחרית. האמנים התקוממו נגד האמנות האקדמית הבנלית, כפי שריכטר כותב • "כולנו נדחפנו על-יד אותו אימפולס חזק. הוא דחף אותנו אל עבר הפירוק וההרס של כל צורות האמנות ולקראת מרד למען המרד עצמו, אל עבר שלילה אנרכיסטית של כל הערכים [...] היה בנו מין אנטי, אנטי, אנטי סוער, שהיה קשור עם בעד, בעד, בעד סוער כמוהו."

19. ריכטר מדגיש את הצורך להרוס, אך לצד זה הוא מעמיד צורך אחר –למען משהו. • הדבר שאותו ביקשו האמנים ליצור, לפי דבריו של באל: • "האמנות לגבינו איננה אמצעי בפני עצמו [...] האמנות היא הזדמנות לביקורת חברתית ולהבנה האמיתית של העידן שבו אנו חיים"

20. הדאדאיסטים הציעו אסתטיקה חדשה, המבוססת על רעיונות חדשים, ועל השימוש בחומרים חדשים. הם חיפשו דרך לקשר בין האמנות לבין החיים. הם רצו שהאמנות תחדל להיות ברומו של עולם, מנת חלקם של אנשים עשירים ומיוחסים בלבד. • ריכטר: "היתה זו הרפתקה לגלות אפילו אבן, תנועת שעון, כרטיס של חשמלית, רגל יפה, חרק, פינת חדר; כל הדברים הללו היו יכולים לספק השראה לרגש טהור וישיר. כאשר האמנות מקורבת לחיי היומיום ולחוויות הפרט, היא חשופה לאותם סכנות, לאותם חוקי המקריות שאין לצפותם מראש..."

21. השיטות החדשות שמציאה הדאדא במטרה להשיג את היעד של הפיכת האמנות לחלק אנטגרלי מהחיים הן השיטות שאימצו לעצמם דושאן ופיקביה: ההומור, הצחוק והאבסורד, שלילת ההיגיון, העלאת שאלות לגבי עצם מושג האמנות והשימוש במקריות כבשיטה אמנותית.

22. ז'אן ארפ • ארפ נולד בשטרסבורג שעל גבול גרמניה- צרפת. בשנת 1905 החל ללמוד אמנות באקדמיה של ויימר וב-1907 באקדמיה זו'ליאן שבפריס ובסיום הלימודים חוזר לאלזס. • בשנת 1914 הוא מחליט לעקור לפריס אך כאשר פורצת מלחמת העולם הראשונה אין לו אפשרות לשהות בפריס והוא נוסע לשוויץ, שם הוא מצטרף ל"קברט וולטר" ולתנועת הדאדא. • על הצטרפותו לדאדא הוא כותב: • "בהרגשת גואל עקב הטבח של מלחמת העולם, אנו בציריך הקדשנו עצמנו לאמנויות. בעת התותחים רועמים מרחוק, שרנו ציירנו יצרנו קולאז'ים וכתבנו שירים בכל מאודנו. חיפושינו היו אחר אמנות המבוססת על היסודות כדי לרפא את שיגעון הדור, ואחר סדר חדש, שיחזיר לקדמותו את האיזון שבין השמים והגיהינום".

23. "ב-1915, ביצענו, סופי טאובר ואני, את היצירות הפשוטות ביותר בציור, בריקמה ובהדבקות נייר. קרוב לוודאי שאלה הביטויים הראשונים לאמנות הזאת. הציורים הם מציאות בפני עצמן, ללא משמעויות וללא כוונות שכלתניות. דחינו כל מה שהיה העתקה או תיאור כדי להתיר לאלמנטרי ולספונטאני חופש פעולה גמור" • הציור האוטומטי צויר באופן אוטומטי, פשוטו כמשמעו, ללא סקיצה או רעיון מוקדם. זהו תוצר של פעולה תת-הכרתית ישל תנועה ספונטנית של היד. היד משרבטת באופן חופשי, בלא הכוונה, בצורה "אוטומטית". התוצר הוא ציור מופשט: כתמים הדומים לצורות ביומורפיות או למוטיבים צמחיים, הפזורים על פני רקע נטרלי. • יש להדגיש שביצירות אלו משנה ארפ את התוצאה במתקבלת, ומחפש איזון קומפוזיציוני בעל משמעות אסתטית. הוא משתמש במקריות, אך אינו מבטל כליל את אישיותו ואת כושר שיפוטו.

26. Hans Arp “Untitled (Squares arranged according to the laws of chance)” 1917 Collage ink gouache and bronze palit on colored paper 33.2 X 25.9 Moma New York

27. קולאז' עם ריבועים המסודרים בהתאם לחוקי המיקריות. • ריכטר כותב על הדרך שבה נוצרה תמונה זו: • "משום שלא היה שבע רצון מרישום שעליו עבד זמן רב, קרע אותו לגזרים, ונתן לפיסות הנייר ליפול החופשיות על הרצפה בסטודיו שלו [...] לאחר זמן מה שם לבו לאותם חלקי נייר כפי שהונחו על הרצפה, והתרשם מאד מהדגם שיצרו, כל הכוח ההבעתי שניסה, ללא הצלחה, להשיג היה קיים בדגם זה." • ארפ מגלה באקראי את המגוון העשיר של האפשרויות הטמונות במקריות, והופך אותו לטכניקה יסודית בעבודתו. אך הוא משנה את התוצאות המקריות כדי לשמור על איזון ועל הרמוניה בקומפוזיציה. ארפ הדאדאיסט אינו משוחרר לגמרי מהקונבנציות האמנותית שאותן מנסה תנועת הדאדא להרוס. הוא ממשיך את התמונה בדרכים הבדוקות של האמנות המערבית.

28. Sophie Taeuber Untitled Dadahead Portrait of Hans Arp 1918

29. Sophie Taeuber

30. מרסל ינקו 1895 – 1984 • מרסל ינקו נולד בבוקרסט, רומניה בשנת 1895. • בשנת 1915 הוא מגיע לציריך ללמוד אדריכלות, אך הוא מצטרף ל"קברט וולטר" והופך לאחד מחברי הדאדא הנלהבים. בתור שכזה הוא מאייר את שירי הדאדאיסטים, ויוצר את המסכות האקספרסיוניסטיות הנדרשות להצגות התיאטרון של הקבוצה. • בשנת 1940 הוא עולה לישראל. בשנת 1953 מיסד את כפר האמנים "עין הוד" • מתוך ראיון עם מרסל ינקו שנערך בישראל ע"י פרנסיס מ. ניומן – 1982

32. מסיכה של צארה 1919

33. כיצד הגעת לתפיסה אבסטרקטית מוקדם כל-כך בעבודתך? • "זה נבע המרעיון שלנו להעניקלאמנות שפה בינלאומית. ואמנם כיוםזאת שפה אחת, המדוברת ביפן, יאווה ופאריס. בכל מקום יוצרים אמנות אבסטקטית. הסינים אינם פחות מוכשרים מהצרפתים בתחום האמנות האבסטרקטית. ההיפך הוא הנכון. אל תשכך שבאותה תקופה גילתה אירופה את הציורים של אנשי המערות, אנשים פרימיטיביים ועירומים שציירו דברים נפלאים, בלי ללמוד באקדמיה. זו היהת השעה בה החליט האדם שהוא יכול ליצור אמנות בלי נושא, אמנות המשתמשת רק בצבעים, כמו המוסיקה."

34. האם צארא לא הזמין אותך להצטרף לתנועת הדאדא בפאריס? • "בהתחלה הזמינו אותי, אך רבתי עם הסוריאליסטים כיוון שהם רצו להשתלט על הרעיונות שפיתחה דאדא – אוטומטיזם, תת-מודע וכולי – ולתת להם תווית של סוריאליזם.... • האם השתתפת בפגישות הגדולות של דאדא בפאריס? • כן, אבל זה הגעיל אותי. הם התווכחו איתנו. עמיתינו היחידים היו צארא וארפ. ברטון בלם את פעילותו של צארא. הסוריאליסטים לא היו מסוגלים להכיר בשליטתנו, ומשום כך ניסו לחסל אותנו. במיוחד עוררו בי סלידה הפשרות שהסוריאליסטים ניסו להכניס לציור. הם הביאו את העירום וסיפורי-מעשיות, ואני לא יכולתי להסכים איתם. אנחנו חשבנו רק על שפה חדשה של אמנות מופשטת, והם לא אהבו אותה.

35. ואז חזרת לרומניה? • כן, ברומניה המשכתי לפתח את הרעיונות של דאדא [...] היו לי שם חיים טובים, ועד עלייתו של היטלר איש לא הגביל את פעולותי. החברים שלי – היקר לז'ה מניו יורק וארפ מפאריס כתבו לי: בוא לכאן. סירבתי. לא רציתי להפוך לעוד יהודי נודד. רציתי להשתקע במדינה שלי ומשום כך עליתי לישראל. הבאתי אתי את הרעיונות שפיתחתי בציריך וברומניה ועזרתי לבנות את האמנות הישראלית....

36. Farnsis Picabia

37. כמו אמנים דאדא אחרים את בתחילת דרכו האמנותית צייר פיקבייה בסגנון אימפרסיוניסטי, וסגנונות נוספים שהיו הסגנונות האוונגרדים באותו הזמן: פוביזם קוביזים פוטוריזם. Fransis Picabia “Fishermans Huts” 1905 Oil on canvas 57 x 67 cm

38. Farnsis Picabia “Amorous Display” 1917 Oil on canvas 95.6 x 73.7 cm

39. “Paroxysm of sarrow” 1915 Oil on cardbord 80 x 80 cm

40. Francis PicabiaMachine tournez vite (Machine Turn Quickly), 1916/1918Patrons' Permanent Fund

41. “Portrait of Marie Laurencin” 1916-17 Ink and watercolor on cardboard 56 x 45.5 cm